דורא

עיר ברשות הפלסטינית

דוּרַאערבית: دورا) היא עיר בנפת חברון של הרשות הפלסטינית, כ-7 ק"מ דרום-מערבית לחברון. ככל הנראה, מקור השם "דורא" הוא מהמילה הכנענית שפירושה "בית". לפי הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה, חיים בעיר 37,331 תושבים (נכון ל-2016)[1]

דורא
دورا
Dura, Hnenh street.jpg
טריטוריה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה חברון
ראש העיר מוסטפא ח'ליל רג'וב
גובה 860 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 37,331[1] (2016)
קואורדינטות 31°30′24″N 35°01′40″E / 31.506791666667°N 35.027716666667°E / 31.506791666667; 35.027716666667 
אזור זמן UTC +2
http://duracity.ps/web/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

דורא נזכרת לראשונה ברשימת הערים בפפירוס אנאסטאזי א ובמכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס. בתנ"ך מוזכרת דורא בשם "אדוריים" (דברי הימים ב' י"א, ט) כאחת הערים שבוצרו על ידי רחבעם. פרעה שושנק הראשון ערך מסע צבאי לכנען בשנת 925 לפני הספירה ומפרט את הערים שכבש, מספר 19 ברשימה הוא ככל הנראה דורא, אולם החוקרים סבורים כי ייתכן ומדובר בהתייחסות ליישוב אחר שאינו ידוע, צפונה יותר בממלכת ישראל. בראשית המאה השישית לפני הספירה תקפה האימפריה הנאו-בבלית את ממלכת יהודה, וחלקה הדרומי מדורא ועד מרשה, נפל לידי ממלכת אדום.

בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון, האזור היה חלק ממלכת בית תלמי. היישוב מוזכר בפפירוסים של זנון בשנת 259 לפנה"ס כ"עיר מבצר". על פי יוסף בן מתתיהו, יוחנן הורקנוס לכדה ולחץ על יושביה האדומים למול את ילדיהם ולהתגייר[2]. בתקופה הרומית בארץ ישראל נכללה ברשימת הערים שנבנו מחדש על ידי הקונסול הרומי אולוס גביניוס. היא שימשה בין השנים 5747 לפנה"ס כבירת מחוז ("סינדריה") אדום המזרחית. לאחר מכן, סופחה למחוז יהודה הצפוני לה, ואוכלוסייתה הפכה ליהודית בעיקר, עד למרד מרד בר כוכבא.

עם התפשטות הנצרות באזור בתקופה הביזנטית (סביב סוף המאה ה-4 לספירה), הפכה לעיר נוצרית[3]. בתקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל התאסלמו בהדרגה תושבי העיר. לפי ההיסטוריון צבי מסיני, תושבי דורא הם צאצאי יהודים, כולל חמולת רג'וב, אליה משתייך ג'יבריל רג'וב (ולכן נפגש עם הרב עובדיה יוסף[4]) ושימרו מסורות יהודיות, כולל נוהל קבורה יהודית השונה מהותית מהנהוג באסלם: שימוש במערות קבורה, שימור הקברים ועלייה אליהם כל שנה[5].

בתקופה הממלוכית בארץ ישראל הוקם במערב דורא מבנה מקאם המיוחס לנח ("א-נבי נח"), בתוך חורשת עצי אורן ירושלים. המבנה משמש כמקום תפילה ומסביבו בית קברות. מצבת הקבר נמצאת במבנה רבוע עם כיפה לבנה והיא עטופה ביריעה ירוקה. גם המסגד הגדול בדורא נקרא על שם נח, "ג׳מע א-נבי נוח"[6].

בתקופה העות'מאנית התקוממו תושבי דורא כנגד אבראהים פאשא, שנלחם בשלטון העות'מאני[7].

חוקר ארץ ישראל, הצרפתי ויקטור גרן, ביקר בדורא ב-1863 וכתב:

בשעה שתיים וחמש עשרה דקות הגענו לגב ההר. שם פנינו מזרחה, ובשעה שתיים וחמישים וחמש דקות חנינו בדורא. עיירה זו היתה מוקד ההתקוממות שפרצה זה לא כבר בכל הר חברון נגד ח'ורשיד פאשה, מושל ירושלים, ושדוכאה מיד בתחבולות ובחוזק יד. מצאתי את התושבים עוד נסערים במידת מה עקב המאורעות שהתרחשו. מספרם חמשת אלפים, ויצאו להם מוניטין של אמיצים, נמרצים וקנאים. סיירתי ברחובות הראשיים. נציבי עמודים עתיקים אחדים ומספר גדול בערך של אבני גזית עקורות מבניינים עתיקים ומשוקעות בבתים ערביים מעידים שדורא יושבת על גבי עיר מערי יהודה, שאבניה שימשו שוב לבניינה. באותו אופן נבנו גם שני קסרקטינים, שבעת סיורי גרו בכל אחד מהם כשלושים באשי. מעל דלתו של כל אחד מהם משמש כמשקוף גוש אבן נאה שהיה לפנים מעוטר בתגליף אך הוא מחוק מאוד עכשיו. ממערב דרום מערב לעיר עומד על גבעה 'ולי' נודע, ויש בו ארון קבורה ענק, שלפי המסורת הונחה בו גופתו של נח. הקבר הזה מכוסה שטיח, המוחלף מפקידה לפקידה, ופוקדים אותו עולי רגל רבים יחסית. השיח' שהראהו לי הוסיף ואמר שהמסורת הקושרת בו את שם האב הזה ימיה כימות עולם, והסביר שאין מקום לתמיהה לנוכח הגודל הבלתי רגיל של הסארקופאג, שהרי 'הנביא' הזה (זה התואר שנותנים המוסלמים לנח ) היה ענק.

ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ - ישראל - כרך שלישי: יהודה (ג), ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 1983; עמ' 241

בתקופת המנדט הבריטי, השתייכה דורא לנפת חברון, הייתה היישוב המרכזי בהר חברון והיו לה 99 ישובי בת עצמאיים, ששמרו על זיקה ליישוב האם. העיירה הייתה מחולקת אז לשניים: דורא אל אמריה ודורא אל ערג'ן[8].

במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בדורא הייתה אוכלוסייה של 5,834 נפש, כולם מוסלמים[9]. במפקד 1931 היו בדורא, יחד עם כל כפרי הבת, 7,255 תושבים כולם מוסלמים[10]. בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 9,700 מוסלמים, ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 240,704 דונם. אשר מתוכם הוקצו 3,917 לחקלאות שלחין, ו-90,637 לגידולי דגנים[11].

 
הלוויתו של מוחמד דודין

בינואר 1967 הוכרזה העיירה כרשות מוניציפלית, רק שישה חודשים לפני כיבושה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. בשנת 1995 עברה השליטה המלאה בדורא לידי הרשות הפלסטינית ("שטח A"), והתמקמו בה משרדי ממשלה ורשויות רבות, כך שעלתה חשיבותה בפוליטיקה ובממשל הפלסטיני.

בקיץ 2014, במהלך החיפוש אחר שלושת הנערים שנחטפו בגוש עציון, פשט צה"ל על הכפר עם 150 חיילים. בעימותים נהרג מאש צה"ל מוחמד דודין, בן 15[12].

ספורטעריכה

במערב העיירה שוכן האצטדיון הבינלאומי דורא המשמש את הקבוצה המקומית שבאב דורא מליגת העל הפלסטינית[13].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
  2. ^ מוזיאון העם היהודי, גיור העם האדומי: ברית המילה הגדולה בהיסטוריה, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
  3. ^ אבי יונה, עמ' 96.
  4. ^ ישראל כהן, ‏ג'בריל רג'וב לכיכר השבת: 'הרב עובדיה יסייע לשלום', באתר כיכר השבת, 29 ביולי 2013
  5. ^ צבי מסיני, ההתחברות - בעיית ארץ ישראל שורשיה ופתרונה, הוצאת ליעד, 2014, עמוד 42
  6. ^ אלי שילר, קברי הנביאים באסלאם בתוך: דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל, עורך: אלי שילר ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמוד 59
  7. ^ Robinson and Smith, 1841, vol 3, pp. 2-5
  8. ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, 2010; עמ' 224
  9. ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramleh, p. 21
  10. ^ Mills, 1932, p.67
  11. ^ Government of Palestine, Department of Statistics, 1945, p. 26
  12. ^ קטינים פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, לאחר מבצע "עופרת יצוקה" באתר בצלם
    גדעון לוי ואלכס ליבקהנער מדרום הר חברון שגורלו המר אינו מעניין את ישראל, באתר הארץ, 27 ביוני 2014
  13. ^ אורי לויהליגה הפלסטינית מציגה: סיפורים מרגשים, בעיות בטחוניות, מהומות ענק - וכדורגל, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2016