פתיחת התפריט הראשי

המקלל אביו ואמו עובר על מצוות לא תעשה דאורייתא. וכל העובר על איסור זה, אפילו מקללם שלא בפניהם ואפילו אחר מיתתם[1] חייב בעונש המוות החמור ביותר, סקילה.

מקלל אביו ואמו
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"א, י"ז; ויקרא, כ', ט'
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף ס"ו, עמוד א'
משנה תורה הלכות ממרים, פרק ה'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן רמ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו שי"ח
ספר החינוך, מצווה ר"ס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

בתורהעריכה

בתורה כתוב: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת" (ספר שמות, פרק כ"א, פסוק י"ז) ואם כן קבעה התורה שיש דין מוות על מקלל אביו ואמו.

עונש סקילהעריכה

מעניין לציין שעונש מקלל אביו ואמו חמור אף מהמכה בפועל אביו ואמו. מכה אביו ואמו חייב בחנק, "הקל ביותר" מבין ארבע מיתות בית דין, ואילו מקלל אביו ואמו בסקילה, שהוא החמור ביותר. במכילתא נלמדת חומרת העונש בגזרה שווה:

מות יומת - בסקילה. אתה אומר (דווקא) בסקילה, או אינו (מחויב דווקא סקילה ו)אלא באחת מכל מיתות (אחרות) האמורות בתורה? הרי אתה דן, נאמר כאן (במקלל אביו ואמו) "דָּמָיו בּוֹ"[2], ונאמר להלן (באיסור אוב או ידעוני) "דְּמֵיהֶם בָּם"[3], מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה"

מכילתא, משפטים פרשה ה

כלומר לומדים באיסור אוב וידעוני, ששם כתוב במפורש הביטוי "דְּמֵיהֶם בָּם"[3] וגם העונש כתוב במפורש "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם" ומכאן לומדים בגזירה שווה שכשנאמר דמיו בו[2], בכל מקום, ובפרט במקלל אביו ואמו, הכוונה בסקילה.

אותה גזרה שווה מובאת גם בגמרא במסכת סנהדרין[4].

פרטי דיניםעריכה

הזכרת השםעריכה

בגמרא[4] מובאת מחלוקת לגבי התחייבות אדם מקלל שכזה, אם הוא חייב לקלל בשם המפורש. במחלוקת בין חכמים[5] לרבי מאיר, סוברים חכמים שאם קילל בכינוי (כמו "רחום" או "חנון") ולא בשם השם, הוא פטור ואילו רבי מאיר סובר שחייב. ואולם הרמב"ם[6] מבאר שגם לשיטת רבי מאיר הוא אמנם פטור מסקילה אך חייב מלקות כדין מקלל כל אדם.

החזון איש מסביר שרבי מאיר לא סובר שגם מי שמברך ללא הזכרת השם חייב אלא שהוא סובר שכינויי השם הם בכלל שם.

הכלולים בגדר החיובעריכה

הגמרא בסנהדרין ממשיכה ומבארת שאף שכתוב "איש", גם נשים[7] בכלל האיסור, ואת זה לומדים מהריבוי בפסוק בויקרא: "כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ" (היינו מכך שכתוב פעמיים "איש") וכן טומטום ואנדרוגינוס. על כך שאל המהר"ם לובלין שאם כן מדוע צריך לכתוב "איש איש" לרבות נשים, היה אפשר פשוט לא לכתוב "איש" כלל? והסביר שהסיבה שנכתב "איש" היא למעט קטן מעונש זה ואם כבר נכתב "איש" כדי למעט את הקטן, לולא ה"איש" השני הייתי ממעט גם את האשה.

מקלה אביו ואמועריכה

איסור נוסף הוא מקלה אביו ואמו, והיינו שאינו אומר שהבורא יעשה להם דברים רעים, אלא שהוא מבזה אותם או מכנה אותם בשמות גנאי. כך כתב הרמב"ם[8]: "שכל המבזה אביו או אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר[9]: 'ארור מקלה אביו ואמו', והרי הוא אומר[10]: 'עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם וגו' ', ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענוש כפי מה שיראו."

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ה', הלכה א'
  2. ^ 2.0 2.1 במקלל אביו ואמו נאמר (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק ט'): "כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ"
  3. ^ 3.0 3.1 באיסור "אוב או ידעוני" נאמר (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק כ"ז): "וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם"
  4. ^ 4.0 4.1 תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ו, עמוד א'
  5. ^ ושם מבואר שהיא שיטתו של רבי מנחם ברבי יוסי
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ה', הלכה ב'
  7. ^ ועיין בר"ן במקום שמקשה מדוע צריך לימוד מיוחד, שהרי השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות ממרים, פרק ד', הלכה ט"ו.
  9. ^ ספר דברים, פרק כ"ז, פסוק ט"ז.
  10. ^ ספר משלי, פרק ל', פסוק י"ז.


ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: איסור קללת הורים. להרחבה עליה בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.