אליהו טואף
הרב אליהו רפאל עזריאל טואף (באיטלקית: Elio Toaff; 30 באפריל 1915 - 19 באפריל 2015), הרב של רומא בשנים 1951–2001, נחשב לסמכות הרבנית העליונה של יהדות איטליה מאז תום מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
30 באפריל 1915 ליבורנו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 2015 (בגיל 99) רומא, איטליה |
| מדינה |
איטליה, ממלכת איטליה |
| השכלה |
אוניברסיטת פיזה |
| תקופת הפעילות |
? – 19 באפריל 2015 |
| מעסיק |
אוניברסיטת קה פוסקארי של ונציה |
| תפקידים נוספים |
רב ראשי |
| צאצאים |
אריאל טואף |
| פרסים והוקרה |
אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית |
  | |
חייו
עריכהטואף נולד בליבורנו ב-30 באפריל 1915, לאליצ'ה שרה (לבית יאראק), ולשבתאי אלפרדו.
בשנת 1939 הוא סיים את לימודיו במשפטים ובדתות באוניברסיטת פיזה. במקביל סיים את לימודיו בסמינר לרבנים בליבורנו. בשנים 1941 עד 1943 היה הרב של יהדות אנקונה. בשנות הכיבוש הגרמני 1943 עד 1944 השתתף בפעולות גרילה באזור הרי ורסליה (Versilia).
בשנת 1947 נבחר לרבה של ונציה. בוונציה לימד באוניברסיטה המקומית, אוניברסיטת דה-פוסקרי (Università degli studi "Ca' Foscari" di Venezia), את השפה העברית ואת ספרותה. לאחר פטירת הרב דוד פראטו בשנת 1951, מונה לרבה של רומא עד לשנת 2001, אז הוחלף על ידי הרב שמואל ריקרדו די-סיני.
נבחר לנשיא מוסדות הרבנות באיטליה. בשנים 1957-1988 היה בנשיאות איגוד רבני אירופה.
השתתף בפעילות הציבורית האיטלקית וייצג את יהודי איטליה וקהילת רומא באמצעי התקשורת ומונה לסנטור לכל ימי חייו.
בנו הוא פרופ' אריאל טואף, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן. בתו היא מרים דלה-פרגולה, עורכת ביטאון יהודי איטליה קול האיטלקים, רעיית הפרופסור סרג'ו דלה-פרגולה מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים.
אחיו, הגינקולוג הפרופסור שלמה יונה רנצו טואף ניהל שנים רבות את מחלקת יולדות ומחלקת נשים בבית היולדות הקריה בתל אביב.
לרגל יום הולדתו המאה, קראה עיריית רומא על שמו את הרחוב המרכזי שעל יד בית הכנסת הגדול של רומא.[1]
יחסו לאפיפיורים
עריכהב-10 באוקטובר 1958 הספיד הרב טואף את האפיפיור פיוס ה-12 ואמר: "יותר מהזדמנות אחת הייתה לעמנו הזכות ליהנות מהנסיון הרב, מהסימפטיה הרחבה ומהחביבות של האפיפיור, וזאת בתקופה שבה שררה רדיפה ואלימות נגדנו והיה נדמה לנו שאבדה כל תקוה". הרב טואף הוזמן לשאת את דבר היהדות בטקס האשכבה כמחווה כלפי יהדות איטליה. דבריו נאמרו למרות שדמותו של האפיפיור הייתה שנויה במחלוקת בשל מעשיו ומחדליו בתקופת השואה. דבריו של הרב טואף, ראש קהילת יהודי איטליה, סייעו בידי הוותיקן להדוף את ההתקפות הקשות על האפיפיור פיוס ה-12.
ב-13 באפריל 1986 קיבל הרב טואף את פני האפיפיור יוחנן פאולוס השני בבית הכנסת הגדול של רומא, במה שנראה כמחווה של פיוס בין היהדות לבין הנצרות. את היהודים כינה האפיפיור בהזדמנות זו "אחינו הבכורים והאהובים".
בצוואתו של יוחנן פאולוס השני הוזכר הרב טואף בתור הרב של רומא, ללא ציון שמו ומעמדו בתור ראש רבני איטליה, יחד עם שאר ראשי הדתות.[2]
ספריו - באיטלקית
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- טלי פרקש, "האפיפיור של היהודים": הרב טואף הלך לעולמו, באתר ynet, 21 באפריל 2015
- אליהו טואף, באתר "החכם היומי"
אליהו טואף (1915-2015), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ רומא: רחוב מרכזי נקרא ע"ש רב הקהילה, באתר ערוץ 7, ט' בחשון תש"פ.
- ^ קטע הצוואה, הקטע לפי האחרון: How could I not embrace with grateful memories all the Episcopal Conferences in the world, which I met in the course of their visits ad limina Apostolorum! Besides, how could I fail to remember all the Christian Brothers and Sisters - non-Catholics! And the Rabbi of Rome and likewise all the representatives of non-Christian religions, not to mention all the representatives of the worlds of culture, science, politics and the media! תרגום לאנגלית של הצוואה
| הקודם: דוד פראטו |
רבנים ראשיים לרומא | הבא: שמואל די-סיני |