קמפולונג מולדובנסק

קמפולונג מולדובנסק (רומנית: Câmpulung Moldovenesc וכן Cîmpulung Moldovenesc) היא עיר במחוז סוצ'אבה, ממוקמת בצפון רומניה, באזור ההיסטורי של בוקובינה לגדות נהר המולדובה.

קמפולונג מולדובנסק
Câmpulung Moldovenesc

סמל קמפולונג מולדובנסק סמל קמפולונג מולדובנסק
מראה פנורמי
מדינה
מחוז	סוצ'אבה
חבל ארץ	בוקובינה
ראש העיר	מיהטה נגורה Mihăiță Negură (מ־2016)
בירת העיר	קמפולונג מולדובנסק
תאריך ייסוד	26 בפברואר 1492
שטח	147 קמ"ר
גובה	630.000000 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	15,642 (1 בדצמבר 2021)
קואורדינטות	47°32′01″N 25°33′22″E
אזור זמן	UTC +2
http://www.campulungmoldovenesc.ro
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת רומניה מוגדלת)   בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים השחור קמפולונג מולדובנסק (למפת רומניה רגילה)   בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים השחור קמפולונג מולדובנסק tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

עם אוכלוסייה של 20,076 נפש, העיר נמצאת במקום השני בחשיבותה במחוז אחרי בירת המחוז סוצ'אבה. התעשייה העיקרית בעיר היא בתחום העץ ותעשיית החלב, מקור פרנסה בולט נוסף הוא תחום התיירות.

היסטוריה כללית

קמפולונג מוזכרת לראשונה במסמך אלכסנדרו הטוב (Alexander cel Bun), שליט מולדובה, מ-14 באפריל 1411, המעניק במתנה למנזר מולדוביצה את הכפר. אך יש עדויות שעוד מהמאה ה-12 הייתה כאן רפובליקה רומנית עצמאית.

ב-1775, בעקבות ההסכם שבין האימפריה העות'מאנית וממלכת הבסבורג, קמפולונג עברה לשלטון האוסטרי ששרד עד סוף מלחמת העולם הראשונה (1918). "הרשות החופשית של קימפולונג" הפכה למחוז קמפולונג שבירתה העיר קמפולונג. העיר התפתחה מבחינה עירונית ודמוגרפית והגיעו אליה מתיישבים גרמנים לעבודה במכרות, לבניית בתי חרושת וכדומה. בין 1786 ו-1848 התרחבו גבולות הסחר של האזור והגיעו סוחרים יהודים רבים מגליציה ומבוהמיה. במלחמת העולם הראשונה שימש האזור שדה הקרב בין הצבאות הרוסים והאוסטרים. ב-11 בנובמבר 1918 עבר הצבא הרומני את הגבול וכבש את כל בוקובינה.

ב-28 ביוני 1940 נכבשה צפון בוקובינה בידי הכוחות הסובייטים. לזמן קצר חזרה השליטה לידי הרומנים, אך ברית המועצות שבה לשלוט בחבל הארץ הצפוני של בוקובינה. ביוני 1941 הצטרפה רומניה למלחמת גרמניה בברית המועצות. תוך זמן קצר כבש הצבא הרומני את צפון בוקובינה ובסרביה. במרס 1944, יזמו הרוסים מתקפה חדשה שבה והניסו את הגרמנים והרומנים אל מעבר לנהר הדניסטר. היישובים שבהם נמצאו הגיטאות שוחררו.

הקהילה היהודית

נוכחותם של היהודים בקמפולונג החלה כנראה בתחילת המאה ה-15 עת העניק הנסיך אלכסנדרו הטוב זכויות ליהודים לסחור בארצו ולעבור בה. מסמך משנת 1684 מאשר קיומם של יהודים מעטים באזור קמפולונג. במסמך נאמר שהיחס של תושבי האזור ליהודים הוא טוב ואין כל הפליה כלפיהם. היהודים באותה עת עסקו בחקלאות, מסחר ובהספקת שירותי פונדקאות ושיכר. במסמך נוסף מתקופת נסיכות מולדובה משנת 1766 מתועדת הקמתה של אכסניה בקמפולונג שאמורה לשמש סוחרים יהודים שעברו במקום עם סחורותיהם. בשנת 1769 נמנו בקמפולונג 45 משפחות יהודיות. בית קברות יהודי נוסד ב-1775.

