אלברט השני, מלך הבלגים
אלברט השני, מלך הבלגים (Albert Félix Humbert Théodore Christian Eugène Marie; נולד ב-6 ביוני 1934, בארמון סטויבנברג), כיהן כמלך הבלגים השישי. נשבע אמונים והומלך ב-9 באוגוסט 1993 לאחר מות אחיו בודואן. ב-21 ביולי 2013 מסר את כתר המלוכה לבנו פיליפ, מלך הבלגים.
 | |||||||||
| אלברט השני, מלך הבלגים | |||||||||
| לידה |
6 ביוני 1934 (בן 90) לאקן, ממלכת בלגיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
בלגיה | ||||||||
| השכלה |
לה רוזי  | ||||||||
| בת זוג | פאולה, מלכת הבלגים | ||||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
אלברט הוא בנו השני של לאופולד השלישי והמלכה אסטריד, נסיכת שוודיה. דרך אמו הוא בן דודו של האראלד החמישי, מלך נורווגיה. הוגדר כנסיך מלייז' עם היוולדו. שמו המלא הוא אלברט פליקס הומבר תאודור כריסטיאן אז'ן מארי (Albert Félix Humbert Théodore Christian Eugène Marie).
ילדותו
עריכהאלברט נולד ב-6 ביוני 1934 בארמון סטויבנברג, ללאופולד השלישי, מלך הבלגים ולאסטריד, נסיכת שוודיה, בתם של הנסיך קרל, דוכס וסטריטלנד ואינגבורג, נסיכת דנמרק. ב-29 באוגוסט 1935, כשאלברט היה רק בן שנה, נהרגה אמו בתאונת דרכים בקוסנאכט (Küssnacht) שבשווייץ. זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמת העולם השנייה. חלקים מהמלחמה עברו עליו בצרפת ובספרד, אך את רובה הוא העביר בבריסל. את לימודיו היסודיים למד אלברט בפנימיית לה רוזי שבשווייץ.
במאי 1940, פרצו כוחות גרמניה לבלגיה וכבשו אותה. משפחת המלוכה נלקחה אז לגרמניה ולאחר מכן לאוסטריה, עד לשחרורה על ידי צבא ארצות הברית ב-7 ביוני 1945. ואולם, בשל "הבעיה המלכותית", נאלצה המשפחה לגלות לשווייץ עד יולי 1950. ב-11 באוגוסט 1950, מונה הנסיך בודואן לנסיך מלכותי ומילא את תפקיד המלך במקום אביו וב-17 ביולי 1951 הוכתר למלך, יום למחרת ויתורו של לאופולד השלישי על הכתר.
הנסיך אלברט, אחיו של המלך
עריכהעם חזרת המשפחה לבלגיה, התגייס הנסיך אלברט לצי הבלגי. הוא התקדם במשך השנים בצבא, עד לדרגת קומודור ב-1971 (אחראי על מספר ספינות). ב-1954, הוא קיבל את תפקידו הרשמי הראשון: נשיא הקרן הלאומית לחסכון ופנסיה, תפקיד בו נשאר עד לשנת 1991. הנסיך נבחר לסנדק של אחיינו אנרי, הדוכס הגדול מלוקסמבורג (נולד ב-1955) ושל אחותו למחצה, הנסיכה מארי אזמרלדה, נסיכת בלגיה (נולדה ב-1956).
ב-2 ביולי 1959, נישא הנסיך בבריסל לדונה פאולה מרגריטה מאריה אנטוניה קונסיליה רופו די קלאבריה (Donna Paola Margherita Maria Antonia Consiglia Ruffo di Calabria), צאצאית למשפחת מלוכה איטלקית. הם התגוררו בארמון בלוודר (Belvédère). לאור העובדה כי למלך בודואן ולאשתו לא נולדו ילדים, אלברט וילדיו הם אלו אשר ממשיכים את שושלת המלוכה. נולדו להם שלושה ילדים:
- פיליפ (נולד ב-15 באפריל 1960) - נישא למתילדה ד'אודקם ד'אקוז ולו ארבעה ילדים
- אסטריד (נולדה ב-5 ביוני 1962) - נישאה ללורנץ, ארכידוכס אוסטריה-אסטה, ולה חמישה ילדים
- לורן (נולד ב-19 באוקטובר 1963) - נישא לקלייר, נסיכת בלגיה ולו שלושה ילדים
לקראת סוף שנות ה-60, חווה הזוג משבר קשה מאוד ואף עמד על סף גירושים וזאת לאור בגידתו של הנסיך באשתו עם הברונית מסליס (Selys) שהייתה אז נשואה. מרומן זה נטען כי נולדה לנסיך בת מחוץ לנישואים, הפסלת הבלגית דלפין בואל (Delphine Boël). ב-27 בינואר 2020, לאחר מאבק משפטי שניהלה בואל, הכיר בה אלברט רשמית כבתו.
