אוזן המן
אוזן המן הוא מאפה העשוי מבצק מתוק וממולא בפרג, שוקולד או במילוי אחר. הוא נפוץ במיוחד בקרב יהודים עקב המנהג לאוכלו בחג הפורים ולצרף אותו למשלוחי המנות לרגל החג, על שמו של המן הרשע.
מקורו של המאפה במרכז אירופה.
תוכן עניינים
שמות המאפהעריכה
בעברית ניתן למאפה השם אוזן המן (בריבוי: אוזני המן), ככל הנראה בגלל הדמיון של השם ביידיש המן טאַש, וכיוון שצורתו מזכירה במשהו את מבנהָ של האוזן. כדי להקל על הדוברים את הסיבוכיות בהוספת תווית היידוע לשם המאכל (האוזן המן לעומת אוזן ההמן) או בהטייתו ובספירתו (אוזן המן אחד לעומת אחת), הציע הבלשן יצחק אבינרי את התחדיש אָזְנְמָן ב-1962. לפי עדותו, החידוש הילך בחוגים פדגוגיים בישראל וזכה לאהדתו של הסופר לוין קיפניס.[1]
הבצק מעוצב בצורת כיסנים, ומכאן שמו ביידיש המן טאַש ("כיס המן", נהגה: homen tash). בגרמנית נקרא המאפה מוֹן-טאשֶה (Mohntasche), כלומר "כיס פרג", ומשערים שזה היה שמו המקורי גם ביידיש, שפתם של היהודים האשכנזים (מאָן טאַש, על-פי הכתיב ביידיש).
מרכיביו והכנתועריכה
הבצק המשמש להכנתם של אוזני המן הוא לרוב בצק פריך, אך קיימים גם אוזני המן מבצק עשיר יותר הנקרא בצק פּרֶסבורגֶר, שהוא שילוב של בצק פריך ובצק שמרים. צורת המאפה היא משולש בעל שלוש קרנות, ואותו מקבלים מקריצת עיגולים (חלקים או משוננים) מן הבצק, מזילוף המלית במרכז ומצביטה בעזרת שלוש אצבעות אל עבר המרכז תוך הידוק הקצוות. את הכיסנים מקובל למלא בפרג, אם כי כיום נפוצים גם אוזני המן ממולאים בשוקולד, בריבה, בתמרים, אגוזים וחלבה. בעבר היו גם אוזני המן שמולאו בשומשום.
קישורים חיצונייםעריכה
- יום-טוב לוינסקי, אזני המן, בתוך: יום-טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ו: פורים, ל"ג בעמר, חמשה עשר באב, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשט"ו, עמ' 153–154, באתר HebrewBooks
- מדוע אוכלים אוזני המן? בכך מנציחים את זכרו של צורר היהודים - אתר he.chabad.org
- הדר בן-יהודה, זו הסיבה שאנחנו אוכלים אוזני המן בפורים, באתר הספרייה הלאומית, פברואר 2018
- רוני ונציה, כמו שסבתא הכינה - אוזני המן במילוי פרג, באתר ynet
- יעל גרטי, כך תכינו אוזני המן- שלב אחר שלב באתר ynet
- אסם, אתר בישולים, אוזני המן במילויים שונים. מתכונים
- מתכון לאוזני המן ללא ביצים באתר הצמחונות והטבעונות הישראלי
הערות שולייםעריכה
- ^ מתוך דבר לילדים (השנה אינה ידועה); יד הלשון, 1964.
- ^ מיוחס בעיקר ליינגליש