יאגיילניצה
יאגיילניצה (באוקראינית: Ягільниця - יאהילניציה, עד שנת 1944 - יהולניציה- Яго́льниця; בפולנית: Jagielnica; ביידיש: ייִגאָלניצע) הוא כפר, עיירה לשעבר, בנפת צ'ורטקוב במחוז טרנופול בחבל פודוליה בגליציה המזרחית שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. יש בו מועצה מקומית והוא כולל גם הכפר הקטן סליבקה. היישוב שוכן על גדת הנחל צ'רקסקה, במרחק 9 ק"מ דרומית מהעיר צ'ורטוקב ו-69 ק"מ דרומית מבירת המחוז, טרנופול.
 סמל יאגיילניצה | |
 | |
| הכנסייה רומית-קתולית "עליית מרים" (1842), בסגנון נאו-בארוק | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 טרנופול |
| נפה | צ'ורטקוב |
| חבל ארץ | פודוליה במזרח גליציה |
| תאריך ייסוד | 1448 |
| שטח | 36.99 קמ"ר |
| גובה | 194 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,314 (2003) |
| קואורדינטות | 48°57′N 25°44′E / 48.950°N 25.733°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
תולדות היישוב עריכה
התקופה העתיקה עריכה
האתר יושב בבני אדם עוד באלף השלישי לפנה"ס, כפי שמעידים שרידי קברים לא מכוסים מתקופת הברונזה.
ממלכת פולין עריכה
היישוב בשם הנוכחי תועד לראשונה לרגל ביקור במקום של מלך פולין, קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין מבית יגיילו בשנת 1448. האזור היה חלק מהפרוביציה הרוטנית או הרוסית של ממלכת פולין. יאגיילניצה מילאה תפקיד חשוב מבחינה גאופוליטית בחיי דרום-מערב אוקראינה. היותו קרוב לגבול עם נסיכות מולדובה ועם אזור ההשפעה של האימפריה העות'מאנית, הפך אותו למאחז אסטרטגי. ב-1454 נמצאה העיירה בשליטת תאודוריק בוצ'אצקי, נציג של משפחת האצילים הפולנים בוצ'אצקי (בני אבדנאק). ב-1473 זיגמונט איש יאגיילניצה שכיהן כשופט בקמניץ-פודולסקי הקים בו פרוכיה רומית-קתולית. ב-1517 הוכר היישוב כנכס פרטי ובשנת 1518 הוענקו לה זכויות עיר על ידי המלך זיגמונט הזקן. הותר לה לקיים יריד שנתי ויום שוק קבוע בימי שישי. ב-1538 נכבשה העיירה זמנית על ידי שליט מולדובה, פטרו רארש.
ב-1581 העניק סטפאן באטורי, מלך פולין, את העיירה יחד עם עוד חלקי אדמה בסביבה לוויווד סטניסלב לאנצקורונסקי מסקאלה (מת ב-1535) כתגמול על מאבקו על שירותו הנאמן את המלכה אנה יגיילונקה. במהלך המאות 15–16 הושתל יער "דאצ'ה הלילאי" שהגן על טירת המגנטים ממשפחת לאנצקרונסקי מפני פשיטות טטרים. בעיירה היו באותן השנים 157 בתים ו-785 תושבים. בימי המרד האוקראיני בשנים 1648–1676 הפכה יאגיילניצה לזירת קרבות קשים. התושבים המקומיים ניסו אז להשתחרר משליטתם של המגנטים הפולנים ומאימת הדיכוי העו'תמאני. ב-1654 צבא הקוזקים של ההטמן בוגדן חמלניצקי לא הצליח לכבוש את טירת יאגיילניצה. היא נכבשה רק ב-1655 בעזרת המפקד הרוסי המוסקבאי וסילי בוטורלין, אחרי בבגידה מקרה לומי חיל המצב הפולני. נכבדיה הפולנים של העיירה נלקחו לשבי לרוסיה או הוצאו להורג. עם זאת היישוב הוחזר לפולין כעבור שנתיים בהתאם להסכם שביתת הנשק באנדרוסובו. 1655 המבצר נכבש זמנית גם על ידי לוחמים רוסים מוקסבאים בראשות איוואן פיודורוביץ' בוטורלין.
