איסין
איסין הייתה עיר-מדינה חשובה בשומר העתיקה. האתר שוכן בתל אל-בחריאת (Ishan al-Bahriyat) בדרום עיראק כ-36 ק"מ דרומית לניפור במחוז אל-קאדסיה.
מימין חרוט חרס בכתב יתדות בשומרית מאבן הפינה ששובצה על ידי המלך אישמה-דגן בחומה של איסין. הלוח מכיל את כתב הייסוד של חומות העיר איסין. משמאל לוח חרס בכתב יתדות באכדית, מהמאות ה-18-19 לפנה"ס. הלוח כולל נתונים ממדידת השטח וסקרי קרקע. | |
היסטוריה | |
---|---|
תרבויות | שומר |
מיקום | |
מדינה | עיראק |
מיקום | מחוז אל-קאדסיה, מסופוטמיה |
קואורדינטות | 31°56′01″N 45°17′07″E / 31.93351249°N 45.28520718°E |
העיר שכנה ליד תעלת איסיניתום, שהייתה חלק ממערכת תעלות ומעברי המים שקישרה בין הערים השונות במסופוטמיה. האלה הפטרונית של העיר הייתה נינתינוגה (Nintinuga) אלת הרפואה. בעיר שכן מקדש שהוקדש לאלה.
תקופת שלטונה של העיר בדרום מסופוטמיה ולאחר מכן שלטונה של לרסה, נקראת על ידי ההיסטוריונים תקופת איסין-לרסה.
היסטוריה
עריכההאתר של איסין היה מיושב כבר בתחילת השושלת הקדומה של שומר באמצע האלף ה-3 לפנה"ס. וייתכן שהיה מיושב כבר בתקופת עובייד האלף ה-6 וה-5 לפנה"ס. באתר נמצאו לוחות בכתב יתדות שהמוקדמים בהם שייכים לתקופת אור 3.
השלטון של השושלת השלישית של אור החל להתדרדר בעקבות פלישת האמורים שהביאו לפגיעה חזקה בכלכלה ובמסחר. המחסור בתבואה הביא את מלך אור איבי-סין לשלוח את אחד מפקידיו הבכירים אישבי-ארה לקנות תבואה בצפון. אישבי-ארה כתב לו שיש קשיים בהעברת התבואה לאור והציע למנותו לשליט איסין וניפור והצעתו התקבלה. לאחר זמן לא רב, פלשו אף העילמים לממלכה המתפוררת, החריבו את הבירה אור ואת מקדשה, הרגו את תושביה והגלו את המלך איבי-סין לעילם, שם מצא את מותו. בדרך זו נסללה הדרך בפני אישבי-ארה להיות אחד המלכים החשובים הבאים במסופוטמיה וליסוד שושלת מלוכה חדשה וחזקה שנקראת "שושלת איסין" הוא מלך על איסין בין השנים 2017-1985 לפנה"ס.
כדי לחזק את שלטונו השתדל אישבי-ארה להמשיך בכל סממני השלטון של השושלת השלישית של אור ובכך להפוך את עצמו לשליט הלגיטימי. בתקופה שבה עלה לשלטון החלו בצפון מסופוטמיה אשור וממלכת אשנונה להתחזק ולהפוך למרכז עוצמה, כך שלא הייתה לו את היכולת להרחיב את ממלכתו לכיוון צפון. בדרום מסופוטמיה הוא הצליח לגרש את העילמים מאזור אור ובכך נתן לאיסין את השליטה על מרכזי התרבות החשובים בדרום מסופוטמיה: אור, ארך והמרכז הדתי בניפור.
במשך למעלה ממאה שנים איסין הייתה מרכז חשוב ופורח. מתקופה זו נשארו שרידי מבנים גדולים ומקדשים. בחפירות הארכאולוגיות מהתקופה נמצאו כתבים שעסקו בצווים, גזירות וחוקים. שושלת איסין המשיכה את סגנון השלטון המרכזי של אור 3. מלכי איסין מינו מושלים ושליטים מקומיים במחוזות השונים כדי שיממשו את המדיניות שלהם. מקור הכנסה חשוב לאיסין היו דרכי המסחר למפרץ הפרסי.
