אלברטו פוג'ימורי

אלברטו פוג'ימורי (בהגייה ספרדית פוחימורי; נולד ב-28 ביולי 1938) היה נשיא פרו בשנים 19902000.

אלברטו פוג'ימורי
Alberto Kenya Fujimori Inomoto
Al Fujimori.jpg
לידה 28 ביולי 1938 (בן 81)
לימה, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פרו, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, מהנדס חקלאי, מרצה באוניברסיטה, פושע עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Sí Cumple, Cambio 90, Nueva Mayoría, Peru 2000, Alliance for the Future, מפלגת האזרחים החדשה עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא פרו ה־62
28 ביולי 199017 בנובמבר 2000
(10 שנים)
פרסים והוקרה
  • צווארון של מסדר הכוכב של רומניה
  • הצלב הגדול עם יהלומים של מסדר השמש של פרו
  • הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה
  • אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פוג'ימורי נולד בפרו להורים שהיגרו מיפן. הוא היה מהנדס חקלאי וזמן מה כיהן כרקטור של אוניברסיטה. לקראת הבחירות בשנת 1990, על רקע תוהו ובוהו כלכלי בפרו, מכר את ביתו ומכוניתו והצטרף למירוץ הבחירות עם מצע כלכלי שמרני. עם התקרבות הבחירות, הוא הצליח לגבור בפופולריות מול מריו ורגס יוסה שהציג משנה כלכלית ת'אצריסטית, ובבחירות עצמן קיבל 1% פחות מיוסה ועלה עימו לסיבוב השני[1]. בסיבוב השני גבר פוג'ימורי על יוסה ונבחר לנשיא פרו. פוג'ימורי הוביל הפרטה מסיבית של תעשיות שהיו בבעלות המדינה ונודע כמי שהביא יציבות כלכלית ושקט לפרו. בניגוד לקודמו בתפקיד הנשיא, הוא נלחם ביד קשה בארגון הגרילה והטרור המאואיסטי "הנתיב הזוהר", ששלט בחלקים נרחבים של פרו בעת שעלה לשלטון, והצליח להביסה ולהביא שקט לפרו[2]. פוג'ימורי נבחר לכהונה שנייה בבחירות ב-1995. לקראת הבחירות באפריל 2000 דאג פו'ימורי לשנות את החוקה כדי שיוכל להתמודד בשלישית, וגבר על אלחנדרו טולדו יריבו העיקרי[3].

במהלך יולי - נובמבר 2000 התקיימו סדרת הפגנות ועימותים בלימה ובקונגרס הפרואני, בראשות אשתו של טולדו, אליאן קארפ הישראלית לשעבר, בהפגנות ברחובות, וטולדו עצמו בקונגרס הפרואני. פוג'ימורי הואשם על ידי בני הזוג טולדו - קארפ, בשחיתות ונדרש לוותר על כסאו. באוקטובר 2000 התפרסמה קלטות וידאו בה נראה יועצו של פוג'ימורי מנסה לשחד חבר קונגרס[4]. בעקבות זאת, בנובמבר 2000 הסכים פוג'ימורי לקבוע בחירות חדשות לנשיאות פרו במאי 2001, בהן הוא התחייב שלא לרוץ. ויתור זה לא סיפק את האופוזיציה, אשר כעבור כמה ימים הדיחה אותו פורמלית מהנשיאות והוא נמלט ליפן, משם שלח את התפטרותו בפקס ומאוחר יותר הגיש רשמית את התפטרותו בשגרירות פרו בטוקיו.

בעת נסיעה לצ'ילה הוא נעצר והוחזק מ-7 בנובמבר 2005 עד 18 במאי 2006, אז שוחרר בתנאי שלא יעזוב את המדינה. ב-3 בינואר 2006 הגישה ממשלת פרו בקשה רשמית להסגרתו. פוג'ימורי הוסגר לבסוף בספטמבר 2007.

ב-11 בדצמבר 2007 הועמד לדין על אישום נפרד מהאישום לפגיעה בזכויות האדם, ונשפט ל-6 שנים.

ב-7 באפריל 2009 נידון ל-25 שנות מאסר לאחר שהורשע בפשעי מלחמה. הוא הורשע בכך שהקים יחידות חיסול צבאיות אשר בשני מקרים פתחו באש על אזרחים שהפגינו נגדו, ובכך גרמו למותם של לפחות 25 אנשים, בהם ילדים.[5] בתחילת ינואר 2010 נדחה ערעורו[6].

פוג'ימורי נשפט בפרשת עיתוני הצ'יצ'ה. הפרשה עסקה בהסטת יותר מ-40 מיליון דולר מתקציב הביטחון של פרו כדי לשחד את בעלי העיתונים וכמה ערוצי טלוויזיה, בזמן הקמפיין לבחירתו מחדש של פוג'ימורי לנשיאות בסוף שנות ה-90. בתמורה, הגופים שירתו את פוג'ימורי. משפטו החל ב-2013 אבל מעורבים אחרים נשפטו הרבה קודם. ב-2005 הורשעו בפרשה 29 אנשים, ובהם ראש המשטרה החשאית לשעבר מונטסינוס, שר הביטחון לשעבר חוזה ויאנואבה רואסטה, והבעלים של שמונת הצהובונים שקיבלו את השוחד. בינואר 2015 השתכנעו שופטי בית המשפט הפלילי בלימה שפוג'ימורי אכן היה מעורב אישית במעילה ובקניית הסיקור, ודנו אותו לשמונה שנים בכלא. פוג'ימורי ערער על פסק הדין, ובאוגוסט 2016 ההרשעה בוטלה בבית המשפט העליון.[7]

בתו הבכורה, קייקו פוג'ימורי (שמה נהגה בספרדית קייקו פוחימורי), היא מנהיגת מפלגת הכוח הפופולרי שהתמודדה לנשיאות פרו ב-2016 אך הפסידה למועמד מפלגת המרכז.

ב-24 בדצמבר 2017 (ערב חג המולד), חנן נשיא פרו, פדרו פבלו קוצ'ינסקי, את פוג'ימורי מסיבות הומניטריות והוא שוחרר לחופשי[2].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אלברטו פוג'ימורי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא אמריקה הלטינית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.