כיבוש עות'מאני עריכה
בימי הסולטן העות'מאני מהמט הרביעי, הסכם בוצ'אץ' בשנת 1672 הביא לסיפוח העיירה לאימפריה העו'תמאנית והטירה הפכה למושב פאשא טורקי. זמן מה התגורר בה אברהים פאשה "שייטן". השלטון העות'מאני נמשך עד שנת 1699. בשנים 1672–1683 התנהלו בעיירה וסביבה קרבות מחודשים בין הפולנים לטורקים. ב-1684 בשובו ממסע לקמניץ מלך פולין יאן סובייסקי לן בטירת יאגיילניצה. להחזרת הטירה והיישוב לפולין תרם הרוזן אנדז'יי פוטוצקי. כעבור זמן קצר המקום חזר לידי משפחת לאנצקורונסקי. באוקטובר 1747 מצ'יי לאנצקורונסקי העניק לכנסייה הקתולית המקומית 22 חלקות אדמה ועוד 22 חלקות מרעה במישור ההצפה של הנחל טרבנה. בחזית העץ המבוצרת של טירת יאגיילניצה (לאנקורונסקי) נבנתה כנסייה .
השלטון ההבסבורגי עריכה
בשנת 1772 במסגרת חלוקת פולין סופחה העיר לאימפריה ההבסבורגית. הייתה חלק מנפת זאלישצ'יקי בגליציה המערבית - חלק מארץ כתר בשם ממלכת גליציה ולודומריה (1918-1775) במסגרת הקיסרות, לימים ב ציסלייטניה . ב-1783 זכה מאציי לאנצקורונסקי לתואר רוזן מידי הקיסר יוזף השני. בשנת 1785 חיו בעיירה 761 תושבים. אחרי שאיבדה את חשיבותה ההגנתית-אסטרטגית נמכרה הטירה בשנת 1817 על ידי הרוזן אנטוני לאנצקורונסקי לשלטונות האוסטריים, שבנו אותה מחדש כמקום לייבוש ולאחסון טבק ומאוחר יותר לבית חרושת לטבק. לצורך הגדלת תפוקת הטבק הוקם בעיירה גם בית חרושת לאשלג שהעסיק בשנת 1914 כ-500 פועלים. בשעת הבנייה מחדש מילאו את החפיר והרסו שני ביצורים ואת שער הכניסה הראשי של הטירה לשעבר. ב-17 באוקטובר 1883 בהחלטת הסיים של גליציה הוקם בעיירה בית ספר חקלאי במהלך מאות השנים ביאגיילניצה התפתחה תעשייה. בשנת 1904 פרצה דליקה שהחריבה עשרים בניינים ושהשאירה חמישים משפחות ללא קורת גג. אוכלוסיית העיירה בשנת 1900 מנתה 3111 תושבים., ב-1910 3070.
מלחמת העולם הראשונה עריכה
באוקטובר 1914 כוחות רוסים כבשו את העיירה והיא נשארה על קו החזית רוב שנות המלחמה. ביולי 1917 בימי מתקפת קרנסקי פרצו כוחות מעצמות המרכז בקרבת טרנופול וחצו את חפירות הרוסים תוך הדיפת הכוחות הרוסיים החוצה. אוסטרו-הונגריה חזרה לשלוט בעיר עד להתפרקות האימפריה בנובמבר 1918. יאגיילניצה הפכה בהמשך לחלק מהרפובליקה העממית של מערב אוקראינה
מלחמות בין פולין לאוקראינים. הרפובליקה הפולנית השנייה עריכה
ביוני 1919 הייתה יאגיילניצה לזירת מתקפת צ'ורטקיב של הכוחות האוקראינים. בסופו של דבר העיירה הפכה לחלק מפולין המחודשת בהתאם להסכם ריגה ב-18 במרץ 1921. עקב תבוסת התנועה הלאומית האוקראינית האזור, בשנות ה-1930 הודגש האופי הפולני של היישוב שאוחד ב-1929 עם מספר יישובים בסביבה. ב-1934 איבדה יאגיילניצה את המעמד של עיר והוכרה ככפר בלבד.
