ויקיפדיה

הוראת אזרחות בישראל

(הופנה מהדף אזרחות (תחום לימוד))

אזרחות הוא תחום לימוד הנלמד במערכת החינוך בישראל בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, ועוסק בחינוך פוליטי ואקטואלי לאזרחות טובה (אנ') ומעורבות בחיים הציבוריים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תחום לימוד זה הוא אחד ממקצועות החובה לקבלת תעודת בגרות, ברמה של שתי יחידות לימוד במשך שנתיים משנות התיכון. מתוך שתי היחידות, יחידה אחת מוקדשת לביצוע מטלה אזרחית הכוללת בתוכה איתור בעיה אזרחית על ידי התלמידים, בדיקה מקיפה שלה, ניתוחה ומציאת פתרונות אפשריים. ביחידה זו נעשית העבודה בקבוצות לימוד קטנות והיא מלווה באופן צמוד על ידי המורים לאזרחות. היחידה השנייה היא מבחן בכתב על חומר הלימוד העיוני.

נשיא המדינה ראובן ריבלין מעביר שיעור אזרחות מקוון לתלמידי ישראל יחד עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, ינואר 2021

נושאי לימוד עריכה

לימודי מקצוע האזרחות מבקשים להעניק לתלמידי בית הספר בדרכם לאזרחות מיפוי של החברה הישראלית והתמודדות עם שאלות יסוד הקשורות למהותה היהודית-דמוקרטית. התוכנית משותפת לכל מגזרי מערכת החינוך: הממלכתי-חילוני, ממלכתי-דתי, החינוך הערבי והחינוך הדרוזי, בשאיפה להדגיש את המשותף לכל מרכיבי החברה הישראלית תוך הכרה בייחודן של הקבוצות החברתיות השונות המרכיבות אותה.

נושאים הנכללים בלימודי אזרחות:

בחלק מנושאי הלימוד נעשית הבחנה בין תלמידים במגזר היהודי לתלמידים במגזר הערבי והדרוזי. במגזר היהודי נלמדים הקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות, הסדר הסטטוס קוו והשסע הדתי בקרב יהודי ישראל. במגזר הערבי והדרוזי נלמדים שלטון מקומי בישראל, זכויות האדם, זכויות המיעוט ותקשורת המונים.

לימודי אזרחות עוסקים בנושאים בעלי משמעות פוליטית, ולכן מושפעים מעמדתו הפוליטית של שר החינוך, ונתונים בוויכוח בין שמאל וימין בפוליטיקה של ישראל.[1]

דו"ח ועדת קרמניצר עריכה

דו"ח ועדת קרמניצר: 'להיות אזרחים – חינוך לאזרחות לכלל תלמידי ישראל'[2] (פברואר 1996) הוא דין וחשבון שהגישה ועדה בראשות פרופסור מרדכי קרמניצר, אשר התמנתה על ידי שר החינוך התרבות והספורט אמנון רובינשטיין,[3] כדי לפתח תוכנית "להנחלת האזרחות לתלמידים כיסוד ערכי והתנהגותי משותף לכל אזרחי המדינה".

הדו"ח הגדיר את מטרות החינוך האזרחי כרב-תכליתיות: "הקניית ידע, הבנה ויכולת ניתוח, שיפוט והכרעה בשאלות חברתיות ופוליטיות, הפנמה של ערכי המדינה, יצירת מחויבות למשטר הדמוקרטי ונכונות להגן עליו, מסוגלות ורצון להיות אזרח פעיל, מעורב ואחראי" (סעיף 4, עמ' 10).

