שולמית הראבן

סופרת ישראלית (1930–2003)

שולמית הרְאבן (14 בפברואר 193025 בנובמבר 2003) הייתה סופרת, מתרגמת, עורכת ומסאית ישראלית.

שולמית הראבן
שולמית הראבן
שולמית הראבן
לידה 14 בפברואר 1930
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה ורשה, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בנובמבר 2003 (בגיל 73)
ישראלישראל ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שולמית ריפתין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט טל יערי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אלוף הראבן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים גיל הראבן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולדה בשם שולמית ריפתין לאברהם, עורך דין (אחיו של יעקב ריפתין[1]), ונטליה לבית וינר, מורה, בוורשה בירת הרפובליקה הפולנית השנייה, כבת למשפחה ציונית. עלתה לארץ ישראל עם הוריה בשנת 1940 והתחנכה בירושלים. בגיל 17 הצטרפה לארגון "ההגנה", ושירתה כחובשת קרבית במלחמת העצמאות, במסגרת הקרבות על ירושלים[1].

נמנתה עם מקימי גלי צה"ל, ופתחה את שידורי התחנה ב-1950. הייתה כתבת צבאית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים[1].

ספרה הראשון, "שירים מפנת הרחוב", פורסם תחת שם נעוריה שולמית ריפתין. בשנת 1962 פרסמה את ספרה השני, ספר שירים בשם "ירושלים דורסנית". אחריו כתבה ספרי פרוזה, תרגומי ספרים ומחזות. פרסמה מסות ומאמרים העוסקים בחברה הישראלית ובתרבותה, ב"על המשמר", "משא", "אורלוגין", "קשת", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". מסותיה קובצו בארבעה ספרים. פרסמה גם ספר מתח אחד, ("החוליה", ובו שלושה סיפורי מתח, 1986), תחת שם העט טל יערי, וספרים לילדים. יצירותיה תורגמו ל-21 שפות.

שולמית הראבן הייתה גם מתרגמת. היא תרגמה מאנגלית את "תחת חורש החלב", מחזה לקולות מאת דילן תומאס; את ספריה של ברברה טוכמן "אוגוסט 1914" ו"מברק צימרמן"; ואת ספרו הגדול של הנריק סנקביץ' "בישימון וביער עד" (בישימון ובערבה) מפולנית.

בשנת תשל"ט-1979 נתקבלה כחברה באקדמיה ללשון העברית – האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה – וכיהנה בתפקידה כאחת עשרה שנים.

הייתה מראשוני הפעילים בתנועת "שלום עכשיו". בשנת 1995 הגדיר אותה השבועון הצרפתי "ל'אקספרס" 'סופרת של שלום', ומנה אותה ברשימת מאה הנשים המניעות את העולם.

שולמית הראבן שמרה על פרטיותה. "תמיד חשבתי שתרבות מתחילה במקום שבו יודעים להבדיל בין האישי לציבורי", כתבה במבוא לספרה האחרון, "ימים רבים, אוטוביוגרפיה". ב-1954 היא נישאה לאלוף הראבן. לזוג בן ובת: איתי הראבן והסופרת גיל הראבן[1].

נפטרה בשנת 2003, ונקברה בהר המנוחות בירושלים[1].

בנובמבר 2012 נפתח באוניברסיטת בן-גוריון ארכיון הכולל חומרים שנתרמו על ידי בני משפחתה.

מספריה עריכה

  • "שירים מפינת הרחוב" (בשם שולמית ריפתין)
  • ירושלים דורסנית (1962): שירים.
  • בחודש האחרון (1966): סיפורים קצרים.
  • מקומות נפרדים (1969): שירים.
  • רשות נתונה (1970): סיפורים קצרים.
  • עיר ימים רבים (1972): רומן על רקע ירושלים המנדטורית, כפי שהכירה אותה הסופרת בילדותה. הספר תורגם לאנגלית, צרפתית, גרמנית ואסטונית.
  • אני אוהב להריח (1976): שירי ילדים (ראו את השיר הילד בראי מתוך ספר זה).
  • בדידות (1980): סיפורים קצרים.
  • תסמונת דולסינאה (1981): מסות.
  • החוליה (1986): פורסם בשם העט טל יערי. שלושה סיפורי מתח שעל הראשון בהם, "חוליה", מבוסס הסרט "מסתור שהופק ב-2017 בבימויו של ערן ריקליס.
  • משיח או כנסת (1987): מסות ומאמרים.
  • עיוורים בעזה (1991): מסות.
  • אוצר המילים של השלום (1996).
  • צמאון, שלישיית המדבר: טרילוגיה על רקע סיפורי המקרא העוסקים בראשיתו של עם ישראל, מיציאת מצרים ועד תקופת השופטים. בטרילוגיה שלוש נובלות: "שונא הנסים" (1984), "נביא" (1988) ו"אחרי הילדות" (1994).
  • הבלון שהלך למקום אחר (1994): ספר פעוטות.
  • מה אני אשם שאני גדול? (1999): ספר ילדים.
  • ימים רבים, אוטוביוגרפיה (2001): ספר זה אינו אוטוביוגרפיה במובן הפשוט של המלה, אלא רטרוספקטיבה - אוסף של יצירות ספרותיות, רשימות וזיכרונות, מסודרים בסדר כרונולוגי.

פרסים והוקרה עריכה

  • פרס היצירה לשנת 1974
  • פרס ולנרוד
  • פרס אברך למסאות לשנת 1989.

לקריאה נוספת עריכה

מאמרים רבים של מבקרים חוקרים וקוראים נכתבו על יצירתה של הראבן; להלן יובאו מקצתם:

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה