אברהם שפירא (פצ'י)
אברהם שפירא (פצ'י) (נולד ב-1935 בחיפה) הוא עורך והיסטוריון תרבותי, מורה, חוקר ומנהיג תרבותי, ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית[1].
 | |
| לידה |
5 בספטמבר 1935 (בן 89) חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאברהם שפירא נולד בחיפה במשפחת פועלים; גדל והתחנך ברוחה של 'ארץ ישראל העובדת'. היה חבר בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת". לאחר שהשלים לימודיו בבית-הספר התיכון "חוגים", שם היה תלמידו של ברוך קורצווייל, שהשפיע רבות על דרכו בעתיד, התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל.
חבר קיבוץ יזרעאל משנת 1955. היה רועה צאן ועובד מטעים. בשנים 1960–1962 למד לימודי יהדות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי תקופה זו ייסד וערך את כתב העת "שדמות", ויצר גשר בין גדולי הרוח היהודית וחכמת ישראל בירושלים, מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, גרשם שלום, עקיבא ארנסט סימון, נתן רוטנשטרייך ואחרים - לבין התנועה הקיבוצית ובייחוד הדור השני בה.
בעת עריכת "שדמות", שהתמיד בה עד 1970, ריכז סביב כתב-העת חבורה של יוצרים ומחפשי–דרך מכל זרמי התנועה הקיבוצית ("חוג שדמות"). יזם יחד עם עמוס עוז, סמוך למלחמת ששת הימים, את הקובץ "שיח לוחמים" והיה עורכו. בקובץ כונסו עדויות הלוחמים בני התנועה הקיבוצית, והוא הפך במשך הזמן לאחת התעודות החשובות של עולמם הרוחני של בני הארץ, באותה עת[2].
בד בבד עם עבודתו הרוחנית והחינוכית, והעבודה במטעי הקיבוץ, בשנים 1968 – 1991 שימש חבר מערכת "ספרית אפקים" בהוצאת עם עובד. אז ייסד את ספריית "ארון ספרים יהודי" בהוצאת עם עובד, שהוא עורכה. במסגרות אלה יזם ספרים וחיבורי-יסוד רבים, טיפח וליווה סופרים, הוגים וחוקרים. עשה עבודת דוקטורט בבית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב, נושא העבודה היה: "מבנים דואליים בהגותו של מ.מ. בובר", היא נעשתה בהדרכת פרופסור אוריאל טל ואושרה ב-1984.
בשנת 1975 היה שותף לכינון מרכז ללימודי יהדות באורנים - המכללה האקדמית לחינוך. בשנת 1985 הוזמן ללמד בחוג לפילוסופיה יהודית ולאחר מכן בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ומונה לפרופסור באוניברסיטה.
לאורך שנים מיזג את עבודתו כחוקר וכמורה אקדמי עם מפעליו בתחומי "ארון הספרים היהודי" של זמננו. בין השאר יזם את מפעל "מקרא לישראל" – פירוש מדעי-היסטורי למקרא, והיה מרכז המערכת שלו בשנים 1981 – 1989. כינס וערך כתבים של גרשם שלום עוד בחייו, ולאחר פטירתו מונה לעורך אחראי של "מפעל כתבי גרשם שלום" בהוצאת עם עובד[3]. וכן היה אחראי ללימודי יהדות וציונות במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, ועיצב בה תוכניות לימודים בתחומים אלו.
זכה בפרס אבי חי על פועלו לקירוב בין דתיים לחילוניים בישראל.
ספריו
עריכה
- אור החיים ב"יום קטנות": משנת א"ד גורדון ומקורותיה בקבלה ובחסידות, תל אביב: עם עובד תשנ"ו 1996.
- חוגים לדיון ושיח ביצירות ספרות, האוניברסיטה העברית בירושלים – המרכז לחינוך מבוגרים, 1973.
- הרוח במציאות: מגמות העיצוב בהגות בובר, ירושלים: מוסד ביאליק בשיתוף בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד-1994.
לקריאה נוספת
עריכה- שלום רצבי, הערות על משנת גורדון לאור מקורותיה היהודיים, בתוך: בעיונים בתקומת ישראל, 8, 1998.
- שרה שטרסברג-דיין, א"ד גורדון ומקורותיו בהגות היהודית, בתוך: במדעי היהדות, 36, תשנ"ו, 1996.
קישורים חיצוניים
עריכה
אברהם שפירא (1935-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^
רוביק רוזנטל, "קיבוץ ויהדות": כך ניסו הקיבוצים להתרחק מהמסורת אך גם לשמור עליה, באתר הארץ, 21 בינואר 2019
- ^ לילי גלילי, היום יש כאלה שיורים ויש כאלה שבוכים, באתר הארץ, 27 במאי 2001
- ^ מיכאל ששר, התקווה של גרשום שלום, מעריב, 30 במרץ 1990
