שטפן צווייג

שטפן צווייג (בגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 1881 – 22 בפברואר 1942) היה סופר יהודי-אוסטרי.

שטפן צווייג
Stefan Zweig

לידה	28 בנובמבר 1881 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
התאבד	22 בפברואר 1942 (בגיל 60) פטרופוליס, ברזיל
מקום קבורה	ברזיל
אירועים משמעותיים	שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933)
בן או בת זוג	Friderike Maria Zweig
מדינה	הממלכה המאוחדת, האימפריה האוסטרו-הונגרית, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
לאום	אוסטרים
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	משחק המלכים, הנערה מהדואר, מכתב של אלמונית, העולם של אתמול, קוצר רוחו של הלב
תקופת הפעילות	1901–1942 (כ־41 שנים)
הושפע מ	זיגמונד פרויד
פרסים והוקרה	מסדר הצלב הדרומי
חתימה

שטפן צווייג בסביבות שנת 1912

ביוגרפיה

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "הפילוסופיה של איפוליט טן" (Die Philosophie des Hippolyte Taine).

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, בה הוציא מאז את ספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן, ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב בעבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בתור משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות גדולה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו בגרמניה להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל. בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938, עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. בבריטניה נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו, משחק המלכים (Die Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".

ארכיונו האישי של צווייג שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

הקשר עם זיגמונד פרויד

בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לזיגמונד פרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.

יהודי-שוליים

בהקדמה לתרגום הביוגרפיה של צווייג אודות 'אראסמוס מרוטרדם', ממתג יעקב גולומב את צווייג כיהודי שוליים מובהק. ככזה, הוא בעל עמדה קיומית שכונתה על ידי ניטשה, עמדת 'החופשי ברוחו' - אדם שניסה באופן הרואי לחיות כ'ציפור דרור', אירופאי טוב' המתעלה על מפלגתיות צרת עין, לאומיות חונקת ודתיות מדכאת. כל התארים הללו הופיעו אצל צווייג בדברי השבח הרבים שהרעיף על ניטשה אותו העריץ וממנו הושפע וגם הורעפו על אראסמוס. אחריתו של צווייג מעידה על פשיטת הרגל, הידועה מראש, של עמדה קיומית זו, משאומצה בידי יהודי משכיל וחילוני במאה ה-20 באירופה, כך לדעתו של גולומב.

הנצחתו

ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

מבחר מכתביו

• מיתרים כסופים: שירים (1901).
• סוד בוער: נובלה (1911).
• בלהט סוד, תרגם אברם קנטור, ספרית הפועלים, 1997.
• פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003.
• מרי אנטואנט: ביוגרפיה (1932), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
• מרי סטיוארט: ביוגרפיה (1935).
• מגלן (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר; מהדורה נוספת: תרגמה מתרגום לאנגלית ליה נירגד, הוצאת מודן, 2020.
• קוצר רוחו של הלב (1939), תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
• העולם של אתמול (Die Welt von Gestern): ביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1949; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1982.
• משחק המלכים (Die Schachnovelle) (1941), תרגם פסח ליפובסקי, הוצאת ליינמן; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2021 (יצא בשם "נובלת שחמט").
• בלזק: ביוגרפיה ופרגמנטים אודות אונורה דה בלזק.
• שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
• עשרים וארבע שעות בחיי אשה: תרגם א. כהן, הוצאת מסדה; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2018.
• הרחוב באור הירח: סיפורים, הוצאת מסדה.
• אמוק: נובלה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
• אראסמוס מרוטרדם: ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס, מבוא מאת פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג והזיקה שלו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד 2004.
• במבוכת הרגשות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985.
• אנשים וגורלות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986.
• ירמיהו: מחזה. פיוט דרמטי, עברית- אביגדור המאירי הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית ירושלים תש"י (1950)
• מכתבה של אלמונית: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2020 (יצא תחת השם "מכתב של אלמונית").
• לילה מופלא: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
• הנערה מהדואר, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2013. רומן שנמצא בעיזבון של צווייג ופורסם לראשונה ב-1982.
• היה זה הוא?, תרגם הראל קין, הוצאת זיקית, 2015. נובלת מתח קצרה.
• עיני האח הנצחי, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2015, אגדה פילוסופית.
• מנדל של הספרים, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 - סביב דמותו של "יעקב מנדל", יהודי רוסי שהיגר לוינה.
• קלריסה, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2016.
• הכוכב מעל היער, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 (יצא בספר "הכוכב מעל היער, לראות אישה", כאשר היצירה השנייה מאת אנמארי שוורצנבך).
• פחד, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017.
• מרד המציאות, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017 (נכתב ב-1929 אך יצא לאור רק שנים לאחר מותו של צווייג).
• האוסף הבלתי נראה, תרגם גדי גולדברג, הוצאת מנגד, 2019.
• המנורה הטמונה, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2021.

