אייוור אולצ'רץ'

אייוור ג'ון אולצ'רץ' (באנגלית: Ivor John Allchurch; 16 באוקטובר 1929 – 10 ביולי 1997) היה כדורגלן ולשי ששיחק בעמדת החלוץ.

אייוור אולצ'רץ'
Ivor Allchurch

אולצ'רץ' מתאמן במדי סוונסי, 1951
מידע אישי
לידה	16 באוקטובר 1929 סוונסי, ויילס
פטירה	10 ביולי 1997 (בגיל 67) סוונסי, הממלכה המאוחדת
שם מלא	אייוור ג'ון אולצ'רץ'
גובה	1.78 מטר
עמדה	חלוץ
מועדוני נוער
1944 – 1948 סוונסי טאון
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1949 – 1958 1958 – 1962 1962 – 1965 1965 – 1968 סך הכול: סוונסי טאון ניוקאסל יונייטד קרדיף סיטי סוונסי טאון 327 (124) 143 (46) 103 (39) 118 (40) 691 (249)
נבחרת לאומית כשחקן
1950 – 1966 ויילס 68 (23)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אולצ'רץ', שזכה לכינוי "נער הזהב של הכדורגל הוולשי", החל את הקריירה בסוונסי טאון מעיר הולדתו, בה שיחק במשך למעלה מעשור בליגת המשנה, שימש כקפטן הקבוצה, וכבש במדיה מעל למאה שערים בכל המסגרות. בהמשך שיחק במדיה של ניוקאסל יונייטד בליגה הבכירה, עבר לקרדיף סיטי מליגת המשנה, וחזר כדי לסיים את הקריירה במדיה של סוונסי. אולצ'רץ' הוא מלך השערים של מועדון נעוריו בכל הזמנים.

לזכותו של אולצ'רץ' 68 הופעות במדי נבחרת ויילס, בה כבש 23 שערים. הוא ייצג את הנבחרת במונדיאל 1958, הראשון בתולדותיה, במהלכו כבש שני שערים שסייעו לנבחרתו להעפיל לרבע הגמר.

אולצ'רץ' הלך לעולמו ב-1997, כשהיה בן 67. בשנת 2015 נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל האנגלי.

קריירת משחק

סוונסי טאון

אולצ'רץ' החל את קריירת המשחק שלו לאחר שאותר בגיל 14 על ידי ג'ו סקייס, שחקן עבר וסקאוט בקבוצת סוונסי טאון מעיר הולדתו. ב-1944, כשהיה בן 15, הצטרף למועדון על תקן חובבני. ב-1948, לאחר שמלאו לו 18, נקרא אולצ'רץ' לשרת בצבא הבריטי. הוא הוצב במחזור שרופשייר, אנגליה, הגובל עם ויילס. גם במהלך שירותו הצבאי שיחק בליגות המקומיות וכנציג יחידתו הצבאית.

ב-1949 שוחרר מיחידתו הצבאית וחזר לסוונסי. הוא הצטרף לקבוצה שהעפילה עונה קודם לכן לליגת המשנה, והציגה שיתוף פעולה התקפי פורה בין שני חלוציה, סמי מקרורי ובילי לוקאס, מה שהותיר את אולצ'רץ' מחוץ לסגל. בפתיחת העונה שיחק אולצ'רץ' בליגת המילואים, ובדצמבר 1949 נקרא לראשונה לסגל הבכיר של הקבוצה, ורשם את הופעת הבכורה שלו בתבוסה 0–3 לוסטהאם יונייטד. על אף ההפסד, יכולתו הגבוהה של אולצ'רץ' זימנה לו משחק שני בהרכב, ב-7 בינואר 1950, במסגרת הסיבוב השלישי של גביע ה-FA. אולצ'רץ' פתח וכבש בניצחון קבוצתו 0–3 על ברמינגהאם סיטי מהליגה הבכירה. סוונסי הודחה על ידי הזוכה ארסנל בסיבוב הבא עם הפסד 1–2, אך שוב היה זה אולצ'רץ' שקצר שבחים, כולל משחקן היריבה ג'ו מרסר שהחמיא לו בתום המשחק. את העונה סיימה הקבוצה עם זכייה בגביע הוולשי, לאחר ניצחון 1–4 בגמר על רקסהאם. אולצ'רץ' רשם שלושה שערי ליגה ב-18 הופעות באותה העונה.

קשייה הכלכליים של סוונסי הובילה למכירתם של רבים משחקני ההרכב. אולצ'רץ', לצד שחקנים צעירים מתוך המועדון, נטלו את ההובלה בסגל. בעונת 1950/1951 היה אולצ'רץ' לצעיר ביותר בתולדות סוונסי שמשחק בכל משחקי הליגה של המועדון באותה העונה, 42 במספר. הוא אף כבש שמונה שערים לזכות קבוצתו במהלך העונה. אולצ'רץ' זכה להתעניינות גוברת מצד מועדונים בליגה הבכירה, כולל הצעות מליברפול, וולברהמפטון וונדררס ומנצ'סטר סיטי, אך סוונסי דחתה כל הצעה על השחקן. עם זאת, מיקומי הליגה הנמוכים של הקבוצה (מקומות 18 ו-19 בין 1950 ל-1952). לבסוף, שוכנע להישאר בקבוצה, בעקבות האמון שנתן המועדון במספר שחקני נוער מבטיחים שעשו דרכם לבוגרים, ובהם אחיו של אולצ'רץ', לן. בספטמבר 1952, בפתיחת עונת 1952/1953, דחתה סוונסי הצעה מארסנל על סך 30 אלף ליש"ט, רק חמשת אלפים ליש"ט פחות משיא ההעברות שנקבע עונה קודם לכן.

אולצ'רץ' המשיך לככב בשורות הקבוצה, ובעונת 1954/1955 קבע שיא קריירה אישי של 19 שערי ליגה. אלא, שערב פתיחת האימונים של העונה הבאה, התבשרה הקבוצה על מותו של המאמן, בילי מקנדלס, שאימן את אולצ'רץ' בכל עונותיו במועדון. הנהלת הקבוצה החליטה על יצירת צוות אימון, במקום מינוי של מאמן בודד. הצוות הורכב משלושה אנשים ובהם אולצ'רץ' עצמו, לצד ג'ו סקייס ורון בורג'ס, שהיה למאמן בפועל. השלושה הובילו את הקבוצה למאבק על עליית ליגה, כולל רצף של 11 משחקים ללא הפסד בין ספטמבר לדצמבר 1955. אלא שהקבוצה סבלה מפציעה קשה של המגן טום קיילי, שהביאה לעימות בין הצוות המאמן להנהלת הקבוצה, שסירבה להשקיע ברכש במקום המגן הפצוע. המתיחות והחסרון המקצועי הביאו את סוונסי לרצף של שבעה הפסדים משמונת משחקיה האחרונים בליגה, ולסיום במקום העשירי בלבד.

התסכול של אולצ'רץ' מההנהלה שלא נאותה לחזק את הסגל, ביחד עם המתיחות מול מאמן הקבוצה החדש, טרוור מוריס, הובילו לבסוף את אולצ'רץ' לבקש לעזוב את מועדון נעוריו. הוא פרסם כי קיווה שהמועדון יתחרה על העפלה לליגה הבכירה, מה שהיה מוביל אותו להישאר ואף לפרוש בשורות המועדון, אך ראה כי חלום ההעפלה רחוק מלהתממש.

ניוקאסל יונייטד

החלטתו של אולצ'רץ' הביאה לעניין רב סביבו ממועדונים בכירים. הגדילה לעשות ליברפול, שהציעה לשלוח מטוס פרטי לסוונסי ולשלם כל סכום אותו תדרוש סוונסי טאון עבורו. הבעלים טום ויליאמס והמאמן פיל טיילור אף נסעו ונפגשו אישית עם אולצ'רץ', אך הוא דחה את המעבר עקב רצונו לשחק בליגה הבכירה. ב-10 באוקטובר 1958, לאחר שכבר כבש שישה שערי ליגה בעשרה משחקים במדי סוונסי באותה העונה, חתם אולצ'רץ' בניוקאסל יונייטד תמורת כ-28 אלף ליש"ט. יום לאחר חתימתו, ומבלי שפגש עוד את חבריו החדשים לקבוצה, כבר שותף אולצ'רץ' במשחק הליגה מול לסטר סיטי, ואף כבש צמד בניצחון קבוצתו 1–3. החלק ההתקפי של ניוקאסל הציג את אולצ'רץ' לצדם של ג'ורג' איסטהאם ולן וייט, שכבשו יחד 48 שערי ליגה באותה העונה. על אף ששיחק 26 משחקי ליגה בלבד במדי הקבוצה באותה העונה, בשל הצטרפותו המאוחרת, סיים אולצ'רץ' כסגן מלך שערי הקבוצה עם 16 כיבושים.

בפתיחת עונת 1959/1960 סבלה הקבוצה מכושר ירוד, ולאחר 15 מחזורים מצאה עצמה במקום ה-18 בלבד בטבלה. בעקבות מצבה של הקבוצה, סירבה ניוקאסל לשחרר את אולצ'רץ' למשחק של נבחרת ויילס, בה היה שחקן מוביל. בעקבות כך, דרש אולצ'רץ' לעזוב את הקבוצה, בטענה כי הפרו עמו חוזה שבעל פה בינו לבין המאמן, צ'רלי מיטן. לאחר מספר שינויים של המאמן מיטן, הצליחה ניוקאסל לחזור לכושר ולסיים את העונה במקום השמיני בטבלה. אולצ'רץ' משך את הדרישה להעברה, וסיים עונה שנייה בליגה הבכירה עם כמות דו-ספרתית של שערי ליגה, 13 במספר.

פתיחת עונת 1960/1961 הביאה עמה בשורות לא טובות עבור ניוקאסל. ג'ורג' איסטהאם דרש לעזוב, ומשלא נענה, החרים את אימוני הקבוצה עד שנסגרה העברתו לארסנל. אולצ'רץ' עצמו גם הוא רצה לעזוב, בעקבות הריונה של אשתו ורצונו לחזור לוויילס כדי לקרב אותה למשפחתה, אך בקשתו נדחתה. פתיחה לא טובה של העונה הביאה את מיטן להזיז את אולצ'רץ' מעמדתו כחלוץ בכנף לעמדת החלוץ המרכזי, שם שימש כמחליפו של לן וייט בלבד. אולצ'רץ', שלא אהב את ההחלטה, אף סירב לעלות לשחק בשלושה מקרים בעקבותיה. לאחר שהמאמן חזר בו מהחלטתו להסית את אולצ'רץ' מעמדתו המקורית, ולאחר שמצבה של אשתו התברר כטוב ויציב, משך אולצ'רץ' את בקשת ההעברה. פציעתו של קפטן הקבוצה, ג'ימי סקולר, נבחר אולצ'רץ' לשמש כקפטן הקבוצה בפועל. בסיום העונה, לא הצליחה ניוקאסל להתגבר על הקשיים המקצועיים ונשרה לליגת המשנה.

ירידת הליגה הגבירה את רצונו של אולצ'רץ' לעזוב. המאמן מיטן מינה אותו לקפטן הקבוע של הקבוצה עם פתיחת העונה, והוא זכה להעלאה בשכר לאחר ביטול תקרת השכר שהייתה נהוגה עד אז. אולצ'רץ' היה לאחד משני שחקנים בלבד ששיחקו למעלה משלושים משחקי ליגה באותה העונה, לאחר שינויים רבים בהרכב במהלך העונה, וניוקאסל סיימה במקום ה-11 בלבד בליגת המשנה. במהלך העונה התפטר מתפקיד הקפטן, לאחר ששוב נחסם זימונו לנבחרת ויילס. מותה של בתו שנולדה בלידה מוקדמת והקשיים האישיים שחווה בעקבות כך, הביאו את אולצ'רץ' לעזוב סופית את ניוקאסל לאחר ארבע עונות, ולחזור לוויילס. בסך הכול רשם אולצ'רץ' 143 הופעות ליגה, בהן כבש 46 שערים.

