אוניברסיטת מחקר

אוניברסיטת מחקר היא אוניברסיטה, אשר חלק מרכזי במשימתה הוא קידום מחקר.[1][2][3][4] אוניברסיטאות מחקר עשויות להיות ציבוריות או פרטיות, ולעיתים קרובות מוסדות ידועים ומפורסמים.[5] תוכניות לימוד לתואר ראשון באוניברסיטאות מחקר רבות הם לרוב אקדמיים באופיים ולא מתמקדים בהכשרה מקצועית, אולם מעסיקים רבים נותנים משקל לתארים מאוניברסיטאות מחקר כיוון שהם שהלימודים מתמקדים בכישורי חיים בסיסיים כגון חשיבה ביקורתית.[6] בעולם, אוניברסיטאות מחקר הן בעיקר אוניברסיטאות ציבוריות, למעט יוצאי דופן במדינות ארצות הברית ויפן.

מוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות מחקר (או שאינם שואפים לתיוג זה) שמות דגש רב יותר על משימות הוראת סטודנטים, או על היבטים אחרים של חינוך על-תיכוני, ואנשי הסגל שלהם נתונים פחות ללחץ "לפרסם או לגווע" בקריירה האקדמית .

היסטוריהעריכה

 
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת המחקר הראשונה בחזונו של וילהלם פון הומבולדט

הרעיון של אוניברסיטת המחקר המודרנית עלה לראשונה בגרמניה בתחילת המאה ה-19. וילהלם פון הומבולדט קידם בחזונו את רעיון אחדות ההוראה והמחקר, כאמצעי ליצירת מערכת חינוך שהתמקדה בתחומי ידע העיקריים (מדעי הטבע, מדעי החברה ומדעי הרוח ), זאת בניגוד למטרות החינוך האוניברסיטאי עד אותה עת, שהיו לפתח הבנה של האמת, היופי והטוב .[7][8]

רוג'ר ל. גייגר, היסטוריון המתמחה בהיסטוריה של ההשכלה הגבוהה בארצות הברית, טען כי "המודל של אוניברסיטת המחקר האמריקאית הוקם על ידי חמש מכללות קולוניאליות שנוסדו טרם המהפכה האמריקאית ( הרווארד, ייל, פנסילבניה, פרינסטון, וקולומביה ); חמש אוניברסיטאות ציבוריות ( מישיגן, ויסקונסין, מינסוטה, אילינוי וקליפורניה ); וחמישה מוסדות פרטיים אשר תוכננו כבר בעת היווסדם כאוניברסיטאות מחקר ( MIT, קורנל, ג'ונס הופקינס, סטנפורד ושיקגו).[9] אוניברסיטאות המחקר האמריקאיות נטלו תפקיד חיוני בביסוס ההגמוניה האמריקאית בשלהי המאה ה-20.[10] בפרט, אוניברסיטאות קולומביה והרווארד סייעו לפיתוח תעשיית הקולנוע האמריקאית (הוליווד),[11] MIT וסטנפורד הובילו בבניית הקומפלקס הצבאי-תעשייתי האמריקאי,[12] וברקלי וסטנפורד מילאו תפקיד מרכזי בפיתוח עמק הסיליקון.[13]

מאז שנות ה-60 שימשו אוניברסיטאות מחקר אמריקאיות - במיוחד אוניברסיטת קליפורניה - כמודל לאוניברסיטאות מחקר ברחבי העולם.[14][15] כיום אוניברסיטאות המחקר היוקרתיות ביותר בצפון אמריקה שייכות לאיגוד האוניברסיטאות האמריקניות, או שואפות להשתייך להן. זוהי קבוצה סלקטיבית של 65 אוניברסיטאות מחקר מרכזיות בארצות הברית ובקנדה.[16]

מאפייניםעריכה

ג'ון טיילור, חוקר בתחום החינוך האקדמי, מגדיר את המאפיינים המרכזיים של אוניברסיטאות מחקר מצליחות כ:[17]

  • "נוכחות של מחקר טהור ויישומי"
  • "הוראה מונחית מחקר"
  • "מגוון התחומים האקדמיים"
  • "שיעור גבוה של תוכניות לתארים מתקדמים מחקריים"
  • "שיעור גבוה של הכנסה חיצונית"
  • "נקודת מבט בינלאומית"

פיליפ אלבאך הגדיר מערך מאפיינים עיקרי שונה, אם כי דומה, למרכיבי ההצלחה של אוניברסיטאות מחקר:[18]

  • עמידה בראש ההיררכיה האקדמית של מוסדות להשכלה גבוהה וקבלת תמיכה מתאימה
  • בדרך כלל מוסד ציבורי
  • תחרות מועטה מצד מוסדות מחקר שאינם אוניברסיטאים, אלא אם כן אלה בעלי קשרים הדוקים לאוניברסיטאות
  • מימון רב יותר מאוניברסיטאות אחרות כדי למשוך את סגל ההוראה והסטודנטים הטובים ביותר וכדי לממן תשתיות מחקר
  • תקציבים הולמים ומתמשכים
  • פוטנציאל לייצור הכנסה משכר לימוד וקניין רוחני
  • מתקנים מתאימים
  • אוטונומיה
  • חופש אקדמי

דוח האקדמיות הלאומיות האמריקאיות למדעים, הנדסה ורפואה משנת 2012 הגדיר אוניברסיטאות המחקר, בהקשר האמריקאי, כבעלות ערכים של חופש אינטלקטואלי, יוזמה ויצירתיות, מצוינות ופתיחות, וכן מאפיינים נוספים כמו:[19]

  • היותן גדולות ומקיפות - "רב-גוניות" בחזונו של קלארק קר
  • הדגשת חווית חיי הקמפוס לתלמידי תואר ראשון (מאפיין המבחין בין אוניברסיטאות מחקר אמריקאיות לאלה שביבשת אירופה)
  • שילוב לימודי תואר שני במחקר
  • בעלות סגל העוסק במחקר ובהאדרת הידע
  • ביצוע מחקר ברמות גבוהות
  • בעלות מנהיגות נאורה ונועזת

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "The role of research universities in developing countries". University World News. 11 באוגוסט 2013. 
  2. ^ Philip G. Altbach, Jamil Salmi, ed. (2011). The Road to Academic Excellence: The Making of World-Class Research Universities. World Bank. עמ' 135. 
  3. ^ Steven Sample (2 בדצמבר 2002). "The Research University of the 21st Century: What Will it Look Like?". University of Southern California. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2021. 
  4. ^ John Taylor (21 ביוני 2006). "Managing the Unmanageable: The Management of Research in Research-Intensive Universities". Higher Education Management and Policy (OECD) 18 (2): 3–4. 
  5. ^ O'Shaughnessy, Lynn (2012). The College Solution: A Guide for Everyone Looking for the Right School at the Right Price. Upper Saddle River, NJ: Pearson Education. עמ' 125. ISBN 9780132944694. אורכב מ-המקור ב-15 February 2017. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2017. 
  6. ^ Andreatta, Britt (2011). Navigating the Research University: A Guide for First-Year Students (מהדורה 3). Boston: Wadsworth. עמ' 136. ISBN 9780495913788. 
  7. ^ Bommel, Bas van (14 בדצמבר 2015). "Between 'Bildung' and 'Wissenschaft': The 19th-Century German Ideal of Scientific Education German Education and Science". Europäische Geschichte Online (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2018. 
  8. ^ Menand, Louis; Reitter, Paul; Wellmon, Chad (2017). "General Introduction". The Rise of the Research University: A Sourcebook (Chicago: University of Chicago Press). עמ' 2–3. ISBN 9780226414850. אורכב מ-המקור ב-15 February 2017. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2017. 
  9. ^ Crow, Michael M.; Dabars, William B. (2015). Designing the New American University. Baltimore: Johns Hopkins University Press. עמ' 17–18. ISBN 9781421417233. בדיקה אחרונה ב-28 במאי 2017.  The quoted sentence is Crow and Dabars' paraphrasing of Geiger's analysis.
  10. ^ Marginson, Simon; Ordorika, Imanol (2011). "'El central volumen de la fuerza': Global Hegemony in Higher Education and Research". in Calhoun, Craig J.; Rhoten, Diana. Knowledge Matters: The Public Mission of the Research University. New York: Columbia University Press. עמ' 67–129. ISBN 9780231151146. 
  11. ^ Decherney, Peter (2017). Hollywood and the Culture Elite: How the Movies Became American. New York: Columbia University Press. עמ' 6–11. ISBN 9780231133760. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2019. 
  12. ^ Leslie, Stuart W. (1993). The Cold War and American Science: The Military-Industrial-Academic Complex at MIT and Stanford. New York: Columbia University Press. עמ' 11–12. ISBN 9780231079587. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2019. 
  13. ^ Scott, W. Richard; Lara, Bernardo; Biag, Manuelito; Ris, Ethan; Liang, Judy (2017). "The Regional Economy of the San Francisco Bay Area". in Scott, W. Richard; Kirst, Michael W. Higher Education and Silicon Valley: Connected But Conflicted. Baltimore: Johns Hopkins University Press. עמ' 65. ISBN 9781421423081. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2019. 
  14. ^ Graham, Hugh Davis; Diamond, Nancy (1997). The Rise of American Research Universities: Elites and Challengers in the Postwar Era. Baltimore: Johns Hopkins University Press. עמ' 9. ISBN 9780801880636. בדיקה אחרונה ב-7 באפריל 2020. 
  15. ^ Marginson, Simon (2016). The Dream Is Over: The Crisis of Clark Kerr's California Idea of Higher Education. Berkeley: University of California Press. עמ' 51–55. ISBN 978-0-520-29284-0. doi:10.1525/luminos.17. 
  16. ^ Rosenzweig, Robert M. (2001). The Political University: Policy, Politics, and Presidential Leadership in the American Research University. Baltimore: Johns Hopkins University Press. עמ' 20. ISBN 9780801868191. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2020. 
  17. ^ John Taylor (21 ביוני 2006). "Managing the Unmanageable: The Management of Research in Research-Intensive Universities". Higher Education Management and Policy (OECD) 18 (2): 3–4. John Taylor (21 June 2006). "Managing the Unmanageable: The Management of Research in Research-Intensive Universities". Higher Education Management and Policy. OECD. 18 (2): 3–4.
  18. ^ Philip G. Altbach (2013). "Advancing the national and global knowledge economy". Studies in Higher Education 38 (3): 316–330. doi:10.1080/03075079.2013.773222. 
  19. ^ Research Universities and the Future of America. National Academies Press. 2012. עמ' 40.