שומשום

שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית, בשפת הדיבור: סוּמְסוּם; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי הגדל בעיקר בבורמה, הודו, סין ואתיופיה. פרחיו בצבע צהוב. זרעי השומשום מהם האדם ניזון מצויים בתוך תרמיל. מזרעי השומשום מפיקים (בין היתר) טחינה.

שומשום
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שומשומיים
סוג:	שומשום (סוג)
מין:	שומשום
שם מדעי
Sesamum indicum ‏ליניאוס, 1753

צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ובצורת ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. השומשום אינו עמיד לקור. מאחר שזרעי השומשום קטנים ושטוחים, קשה מאוד לייבש אותם בכמויות גדולות, שכן הם יוצרים מחסום לתנועת אוויר. מסיבה זו נהוג לאחסן אותם בתנאי לחות נמוכים ומבוקרים לאחר הקטיף.

זנים

קיימים שני גוונים טבעיים של זרעי שומשום: לבן-צהבהב בהיר שהוא המוכר ביותר, ושומשום שחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים. (בשפת הדיבור מכנים גם את הקצח שומשום שחור אך מדובר במין שונה). קיימים עוד גוונים לא טבעיים: לבן הקלוף בשיטות שונות, ירוק^{[דרושה הבהרה]} המצופה במעטה של ואסאבי וצהוב המצופה במעטה של קארי.

מחקר שנערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לפיתוח של זני שומשום חדשים בעלי יבול משופר המותאמים לקציר ממוכן, בנוסף לאיכות הזרעים המשופרת. הזנים שפותחו יאפשרו להתמודד עם הבעיה העיקרית של גידול השומשום, שהיא פתיחת ההלקט של השומשום בעת הבשלתו. ההלקטים בזן החדש יישארו סגורים גם אם יפעילו עליהם מעט כוח, מה שמאפשר קציר בקומביין.

גידול

השומשום גדל בעיקר בבורמה, הודו, סין ואתיופיה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיע הייצור העולמי לכ-1.75 מיליון טון בשנה.

ישראל

השומשום גֻּדַּל בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד. בימי המנדט הבריטי גודל שומשום על שטח של כ-200,000 דונם והיבול הגיע לבין 30–50 קילוגרם לדונם. בשנת 1982 גודלו 30 דונם של שומשום מזן עדי, הניתן לקצירה בקומביין, בכפר חיטים.

שומשום כמזון

שמן שומשום

השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, וישנם ממצאים ארכאולוגיים המעידים על זרעי שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,000 שנים. הזנים המגודלים באפריקה הם ברובם זני בר, לעומת הודו, שבה נפוץ הזן המתורבת Sesame Indicum.

בדומה לאגוזים וגרעינים, זרעי שומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים, בחלק מהזנים יותר מ-50%. לשם השוואה, זרעי סויה מכילים כ-20% בלבד. בשמן מצויים חומרים נוגדי חמצון בריכוז גבוה, המקנים לו, מלבד סגולות בריאותיות, גם חיי מדף ארוכים. השמן עשיר באומגה 6, חומצת שומן אשר בכמויות גדולות יכולה להוביל לדלקתיות (דלקת) מרובה ומחלות לב, אך אינו מכיל אומגה 3, חומצת שומן חיונית לגוף ולבריאות הלב.

בחומר היבש שנשאר לאחר הוצאת השמן משתמשים בעיקר להזנת עופות אך גם לתעשיית המזון לבני האדם.

במטבח הישראלי

השומשום פופולרי מאוד במטבח הישראלי כמרכיב העיקרי בטחינה, המשמשת גם בפני עצמה וגם בחומוס ובחלווה. בנוסף משמש השומשום בצורתו הגולמית כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים וכתיבול לסלטים.

בסדר ליל ראש השנה

אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: שנפרה ונרבה כשומשומין.

גלריה

• 

  גרגרי שומשום

• 

  תרמילי שומשום

קישורים חיצוניים

• שומשום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• שומשום, באתר ITIS (באנגלית)
• שומשום, באתר NCBI (באנגלית)
• שומשום, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שומשום, באתר Tropicos (באנגלית)
• שומשום, באתר GBIF (באנגלית)
• שומשום, באתר The Plant List (באנגלית)
• שומשום, באתר IPNI (באנגלית)
• חדשות הפקולטה לחקלאות, פותח שומשום עתיר יבול המותאם לקציר ממוכן, האוניברסיטה העברית, 15 ביוני 2015
• הדס יריב‏, קסום, בשום ונפלא: כל היתרונות הבריאותיים של שומשום, באתר וואלה!‏, 28 במרץ 2016
• ענת ברזילי, שומשום ניישן: כך הפכנו למעצמת טחינה, באתר כלכליסט, 19 במאי 2017
• שומשום, באתר המכון למצוות התלויות בארץ