קארדיף סיטי

באוגוסט 1962 הצטרף אולצ'רץ' ליורדת הטרייה לליגת המשנה, קארדיף סיטי, תמורת כ-18 אלף ליש"ט. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במחזור הפתיחה, כאשר הוביל את קבוצתו כקפטן ואף כבש בשוויון 4-4 מול קבוצתו לשעבר, ניוקאסל. על אף פתיחה טובה של העונה, לא הצליחה קארדיף לאיים על הפסגה וסיימה את העונה במקום העשירי, כאשר אולצ'רץ' כובש 12 שערי ליגה עבור המועדון. בפתיחת העונה הבאה נפרדה קארדיף ממספר שחקני מפתח, אך התחזקה עם החתמתו של ג'ון צ'ארלס. עם זאת, גם בעונה זו לא הצליחה להתמודד על ההעפלה, וסיימה את העונה הרחק ממאבקי הצמרת, על אף 12 השערים של אולצ'רץ', שהיה למלך שערי הליגה של הקבוצה באותה העונה. בנוסף, זכה עמה בפעם השנייה בקריירה שלו בגביע הוולשי.

הכישלון הביא לפיטוריו של המאמן ג'ורג' סווינדין, ולמינויו של ג'ימי סקולר, שהיה קפטן וחברו של אולצ'רץ' לקבוצה בניוקאסל, לתפקיד. אולצ'רץ' התקשה להסתגל לסגנון האימון של סקולר, ולאחר פציעה קלה בירך באוקטובר 1964, נשאר מחוץ להרכב עד פברואר 1965. הכושר הירוד של הקבוצה בהיעדרו, והבעת רצונו של אולצ'רץ' לעזוב את המועדון, הכריחו את סקולר להשיבו להרכב, לצד מדיניות שילוב השחקנים הצעירים שנהג בה עד אז. מאז שב להרכב הוסיף אולצ'רץ' תשעה שערי ליגה, כולל שלושער לרשתה של קבוצת נעוריו סוונסי, במשחק שקבע את ירידתה לליגה השלישית. הוא סיים פעם נוספת כמלך שערי הליגה של הקבוצה עם 15 שערי ליגה ב-27 הופעות בלבד. באותה העונה זכה עם הקבוצה בפעם השנייה ברציפות בגביע הוולשי, ורשם את הופעת הבכורה שלו במפעל אירופי, כשקבוצתו השתתפה בגביע אירופה למחזיקות גביע. בסך הכול בארבע עונות כבש אולצ'רץ' 39 שערי ליגה ב-103 הופעות במדי קארדיף.

חזרה לסוונסי

ב-1965 חזר אולצ'רץ' בן ה-35 לקדנציה שנייה במועדון נעוריו, סוונסי טאון, בליגה השלישית. הוא נמכר תמורת כשמונת אלפים ליש"ט. הוא זכה לקבלת פנים חגיגית על ידי הקבוצה ואוהדיה, אך ברמה המקצועית כשלה הקבוצה בחודשי הליגה הראשונים ושקעה בתחתית. אולצ'רץ' זכה להצעה של 11 אלף ליש"ט כדי לעבור לנורת'האמפטון טאון מהליגה הראשונה בחודש דצמבר, אך דחה את ההצעה המחמיאה, כלשונו, מאחר שהיה שמח עם חזרתו לסוונסי. על אף שהקבוצה סיימה בחלק התחתון של הטבלה, היא הצליחה לזכות בגביע הוולשי, כאשר אולצ'רץ' כובש את שער הניצחון בגמר מול צ'סטר סיטי.

