אלברט ארנשטיין
אלברט ארנשטיין (בגרמנית: Albert Ehrenstein; 23 בדצמבר 1886 – 8 באפריל 1950) היה סופר ומשורר יהודי-אוסטרי.
 | |
| לידה |
23 בדצמבר 1886 וינה, אוסטריה  |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1950 (בגיל 63) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה |
| לאום | אוסטרים |
| מקום קבורה |
Bromley Hill Cemetery |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה |
| שפות היצירה |
גרמנית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אלברט נולד ברובע אוטקרינג של וינה, לאלכסנדר ושרלוטה ארנשטיין. הוא הבן הבכור מבין ארבעה אחים, ואחיו הצעיר הוא קרל ארנשטיין.
למד פילוסופיה באוניברסיטת וינה ובשנת 1910 קיבל דוקטורט. כבר בתקופת לימודיו בתיכון כתב ארנשטיין טקסטים ספרותיים ושירים.
בשנת 1909 הכיר את קרל קראוס, העורך הראשי של כתב העת האקספרסיוניסטי "הלפיד" (Die Fackel). ובכתב עת זה התפרסמו כתביו של ארנשטיין לראשונה. בהמשך התפרסמו כתביו בכתבי עת נוספים, ביניהם "הסערה" (Der Sturm), שנערך על ידי הארווט ולדן, בעלה של המשוררת אלזה לסקר-שילר.
ספרו הראשון, Tubutsch, נכתב בשנת 1911, ואויר על ידי חברו הצייר הנודע אוסקר קוקושקה.
ארנשטיין התכתב עם סופרים חשובים בני זמנו שכתבו בגרמנית, ביניהם תומאס מאן, שטפן צווייג, הרמן הסה, אלזה לסקר שילר, הפילוסוף מרטין בובר ועוד רבים אחרים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נדד ברחבי אירופה. בשנת 1932 היגר לשווייץ והצליח לברוח מרדיפות הנאצים, ששרפו את ספריו כבר בשנת 1933. בעקבות מדיניות הפליטים של שווייץ בימי מלחמת העולם השנייה היגר ארנשטיין לארצות הברית בשנת 1941. הוא מת בעוני בניו יורק בשנת 1950 לאחר תקופה ארוכה שבה הפסיק לכתוב.
לאחר מותו של אלברט, הגיע עיזבונו לספרייה הלאומית בשנות החמישים דרך אחיו קרל.
הוא זכור כמשורר אקספרסיונטיסטי, אשר הרבה להשתמש באירוניה, סאטירה. הביע את התפכחותו מהתרבות האירופאית של שנות העשרים. כמו כן זכור אהרנשטיין כחלוץ המגלים של פרנץ קפקא והיה מהראשונים שהתייחסו לכתיבתו של הסופר הצעיר.
ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[1].
קישורים חיצוניים עריכה
- ארכיון של אלברט ארנשטיין השמור באוניברסיטת הרווארד
- דף מידע על ארנשטיין ועל עזבונו השמור בספרייה הלאומית
- כתבי אלברט ארנשטיין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
אלברט ארנשטיין (1886-1950), דף שער בספרייה הלאומית- אלברט ארנשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
