אלוף הראבן

איש קהילת המודיעין, הוגה דעות, פרשן פוליטי ויזם חברתי ישראלי

אלוף הרְאבן (23 באפריל 192623 בפברואר 2016) היה איש קהילת המודיעין, הוגה דעות, פרשן פוליטי ויזם חברתי ישראלי.

אלוף הראבן
אלוף הראבן בדרגת סגן בצה"ל, תחילת שנות ה-50
אלוף הראבן בדרגת סגן בצה"ל, תחילת שנות ה-50
לידה 23 באפריל 1926
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בפברואר 2016 (בגיל 89) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שולמית הראבן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אלוף הראבן נולד במושבה הגרמנית בחיפה בשנת 1926 לדוד שטיינברג, שהיה מהנדס טלפוניה בשירות הטלפון של המנדט הבריטי (בנו של יחיאל מיכל שטיינברג), ולתחייה לבית אפשטיין, שהייתה פסנתרנית. שמו הפרטי המיוחד בא מסבו, יצחק אפשטיין, מורה וממחדשי השפה העברית, ששלח רשימת שמות מומלצים להוריו שהראשון מביניהם היה "אלוף", והוריו אימצו שם זה. (שם משפחתו הוא עברות של שם משפחת אביו: שטיינברג=הראבן).

את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר מכן סיים בלונדון סקול אוף אקונומיקס תואר ראשון במדע המדינה. בשנת 1948 חזר לארץ ישראל והתגייס לצה"ל. הוא שובץ למודיעין חיל התותחנים, משם עבר עד מהרה ליחידת המחקר של אגף המודיעין. הראבן שירת בצה"ל עד שנת 1964 והשתחרר בדרגת סגן-אלוף. בזמן שירותו שימש ב-1954 ראש לשכתו של ראש אגף המודיעין, בנימין גיבלי ושל יורשו בתפקיד, יהושפט הרכבי. בשנת 1962 התמנה לסגן הנספח הצבאי של ישראל בצרפת וקשר קשרים עם שירות הביון הצרפתי.

ב-1964 התגייס למוסד ושירת בו עד שנת 1970; עסק בפיתוח קשרים מדיניים חשאיים במזרח התיכון ובסיוע לכורדים בעיראק. לאחר מכן עבר לנהל את מחלקת ההסברה במשרד החוץ, תפקיד שמילא במשך ארבע שנים. בתקופה זו הציע לקלוד לנצמן את הרעיון לעשות את הסרט "שואה"[1].

לאחר מכן עבר לאקדמיה ומונה למנהל "מכון שילוח" באוניברסיטת תל אביב, שהפך ל"מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון". לאחר שנתיים בתפקיד זה עזב את האוניברסיטה והצטרף כעמית למכון ון ליר. עם פרישתו מהמכון בשנת 1991 הקים, יחד עם עמית ערבי, פייסל עזאיזה, את עמותת "סיכוי - לקידום שוויון אזרחי", לקידום שוויון אזרחי לערבים בישראל. משנת 2006 שימש יושב ראש עמותת "בין אדם לאדם", לקידום כבוד האדם כערך מוביל.

בשנת 1998 קיבל הראבן את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל. ב-2007 זכה בפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים.

אלוף הראבן היה נשוי לסופרת שולמית הראבן, ואב לשני ילדים: איתי הראבן והסופרת גַּיִל הראבן.

ספריו

עריכה
  • "כורח הבחירה - בעיות אסטרטגיות של ישראל בדור הבא" (1980)
  • "אחד מכל שישה ישראלים", (עורך), 1981.
  • "מלחמות ושלום" (1989)
  • "פנים אל פנים: שיחות חילוניות בין משה ואלוהים" (1991)
  • "אהיה אשר אהיה: מדרש פליאה לאדם השואל מהו להיות אדם" (2001)
  • "לדעת שאיננו יודעים" - אסופה של מאמרי פובליציסטיקה שפרסם לאורך השנים בעיתונות העברית (2004)

לקריאה נוספת

עריכה
  • אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה