אייאן חירסי עלי

אייאן חירסי עלי
Ayaan Hirsi Ali
לידה	13 בנובמבר 1969 (בת 55); מוגדישו, סומליה
מדינה	ממלכת ארצות השפלה, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת ליידן
שפות היצירה	אנגלית, הולנדית, סומלית
יצירות בולטות	כניעה (סרט, 2004), Heretic: Why Islam Needs a Reformation Now, כופרת, The Caged Virgin, Nomad: From Islam to America
בן או בת זוג	ניל פרגוסון (2011–?)
פרסים והוקרה	Harriët Freezer Ring (2004); פרס אניספילד-וולף (2008); אירופאי השנה (2006); זכוכית ההיגיון (2006); Jyllands-Posten's Freedom of Expression Award (2010); פרס המלך הוא עירום (2010); ההולנדי של השנה (2004); פרס ריצ'רד דוקינס (2008); פרס סימון דה בובואר ;
	www.ayaanhirsiali.com

אייאן חירסי עלי (Ayaan Hirsi Ali; נולדה ב-13 בנובמבר 1969) היא פעילה והוגה פמיניסטית, פוליטיקאית וסופרת הולנדית ממוצא סומלי, הידועה בביקורתה החריפה על האסלאמיזם. משנת 2006 חיה בארצות הברית.

ביוגרפיה

חירסי עלי נולדה במוגדישו שבסומליה בשם אייאן חירסי מאגאן, למשפחה מוסלמית. אביה היה פעיל נגד משטרו של סיאד בארה, שליט סומליה באותו הזמן, ואף נכלא לזמן מה בשל כך. על אף שאביה התנגד למנהג השחתת איבר המין הנשי הקיים במסורת הסומלית, בגיל ארבע עברה חירסי עלי מילה על ידי סבתה, בזמן שאביה שהה בחו"ל. בגיל שמונה הפכו היא ומשפחתה פליטים, ועברו לערב הסעודית, ומשם לאתיופיה ומאוחר יותר לקניה. במהלך שנות נעוריה החזיקה בעמדות דתיות שמרניות ופעם אחת אף השתתפה בהפגנה נגד סלמאן רושדי.

על-פי טענתה (טענה המוכחשת על ידי בני משפחתה), ב-1992 ביקשה משפחתה להשיא אותה בניגוד לרצונה לגבר שמעולם לא פגשה, קרוב משפחה מרוחק. היא הייתה אמורה לטוס לקנדה על-מנת לפגוש אותו, אך במהלך עצירת ביניים בגרמניה נמלטה להולנד וביקשה שם מקלט מדיני. בבקשתה למשרד ההגירה שיקרה באשר לתאריך הלידה שלה ולשמה האמיתי, במטרה להקשות על משפחתה למצוא אותה. כמו כן, טענה גם שנמלטה ישירות מסומליה, והסתירה את העובדה שלמעשה גרה בקניה באותה העת.

בקשתה למקלט מדיני נתקבלה, והיא קיבלה אשרת שהייה בהולנד, וב-1997 קיבלה גם אזרחות הולנדית. בהולנד למדה עבודה סוציאלית ומדע המדינה, והתחילה להתעניין בפוליטיקה ולפרסם מאמרים המבקרים את התרבות המוסלמית, ובפרט את יחסה לנשים, בכתב-עת פמיניסטי. מאמרים אלו קובצו לספרה הראשון, "מפעל הבנים" (De Zoontjesfabriek), שיצא לאור ב-2002.

ב-2003 נבחרה לפרלמנט ההולנדי מטעם מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה. בתקופה זו כתבה את התסריט לסרטו הקצר של הבמאי תאו ואן גוך, כניעה, המבקר את היחס לנשים באסלאם. הזעם שעורר סרט זה בחוגים מוסלמים קיצוניים הוביל לרציחתו של ואן גוך, והפתק שהוצמד אל גופתו הכיל איום על חייה של חירסי עלי. בעקבות האיומים על חייה נאלצה חירסי עלי לעבור לכתובת חשאית, ולקבל הגנה משטרתית קבועה.

במאי 2006 חשפה מחדש תוכנית טלוויזיה הולנדית את העובדה כי חירסי עלי שיקרה בבקשתה לקבלת מקלט מדיני (אם כי למעשה, היא עצמה כבר התוודתה על כך בגלוי עוד ב-2002, זמן קצר לפני בחירתה לפרלמנט) ובנוסף לכך הביאה גם את עמדת בני משפחתה, שהכחישו כי ניסו להשיא אותה בניגוד לרצונה. בעקבות התוכנית, ולאחר לחץ מצד גורמים במפלגה השמרנית, יריביה הפוליטיים של חירסי עלי, החליטה שרת ההגירה ההולנדית, ריטה ורדונק (בעצמה חברת מפלגתה של חירסי עלי) לבחון מחדש את חוקיות אזרחותה. בחקירה מטעמה נקבע כי הליך התאזרחותה לא היה חוקי, ועל כן יש לשלול את אזרחותה. היא נאלצה להתפטר מהפרלמנט. בנאומה האחרון בפרלמנט אמרה: "המעבר מחיי בת שבט לאזרחית בחברה פתוחה - זו המשמעות שנתן לי שירות הציבור... אני מצטערת שעלי לעזוב את הולנד, ארץ שנתנה לי הזדמנויות כה רבות ושהעשירה את חיי, אבל אני שמחה שאוכל להמשיך בעבודתי, ואני אמשיך".^[1]

בסופו של דבר החליטה ממשלת הולנד, ב-27 ביוני 2006, שלא לשלול את אזרחותה על אף ההצהרות הכוזבות שמסרה. המשבר שהתעורר בעקבות הפרשה הביא בסופו של דבר לנפילת הממשלה ההולנדית ב-29 ביוני 2006.

בספטמבר 2006 עברה חירסי עלי לארצות הברית, שם קיבלה עבודה במסגרת צוות חשיבה שמרני בשם "מכון היוזמה האמריקאית". בשנת 2007 יסדה את קרן AHA, שמטרתו להגן על נשים וילדות מדיכוי מבוסס דת, כגון נישואים כפויים או השחתת איבר המין הנשי. הארגון מתמקד במניעת אלימות מגדרית במסגרת אסלאם קיצוני. בשנת 2013 קיבלה חירסי עלי אזרחות אמריקאית.

חירסי מרבה להסתובב בעולם ומפיצה את משנתה, לפיה יש לבצע פעולות הסברה רבות כדי לבלום את השפעתו ההרסנית של האסלאם הרדיקלי שהכריז מלחמת תרבויות על העולם המערבי. על פי "הגרדיאן" ומגזין "טיים" חירסי היא אחת מ-100 האינטלקטואלים המשפיעים בעולם.^[1]

בפברואר 2010 ביקרה בישראל והשתתפה בכנס הרצליה. בראיון הגדירה עצמה כ"הומניסטית, אתאיסטית ורציונלית". לדבריה, את השראתה היא מקבלת "מיצורי אנוש, מהטבע, ממעשים טובים ומאופטימיזם". בין השאר הושפעה עמוקות מכושר השרידות שגילו חלק מניצולי השואה ויכולתם לבנות מחדש את חייהם במדינת ישראל. את האסלאם כינתה "דת של מלחמה". על הסכסוך הישראלי-פלסטיני אמרה כי הצד המוסלמי לא רואה בו סכסוך טריטוריאלי אלא סכסוך דתי שיש לו רק תוצאה אחת, היעלמותה של מדינת ישראל. היא הביעה תמיהה על ניהול משא ומתן בנתונים כאלו: ”במצב כזה אני לא יודעת איך אתם ממשיכים לנהל משא ומתן איתם. זו מלחמה. כשמישהו אומר אני רוצה בהיעלמותך, זו הכרזת מלחמה”.^[1]

בנובמבר 2023 הכריזה חירסי עלי כי קיבלה עליה את האמונה הנוצרית ואיננה עוד אתאיסטית. לדבריה, הנצרות היא תשתית המערב והאמצעי היחיד לגבשו נגד האיום המשולש של אוטוריטריות סינית-רוסית, אסלאם קיצוני ונעורות.^[2]

חירסי עלי נשואה לפרופסור להיסטוריה כלכלית ניל פרגוסון, ולהם שני בנים.

ביקורת ומחלוקות

ב-2014 חירסי עלי הוזמנה על ידי אוניברסיטת ברנדייס לקבל תואר של כבוד בשל עבודתה למען נשים, אך זמן קצר לאחר מכן חזרה בה האוניברסיטה מן ההזמנה, באומרם שלא היו מודעים לאמירות האנטי-אסלאמיות שלה. גורמים שמרנים המזוהים עמה טענו שהאוניברסיטה נכנעה ללחץ שהפעילו עליה ארגונים אסלאמיסטיים, ואילו גורמים ליברלים הצביעו על כך שאמירותיה הן נגד האסלאם כולו, ולא רק ההתבטאויות האסלאמיסטיות שלו, כפי שאמרה בריאיון למגזין Reason (אנ') ב-2007, שאת האסלאם צריך "להביס" וכי "אנו במלחמה עם האסלאם", גם במובן המיליטריסטי של המילה.^[3]

