פתיחת התפריט הראשי

שולמית הראבן

סופרת ישראלית

ביוגרפיהעריכה

נולדה בשם שולמית ריפתין לאברהם, עורך דין, ונטליה לבית וינר, מורה, בוורשה בירת פולין, כבת למשפחה ציונית. עלתה לארץ ישראל עם הוריה בשנת 1940 והתחנכה בירושלים. בגיל 17 הצטרפה לארגון "ההגנה", ושירתה כחובשת קרבית במלחמת העצמאות, במסגרת הקרבות על ירושלים.

נמנתה עם מקימי גלי צה"ל, ופתחה את שידורי התחנה ב-1950. הייתה כתבת צבאית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

ספרה הראשון, "שירים מפנת הרחוב", פורסם בשם נעוריה שולמית ריפתין. בשנת 1962 פירסמה את ספרה השני, ספר שירים בשם "ירושלים דורסנית". אחריו כתבה ספרי פרוזה, תרגומי ספרים ומחזות. פירסמה מסות ומאמרים העוסקים בחברה הישראלית ובתרבותה, ב"על המשמר", "משא", "אורלוגין", "קשת", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". מסותיה קובצו בארבעה ספרים. פירסמה גם ספר מתח אחד, ("החוליה", ובו שלושה סיפורי מתח, 1986), תחת שם העט טל יערי, וספרים לילדים. יצירותיה תורגמו ל-21 שפות.

שולמית הראבן הייתה גם מתרגמת. היא תרגמה מאנגלית את "תחת חורש החלב", מחזה לקולות מאת דילן תומאס; את ספריה של ברברה טוכמן, "אוגוסט 1914", ו"מברק צימרמן"; ותרגמה מפולנית את ספרו הגדול של הנריק סנקביץ', "בישימון וביער עד" (בישימון ובערבה).

בשנת תשל"ט-1979 נתקבלה כחברה באקדמיה ללשון העברית – האשה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה – וכיהנה בתפקידה כאחת עשרה שנים.

הייתה מראשוני הפעילים בתנועת "שלום עכשיו". בשנת 1995 הגדיר אותה השבועון הצרפתי "ל'אקספרס" 'סופרת של שלום', ומנה אותה ברשימת מאה הנשים המניעות את העולם.

שולמית הראבן שמרה על פרטיותה. "תמיד חשבתי שתרבות מתחילה במקום שבו יודעים להבדיל בין האישי לציבורי", כתבה במבוא לספרה האחרון, "ימים רבים, אוטוביוגרפיה". נישאה ב-1954 לאלוף הראבן. לזוג בן ובת: איתי הראבן והסופרת גיל הראבן.

נפטרה בשנת 2003, ונקברה בהר המנוחות בירושלים. בנובמבר 2012 נפתח באוניברסיטת בן-גוריון ארכיון הכולל חומרים שנתרמו על ידי בני משפחתה.

מספריהעריכה

  • "שירים מפינת הרחוב" (בשם שולמית ריפתין)
  • ירושלים דורסנית (1962): שירים.
  • בחודש האחרון (1966): סיפורים קצרים.
  • מקומות נפרדים (1969): שירים.
  • רשות נתונה (1970): סיפורים קצרים.
  • עיר ימים רבים (1972): רומן על רקע ירושלים המנדטורית, כפי שהכירה אותה הסופרת בילדותה. הספר תורגם לאנגלית, צרפתית, גרמנית ואסטונית.
  • אני אוהב להריח (1976): שירי ילדים (ראו את השיר הילד בראי מתוך ספר זה).
  • בדידות (1980): סיפורים קצרים.
  • תסמונת דולסינאה (1981): מסות.
  • החוליה (1986): ספר מתח, שפורסם בשם העט טל יערי.
  • משיח או כנסת (1987): מסות ומאמרים.
  • עיוורים בעזה (1991): מסות.
  • אוצר המילים של השלום (1996).
  • צמאון, שלישיית המדבר: טרילוגיה על רקע סיפורי המקרא העוסקים בראשיתו של עם ישראל, מיציאת מצרים ועד תקופת השופטים. בטרילוגיה שלוש נובלות: "שונא הנסים" (1984), "נביא" (1988) ו"אחרי הילדות" (1994).
  • הבלון שהלך למקום אחר (1994): ספר פעוטות.
  • מה אני אשם שאני גדול? (1999): ספר ילדים.
  • ימים רבים, אוטוביוגרפיה (2001): ספר זה אינו אוטוביוגרפיה במובן הפשוט של המלה, אלא רטרוספקטיבה - אוסף של יצירות ספרותיות, רשימות וזיכרונות, מסודרים בסדר כרונולוגי.

לקריאה נוספתעריכה

מאמרים רבים של מבקרים חוקרים וקוראים נכתבו על יצירתה של הראבן; להלן יובאו מקצתם:

קישורים חיצונייםעריכה