אוכלוסיית המקום מנתה בשנת 1921 2702 תושבים (527 משקי בית), ב-1931 - 2795 תושבים, (588 משקי בית).
מלחמת העולם השנייה עריכה
ברית המועצות עריכה
בספטמבר 1939 בהצאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב השתלטו על יישוב הצבא האדום ושרותי הבולשת של הנ.ק.וו.ד. רצחו כמה מנכבדי התושבים. מאות תושבים פולנים נמלטו מערבה לשטח שהיה עדיין בשליטה פולנית שאליו נכנסו בינתיים הכוחות הגרמנים ולימים הקימו שם כפר אחר בשם יאגיילניצה. יאגיילניצה הפכה חלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, חלק מברית המועצות.
גרמניה הנאצית. השואה עריכה
ב־6 ביולי 1941 חדרו ליישוב הכוחות הנאצים. יהודים רבים נטבחו. ב-27 בנובמבר 1942 52 אוקראינים מיאגיילניצה ומצ'ורטקוב הוצאו להורג על ידי הגרמנים באשמת שיתוף פעולה עם ארגון לאומי אוקראיני, אירוע שנשאר בזיכרון האוקראינים כ"טרגדיה של יאגיילניצה". ב-1992 הקימה ממשלת אוקראינה העצמאית ממוריאל לזכר האירוע. העיירה ידע לפחות שתי אקציות שבהן נורו יהודים בהמוניהם. רוב התושבים היהודים נשלחו למוות במחנה השמדה בלז'ץ. הכיבוש הגרמני הסתיים ב-24 במרץ 1944.
חזרת השלטון הסובייטית 1991-1944 עריכה
יאגיילניצה סופחה שוב עם כל האזור מסביב לאוקראינה הסובייטית, חלק מברית המועצות. המסגרת תוכנית תלת שנתית נכפתה קולקטיביזציה של החקלאות המקומית וההאיכרים הוכרחו להתאחד ב-167 משקים קולקטיביים.
אוקראינה העצמאית - החל מ-1991 עריכה
עם קריסת השלטון הסובייטי בשנת 1991 יאגיילניצה הפכה לחלק מאוקראינה העצמאית.
יהודי היישוב עריכה
התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא מהמאה ה-18, ובין השנים 1780 ו-1903 כיהנו בקהילה רבנים משושלת שפירא. בשנת 1904 פגעה שרפה גדולה באחת מהשכונות היהודיות בעיירה, שכתוצאה ממנה נותרו כ-50 משפחות יהודיות מהיישוב ללא קורת גג. בשנת 1900 היוו היהודים 44.3% מאוכלוסיית העיירה. בשנת 1910 נמנו בעיירה 1,892 יהודים, ובמהלך ולאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו את העיירה רבים מיהודיה.
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה 1,066 יהודים, והתקיימה בה פעילות ציונית, שכללה בית ספר עברי. במהלך הכיבוש הסובייטי של האזור בספטמבר 1939, הגיעו לעיירה פליטים יהודים ממערב פולין, ומספר היהודים בה הגיע לכ-2,000 איש.
עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים ב-6 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, החלו אלו בשליחת גברים יהודים ממנה שהואשמו בקומוניזם לבית הסוהר בצ'ורטקוב הסמוכה, שם עונו, ורובם נספו. בהמשך הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ביצוע עבודות כפייה, חלקן במחנות עבודה. מעת לעת רצחו הגרמנים והאוקראינים יהודים מהעיירה באכזריות, לאחר שלא מסרו את כל כספם, תכשיטיהם או פרוותיהם לשלטונות.