לקריאה נוספת

• גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג', תשס"ג 2003.
• מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981.
• מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981.
• לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגם ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.
• נורית פגי, שטפן צווייג - רטוריקה של קורבן (עבודת מאסטר)

קישורים חיצוניים

• כתבי שטפן צווייג בפרויקט בן-יהודה
• 70 שנה לסטפן צוויג באתר הספרייה הלאומית
• מידע על שטפן צווייג בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
• מכתבו של וולטר רתנאו אל סטפן צוייג באתר הספרייה הלאומית
• אתר המוקדש לשטפן צווייג
• סטפן ליט, "אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחיה אותה" – המכתבים של שטפן צווייג נחשפים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 09.11.2017
• שטפן צווייג, הדיוקן, דבר, 8 במאי 1936, פרק העוסק בזיגמונד פרויד מתוך הספר "ריפוי בדרך הרוח".
• מוות בפטרופוליס, דבר, 6 באפריל 1962, המשך
• עופר אדרת, "ביני לביני השתעשעתי תמיד ברעיון לתאר את סיפורה של פלשתינה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2009
• פריץ נשיץ, 23.2.1962, לבטים ששמם סטפן צווייג, באתר הארץ, 18 במרץ 2012
• עופר אדרת, שטפן צווייג מסביר למעריץ צעיר למה יהודים לא צריכים להתגאות בדתם, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2016
• מורדי מילר, גילוי מאוחר, מקור ראשון, מוסף "שבת", 22 בינואר 2017
• כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג, באתר מעריב אונליין, 19 ביוני 2016
• סטפן ליט, ספריית העולם של שטפן צווייג והשירה העברית, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, אפריל 2020
• שטפן צווייג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי שטפן צווייג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• שטפן צווייג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• שטפן צווייג, ברשת החברתית Goodreads
• מכתבים של צווייג באתר הארכיון הציוני, פברואר 2022

על ספריו:

• דוד רוזנטל‏, "הנערה מהדואר" התגלה בעזבונו של שטפן צוויג 40 שנים לאחר מותו, ועדיין רלוונטי, באתר וואלה!‏, 31 באוקטובר 2013
• עופרה עופר אורן, "מנדל של הספרים": דרישת שלום מרתקת, בבלוג "סופרת ספרים", 6 במאי 2016
• אריק גלסנר, "קלריסה": תזכורת לכישרונו של שטפן צוויג, באתר ynet, 9 בספטמבר 2016
• דוד רוזנטל‏, בין מלחמות: "קלריסה" הוא ספר אנושי ומרגש על אירופה של שנות ה-20 וה-30, באתר וואלה!‏, 11 בספטמבר 2016
• אריק גלסנר, על "קלריסה", של שטפן צוויג על "עיני האח הנצחי" של צוויג, פורסם במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 15 בספטמבר 2016
• יצחק מור, ‏ביקורת על הספר "פחד", השילוח 6, ספטמבר 2017.
• עופרה עופר אורן, "מרד המציאות": איך ההיסטוריה משפיעה על חייהם של אוהבים, בבלוג "סופרת ספרים", 2 בינואר 2018
• עופרה עופר אורן, "24 שעות בחיי אישה": האם לא תיתכן שום מיניות אצל אישה בת 67?, בבלוג "סופרת ספרים", 21 במרץ 2019
• עופרה עופר אורן, שטפן צווייג, "קוצר רוחו של הלב": האם יאושו של הזולת מחייב אותנו?, בבלוג "סופרת ספרים", 2 ביולי 2019
• עופרה עופר אורן, "מכתב של אלמונית": האם העוצמה הרגשית תגבר על האדישות, בבלוג "סופרת ספרים", 9 בספטמבר 2020
• אתי סרוסי, "אנשים וגורלות": בין ההיסטורי לאישי, באתר "דיומא", 11 בדצמבר 2020
• עופרה עופר אורן, "מגלן": ההישג המופלא של מגלה הארצות ושל הסופר שסיפר עליו, בבלוג "סופרת ספרים", 14 במרץ 2021
• עופרה עופר אורן, "המנורה הטמונה": האם המנורה מבית המקדש קדושה?, בבלוג "סופרת ספרים", 11 בנובמבר 2021
• חיים וייס, "הכאב הזה הוא מוֺרָשָָה" על המנורה הטמונה, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2022.