נסיבות ירידת חשיבות של ממלכת איסין לא ידועות בבירור. על פי המסמכים שנמצאו, לממלכה הייתה בעיה קשה של גישה למקורות מים. בעיה נוספת נוצרה לאיסין כשגונגונום (Gungunum) המושל שמונה על הערים לרסה ולגש ואזורים סביבן, השתלט על העיר אור שהייתה מרכז הסחר עם אזור המפרץ הפרסי. השתלטות זאת פגעה כלכלית באיסין. בנוסף גונגונום ושני יורשיו הטו את תעלת המים מאיסין ללרסה. בשלב מסוים איסין איבדה גם את שליטתה על ניפור שהייתה המרכז הרוחני. איסין לא הצליחה להתאושש לאחר סדרת אירועים זאת. בסביבות שנת 1860 לפנה"ס לערך השתלט על איסין שליט בשם אנליל-באני (Enlil-bani) ובכך סיים את שלטון השושלת שנוסדה על ידי אישבה-ארה שנמשכה כ-150 שנים.
למרות חולשתה הפוליטית והכלכלית של איסין, העיר הצליחה לשמור על עצמאותה מלרסה לפחות לארבעים שנים נוספות, עד לכיבושה על ידי מלך לרסה רים-סין הראשון שהיה בן זמנו של חמורבי מבבל.
בעקבות כיבוש לרסה על ידי חמורבי צורפה גם איסין לתחום שלטונו, הוא בנה בה מבנים חשובים. לאחר עליית שמשו-אילונה בנו של חמורבי לשלטון פרץ כנגדו מרד שתחילתו בלרסה ולאחר מכן התפשט ל-26 ערים נוספות ביניהן ארך, אור, איסין ועוד. במסגרת מלחמתו של שמשו-אילונה במרד הוא הרס את חומותיה של איין ובזז את העיר. המאורע מתועד בלוח כתוב שנמצא בעיר ששמשו-אילונה ביצע בה הרס בשנת 27 למלכותו.
במאה ה-16 לפנה"ס השתלטו הכשים על בבל והם שיקמו את העיר ובנו בה מבנים. לאחר נפילת השושלת הכשית בבל בשנת 1155 לפנה"ס בידי העילמים, השתלטה על בבל השושלת הרביעית שמלכיה במקורם היו מאיסין, היא נקראת גם השושלת השנייה של איסין. שושלת זאת שלטה בבבל כ-130 שנים וכללה 11 מלכים.
מלכי איסין
עריכהשם המלך | שנות מלוכה לפנה"ס | הערות |
---|---|---|
אישבי-ארה | 2017–1985 | שלט בו-זמנית עם איבי-סין מאור |
שו-אילישו | 1984–1975 | הבן של אישבי-ארה |
אידין-דגן | 1974–1954 | הבן של שו-אילישו |
אישמה-דגן | 1953–1935 | הבן של אידין-דגן. הוא מופיע בקינת ניפור כמשקם העיר ניפור |
לִפִּת-אשְׁתר | 1934–1924 | הבן של אישמה-דגן (או אידין-דגן), שלט בו-זמנית עם גונגונום מלרסה. |
אור-נינורתה | 1923–1896 | הבן של אידין-דגן, שלט בו-זמנית עם אביסרה מלרסה. |
בור-סין | 1895–1875 | הבן של אור-נינורתה |
ליפית-אנליל | 1873–1869 | הבן של בור-סין |
ארה-אימיתי | 1868–1861 | המלך האחרון משושלתו של אישמה-דגן |
איכון-פי-אישתר | 1861 | שלט למשך שישה חודשים |
אנליל-בני | 1860–1837 | שלט בו זמנית עם שוּמוּ-לַ-אִיל (אנ') מבבל. |
זמביא | 1836–1834 | שלט בו-זמנית עם סין-איקישם מלרסה. |
איתר-פישה | 1833–1831 | |
אורדוכוגה | 1830–1828 | |
סין-מגיר | 1827–1817 | |
(דמיק-אילישו)* | 1816–1794 | (הבן של סין-מגיר)* |
- *הפרטים האלו נכללו לא בכל הגרסאות של הרשימה.
שם המלך | שנות מלוכה לפנה"ס | הערות |
---|---|---|
מרדוך-כביט-אחשו (אנ') | 1155–1140 | מייסד השושלת הראשונה בבל ששורשיה היו מאזור מסופוטמיה |
איתי-מרדוך-בלטו (אנ') | 1140–1132 | בנו של מרדוך-כביט-אחשו |
נינורתה-נדין-שומי (אנ') | 1132–1126 | מלך בתקופתו של המלך האשורי אשור-רש-אישי הראשון (אנ') |
נבוכדנצר הראשון | 1126–1103 | בן זמנו ויריבו של אשור-רש-אישי הראשון, ובנו של נינורתה-נדין-שומי |
אנליל-נדין-אפלי (אנ') | 1103–1100 | נלחם במלך האשורי תגלת-פלאסר הראשון. היה בנו של נבוכדנצר הראשון |
מרדוך-נדין-אחה (אנ') | 1100–1082 | נלחם בתגלת-פלאסר הראשון, היה בנו של נינורתה-נדין-שומי, ואחיו של נבוכנצר הראשון |
מרדוך-שפיק-זרי (אנ') | 1082–1069 | היה ביחסים טובים עם מלך אשור אשור-בל-כלה (אנ') שהיה בנו של תגלת-פלאסר הראשון |
אדד-אפלה-אידינה (אנ') | 1069–1046 | היה נסיך ארמי התחתן עם בתו של מלך אשור אשור-בל-כלה |
מרדוך-אחה-אריבה (אנ') | 1046 | מלך שישה חודשים בלבד |
מרדוך-זר(אנ') | 1046–1033 | חלקו השלישי של שמו לא ידוע כי הטקסט היה פגוע |
נבו-שום-ליבור (אנ') | 1033–1025 | השושלת הסתיימה עם כיבוש הארמים |
תרבות וספרות
עריכהבזמנו של אישבה-ארה המשיך להתקיים הפולחן שהיה נהוג בתקופת אור 3. הוא המשיך את טקס "נישואי הקודש" שהתקיים כל שנה כשבמהלכו המלך בתפקידו כאל תמוז קיים יחסי מין עם הכוהנת שייצגה את אלת האהבה והמלחמה איננה. לפי האמונה השומרית, איננה התייחדה עם האל תמוז מדי שנה, בטקס שהתקיים בראש השנה השומרי. יום זה נחשב ליום אשר בו "נחרצו הגורלות בשמיים", ומטרת הטקס הייתה לעורר את התחדשות הצמחייה עם רדת גשמי החורף, להבטיח את פריון הארץ וכנראה גם את שלומו והצלחתו של המלך.
בנוסף המשיכו מלכי איסין למנות את בנותיהם לכוהנות לאל סין, אל הירח של אור.
הספרות של התקופה המשיכה את המסורות הספרותיות של תקופת אור 3. המשיכה הכתיבה של המזמורים המלכותיים, ז'אנר ספרותי שהחל באלף הקודם. מזמורים מלכותיים רבים נכתבו למלכי איסין שהשתקפו בהם הנושאים, הסגנון המבנה והשפה שהיו נהוגים לפני כן. לעיתים הם נכתבו בגוף ראשון כמשקפים את קולו של המלך, ולעיתים המזמורים עסקו בתחינות התושבים שנועדו לאוזני המלך. דוגמה לספרות התקופה היא קינת ניפור המתייחסת בהרחבה למלך אישמה-דגן והוא מתואר בה כמושיעה ומשקמה של העיר החרבה של ניפור.
בתקופה זו הסתיימה כתיבת רשימת המלכים השומרית שהתבססה על רשימות קדומות ומקורות קדומים. הרשימה הובילה לרשימת מלכי איסין, אולי במטרה לתת לה המשכיות ולגיטימציה בעיני התושבים כשמלכי איסין קושרו למלכים הקודמים שחלקם היו אגדתיים.
ארכאולוגיה
עריכההאתר הארכאולוגי של העיר איסין הוא תלולית נמוכה שגובהה המרבי 8 מטר ואורכה כ-1.5 ק"מ. בשנת 1924 ביקר באתר האשורולוג האמריקאי סטיבן לנגדון (Stephen Langdon) בעת חפירותיו בכיש, הוא ביצע באתר חפירת בדיקה לעומק.
החפירות הארכאולוגיות העיקריות באתר התקיימו במשך 11 עונות חפירה בין השנים 1973 ל-1989 על ידי משלחת גרמנית בראשותו של ברטל רודה (Barthel Hrouda). חפירות אלה הופסקו בעקבות מלחמת המפרץ משנת 1990 ומלחמת עיראק משנת 2003. לאחר סיום החפירה האתר סבל מאוד ממעשי ביזה ושוד שהסבו לו נזק כבד.[1]
במהלך החפירות התגלו לוחות ובהם קודקס החוקים של המלך ליפית אשתר.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכהנתן וסרמן ויגאל בלוך, האמורים: מסופוטמיה בראשית באלף השני לפנה"ס, כרמל, 2019
קישורים חיצוניים
עריכה- תמונות מהאתר הארכאולוגי של איסין באתר המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו
- תמונות ודיווח ממעשי הביזה באתר הארכאולוגי (אורכב 29.05.2012 בארכיון Wayback Machine) באתר של אוניברסיטת קולורדו
- איסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Iraqi Looters Tearing Up Archaeological Sites באתר הניו יורק טיימס, 23 במאי 2003