יש גם הטוענים שאמירותיה של חירסי עלי נוגדות את חופש הבחירה של נשים, בכך שהיא קוראת לשנאת האסלאם, גם כשזוהי הדת הנבחרת של נשים, ובכך דורסת את חופש הבחירה של נשים מוסלמיות.^[4]^[5]

ספריה

מפעל הבנים (De Zoontjesfabriek);‏ 2002
הבתולה הכלואה (De maagdenkooi);‏ 2004
חירותי (Mijn Vrijheid);‏ 2006. בתרגום העברי: כופרת, הוצאת כנרת-זמורה ביתן, 2008. על ספר זה זכתה בפרס אניספילד-וולף בשנת 2008.
נוודת - מסע אישי מהאסלם לאמריקה, הוצאת כנרת-זמורה ביתן, 2014

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של אייאן חירסי עלי

אייאן חירסי עלי, ברשת החברתית פייסבוק
אייאן חירסי עלי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אייאן חירסי עלי, ברשת החברתית אינסטגרם
אייאן חירסי עלי, ברשת החברתית Goodreads
איאן חירסי עלי (1969-), דף שער בספרייה הלאומית
אייאן חירסי עלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הבלוג של אייאן חירסי עלי (הקישור אינו פעיל)
יוסי גורביץ, אשת הברזל, באתר nana10‏, 18 במאי 2006
עינת פישביין, אללה יוסטור, באתר ynet, 6 באפריל 2008
עדי שורץ, "אבל למה אללה רוצה בזה? הוא ברא גם אותי", באתר הארץ, 16 באפריל 2008
אייל לוי, לוחמת החופש יצאה לאור, באתר nrg‏, 12 בפברואר 2011
אשר שכטר, " לא העניים מפיצים את הג'יהאד", באתר הארץ, 16 בפברואר 2011
תמר רותם, מנהיגת מאבק הנשים המוסלמיות: "האיסלאם - דת מאכלת-כל", באתר הארץ, 22 ביוני 2012
דפנה לוי, לא ישתיקו אותה: אייאן חירסי-עלי לוחמת למען זכויות נשים מוסלמיות, באתר Xnet‏, 11 בספטמבר 2014
עופרה עופר אורן, "כופרת": האם ראוי שאנשים נאורים ישלימו עם התעללות בנשים?, בבלוג "סופרת ספרים", 6 במאי 2019

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ מיכאל טוכפלד, מקור ראשון, גיליון 706, י"ד באדר א תשע"א, 18 בפברואר 2011
^ איאן חירסי עלי, Why I am now a Christian.‏ 11 בנובמבר 2023.
^ Ayaan Hirsi Ali: Enlightened Intolerance‏The Economist, ‏April 16 2014
^ Ayaan Hirsi Ali: Neither a Critic of Islam, Nor a Champion of Women's Rights ‏Nathan Lean, ‏Huffington Post, ‏April 18 2014
^ Ayaan Hirsi Ali and the Double-Bind of Muslim Women’s Rights ‏Rochelle Terman, ‏The Feminist Wire, ‏May 12 2014

[טוכפלד-1] ¹ ² ³ מיכאל טוכפלד, מקור ראשון, גיליון 706, י"ד באדר א תשע"א, 18 בפברואר 2011

[2] איאן חירסי עלי, Why I am now a Christian.‏ 11 בנובמבר 2023.

[3] Ayaan Hirsi Ali: Enlightened Intolerance‏The Economist, ‏April 16 2014

[4] Ayaan Hirsi Ali: Neither a Critic of Islam, Nor a Champion of Women's Rights ‏Nathan Lean, ‏Huffington Post, ‏April 18 2014

[5] Ayaan Hirsi Ali and the Double-Bind of Muslim Women’s Rights ‏Rochelle Terman, ‏The Feminist Wire, ‏May 12 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]


לידה	13 בנובמבר 1969 (בת 55) מוגדישו, סומליה
מדינה	ממלכת ארצות השפלה, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת ליידן
שפות היצירה	אנגלית, הולנדית, סומלית
יצירות בולטות	כניעה (סרט, 2004), Heretic: Why Islam Needs a Reformation Now, כופרת, The Caged Virgin, Nomad: From Islam to America
בן או בת זוג	ניל פרגוסון (2011–?)
פרסים והוקרה	Harriët Freezer Ring (2004) פרס אניספילד-וולף (2008) אירופאי השנה (2006) זכוכית ההיגיון (2006) Jyllands-Posten's Freedom of Expression Award (2010) פרס המלך הוא עירום (2010) ההולנדי של השנה (2004) פרס ריצ'רד דוקינס (2008) פרס סימון דה בובואר
www.ayaanhirsiali.com