משלוח מנות

מִשְׁלֹחַ מָנוֹת היא אחת מן המצוות הנוהגות בחג פורים, בין מצוות מקרא מגילה, משתה ושמחה ומתנות לאביונים. על פי מצוות משלוח מנות על כל אדם לשלוח בפורים לרעהו מנות מזון, לפחות שתי מנות, לאדם אחד לפחות.

מִשְׁלֹחַ מָנוֹת
(מקורות עיקריים)

מקרא	מגילת אסתר, פרק ט', פסוק י"ט; פסוק כ"ב
תלמוד בבלי	מסכת מגילה, דף ז', עמוד א' – דף ז', עמוד ב'
תלמוד ירושלמי	מסכת מגילה, פרק א', הלכה ד'
משנה תורה	הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכות י"ד–ט"ו
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ה, סעיף ד'

ילדים נושאים משלוח מנות

ילד מחופש בדרכו למסור משלוח מנות

יש שכתבו שמטרת המצווה היא להרבות אהבה ורעות בעם ישראל, ויש שכתבו שהמטרה היא לספק צורכי מזון לנזקקים כדי שיוכלו לערוך את סעודת הפורים כראוי.

מקור המצווה

חיוב מצוות משלוח מנות נזכר במגילת אסתר. בפסוקים מתואר כי לאחר הנס שאירע בפורים - כשניצלו מגזירת המן שביקש להשמיד את העם היהודי - קבעו את ימי הפורים לימי שמחה. החכמים שבאותו הדור תיקנו כחלק ממצוות יום הפורים, לשלוח משלוח מנות לחבירו, וכך נכתב במגילת אסתר:

עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ... וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

— מגילת אסתר, פרק ט', פסוקים י"ט–כ"ב

מדיני המצווה

משלוחי מנות שהונחו לפני דלת סגורה

בתלמוד דייקו מלשון הפסוק: ”לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ”, כי המצווה היא לתת שתי מנות לפחות לאדם אחד, "משלוח מנות" - ברבים - לפחות שתיים) "איש לרעהו" -יחיד. אמנם אם יש ביכולתו ראוי להרבות ביותר מזה וכפי שפסק הרמב"ם:

חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח.

— משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה ט"ו

אך עם זאת הוא מסייג שהמצווה החשובה יותר היא מתנות לאביונים: ”מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו או בשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים” (משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה י"ז).

המנות צריכות להיות של מיני אוכלים, אם כי היו בעבר רבנים ששלחו לעיתים ספרי חידושים בתור משלוח מנות (כגון הספר מנות הלוי) וכיוצא בזה, אולם להלכה נפסק שבגדים, ספרים וגם כסף לקנות בו מזון, אינם נחשבים כמנות. לגבי משקה, רוב הפוסקים כתבו כי הוא נחשב כמאכל. אם לאדם אין מספיק מזון בשביל לתת משלוח מנות, עליו להחליף את סעודתו עם חברו.

לדעת רוב הפוסקים מצווה זו חלה גם על נשים, ואולם יש שכתבו שאיש לא ישלח לאישה כדי שלא ייווצר מצב של ספק קידושין באמצעות נתינת חפץ בעל ערך. היו שכתבו שמשלוח מנות צריך להתבצע דווקא על ידי שליח, לדעת המשנה ברורה ראוי לחוש לכך, אולם יש שכתבו שאין להחמיר בזה.

את מצוות משלוח המנות יש לקיים ביום הפורים, ואם שלח בליל פורים לא יצא ידי חובת המצווה.

טעמי המצווה

באחרונים נאמרו שתי טעמים עיקריים לתקנת מצוות משלוח מנות:

• בספר מנות הלוי כותב כי המצווה הוא על מנת להרבות אהבה ורעות בין איש לרעהו, היפך דברי המן כי עם ישראל 'מפורד ומופזר'.
• בספר תרומת הדשן מופיע שטעם התקנה היה על מנת לדאוג שלכל אחד יהיה אוכל לסעודת החג, ומכח זה הסיק שאין יוצאים ידי חובה אלא רק בדברים הראויים לאכילה.

בספרי האחרונים מופיעים דינים שונים התלויים בשני טעמים אלו. כך למשל כתבו הפוסקים כי אדם ששלח מנות לחבירו בעילום שם, כך שחבירו אינו יודע ממי קיבל את המשלוח, לדעות שטעם המצווה על מנת להרבות אהבה ורעות, מסתבר שלא יצא ידי חובה בכך.

משלוח מנות בהקשרים אחרים

משלוח מנות מוזכר גם בהקשרים אחרים. העולים מבבל, בתקופת שיבת ציון חגגו את ראש השנה על ידי שליחת מנות "לאין נכון לו", דהיינו, לאלה אשר לא השיגה ידם להכין את סעודת החג.

ויאמר להם: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושִלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו... וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם

— ספר נחמיה, פרק ח', פסוקים י'–י"ב

אמנם, דין זה שונה באופן מהותי מדין משלוח מנות בפורים, שכן אין הוא "איש לרעהו" בתור אחווה, אלא "לאין נכון לו", ויש בכך דמיון דווקא למצווה אחרת של חג הפורים, מתנות לאביונים. עם זאת, לפי הטעם האמור שמשלוח המנות בפורים גם הוא נועד לספק צורכי סעודה לאלו שאין ידם משגת לקנות, ייתכן שיש קשר בין הדברים (וייתכן שמפסוק זה למד תרומת הדשן את חידושו).

ראו גם

• מקרא מגילה
• מתנות לאביונים
• סעודת פורים
• בובת המן

לקריאה נוספת

• יהודה סרבניק, "מצות משלוח מנות וטעמיה", בתוך: משה גנץ, אורי דסברג (עורכים), כי שרית: קובץ מאמרים לימי הפורים לזכרו של מנחם ישראל גנץ, מהדורה ב מתוקנת, שעלבים: משפחת גנץ, תשמ"ט, עמ' 163–168.
• מאיר רפלד, "משלוח מנות בפורים: גלגולי נוסח ונוהגים", בתוך: דניאל שפרבר, מנהגי ישראל: מקורות ותולדות, חלק ששי, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ח, עמ' רכז–רמא; נדפס שוב בתוך: מאיר רפלד, נתיבי מאיר: אסופת מאמרים, מרכז שפירא: [חמו"ל], תשע"ג, עמ' 210–224.
• הרב ישראל דנדרוביץ, "בשר לא מבושל - האם קרוי מנה (על המשמעות המילולית של מנה בלשון המקרא ובלשון חכמים)", בתוך: אור ישראל, גיליון עא, תשרי תשע"ו, עמודים: קעח-קפח.

קישורים חיצוניים

• הערך "משלוח מנות", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• משלוח מנות - לקט הלכות, באתר "ישיבה"
• הלכות משלוח מנות בקיצור שולחן ערוך
• חגי דביר, משלוח מנות מתנות לאביונים ומה שביניהם
• נפק"מ בין תרומת הדשן למנות הלוי בטעם משלוח מנות, באתר פורום אוצר החכמה
• הרב מרדכי אליהו, לשם מה תיקנו מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים, באתר הרב מרדכי אליהו
• הרב אליעזר מלמד - הלכות פורים מתוך הפניני הלכה
• דוד וינפלד ושלמה רוזנר, משלוח מנות, בבלוג "עונג שבת", מרץ 2020
• מידע על משלוח מנות בקטלוג הספרייה הלאומית
• * תצלומים המתעדים את המנהג, דוצ'ו ארנון, אתר הספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא משלוח מנות, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.