בשנת 1790 שבה קמפולונג להיות תחת שלטון האוסטרים ומוזכרים בה יהודים מגדלי בקר שנמנו עם משלמי מיסים לשלטונות העיר. לאחר הכיבוש האוסטרי ב-1775 השתנה מצבם של היהודים לרעה והם היו נתונים לחוקים מחמירים שהטיל הגנרל גבריאל פון ספלני, כגון: מס חיתון, ולאחר מכן, גזירות שהטיל הגנרל קרל פון אנצנברג, שלמעשה הפכם ליהודים משוללי כל זכויות.

בשנת 1779 פורסם צו האוסר כליל על יהודים לשבת בקמפולונג. שלטונות האזור ביקשו לבטל את הגזרה ולהשאיר את היהודים בעירם, אך השלטון המרכזי בווינה דחה את הבקשה. אך הפקידים המקומיים כנראה שוכנעו לא לבצע את פקודת השלטון המרכזי. במרס 1782 גירש פון אנצנברג את היהודים "פושטי היד" שהיו רוכלים, חזנים ומלמדים, וכל אלה שהמס השנתי שלהם לא הגיע לארבעה פלורין. מקמפולונג גורשו שמונה משפחות המונות 21 נפשות. במאי 1781 פרסם הקיסר יוסף השני הצהרה ובה המליץ להפוך את היהודים לאזרחים מועילים ולהרחיקם מעסקי נשך וריבית קצוצה ומרמאות במסחר. על היהודים הוטל ללמוד במשך שלוש שנים גרמנית. השימוש בעברית וביידיש הותר רק בבית-כנסת.

באחד בנובמבר 1789 נכנס לתוקפו "תקנון היהודים" שיזם הקיסר. היה בתקנון זה ניסיון לבולל את היהודים. לפי התקנון היה כל יהודי רשאי לבחור במקצוע שבו רצה: לחכור כמה אדמה שרצה (בתנאי שיעבד אותה במו ידיו או בעזרת משפחתו), לעסוק במסחר ולהקים בתי-חרושת, בתנאי שספרי החשבון ינוהלו בגרמנית, לגור בכל עיר שירצו, בתנאי שיציגו אישור שסיימו בית-ספר גרמני. בוטל גם הטלאי צהוב שעל בגדי היהודים. מס הנישואים בוטל, אך הנישאים הוצרכו להציג אישור-סיום בית-ספר גרמני. הקהילה היהודית בוטלה כמוסד, ונשארה בתפקיד של איגוד דתי. אסור היה ליהודים להשתמש בפומבי בעברית או ביידיש, אלא רק בבית כנסת. על פתיחת בית-כנסת או בית עלמין מיוחד ליהודים הוטלו מיסים כבדים (אלפיים פלורין לבית-כנסת או לבית-עלמין) וגם על מניין בבית פרטי .

נשארו רק שתי קהילות בכל בוקובינה: בצ'רנוביץ ובסוצ'אבה. כל שאר הקהילות סופחו לשתי אלה. קמפולונג סופחה לקהילת סוצ'אבה ואולצה לייסד בתי ספר ששפת הלימוד בהם גרמנית. השלטונות הביאו מורים, יהודים מתבוללים, מגליציה וממוראביה. ההורים נאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר אלה, בנים ובנות, ללמוד גרמנית. רק ילדים שלמדו בהם, יכלו ללמוד גם ב"תלמוד תורה". יהודים רבים ראו בבתי-ספר אלה אסון. הם העדיפו לשלם קנסות ואפילו לשבת בכלא ולא לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר, שלפי דעתם יביאו את צאצאיהם לידי שמד.

המפנה הגדול לטובה במצב היהודים בא עם המהפכה של שנת 1848. בעקבותיה זכתה בוקובינה להיות חבל עצמאי. ליהודים הוענקו זכויות והם הפכו לגורם משמעותי בכלכלה: יכלו לגור בכל מקום, בעיר ובכפר, רכשו אחוזות ובתי-עסק, הקימו בתי-חרושת והתפתחו בכל השטחים. בשנת 1871 התפקדו בקמפולונג 665 יהודים. 19 שנה לאחר מכן, בשנת 1890, נספרו בקמפולונג 1,163 נפשות - 18.2 אחוזים מכלל האוכלוסייה. הם שולבו בכל ענפי המסחר, היצור ובמקצועות החופשיים. בסוף המאה כבר היו בקמפולונג רופאים, בנקאים ועורכי-דין יהודים. הם נטלו חלק בחיי הציבור של העיר ונציגיהם פעלו בהנהגה המקומית, גם בתקופה האוסטרית וגם בתקופה הרומנית, עד לסוף שנות השלושים.

בשנת 1913 הגיע מספר היהודים בקמפולונג ל-3,500 (רב וולף מישל ניהל את הקהילה עד לשנת 1922). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, הלך והתמעט מספר היהודים בבוקובינה וזאת בשל פלישת הקוזקים, שעשו שמות בקרב היהודים. יותר ממחצית יהודי קמפולונג נמלטו מיד לאחר כיבוש האזור על ידי הרומנים בעיקר לווינה, לבוהמיה ולטרנסילבניה. במפקד שנערך על ידי הרומנים בשנת 1930 נמצאו בקמפולונג רק 1,488 יהודים, שהיוו 14.7 אחוזים מן האוכלוסייה הכללית, פחות ממחצית מאשר בשנת 1913.

בועידת ורסאי הכריחו בעלות הברית את הרומנים להעניק זכויות אזרח שוות לכל אזרחיהן, כולל היהודים, והתנו את סיפוחם של בסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה לרומניה. באין ברירה, נאלצו הרומנים לקבל את התנאי ולהעניק זכויות אלה גם ליהודי רומניה, שנחשבו עד אז כזרים בפני החוק. עקרון שוויון הזכויות נרשם בחוקה החדשה של רומניה שאושרה בפרלמנט ב-28 במרץ 1923. אך בפועל היה ניסיון שיטתי לדחוק את היהודים מכל תחומי החיים.

באותה שנה התקיימה בקמפולונג ועידה אנטישמית והופיע בעיר גם עיתון אנטישמי בשם "עורו רומנים" (Romane –Desteapta-te). ב-1926 התקיים בקמפולונג משפטו של ניקולאה טוטו, רוצחו של דוד פאליק בצ'רנוביץ. הרוצח זוכה מכל אשמה. יהודי קמפולונג כמו יהודי כל שאר המקומות, מצאו דרכים כיצד לעקוף את הסכנות ולהתפשר עם המציאות הקיימת.

מרבית יהודי קמפולונג היו מסורתיים והיו ביניהם גם חסידי ויז'ניץ, סדיגורה, ועוד. רוב החנויות של היהודים היו סגורות בשבת. בתי הכנסת היו מלאים בשבתות ובחגים. בעיר פעלו ועד קהילה, חמישה בתי כנסת ומוסדות סעד, תרבות ודת שונים. הייתה גם פעילות ציונית מקיפה בכל סיעות התנועה הציונית: ציונים כלליים, המזרחי, פועלי-ציון, הרוויזיוניסטים, וכן תנועות הנוער: השומר הצעיר, הנוער הציוני, בני עקיבא ובית"ר. לפי מפקד האוכלוסייה היהודית ב-1941 היו באותה עת בקמפולונג 1,681 יהודים שהיוו כ-15% מאוכלוסיית העיר. הם עסקו ברובם במסחר, ומיעוטם במלאכה ומקצועות אינטלקטואלים.

השואה

יחס הכובשים הגרמנים והרומנים כלפי היהודים היה קשה ביותר. לפי צו שניתן בקמפולונג ב-10 אוקטובר 1941 הוחלט לגרש את כל יהודיה לטרנסניסטריה. בתי הכנסת נשדדו, ספרית רב העיר משה יוסף רובין נשרפה והוא סירב לחתום על מסמכים המאשימים אותו באיסוף חומרי נפץ (הוא היגר לאחר המלחמה לארצות הברית). נשארו בעיר רק חמישה יהודים, ביניהם אסיר אחד, הרוקח פרידמן אברהם ואשתו, מפני שלא מצאו לו מחליף ושניים אחרים. לאחר זמן מה גורשו גם הם. הגירוש הגדול בוצע ב-12 באוקטובר 1941

(הושענא רבא). האזרחים היהודים נדרשו להתייצב בתחנת הרכבת ולהיכנס לקרונות משא להובלת בהמות שנסעו עד קרוב לנהר הדניסטר . תושבי קמפולונג הגיעו ברובם הגדול לגטו שרהורוד, הודות ליוזמתם של ד"ר שאואר וד"ר טייך שאספו כסף מהמגורשים, שכרו באמצעותו משאיות גרמניות אשר הובילם לגטו קרוב יחסית למוגילב. חלקם הגיעו לז'מרינקה, לגטו מורפה, קופייהורוד, ולוצ'ינץ. היו שנשארו במוגילב פודולסקי, או התפזרו לגיטאות אחרים. אנשים איבדו את חייהם מרעב, מחלות ומגיפות, הוצאות להורג, ועוד.

לאחר המלחמה

קמפולונג שוחררה ב-19 במרץ 1944. ב-1945 נפתחו הגבולות ושבע מאות מתוך אלף ושבע מאות יהודים שגורשו מקמפולונג חזרו. הם קיבלו את בתיהם בחזרה, בסיוע המשטרה. בספטמבר 1944 החלו להתקיים בחינות בתיכון היהודי בסוצ'אווה. תלמידים נבחנו בכל הכתות שהפסידו בשנות השואה. שניים התקבלו לאוניברסיטה בלי מבחנים נוספים על פי חוק וויטק. מאות נוספים עשו מאמץ גדול לעמוד בבחינות בתיכון זה. אחרים עברו בחינות בתיכון דראגוש וודה בעיר, במהלך השנים 1946 -1945. רוב משלימי הלימודים נסעו לארצות הברית ולישראל ומיעוטם נשארו בקמפולונג, ובאוניברסיטאות בסביבה. בשנת 1947 נמנו בקמפולונג כ- 1,350 יהודים, שרובם הגיע לשם מבוקובינה הצפונית. זאת בתקווה שמרומניה יוכלו לעלות לארץ ישראל. בשלהי שנת 1947, עלו רבים מבני קמפולונג לישראל בשתי אניות המעפילים הגדולות : הפאנים "פן קרסצ'נט" ו"פן יורק" שהפליגו מנמל בורגאס בבולגריה. הם הגיעו לקפריסין ומשם - עם הקמת המדינה - לישראל.

בשנת 1949 חוסלה שם ההסתדרות הציונית על כל שלוחותיה. בין 1949 ל-1952 עלו יהודים רבים, עד אשר הרומנים עצרו בעד גלי העלייה. החל מ-1959 התחילה שוב העלייה. ב-1956/7 היו עדיין תלמידים יהודים בבתי הספר השונים. בשנת 1998 נשארו בקימפולונג פחות ממניין יהודים זקנים.כיום, לא ידוע על יהודים החיים בעיר.

ב-1992 הוקם בישראל ארגון יוצאי קימפולונג והיו"ר הראשון היה סמי רייכמן. כיום משמש כיו"ר יוסף (יולקו) קליין, יליד העיר, ועמו קבוצת פעילים מילידי וצאצאי הקהילה היהודית בעיר המנסים לשמר, יחד עם פעילים מקומיים, את זכר הקהילה היהודית.

בעיר עדיין קיימים המבנים המרשימים של ה"טמפל" ובית כנסת "הישן" על תחולתם, וכן בית העלמין היהודי, שהם בבעלות הפדרציה היהודית של רומניה, באחריות הקהילה היהודית בסוצ'בה, שהיא היחידה שנותרה בחבל בוקובינה הרומנית.

ב-2018 נחתמה ברית ערים תאומות בין קמפולונג מולדובנסק לעיר כרמיאל, שממייסדה וראש העיר הראשון שלה היה ברוך ונגר יליד קמפולונג מולדובנסק.

מיוצאי הקהילה

• דורה גד, כלת פרס ישראל
• ברוך בנו ונגר, בונה העיר כרמיאל וראש עירה הראשון, מייסד מועצת הגליל
• מנחם נאמן, שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, וסגן השופט המחוזי בדימוס, חזן, ו"יקיר העיר חיפה"
• אלכסנדר שפיגלבלט, משורר
• עמנואל מנדי פופל, חתן פרס ולנברג ב-1998
• קרל חיים גלבר, ממנהיגי ציונות בוקובינה, מראשוני הרוויזיוניסטים
• איציק פנר, משורר וסופר יידישאי ומפיץ תרבות יידיש
• עלי פנר, איש תיאטרון אידישאי
• קובי ווהל, משורר, מחזאי ומסאי
• אלכסנדר שפיגלבלאט, משורר
• מרדכי קופשטיין, נהרג בדרך ירושלים- גוש עציון, כתב יומן על החיים בגוש בין 1941-1945
• לייבו לוין, קריין אמנותי, זמר ומלחין ביידיש
• משה יוסף רובין, רבה הראשי של קמפולונג והקהילות הסמוכות בין השנים 1922-1940, מציל יהודים, וחוקר חסידות

מקורות

• יוסף קליין, ש. אבני (2003). ספר זיכרון לקהילת יהודי קימפולונג־בוקובינה והסביבה. ארגון יוצאי קימפולונג־בוקיבינה והסביבה, ת"א

ראו גם

• פרשת דוד פאליק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קמפולונג מולדובנסק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קמפולונג מולדובנסק
• אתר הקהילה היהודית של קימפולונג-בוקובינה והסביבה
• קימפולונג מולדובהסק (רומניה), דף שער בספרייה הלאומית