פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

אליהו מירון (ט"ו באלול תרפ"א, 18 בספטמבר 1921 - י"ט באייר תשנ"ט, 5 במאי 1999) היה עורך דין ישראלי ואיש ציבור, אשר כיהן בין היתר כמנכ"ל משרד הפנים.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

נולד בשנת 1921 בוורשה שבפולין ליצחק ואסתר זנמירובסקי, ובשנת 1932 עלה עם הוריו לישראל. היה נשוי לשושנה לבית הלפרין ואב לאסתר, יצחק ומרדכי. שירת ב"הגנה" בשנים 1936–1939, ולאחר מכן שירת בפלמ"ח במסגרת יחידת עילית בשנים 1941–1947. למד בבית הספר למשפט בירושלים (דיפלומה במשפט) ובבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, ובשנת 1946 קיבל רישיון עריכת דין. עם הקמת המדינה שירת בצה"ל כקצין וסיים את שירותו בדרגת רב-סרן.

עיסוקו כעורך דיןעריכה

החל משנת 1950 שימש כשותף בכיר במשרד עורכי דין מירון בן ציון ופריבס, המתמחה בליטיגציה, השקעות ובתחום הנדל"ן. מירון ליווה יחד עם משרדו הקמת יישובים, שכונות מגורים, ופרויקטים מרכזיים שנבנו בארץ בתקופתו ובהם פרויקט סי אנד סאן, פרויקט מגדלי האופרה, פרויקט מרינה הרצליה ועוד. מירון ייעץ וסייע בתחילת דרכם המקצועית ליזמי נדל"ן בולטים[1].

בין פעולותיו הבולטות בתחום הייצוג המשפטי ניתן למנות את הבאות:

  • טיפול בעניינים בינלאומיים ובהם ייצוג קבוצת המיעוט במפעל המכוניות נ.ס.וו, בהליכים בגרמניה בהם התנגדה קבוצת המיעוט להשתלטות חברת פולקסווגן על החברה.
  • ייצוג בפרשיות ציבוריות בתחומים שונים, לרבות עתירות והליכים משפטיים הנוגעים לשמירה על צביונה היהודי של מדינת ישראל.
  • ייצוג בנקים שונים, לרבות בנק ארץ ישראל בריטניה ובעלי המניות במסגרת הליך הפירוק.
  • ייצוג מפרק חברת ארט-בי הפולנית, התאגיד הפרטי הגדול בפולין באותה התקופה, בהליכים נגד בעליה לשעבר של החברה וכנגד קבוצת ליברמן, נציגיה ובאי כוחה נגדם הועלו טענות בדבר הסתרת מידע והטעייה לגבי שווי מניות חברת האנרגיה פז. לאחר שנים רבות של מאבק משפטי, פסק השופט בדימוס ישי לויט במסגרת בוררות כי קבוצת ליברמן ועורכי הדין שפעלו בשמה אכן הסתירו מידע על מנת להטעות את המפרק ואת עו"ד מירון. בשנת 2010 דחה בית המשפט העליון את ניסיונה של קבוצת ליברמן לפסול את פסק הבוררות[2].

פעילות ציבוריתעריכה

שימש בשורה ארוכה של תפקידים ציבוריים. בין התפקידים הבולטים נמנים:

מירון כיהן במשך שנים רבות כחבר בדירקטוריון בנק המזרחי (1995-1965), ובמסגרת זו פעל לאיחודו עם בנק הפועל המזרחי. מירון שימש כדירקטור גם במהלך פרשת ויסות המניות הבנקאיות ובזמן משבר מניות הבנקים שבא בעקבותיה. ועדת בייסקי שהוקמה בעקבות הפרשה ציינה בדו"ח הוועדה את מירון לשבח לאחר שציינה כי התנגד למהלך והתריע מפני תוצאותיו. הוועדה קבעה כי מירון היה חבר הדירקטוריון היחיד מבין כלל הדירקטורים בבנקים השונים שהתנגד לוויסות המניות.[3]

פעילות חברתיתעריכה

בנוסף לעיסוקו המקצועי נטל חלק בפעילות פילנתרופית ענפה, ובמסגרת זו כיהן כחבר קרן שושנה ופנחס ספיר, כחבר קרן מוריס פולק בישראל ובמוסדות צדקה רבים נוספים.

מילא תפקידים מרכזיים באוניברסיטת בר-אילן במשך שנים רבות, החל בשנת 1961 ועד לפטירתו בשנת 1999. בין השאר כיהן כחבר במועצת המייסדים, בחבר הנאמנים ובוועד המנהל. כמו כן קידם את הקמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה, היה בין מקימי המרכז האקדמי שערי משפט ופעל להקמת המכון הגבוה לתורה, מוסד ישיבתי תורני אשר פועל במסגרת האוניברסיטה[4].

נמנה עם מקימי בית המדרש "קוממיות אברהם" בתל אביב, בראשו עמד הרב שלמה גורן.

במהלך פעילותו הציבורית פעל רבות לשמירה על איכות הסביבה, להקמת שמורות טבע ובהם פארק נאות קדומים ולמניעת מפגעים סביבתיים בערי ישראל. במסגרת פעילות זו מונה בשנת 1974 ליושב ראש המועצה לישראל יפה, תפקיד בו החזיק במשך למעלה מעשרים שנה עד לשנת 1996.

מורשתועריכה

בשנת 1999 נפטר והובא למנוחות בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

לאחר מותו הונצח מירון על ידי מספר רב של עמותות חסד, מוסדות תורניים ועמותות הפועלות לגשר ולקרב בין חלקי העם. בין היתר, נקראו על שמו ישיבת חזון אליהו, ישיבת חב"ד הממוקמת בתל אביב, וישיבת מעלה אליהו, ישיבה גבוהה ציונית דתית הממוקמת אף היא בתל אביב.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איש כלכלה, באתר ynet
  2. ^ http://www.themarker.com/law/1.589404 העליון החזיר את קביעת הבורר לויט: קבוצת ליברמן של בינו צדיק הסתירה מידע והטעתה, באתר דה מרקר, 6.12.2010
  3. ^ משה בייסקי ואחרים, דו"ח ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים, אפריל 1986.
  4. ^ אתר המכון הגבוה לתורה