אדורים
אֲדוֹרַים הייתה עיר קדומה בהר יהודה, הנזכרת במקרא ובמקורות מימי בית שני. שמה השתמר בשם הכפר הערבי דוּרָא. שמו של היישוב אדורה, כ-5 ק"מ מצפון לה, על כביש חוצה יהודה, נבחר בזיקה לשם המקראי, וכך גם שמו של בסיס אדוריים.
 | |
| מפת יהודה המקראית | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות ההלניסטית |
| תקופות |
ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הביזנטית בארץ ישראל התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל |
| סוג | יישוב קדום |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הרוס |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 31°30′18″N 35°01′39″E / 31.50506°N 35.0275°E |
 | |
  | |
הזיהוי, הסקרים והממצא הארכאולוגי
עריכהזיהוי האתר
עריכהזיהויה המקובל של אדורים הוא כאמור בכפר דורא. האתר העתיק נמצא בגרעין הקדום של הכפר, אך לא בחלקו הגבוה אלא מעל הבאר.[1]
הסקרים והממצא הארכאולוגי
עריכהאתרה של דורא נסקר לראשונה באופן שיטתי בידי משה כוכבי[2] ולאחר מכן בידי אבי עופר[3].
שטחו המרבי של האתר הקדום מוערך בכ-30 ד', כששיאי היישוב הם בתקופות הברזל 2ג וההלניסטית. ראשית היישוב בתקופת הברונזה התיכונה (כ-10 ד'), אולי מראשיתה ועד ראשית תקופת הברונזה המאוחרת 1. היישוב מתחדש בתקופת הברזל 2א (כ-11 ד') ונמשך ברציפות בתקופות הברזל 2ב (כ-17 ד'), 2ג (כ-30 ד': האתר ה-6 בגודלו בהר-יהודה), 2ד (כ-12 ד'), פרסית (כ-12 ד'), הלניסטית (כ-29 ד': היישוב החזק ביותר בעצמתו הקראמית), רומית 1 (כ-11 ד'). מהתקופה הרומית 2 לא זוהו חרסים. אחר כך מתקיים היישוב בתקופה הביזנטית (כ-13 ד') ובימי הביניים (כ-11 ד'). במהלך התקופה העות'מאנית גדל היישוב עד להיקף מרבי של כ-65 ד', כלומר מעבר לגרעין הקדום.[3]
ההיסטוריה של אדוריים
עריכההתקופה הכנענית (תקופת הברונזה)
עריכהלפי ממצאי הסקר יישוב האתר החל בתקופת הברונזה התיכונה, אלא שהיקפו לא היה גדול מאד, ואין הוא נזכר במקורות בני התקופה.
בתקופת הברונזה המאוחרת האתר חדל להתקיים, למעט אולי פרק זמן קצר בראשית התקופה, ובכך הוא דומה לאתרים רבים אחרים מתקופת הברונזה בהר יהודה ובהר המרכזי בכלל.
בעבר סברו כי אדורים נזכרת במכתבי אל עמרנה שמתקופת הברונזה המאוחרת[4], אלא שהשערה זו הופרכה זה מכבר, והעיר הנזכרת שם זוהתה כעיר בגולן[5].
תקופת בית ראשון (תקופת הברזל)
עריכהאדורים נזכרת במקרא רק פעם אחת[6], ברשימת הערים למצור המיוחסת לרחבעם[7]. מרבית חוקרי המקרא דוחים את ייחוס הרשימה לימי רחבעם מסיבות שונות, וביניהן שאין זה סביר כי אילון וגת נכללו בממלכתו, וכן העובדה שבחלק מהערים הנזכרות לא נתגלה ממצא מתקופת הברזל 2א-ב, זמנו המשוער של רחבעם. ייתכן שאין רקע היסטורי ריאלי לרשימה כנתינתה בידינו. אם הרשימה כן היסטורית, נראה שזמנה הוא בין ימי חזקיהו[8] לימי צדקיהו, וגם הממצא הארכאולוגי בהר יהודה תומך בכך. נראה כי תיארוך לימיו של צדקיהו תואם יותר לרשימה ולהיקפה, ומציג פחות בעיות מאשר תיארוך לימי חזקיהו, אך אין זו מסקנה מוחלטת[9].
כאמור, אדורים איננה נזכרת עוד במקרא, אולם ניתן לשחזר את תולדותיה לאור הממצא הארכאולוגי על רקע התמונה הארכאולוגית וההיסטורית הכללית בהר יהודה[10]. אדוריים נוסדה בראשית תקופת המלוכה (תקופת הברזל 2א), והלכה וגדלה ברציפות עד סוף תקופת הברזל 2ג. במועד זה חרבו כל ערי יהודה, למעט ירושלים, במסע סנחריב לדיכוי מרד חזקיהו (שנת 701 לפסה"נ), ומסתבר שגם אדורים חרבה אז, לאחר מכן חלק מהערים לא חזרו להתקיים, ואילו אחרות יושבו מחדש אך בהיקף מצומצם יותר, וכך גם באדורים על פי הממצא. מאידך, בעת חורבן בית ראשון לא חרבו כל אתרי יהודה, וכיוון שאדורים ממשיכה להתקיים באותו היקף גם בתקופה הפרסית, אין לדעת אם חרבה ושוקמה, או שלא חרבה כלל. אשר לרשימת הערים למצור (לעיל), אם כן יש לה רקע היסטורי ממשי, הרי אדורים יכלה להיות חלק מהרשימה הן בימי מרד חזקיהו בסנחריב מלך אשור, והן בימי מרד צדקיהו בנבוכדנצר מלך בבל.
תקופת בית שני
עריכהבספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", מוזכרות הערים "אדורים" ו"מרשה" (השוכנת מצפון-מערב לאדורים) כערים בעלי אוכלוסייה אדומית. שתי הערים הללו היו המרכזיות באפארכיה אידומיאה. מכיוון שמרשה נמצאת בשפלה הדרומית, קרוב יותר למישור החוף, וישבה בה אוכלוסייה פיניקית גדולה, הרי שאדורים, ששכנה על גב ההר בלב היישוב האדומי, הייתה למעשה העיר המרכזית שלו[11].
יוחנן הורקנוס החשמונאי היה במהלך של כיבושים וחיזק את האחיזה היהודית בעבר הירדן ובשכם, שם הרס את מקדש השומרונים על הר גריזים. את מלחמתו הבאה ערך יוחנן נגד שתי הפוליס שבאדום (אדורים ומרשה) וכבש את אזור הרי חברון כולו: "והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים והללו קיבלו על עצמם...ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים"[12].
אדורים מוזכרת פעם נוספת בהקשר להחלטת המושל הרומי גביניוס לחלק את העם ביהודה החשמונאית "לחמישה בתי-דינים". יוסף בן מתתיהו כתב בספרו "מלחמת היהודים" כי לאחר ניצחונו של גביניוס על אלכסנדרוס בן אריסטובולוס, הוא מינה את הורקנוס השני על "משמרת בית המקדש ואת יתר עסקי השלטון מסר לטובי העם". וכך, על הבסיס הרעיון של הפרד ומשול ועל המודל של הכיבוש הרומאי במוקדון, הוא ממנה את חמשת בתי-הדין: הראשון - בירושלים, השני - בגדר, את "בני הפלך השלישי תחת בית הדין" בצפון הארץ, בחמתא ליד טבריה, הפלך הרביעי - חבל יריחו ו"בראש החבל החמישי יישוב אשר בגליל. ומסיים יוסף בן מתתיהו, שלא מן הנמנע שנועדה להחניף לשלטון הרומאי: "והיהודים שמחו, כי נפדו משלטון היחיד, ומהיום והלאה ינהלו אותם טובי אחיהם"[13]. אברהם שליט סבור כי אחד מחמשת המחוזות הוא אדורים[14].
ממצאי הסקרים הארכאולוגיים, שתוארו לעיל[2][3], מתיישבים היטב עם המקורות ההיסטוריים שנסקרו כאן.
לקריאה נוספת
עריכה- אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל - לקסיקון לעם, הוצאת דבר - תל אביב, 1971
- משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89
- אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993
קישורים חיצוניים
עריכה
- ההיסטוריה היהודית של מדינת החשמונאים: חלק ג', הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר סקר ישראל, 1/21/15-10{309}, נצ"מ 1526.1516.
- ^ 1 2 משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89. כאן: עמ' 29, 63-62, אתר 154
- ^ 1 2 3 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 17
- ^ מכתב 256, שורה 4: אַדוּר
- ^ אנציקלופדיה מקראית ב: 103
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק ט'
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים ה'–י"ב
- ^ Nadav Na'aman, Hezekiah's Fortified Cities and the LMLK Stamps. BASOR 266, 1986, עמ' 5-21.
- ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 1: 70-73, 3: 20-21
- ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993
- ^ בצלאל בר-כוכבא, "לקסיקון היישובים של מנסאס איש פטרה: על העיר האדומית אדורים וגנבת ראש החמור מן המקדש בירושלים", תרביץ, כרך עג, חוברת ד, תמוז אלול תשס"ד, עמ' 527 [11].
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר י"ג, סעיפים 258-257.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א פרק ח, פסקה ה (תרגום שמחוני).
- ^ אברהם שליט, המשטר הרומאי בארץ ישראל, עמ' 34.