אוקומה שיגנובו

פוליטיקאי יפני

המרקיז אוקומה שיגנובויפנית: 大隈 重信; ‏11 במרץ 1838 - 10 בינואר 1922) היה פוליטיקאי יפני וראש ממשלת יפן השמיני וה-17. אוקומה היה ממקדמי מדע ותרבות המערב ביפן, ויסד את אוניברסיטת ואסדה.

אוֹקוּמָה שיגֶנוֹבּוּ
大隈 重信
לידה 11 במרץ 1838
סאגה, יפן
פטירה 10 בינואר 1922 (בגיל 83)
טוקיו, יפן
מדינה יפן
מקום קבורה
  • גוקוקו-ג'י
  • Ryūtai-ji עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Kōdōkan עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ריקן דושיקאי, שימפוטו, ריקן קאישינטו, Kensei Hontō עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ayako Ōkuma עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת יפן ה־8, 17
פרסים והוקרה
  • הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה
  • השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית
  • מסדר החרצית עם צווארון עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא אוקומה.

ראשית חייו עריכה

אוקומה נולד בעיר סאגה שבנחלת היזן (מחוז סאגה), בנו הראשון של קצין ארטילריה. בראשית חייו התחנך אוקומה בעיקר על כתבים קונפוציאנים וספרות סינית קלאסית אחרת, אך ב-1853 עזב את בית הספר ועבר ללמוד במוסד להשכלה הולנדית.

בית הספר התמזג עם בית ספר מקומי ב-1861, ואוקומה קיבל משרת הוראה בבית הספר החדש. על אף עניינו בלימודי המערב, הוא הביע הזדהות עם תנועת סונו ג'וי, שקראה להדיח את השוגון ולסלק את המערביים. במהלך ביקור בעיר נגסאקי פגש אוקומה במיסיונר הולנדי, שלימד אותו אנגלית, ונתן לו עותקים של הברית החדשה ושל הכרזת העצמאות של ארצות הברית. נראה שאוקומה שאב השראה ממסך זה, שכן מאוחר יותר התאפיינה משנתו הפוליטית בתמיכה בפירוק השיטה הפיאודלית ובכינון משטר חוקתי.

אוקומה לקח חלק ברסטורציית מייג'י, וב-1867 יצא מסאגה בדרכו לקיוטו, במטרה להציע לשוגון טוקוגאווה יושינובו להתפטר מתפקידו. מכיוון שהוא ושותפיו יצאו למשלחת ללא אישור ממשלת המחוז, הם נעצרו ונכלאו לחודש.

תקופת מייג'י עריכה

לאחר מלחמת בושין ורסטורציית מייג'י ב-1868, קיבל אוקומה את תפקיד שר החוץ בממשלה החדשה. במסגרת תפקידו הוא נשא ונתן עם הדיפלומט הבריטי סר הארי סמית' פארקס בנוגע להסרת האיסור על נצרות ביפן. בסופו של דבר הוסר האיסור ב-1873.

אוקומה התמנה לתפקיד שר האוצר ב-1870, ובמסגרת תפקידו ערך מספר רפורמות בנושאי מסים, וסייע לצמיחת התעשייה המקומית. הוא גם יסד את המטבעה הלאומית הראשונה והציג מטבע אחיד אחד לכל המדינה. אך אחר חילוקי דעות עם גורמים מסצומה ומצ'ושו שישבו באליטה של יפן, ובעיקר עם איטו הירובומי, נאלץ אוקומה להתפטר ב-1881 על רקע התעקשותו על עידוד השקעות זרות ועל כינון חוקה, אך בעיקר על רקע מעורבותו בשערוריית עסקים, בה היה מעורב גם קורודה קיוטאקה.

אוקומה יסד את מפלגת ריקן קאישינטו (立憲改進党; "מפלגת הרפורמה החוקתית") ב-1882, ובאותה שנה חנך בית ספר ברובע שינג'וקו שבטוקיו. בית ספר זה עתיד להפוך לאוניברסיטת ואסדה, אחת מהאוניברסיטאות המובילות ביפן.

על אף חילוקי הדעות ביניהם, מינה איטו את אוקומה לתפקיד שר החוץ ב-1888, והטיל עליו לפתור את בעיית החוזים הבלתי שוויוניים, ולשכנע את מעצמות המערב לשנות אותם. הצעתו החדשה נתפסה כפייסנית מדי ועוררה זעם ציבורי. חבר הארגון הלאומני גניושה השליך במחאה פצצה על אוקומה, שקטעה את רגלו. לאחר מכן, פרש אוקומה מהחיים הפוליטיים.

שובו של אוקומה לזירה הפוליטית ב-1896 הגיע עם הקמת מפלגת שימפוטו (進歩党, "המפלגה הפרוגרסיבית"). שנה לאחר מכן שכנע מצוקטה מאסיושי את אוקומה להצטרף לממשלתו בתפקיד שר החוץ ושר החקלאות והמסחר, אך הוא נותר בתפקידים בשמך שנה, ולאחר מכן התפטר.

אוקומה יסד את מפלגת קנסייטו (憲政党; "המפלגה החוקתית") ב-1898, והתמנה לראשות הממשלה, שלראשונה ביפן היה בעל שיוך מפלגתי. הממשלה החדשה שרדה רק ארבעה חודשים לפני שהתפרקה בשל מחלוקות פנימיות. אוקומה נותר נשיא המפלגה עד פרישתו מפוליטיקה ב-1908.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, שימש אוקומה נשיא אוניברסיטת ואסדה, ויושב ראש אגודת תרבות יפן.

תקופת טאישו עריכה

אוקומה שב פעם נוספת לחיים הפוליטיים במהלך המשבר של 1914, כשממשלתו של ימאמוטו גונבאה נאלצה להתפטר בעקבות חשיפת פרשיית שחיתות בצמרת הצי הקיסרי היפני וחברת סימנס. אוקומה חבר למפלגות נוספות, ויחד הקימו ממשלת קואליציה. כהונתו השנייה של אוקומה בראש הממשלה התאפיינה במדיניות חוץ פעילה, שכן באותה שנה הכריזה יפן מלחמה על הקיסרות הגרמנית, ונלחמה לצד מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה. ב-1915 ניסחו אוקומה וקאטו טקאקי את עשרים ואחת הדרישות לסין.

אך גם הכהונה השנייה של אוקומה לא החזיקה מעמד זמן רב, ולאחר חשיפת פרשת שחיתות בה היו מעורבים חברי הממשלה, נאלצו רבים מהם להתפטר באוקטובר 1915. אוקומה התפטר ב-1916, ופרש סופית מן החיים הפוליטיים, אף על פי שנותר חבר בבית האצילים של הדיאט של יפן עד 1922.

עוד באותה שנה העניק לו הקיסר את עיטור מסדר החרצית, ואת התואר "קושאקו" (侯爵; מרקיז). הוא נפטר בוואסדה באותה שנה, ונקבר בטוקיו.

לקריאה נוספת עריכה

  • Beasley, William G. The Rise of Modern Japan. Palgrave Macmillan, 2000. ISBN 9780312233730.
  • Lebra-Chapman, Joyce. Ōkuma Shigenobu: statesman of Meiji Japan. Australian National University Press, 1973. ISBN 9780708104002.

קישורים חיצוניים עריכה