בסתיו 1942 נערכו בעיירה שתי אקציות אלימות, בהן שולחו יהודי היישוב למחנה ההשמדה בלז'ץ. בהמשך, ובאופן הדרגתי, רצחו האוקראינים והגרמנים גם את עובדי הכפייה היהודים שעוד נותרו בחוות החקלאיות שבסביבת העיירה.
אתרים היסטוריים עריכה
- טירת יאגיילניצה נמצאת על גבעה בכפר נהיריאנקה (בפולנית- נגוז'אנקה) הסמוך ליאגיילניצה. נבנתה מעץ בסוף המאה ה-15 ונבנתה מחדש מאבן בצומת המאות ה-16 וה-17
על ידי משפחת האצילים הפולנים לאנצקורונסקי. ב-1648 עמדה הטירה במצור הקוזקים, אולם ב-1655 התנגדותם של מאתיים מגניה הפולנים נשברה אחריימים אחדים מול הקוזקים המתוגברים על יד רוסים מוסקבאים. ב-1672 נאלץ בעלי הטירה, היירונים לאנצקורונסקי למסור אותה לטורקים העות'מאנים שסיפחו אותה בעקבות הסכם בוצ'אץ'. יחד עם שטחים אחרים ממזרח האיחוד הפולני-ליטאי. אבאהים פאשה שייטן הפכה אותה למושבו. אולם בספטמבר 1673 פולנים בפיקודו של שנייאבסקי השתלטו מחדש על הטירה ובינואר 1674 הצטרף היירונים לאנצקורונסקי למאבקו של הוויבוד יאן פוטוצקי נגד הטורקים. האחרונים כבשו אותה שוב ב-1680 אבל ב-1683 היא נכבשה שוב על ידי הפולנים הודות למסע של אנדג'יי פוטוצקי בפודוליה. המלך יאן סובייסקי לן בבנין ב-1684. באופן רשמי פולין סיפחה את המקום בחזרה ב-1699 בהתאם להסכם קרלובץ . אחרי שיפוץ הבניין חזרה הטירה להיות מושבם של בני לאנצקורונסקי. ב-1817 תחת השלטון ההבסבורגי נמכר לשלטונות האוסטריים שהקימו בן מפעל גדול לטבק. המפעל פעל לסירוגין עד לשנות ה-1990. החל מ-2000 חזר הבניין להיות רכוש פרטי. על שער הטירה שרד סמל משפחת לאנצקורונסקי.
- מוזיאון היישוב - בבניין משותף עם המועצה (בבית הספר הישן של היישוב)
- כנסיות:
- הכנסייה מעץ מיקולאי הקדוש - נבנתה ב-;1672, ונבנתה שוב ב-1782
- כנסיית עלייתו של ישו - נבנתה ב-1855 בסגנון ביזנטי
- כנסיית עליית מרים - רומית-קתולית -במקום זה נבנתה לראשונה כנסייה רומית-קתולית מעץ בשנת 1478 .מתוך קישוטיה הישנים נותרו עד היום שתי דמויות מעץ. הכנסייה טופלה במשך השנים על ידי בני לאנצקורונסקי, עד שנשרפה בתחילת המאה ה-19.נבנתה שוב בסגנון נאו-בארוק ונחנכה שוב בשנת 1842. בחזית - סמל משפחת האצולה לאנצקורונסקי. נחרבה שוב בדלירה ושוב שוקמה. אחרי בריחת התושבים הפולנים בשנת 1945, בימי השלטון הסובייטי שימשה כאסם ואחר כך כאולם ספורט. מאוחר יותר - כמחסן. בשנת 1992 הוחזרה ליעדה המקורי ושופצה בין השנים 2002-1993. בין היתר תרמה לשיפוצה קרוליה לאנצקורונסקה, שתמימנה גם התטיידותה בשלושה פעמונים חדשים.
שופצה ב-2002 בעזרת הקרן קרולינה לאנצקורונסקי והועמדה בחסות הנזירים הדומיניקנים מצ'ורטקוב.
- קפלה נאו-גותית בבית העלמין - נבנתה ב-1909
- בתי כנסת:
בית הכנסת הגדול - לא שרד.