ב-1958, הפך אלברט לנשיא הצלב האדום הבלגי, נבחר לסנאטור ולנשיא כבוד של ההתאחדות האולימפית של בלגיה. ב-1962, קיבל אלברט נשיאות כבוד של המשרד למסחר חוץ ובמהלך כהונה זו, נסע למאות מסעות כלכליים ברחבי העולם בשליחות ארצו. הנסיך המשיך בכל התפקידים הללו עד לעלייתו על כס המלכות. לאות הוקרה, הקימו ב-1984 התאחדות המפעלים הבלגים יחד עם עמותת בודואן את קרן הנסיך אלברט אשר מחלקת מדי שנה מלגות להכשרת צעירים בלגים לתחום היצוא.
אלברט השני, מלך הבלגים
עריכהלאחר מות אחיו בודואן, עלה אלברט על כס המלוכה ונשבע אמונים ב-9 באוגוסט 1993 כמלך הבלגים השישי. אלברט הוא המלך הראשון המולך על בלגיה הפדרלית וחתם על חוקתה החדשה ב-17 בפברואר 1994. אלברט ראה את עיקר שליחותו כמלך בעידוד הקשר בין השלטון הפדרלי (המרכזי) לשלושת האזורים בהם יושבות שלוש הקהילות העיקריות בבלגיה. הוא דוגל בלימוד טוב יותר של כל השפות (צרפתית, הולנדית וגרמנית) על ידי כל הקהילות ולסובלנות ביניהן. (ישנה מתיחות רבה בין הקהילות השונות בבלגיה). המלך היה פעיל רבות בתחומי הסובלנות וההתנגדות לגזענות וכן בעידוד השוויון. מאז עלייתו למלכות ועד 2006 סירב המלך בתוקף להפגש או להזמין לארמון המלכותי נציגים מהימין הקיצוני בבלגיה.
ב-1996, קיבל הזוג המלכותי בארמונו במהלך כשבוע את כל הוריהם של הילדים שנעלמו בפרשה שהסעירה את בלגיה בזמנו ונקראה פרשת דוטרו (l'affaire Dutroux). מארק דוטרו הואשם בחטיפתם, אינוסם ורציחתם של ילדים, בני נוער וצעירים רבים. דוטרו נמצא אשם בעמידתו בראש חבורה שביצעה את הפשעים ונידון למאסר עולם יחד עם כמה משותפיו. בלגיה סערה בעקבות הפרשה, שכן בבדיקות שנערכו לאחר מכן הסתבר כי המשטרה לא פעלה כשורה בזמן החקירה, בעיקר בשל יריבויות בין אישים שונים. בנוסף, נתגלו גם ליקויים בחוק והזנחה של הרשות המחוקקת לקבוע חוקים שיכולים להתמודד בצורה יותר עם בעיות כגון אלו. כ-350,000 איש השתתפו בהפגנה ב-20 באוקטובר בבריסל. בעקבות המקרה, קם בבלגיה ב-1998 ארגון למען ילדים נעלמים ומנוצלים מינית אשר נשיאת הכבוד שלו היא המלכה פאולה.
בדומה לאחיו בודואן, גם אלברט תמך ברעיון האיחוד האירופי ותמך בחקיקת חוקה לאיחוד ובמעבר מהמטבע המקומי, הפרנק הבלגי, למטבע האירופאי – האירו. הוא גם תומך ביצירת צבא כלל אירופאי. המלך שם דגש על עזרה למדינות שהיו פעם קולוניות של בלגיה ועושה רבות לשיפור דמותה של בלגיה ברחבי העולם.
המלכה פאולה יצרה עמותה מיוחדת אשר מטרתה לקדם אומנות בלגית מודרנית ולשלבה בתוך הארמון המלכותי של בריסל שנבנה במאה ה-19.
בשל פשטות הליכותיו וחוש ההומור שלו, זכה המלך אלברט לפופולריות רבה בקרב הבלגים, מכל הקהילות. במהלך שנות כהונתם, הפכו הזוג המלכותי את כל ענייני המלכות לפתוחים הרבה יותר לתקשורת ולקהל הרחב.
אילן יוחסין
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלברט השני, מלך הבלגים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: בודואן, מלך הבלגים |
 |
הבא: פיליפ, מלך הבלגים |