הדו"ח היה חדשני בכך שכותביו הדגישו כי חינוך אזרחי הוא תהליך כולל שאינו פונה רק לרובד הקוגניטיבי (של הידע) אלא גם למישור העמדות והערכים ולתחום המיומנויות הקוגניטיביות וההשתתפותיות, לפיתוח מסוגלות להיות אזרח פעיל ומשתתף בזירה הציבורית. לכן נדרשה, לצד הלמידה העיונית, למסד התנסויות מגוונות ונפרסות לאורך כל שנות הלימוד:

אין זה מתקבל על הדעת שניתן להצליח במשימה קשה זו [של חינוך אזרחי ראוי] רק על יסוד תכנים לימודיים בלבד, יהיו עשירים ככל שיהיו. ההצלחה מותנית בהליך חינוכי כולל, לרבות אקלים בית הספר, התנסויות מגוונות, ושילוב ותיאום עם מעגלי השפעה אחרים. כשם שלא ניתן ללמד נהיגה רק באמצעות לימודי תאוריה, כך גם לימודים תאורטיים לא יועילו, לבדם, לעיצובו של אזרח מיומן, פעיל ואחראי... מתחייב, לכן, תהליך מתמשך ומקיף, שתחילתו בגן הילדים וסיומו עם סיום הלימודים בבית הספר התיכון. חשיבות מיוחדת נודעת דווקא לשנים שהן בתחום החובה, והן קריטיות בעיצוב האישיות, שכן באמצעותן ניתן להנחיל ערכים וכישורים אזרחיים לכלל האוכלוסייה

דו"ח קרמניצר הציע גישה מערכתית לחינוך אזרחי וביקש להעניק מענה חינוכי משולב הכולל ארבעה מרכיבים:

  1. לימודי אזרחות כדיסציפלינה במסגרת רצף חינוכי (מגן חובה ועד יב').
  2. חינוך אזרחי - כלל המורים שותפים לתהליך חינוכי, מתמשך ורב-תחומי מכוון ערכים. "כל מורה הוא גם מחנך אזרחי", יצירת "שפה אזרחית" בית ספרית.
  3. אזרחות פעילה (בזיקה לתכנים הנלמדים): אקלים בית ספרי דמוקרטי, מעורבות חברתית, מנגנונים מעודדי השתתפות, חינוך חברתי בלתי פורמלי.
  4. אזרחות בחברה רבת תרבויות - מפגש עם "האחר" בחברה, חיזוק המשותף לצד דיון פתוח על סלעי המחלוקת בין הקבוצות.

מחלוקת ציבורית עריכה

באפריל 2012 החליט משרד החינוך לבטל את האישור שנתן לספר "יוצאים לדרך אזרחית" - ספר לימוד חדש באזרחות לתלמידי התיכון בישראל בהוצאת "רכס", וזאת בעקבות עיוותים וטעויות שנמצאו בו, כגון סוגיית ההכרה ביהדות רפורמית, הגדרה שגויה של המושג "אוטונומיה פרסונלית", הצגת העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 כלא ציונית ברובה, ומונעת מסיבות כלכליות[4][5], הצגת דו"ח גולדסטון כנכון[6], הצגת הימין הפוליטי בישראל כאלים מהשמאל[5] והצגת היהדות כסותרת את ערכי הדמוקרטיה.

במקביל, הורה משרד החינוך על שכתוב ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל" בהוצאת משרד החינוך,[7] וכיועץ לכך מונה ד"ר אביעד בקשי, מרצה למשפט חוקתי, איש המכון לאסטרטגיה ציונית ובהמשך איש פורום קהלת.[8] על תכניו של העדכון (בגרסת הניסוי) נמתחה ביקורת חריפה[9].

ספר לימוד נוסף באזרחות הוא "המשטר במדינת ישראל" של פרופ' אברהם דיסקין, שגם לגביו נטען כי הוא מוטה פוליטית[10].

בתחילת 2016 התחוללה סערה סביב ספר חדש ללימודי אזרחות, "להיות אזרחים בישראל", שמשרד החינוך עסק בהכנתו. קטעים שפורסמו מטיוטת הספר יצרו רושם שיש בו ייצוג רב לעמדות הימין בישראל.[11] לאחר שהספר נשלח לדפוס ללא הערכה של מומחה ערבי החליטה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל להקים צוות שיפרסם חומרי לימוד באזרחות לחינוך הערבי.[12] השינויים שהכניס בספר היו שנויים במחלוקת, ומועצת המורים לאזרחות פנתה למשרד החינוך בבקשה למנות יועץ אקדמי נוסף שישכתב את הספר, על מנת למנוע הטיה בחומר הלימוד.[13] הדבר לא בוצע. אקדמאים וכותבי הספר הסירו מהספר את חתימתם לאחר שהוא שוכתב ב-2016 בטענה להטיה. בביקורת מאוחרת יותר ניטען כי אביעד בקשי, החבר בפורום קהלת, שילב את עמדתו בנושאים הקשורים למערכת המשפט באופן בלתי מאוזן או שגוי.[14]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • הלל וורמן, אזרחות בין השורות - מבט ביקורתי על לימודי האזרחות בישראל, הוצאת רסלינג, 2013.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הוראת אזרחות בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לימודי אזרחות בישראל: אינדוקטרינציה חד-כיוונית, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית;
    גדי ראונר, לימודי אזרחות על ספסל הנאשמים, באתר e-mago, ‏3 בדצמבר 2009
  2. ^ להיות אזרחים בישראל - הדו"ח המלא, באתר המטה לחינוך אזרחי במשרד החינוך
  3. ^ אמנון רובינשטיין, לימודי אזרחות - זיכרונות מהעבר הרחוק, באתר ישראל היום, 5 בפברואר 2016
  4. ^ פרוטוקול ועדת החינוך של הכנסת מתאריך 17/4/2012 בנושא "לימודי אזרחות במערכת החינוך"
  5. ^ 1 2 טלילה נשר, לאחר ביקורת הימין: משרד החינוך פסל את ספר האזרחות , באתר הארץ, 17 באפריל 2012
  6. ^ קלמן ליבסקינד, פרשת אדר כהן כמו שלא שמעתם בשום מקום, nrg מעריב, 12 באוגוסט 2012.
  7. ^ אור קשתי, משרד החינוך משכתב ספר באזרחות בשל "ביקורת רבה מדי על המדינה", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2010
  8. ^   ירדן סקופ, יועץ יחיד לספר האזרחות החדש: מרצה שמרן מבר־אילן וממנסחי חוק הלאום, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2013
  9. ^   ירדן סקופ, מדינה יהודית ויהודית: ההטיות בספר הלימוד באזרחות, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2013
  10. ^ מיכל ברק, לקראת שיקום מקצוע האזרחות, אתר "מולד"
  11. ^ יעל אודם, "לא הוכח שרבין נרצח בעקבות הסתה", באתר "mako", ‏25 בינואר 2016
    יעל אודם, סערת ספר האזרחות החדש: "משרד החינוך מטיל חשאיות", באתר "mako", ‏26 בינואר 2016
    יעל אודם, אנשי אקדמיה נגד ספר האזרחות, באתר "mako", ‏31 בינואר 2016
  12. ^   אור קשתי, ירדן סקופ, ספר האזרחות ירד לדפוס לפני שהמעריך הערבי בחן אותו, באתר הארץ, 19 בפברואר 2016
  13. ^   ירדן סקופ, יועץ יחיד לספר האזרחות החדש: ממנסחי חוק הלאום, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2013.
  14. ^ רויטל עמירן, ציוץ בטוויטר, 7 באפריל 2023;
    ג'ודי ניר מוזס שלום, רענן שקד, "להיות אזרחים בישראל": תלמידת תיכון מובילה מאבק נגד ספרי לימוד של קהלת, באתר ynet, 30 במרץ 2023;
    "יולי יבין בת ה-18 בסך הכל רצתה להכין עבודת גמר באזרחות: "הייתי המומה כשגיליתי מי מעורב בכתיבת ספר הלימוד"". TheMarker. נבדק ב-2023-04-09.;
      אסנת סברון ואביטל ספיבק, למה הסרנו את חתימתנו מספר האזרחות, באתר הארץ, 10 במאי 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הוראת_אזרחות_בישראל&oldid=36668014"