פתיחת התפריט הראשי

אדמונד האלי

אדמונד האליאנגלית: Edmond Halley)‏ (8 בנובמבר 1656 - 14 בינואר 1742) היה אסטרונום, גאולוג, מתמטיקאי, מטאורולוג ופיזיקאי אנגלי.

אדמונד האלי
Edmond Halley
Edmund Halley.gif
לידה 8 בנובמבר 1656
האגרסטון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בינואר 1742 (בגיל 85)
גריניץ', ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה, מתמטיקה, מטאורולוגיה, גאופיזיקה
מקום מגורים אנגליה
מקום קבורה St Margaret's, Lee עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות מצפה הכוכבים המלכותי של גריניץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית החברה המלכותית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Mary Tooke עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות Savilian Professor of Geometry באוקספורד, Astronomer Royal (אסטרונום מלכותי), שביט האלי, תחנת מחקר האלי באנטארקטיקה, שיטת האלי לפתרון משוואות.
תרומות עיקריות
תוספות למפות כוכבים, גילוי הקשר בין לחץ האוויר והגובה על פני הים, חקר שביט האלי, חקר מרחק עד השמש, חקר מבנה כדור הארץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנת 1703 התמנה לפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד. בשנת 1720 מונה למשרת האסטרונום המלכותי בה החזיק עד מותו ב-1742.

האלי תרם לשלל תחומים במדע. בין השאר היה הראשון שפרסם רשימה המונה 341 כוכבים הנראים מחצי הכדור הדרומי, הראשון שפרסם לוח על רוחות הדרום והמונסונים וקישר את תנועת הרוחות עם התחממות כדור הארץ על ידי השמש, והראשון שתיעד את הקשר בין הלחץ הברומטרי והגובה מעל פני הים.

ביוגרפיהעריכה

האלי נולד בלונדון ב-1656. אביו היה יצרן סבון אמיד. בשנת 1673 החל האלי ללמוד בקווינס קולג' של אוניברסיטת אוקספורד. עוד במהלך לימודין פרסם מאמרים על מערכת השמש וכתמי שמש.

בשנת 1690 פותח על ידי האלי פעמון הצלילה הראשון שכלל גם אספקת אוויר במהלך שהותו של הצוללן מתחת למים.

האלי היה המדען הראשון שהגה את תאוריית כדור הארץ החלול. בשנת 1621 פרסם מאמר לפיו כדור הארץ מורכב מכדורים קונצנטריים שלהם יש קטבים מגנטיים. תאוריה זו באה להסביר את הסטייה המגנטית של כדור הארץ. האלי טען כי בכדורים הפנימיים חיים אנשים, חיות ויצורים שונים וכי שמשות קטנות מאירות את החללים.

בשנת 1693 פרסם מאמר המציג כיצד להתבסס על לוח תמותה כדי לחשב פרמיות שאדם יתבקש לשלם בכל גיל כדי לקבל קיצבה קבועה (אנונה) לכל ימי חייו.[1] למאמר זה הייתה השפעה ניכרת על התפתחות האקטואריה והדמוגרפיה.

בשנת 1684 הגיע האלי לביקור אצל אייזק ניוטון בקיימברידג' במטרה להבין את צורת מסלוליהן של פלנטות. האלי ביקש לדעת מה צורת העקומה שתתאר את מסלוליהם של פלנטות, אם מניחים כי כוח הכבידה הפועל עליהן נמצא ביחס הפוך לריבוע המרחק. ניוטון השיב כי המסלול יהיה אליפטי. כאשר ביקש האלי לבחון את חישוביו של ניוטון התברר כי החישובים שערך ניוטון לא נמצאו בידיו[2]. הפצרותיו של האלי הובילו את ניוטון לפרסום חיבור שבו תיאר את חישוביו. היה זה חיבור צנוע בן תשעה דפים שפורסם בנובמבר 1684. חיבור זה הוביל את ניוטון, בעידודו של האלי, לפרסם כעבור שלוש שנים את יצירת המופת שלו "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע" ב-1687[3]. האלי לא רק עודד את כתיבת הספר אלא גם דאג לממן את פרסומו.

 
תרשים מתוך ספרו של אדמונד האלי שפורסם ב-1716 ובו הצעה לקביעת הפרלקסה של נוגה, בעזרתה ניתן לקבוע את מרחק שבין כדור הארץ לשמש.

האלי קידם את חקר גודלו של היקום כאשר ב-1691 פרסם מאמר שמראה כיצד תצפיות של מעברי כוכב הלכת נוגה על פני השמש, כפי שהם נראים מנקודות שונות על פני כדור הארץ, עשויות באמצעות טכניקת הפרלקסה לשמש למדידת המרחק בין כדור הארץ לשמש. מעברי נוגה על פני השמש הם אירועים נדירים, אבל ניתנים לחיזוי. האלי דן בנושא מעברי נוגה פעם נוספת ב-1716, כאשר חזה שזוג המעברים הבא ייתרחש בשנים 1761 וב- 1769. האלי העריך כי לא יחיה עד אז, לכן השאיר הוראות מפורטות איך לבצע את התצפיות הנדרשות [4][5].

בשנת 1704 מונה האלי כפרופסור לגאומטריה באוניברסיטת אוקספורד, אבל המשיך את עבודתו באסטרונומיה. ב-1705 פרסם ספר העוסק באסטרונומיה של שביטים, שבו תיאר את המסלולים הפרבוליים של 24 שביטים, שנצפו מ-1377 עד 1698. הוא הראה כי שלושת השביטים שחלפו בשמים בשנים 1531, 1607 ו- 1682 היו כל כך דומים במאפיינים שלהם, כך שסביר להניח כי מדובר באותו שביט. טענה זו שהוכחה כנכונה זיכתה את השביט בשמו של האלי. בספרו Synopsis Astronomia Cometicae‏ (1705), האלי חזה כי כוכב השביט ישוב ב-1758, ויעבור באותו אזור בשמים. השביט שב בחג המולד של 1758, כשהאלי כבר לא היה בין החיים.

בשנת 1720 מונה למשרת האסטרונום המלכותי בה החזיק עד מותו ב-1742.

על שמועריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ E. Halley, An Estimate of the Degrees of the Mortality of Mankind, drawn from curious Tables of the Births and Funerals at the City of Breslaw; with an Attempt to ascertain the Price of Annuities upon Lives, Philosophical Transactions, 1693, pp. 596-610
  2. ^ מייקל הוסקין, ההיסטוריה של האסטרונומיה, רסלינג 2012
  3. ^ ג'ון גריבין, ההיסטוריה של המדע, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, 2012
  4. ^ Teets, D.A. (2003). "Transits of Venus and the Astronomical Unit". Mathematics Magazine 76: 335–348. JSTOR 3654879. 
  5. ^ Halley, Edmund (1716). "A New Method of Determining the Parallax of the Sun, or His Distance from the Earth". Philosophical Transactions XXIX: 454. אורכב מ-המקור ב-24 June 2011.