שומשום

מין של צמח ממשפחת השומשומיים

שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית[1], בשפת הדיבור: סוּמְסוּם[2]; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי ממשפחת השומשומיים. השומשום הוא גידול שמן הראשון בעולם, ותורבת לפני כ-5500 שנה בתת היבשת ההודית ממין הבר Sesamum indicum subsp. malabaricum. גרעיני השומשום משמשים כחומר גלם למגוון רחב של מוצרים בתעשיית המזון, כגון: שמן, טחינה וציפוי מאפים. רוב הייצור העולמי מגודל בסודאן, מיאנמר, הודו, טנזניה, סין, ניגריה ואתיופיה. פרחיו בצבע לבן וורוד. צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ובצורת ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. השומשום אינו עמיד לקור[3].

קריאת טבלת מיוןשומשום
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שומשומיים
סוג: שומשום (סוג)
מין: שומשום
שם מדעי
Sesamum indicum
ליניאוס, 1753

זנים עריכה

קיימים מגוון גוונים טבעיים של זרעי שומשום: לבן בהיר, חום, ושומשום שחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים.

מחקר שנערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לפיתוח של זני שומשום חדשים בעלי יבול ואיכות משופרים, המותאמים לקציר ממוכן. הזנים שפותחו יאפשרו להתמודד עם הבעיה העיקרית של גידול השומשום, שהיא התבקעות ההלקט של השומשום בעת הבשלתו, מה שמאפשר קציר בקומביין[4][5].

גידול עריכה

השומשום גדל בעיקר בסודאן, בורמה, הודו, סין ואתיופיה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיע הייצור העולמי לכ-1.75 מיליון טון בשנה[6].

ישראל עריכה

השומשום גֻּדַּל בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד[3]. בימי המנדט הבריטי גודל שומשום על שטח של כ-200,000 דונם והיבול הגיע לבין 30–50 קילוגרם לדונם[6]. נסיונות לגדל שומשום בישראל נמשכו אל תוך שנות ה-80 של המאה ה-20. למשל, בשנת 1982 גודלו 30 דונם של שומשום מזן עדי, הניתן לקצירה בקומביין, בכפר חיטים[5].

שומשום כמזון עריכה

שמן שומשום עריכה

השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, וישנם ממצאים ארכאולוגיים המעידים על זרעי שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,000 שנים. הזנים המגודלים באפריקה הם ברובם זני בר, לעומת הודו, שבה נפוץ הזן המתורבת Sesame Indicum.

בדומה לאגוזים וגרעינים, זרעי שומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים, בחלק מהזנים יותר מ-50%. לשם השוואה, זרעי סויה מכילים כ-20% בלבד. בשמן מצויים חומרים נוגדי חמצון בריכוז גבוה, המקנים לו, מלבד סגולות בריאותיות, גם חיי מדף ארוכים. השמן עשיר באומגה 6, חומצת שומן אשר בכמויות גדולות יכולה להוביל לדלקתיות (דלקת) מרובה ומחלות לב, אך אינו מכיל אומגה 3, חומצת שומן חיונית לגוף ולבריאות הלב.

בחומר היבש שנשאר לאחר הוצאת השמן משתמשים בעיקר להזנת עופות אך גם לתעשיית המזון לבני האדם.

במטבח הישראלי עריכה

השומשום פופולרי מאוד במטבח הישראלי כמרכיב העיקרי בטחינה, המשמשת גם בפני עצמה וגם בחומוס ובחלווה. בנוסף משמש השומשום בצורתו הגולמית כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים וכתיבול לסלטים.

בסדר ליל ראש השנה עריכה

אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: שנפרה ונרבה כשומשומין.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה