שטפן צווייג

סופר יהודי-אוסטרי

שטפן צווייגגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 188122 בפברואר 1942) היה סופר יהודי-אוסטרי.

שטפן צווייג
Stefan Zweig
לידה 28 בנובמבר 1881
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 22 בפברואר 1942 (בגיל 60)
פטרופוליס, ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אוסטרים
מקום קבורה ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
הגירה (1934) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות משחק המלכים, הנערה מהדואר, מכתב של אלמונית, העולם של אתמול, קוצר רוחו של הלב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1901–1942 (כ־41 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ זיגמונד פרויד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Friderike Maria Zweig עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר הצלב הדרומי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שטפן צווייג בסביבות שנת 1912

ביוגרפיה עריכה

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "הפילוסופיה של איפוליט טן" (Die Philosophie des Hippolyte Taine).

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, בה הוציא מאז את ספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן, ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב בעבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בתור משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933 עריכה

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות רבה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו בגרמניה להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942 עריכה

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל. בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין. עם סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938,[1] עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. בבריטניה נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו, משחק המלכים (Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש הברזילאית פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".[2]

ארכיונו האישי של צווייג שמור בספרייה הלאומית בירושלים.[3]

הקשר עם זיגמונד פרויד עריכה

בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לזיגמונד פרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.[4]

הנצחתו עריכה

ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

ב-1960 וב-2021 יצאו סרטים על פי הנובלה "משחק המלכים" של צוויג (העיבוד הראשון נקרא "שטיפת מוח").

ב- 2023 עיבד תיאטרון מיקרו את הרומנים "פחד" ו"העולם של אתמול", לכדי הצגה אחת.

מבחר מכתביו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג', תשס"ג 2003.
  • מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981.
  • מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981.
  • לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגם ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.[17]
  • נורית פגי, שטפן צווייג - רטוריקה של קורבן (עבודת מאסטר)
  • דקל שי-שחורי, גזעי עצים בשלג: ארבעה סופרים יהודים וינאיים, מרכז זלמן שזר ומכון ליאו בק, ירושלים תשפ"ג.

קישורים חיצוניים עריכה

על ספריו עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ צווייג מתאר את כניסת הגרמנים לאוסטריה בספרו העולם של אתמול, באתר יד ושם
  2. ^ מכתב ההתאבדות של שטפן צווייג, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
  3. ^ ארכיון אוסף סטפן צויג-Stefan Zweig Collection, בספרייה הלאומית
  4. ^ ד"ר סטפן ליט ממחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית, והאחראי על אוספים ארכיוניים בלועזית, (כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2016)
  5. ^ עמוד הספר "נובלת שחמט" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין
  6. ^ עמוד הספר "24 שעות בחיי אישה" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין
  7. ^ כך נעשה ״ירמיהו״ של צווייג סמל ציוני, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יולי 2020
  8. ^   שטפן ליט וחזי עמיאור, כיוון לאומי ארץ ישראלי, בניגוד לטנדנציה של צווייג, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2020
  9. ^ עמוד הספר "מכתב של אלמונית" באתר הוצאת תשע נשמות, תרגום: הראל קין
  10. ^ עמוד הספר "עיני האח הנצחי" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין
  11. ^ עמוד הספר "מנדל של הספרים" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין
  12. ^ עמוד הספר "הכוכב מעל היער, לראות אישה" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין
  13. ^ עמוד הספר "פחד" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין.
  14. ^ עמוד הספר "מרד המציאות" באתר הוצאת תשע נשמות. תרגום: הראל קין
  15. ^   תהילה חכימי, ארבע נובלות של צווייג מאפשרות מבט פנורמי על כתיבתו, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2022
  16. ^   עדי קיסר, שטפן צווייג מפליא לצייר את הבית כזירת קרב, באתר הארץ, 17 במאי 2023
  17. ^ על הספר "ימיו האחרונים של סטפן צוויג" באתר יד ושם
    אירי ריקין, "ימיו האחרונים של סטפן צווייג" מאת לורן סקסיק, 40 ספרים וכמוסת רעל, באתר הארץ, 25 במאי 2011
    מיה סלע, ספר חדש של לורן סקסיק בוחן את אישיותו של סטפן צוויג ואת המניעים להתאבדותו, באתר הארץ, 18 במרץ 2011
    עילי ראונר, היא מצליחה להגות משפט: אתה אוהב אותי?, באתר הארץ, 15 באפריל 2011