אהרן מאיר

אהרן מאיר (28 ביולי 1923—27 באוגוסט 1997) היה בנקאי, מנהל ואיש ציבור ישראלי, שנודע בעיקר כמנכ"ל בנק המזרחי אותו ניהל בעת פרשת ויסות מניות הבנקים, בעטייה הודח מתפקידו. הוא יסד את המועצה האזורית שפיר והיה לראש המועצה במשך מספר שנים.

אהרן מאיר

אהרן מאיר תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	28 ביולי 1923 בודפשט
פטירה	27 באוגוסט 1997 (בגיל 74)
מדינה	ישראל
השכלה	תלמיד ישיבה וחקלאות
עיסוק	ממנהיגי קיבוץ משואות יצחק, שהוקם מחדש
ראש מועצה אזורית שפיר 1950 – 1952 (כשנתיים) → ראשון בתפקידו משה מושקוביץ ←
מזכיר קיבוץ משואות יצחק 1945 – 13 במאי 1948 (כ־3 שנים)
בנקאי, מנכ"ל בנק המזרחי, דירקטור בחברות גדולות

חייו

אהרן אלעזר (אנדי) מאיר (מאייר) נולד ב-1923 בבודפשט לשרה וליצחק, תעשיין טקסטיל הונגרי שמפעליו הולאמו, ונשיא המזרחי בעיר. אהרן למד בישיבות והתחנך אצל הוריו על דרכי הציונות. בשנת 1939 עזב מאיר את ישיבת "נייטרה" ועלה לארץ ישראל על-מנת ללמוד בתל אביב בישיבת היישוב החדש. עד מהרה עזב מאיר את "היישוב החדש" ועבר לבית הספר החקלאי מקווה ישראל. מאוחר יותר הגיעו הוריו לישראל על מנת לבקרו, ובשל המאורעות באירופה החליטו להשתקע בישראל לצד בנם.

ב-1941 החליט מאיר להשתלב בגרעין התיישבות שהוקם בקיבוצים הדתיים באזור עמק הירדן, ואט-אט החל להשתלב במנהיגות הפוליטית של הגרעין. יחד עם הגרעין עבר מאיר מכפר הרוא"ה אל גוש עציון, שם הוקם ב-1945 קיבוץ משואות יצחק, שמאיר היה מזכירו.

ב-1946 התחתן מאיר עם ציפורה נויגרשל. כעבור זמן לא רב נולד לזוג בן בכור בשם ישראל. מאיר כיהן כאחד החברים במזכירות הקיבוץ ובפועל התגורר (להוציא שבתות) בתל אביב כ"מזכיר חוץ" מטעם הקיבוץ.

עם פרוץ השלב הראשון של מלחמת העצמאות, נוצרו עימותים בין תושבי הקיבוץ לבין שכניהם הערבים. המצור על הגוש התהדק, אך מאיר הוסיף להתמיד בשגרת נסיעותיו. בראשית 1948 פגשו מאיר ונציגי הגוש בדוד בן-גוריון ובחיים משה שפירא כדי להגדיל את תמיכת היישוב בגוש. כאשר נפל גוש עציון ב-13 במאי 1948, יום בטרם ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל, נכח בו מאיר יחד עם אחיו עקיבא ועם יהודית, וכולם היו לשבויים בידי הליגיון הערבי. הם הועברו לחברון ומשם למחנה שבויים ירדני, בו היו כלואים במשך תשעה חודשים. מאיר נמנה עם ראשוני המשוחררים, משום ששאל ברשות, בשל היותו אב לילדים, את זהותו של אחיו והתחזה לחולה.

ב-1949 הקימו חברי הקיבוץ את המושב השיתופי משואות יצחק מחדש בסמוך לאשקלון. מאיר נמנה עם הנהגת הקיבוץ, ולאחר מכן יסד את המועצה האזורית שפיר והיה לראש המועצה במשך מספר שנים. לאחר מכך, נתמנה על ידי מוסדות הפועל המזרחי לכהן כמנהלה של "קרן המושבים".

ב-1961 עזב מאיר את הקיבוץ בעת שהתקבל לתפקיד סמנכ"ל בנק המזרחי על ידי המנכ"ל נפתלי פיינגולד. בעת כהונתו פיתח את הבנק ופתח שלוחות בחו"ל. בשנת 1971, עם איחוד הבנק עם "בנק הפועל המזרחי", הוחלט כי מאיר ישמש כמנכ"ל הבנק.

ב-1985, כשברקע עומדת קריסת בנק צפון אמריקה, ניהל מאיר את המאמצים להצלת בנק המזרחי מפני קריסה, בעקבות רכישת בנק טפחות בשנים 1981–1983 שהכבידה על הבנק. לבסוף, שבועות לאחר שמאיר פנה אל ראש הממשלה שמעון פרס ואמר לו כי הבנק עומד בפני פשיטת רגל, ובסיוע יועצו של פרס, אמנון נויבך, המפקחת על הבנקים גליה מאור ונגיד בנק ישראל הד"ר משה מנדלבאום, הושג קו אשראי של 100 מיליון דולר שמנע את קריסת הבנק.

ב-1986, לאור המלצות ועדת בייסקי לחקר פרשת ויסות מניות הבנקים להדיחו מתפקידו, התפטר מאיר מהבנק. הוועדה גם החליטה למנוע ממנו לכהן בעתיד בתפקידים נוספים במערכת הבנקאית, לרבות שלוחותיה בחו"ל. מאיר ערער על החלטות הוועדה וערעורו נדחה. במשפט הבנקאים נגזר על מאיר עונש של מאסר על תנאי של שנתיים וכן קנס בסך 600,000 ש"ח. בערעורו לבית המשפט העליון, זוכה מאיר מאחד משלושת האישומים בהם הורשע, אך עונשו נותר על כנו.

לאחר כהונתו בבנק המזרחי, פנה מאיר לתחום העסקים וענייני הציבור, וכיהן כחבר במועצות המנהלים של חברות רבות, ובהן קונצרן "כלל", "אסם", בהן היה גם היושב-ראש, וכחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בר-אילן ומדרשיית נעם. כמו כן, מונה כקונסול כבוד מטעם הונגריה.

מאיר היה חולה לב, ובשנת 1997 חלה בסרטן ממנו נפטר. הוא קבור כבקשתו במשואות יצחק. בנו הוא הרב אליאב מאיר, רבו לשעבר של המושב גמזו. איש התקשורת ידידיה מאיר והזמר יצחק מאיר הם נכדיו.

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה שכתבו בני משפחתו, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• יומנו של מאיר מהשנים 1943 ו-1944