בעונת 1966/1967 סבלה הקבוצה מכושר ירוד, כאשר הודחה כבר בסיבוב הראשון של גביע אירופה למחזיקות, וצברה שלוש נקודות בלבד בשליש הראשון של העונה. המאמן גלין דייוויס פוטר מתפקידו, ולתפקיד המאמן הזמני התמנה ג'ו סקייס הוותיק. אולצ'רץ' עצמו היה חלק מצוות האימון שקובע את ההרכב, ואף קיבל מסקייס את סרט הקפטן של הקבוצה. עם זאת, הקבוצה לא הצליחה להתגבר על הבעיות המקצועיות, ונשרה בתום העונה לליגה הרביעית.

אולצ'רץ' נותר בקבוצה לעונה האחרונה בחוזה שלו, והוסת על ידי המאמן החדש בילי לוקאס לעמדת החלוץ המרכזי, כדי להפחית את כמות התנועה שעליו לבצע במהלך המשחק, עם כניסתו לגיל 38 בחודשים הראשונים של העונה. השינוי סייע לו לכבוש 17 שערי ליגה באותה העונה. על אף ההצעה לחדש את חוזהו בעונה נוספת, החליט אולצ'רץ' לוותר ולפרוש ממשחק פעיל בגיל 39. הוא ערך את משחקו האחרון ב-6 במאי 1968, מול הארטלפולס יונייטד. הוא פרש כמלך שערי סוונסי בכל הזמנים.

אולצ'רץ' המשיך לשחק לאחר פרישתו מכדורגל מקצועני, כאשר שיחק בקבוצת ווסטר סיטי החובבנית, והמשיך לקדנציה כשחקן-מאמן בהברפורדווסט קאונטי ובפונטרדאו טאון הוולשיות.

נבחרת ויילס

אולצ'רץ' החל את דרכו בנבחרת ויילס ב-15 בנובמבר 1950, כחודש לאחר יום הולדתו ה-21, כשפתח בהרכב נבחרתו בהפסד החוץ 2–4 לאנגליה במסגרת אליפות הבית הבריטית. את שער הבכורה שלו כבש בהופעתו השישית, שנה פחות יום לאחר מכן, בניצחון החוץ 0–1 על סקוטלנד.

ב-1958 פגשה ויילס את ישראל לצמד משחקי פלייאוף ההעפלה במסגרת מוקדמות מונדיאל 1958. אולצ'רץ' כבש את השער הראשון לזכות ויילס בניצחון 0–2 באצטדיון רמת גן, ואת השער הראשון בגומלין בקארדיף שהסתיים בתוצאה זהה. בכך, סייע לנבחרתו להעפיל לטורניר הגמר לראשונה בתולדותיה. בטורניר הגמר שיחק אולצ'רץ' לאורך כל חמשת משחקיה של ויילס בטורניר. לאחר שוויון 1-1 מול הונגריה במשחק הראשון, כבש אולצ'רץ' את שערה היחיד של ויילס בשוויון 1-1 מול מקסיקו. בעקבות שוויון 0-0 עם שוודיה, נקבע משחק פלייאוף בין ויילס להונגריה על ההעפלה לרבע הגמר, שם כבש אולצ'רץ' את שערו השני בטורניר, בדרך לניצחון 1–2 בסיום. ויילס העפילה לרבע הגמר, שם נכנעה 0–1 לברזיל משער של פלה.

ב-20 באוקטובר 1962, רשם אולצ'רץ' את הופעתו החמישים במדי הנבחרת, בהפסד 2–3 לסקוטלנד, בו כבש שער לזכות נבחרתו. באותו המשחק הפך למלך ההופעות במדי הנבחרת, ועקף את השיאן בילי מרדית'. את הופעתו האחרונה רשם במשחק ידידות מול צ'ילה ב-22 במאי 1966, ובסך הכול כבש 23 שערים ב-68 הופעות במדי הנבחרת. הוא נותר שיאן ההופעות במשך שני עשורים, עד ששיאו נשבר ב-1986.

הוקרה וחיים אישיים

פסלו של אולצ'רץ' מחוץ לאצטדיון ליברטי, סוונסי

אולצ'רץ' נישא בשנת 1953 לאסמה תומאס, לה התארס כשחזר משירותו הצבאי, ובהיותה בת 16. השניים המתינו עד שתגיע לגיל 18 כדי להתחתן. לזוג שני בנים, ג'ון ודייוויד.

בשנת 1962 הוכתר על ידי BBC ויילס לאישיות הספורט של השנה. ב-1966 קיבל תואר חבר במסדר האימפריה הבריטית, כהוקרה על תרומתו לכדורגל הוולשי. בשנת 1995 נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הוולשי.

ב-10 ביולי 19977, הלך אולצ'רץ' לעולמו בביתו שבסוונסי. בהלווייתו נכחו מעל ל-500 אנשים.

בשנת 2005 הוצב פסל בדמותו של אולצ'רץ' מחוץ לאצטדיונה החדש של סוונסי סיטי, אצטדיון ליברטי. בשנת 2015 נכלל אולצ'רץ' בהיכל התהילה של הכדורגל האנגלי.

תארים

סוונסי טאון

• הגביע הוולשי (2): 1949/1950, 1965/1966

קארדיף סיטי

• הגביע הוולשי (2): 1963/1964, 1964/1965

סטטיסטיקות

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה		בגביע		בגביע הליגה		אחר		סך הכול
			הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים	הופעות	שערים
1949/1950	סוונסי טאון	הליגה האנגלית השנייה	18	3	2	1	—		2	1	22	5
1950/1951			42	8	1	0	—		1	1	44	9
1951/1952			41	11	3	3	—		0	0	44	14
1952/1953			41	15	1	0	—		1	0	43	15
1953/1954			40	18	3	2	—		0	0	43	20
1954/1955			36	19	4	1	—		3	2	43	22
1955/1956			37	15	1	0	—		3	3	41	18
1956/1957			30	13	1	1	—		4	1	35	15
1957/1958			32	16	1	0	—		0	0	33	16
1958/1959			10	6	0	0	—		0	0	10	6
1958/1959	ניוקאסל יונייטד	הליגה האנגלית הראשונה	26	16	1	0	—		0	0	27	16
1959/1960			41	13	2	1	—		0	0	43	14
1960/1961			36	7	4	3	1	0	0	0	41	10
1961/1962		הליגה האנגלית השנייה	40	10	1	0	2	1	0	0	43	11
1962/1963	קארדיף סיטי	הליגה האנגלית השנייה	35	12	1	0	1	0	2	2	39	14
1963/1964			41	12	1	0	3	0	7	2	52	14
1964/1965			27	15	0	0	1	0	7	4	35	19
1965/1966	סוונסי טאון	הליגה האנגלית השלישית	34	12	1	0	1	1	7	3	43	16
1966/1967			44	11	3	0	4	2	3	0	54	13
1967/1968		הליגה האנגלית הרביעית	40	17	4	1	1	1	2	2	47	21
סך הכל קריירה			691	249	35	13	14	5	42	21	782	288

נבחרת לאומית

נבחרת ויילס
שנה	הופעות	שערים
1950	1	0
1951	6	3
1952	3	1
1953	5	3
1954	5	1
1955	4	0
1956	3	0
1957	0	0
1958	10	5
1959	3	0
1960	0	0
1961	6	3
1962	6	2
1963	3	0
1964	2	0
1965	8	5
1966	3	0
סה"כ	68	23

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אייוור אולצ'רץ' בוויקישיתוף

• אייוור אולצ'רץ', באתר Transfermarkt
• אייוור אולצ'רץ', באתר National Football Teams
• אייוור אולצ'רץ', באתר FootballDatabase.eu