שלמה גורן

רב ישראלי וקצין צה"ל בדרגת אלוף

הרב שלמה גורן (במקור: גורונצ'יק; כ"א בשבט ה'תרע"ח, 3 בפברואר 1918כ"ד בחשוון ה'תשנ"ה, 29 באוקטובר 1994) היה הרב הצבאי הראשי מקום המדינה ועד תשל"א (1971). שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב-יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל בשנים תשל"גתשמ"ג (19721983). מחבר ספרים רבים, חתן פרס ישראל לספרות תורנית בתשכ"א (1961), ופרס הרב קוק בתש"ג בעבור השנים תש"א–תש"ג (19411943) ובתשמ"ה (1985).

הרב שלמה גורן
הרב שלמה גורן.jpg
הרב שלמה גורן, 1994
לידה 3 בפברואר 1918
כ"א בשבט ה'תרע"ח
ממלכת פולין (1916-1918)ממלכת פולין (1916-1918) זמברוב, ממלכת פולין
פטירה 29 באוקטובר 1994 (בגיל 76)
כ"ד בחשוון ה'תשנ"ה
ישראלישראל תל אביב, ישראל
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים, ירושלים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, הלכה, מדינה ביהדות, קבלה, פילוסופיה יהודית
תפקידים נוספים הרב הראשי של תל אביב, ראש ישיבת האידרא
רבותיו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב דוד כהן ("הרב הנזיר")
בת זוג צפיה גורן
צאצאים תחיה שפירא עריכת הנתון בוויקינתונים
הרב הצבאי הראשי ה־1
19481971
(כ־23 שנים)
הרב הראשי לישראל האשכנזי ה־4
15 באוקטובר 197218 במרץ 1983
(10 שנים)
שותף לרבנות עובדיה יוסף (הרב הספרדי)
שירות צבאי
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
לח"ילח"י  לח"י
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
לוחם בהגנה
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל (1961)
  • תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב שלמה גורן, 1 במרץ 1949

ביוגרפיהעריכה

נולד בעיר זמברוב שבפולין לאברהם[1] וחיה ציפורה פייגא גורונצ'יק. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל עם משפחתו. בתחילה התגוררה המשפחה בכפר חסידים, שאביו היה בין מייסדיו, ושם למד בבית הספר של תנועת "המזרחי".

עבר עם משפחתו לירושלים, והוא למד בתלמוד תורה "עץ חיים", שם הוכר כעילוי. בגיל 12 החל ללמוד בישיבת חברון בירושלים – מקרה חסר תקדים בישיבה זו. בגיל 17 נסמך לרבנות ופרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" (חידושים על משנה תורה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים). בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה", שבו ליקט את קטעי התלמוד הבבלי והירושלמי השייכים למשניות של מסכת מקוואות (שעליה אין תלמוד ערוך), וחיברם למעין תלמוד על מסכת מקוואות.

בשנים 1940–1944 למד באוניברסיטה העברית.[דרושה הבהרה]

ב־1945 נשא לאשה את צפיה, בתו של הרב דוד כהן (הרב הנזיר), מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.

תקופת שירותו הצבאיעריכה

במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית הצטרף לארגון "ההגנה". הוא לא היה שבע רצון מהתנהלות "ההגנה" בשנים שבין מלחמת העולם השנייה להקמת מדינת ישראל, ועבר לארגון הלח"י. עם זאת, התנגד לפעולות טרור של הלח"י ולפגיעה בערבים רק בגלל היותם ערבים.[2]

במלחמת העצמאותעריכה

עם ראשית מלחמת העצמאות החליט לעזוב את הלח"י ולהצטרף חזרה ל"הגנה", בשל דעתו כי בשלב זה מוטלת חובה על כל הארגונים להתאחד כנגד האויב הערבי. הרב גורן היה יכול לקבל פטור מגיוס עקב היותו רב, אך הוא סירב לפטור והתנדב להצטרף לכוחות הלוחמים. במסגרת הלחימה העירונית בירושלים שימש כצלף. במהלך חורף 1948 הוצע לרב גורן על ידי הרב הרצוג והרב מימון (ועל דעת בן-גוריון) להתמנות כרב הראשי של הצבא העברי. הוא סירב, בשל אי־רצונו בקריירה צבאית. הופעל עליו לחץ על ידי הרבנים הראשיים, הרב מימון ודוד שאלתיאל (מפקד הצבא בירושלים) לקבל את המינוי. לבסוף התרצה לקבל את המינוי, בתנאי שיתאפשר לו להמשיך לקחת חלק בפעילות הלחימה.

במסגרת פעילותו בירושלים ארגן הרב גורן את הכשרת המטבחים והכנות הכשרות לקראת פסח, בסיוע בחורי ישיבות. הוא ארגן את סדרי הפסח הציבוריים לחיילים במספר אולמות במחנה שנלר. סדר פסח זה הפך לדגם לסדרי פסח עתידיים בצה"ל.

על רקע המחסור במזון בירושלים בתקופה זו, נקלע הרב גורן לסכסוך חריף עם דב יוסף לגבי הקצאת מלאי מצות שהיה בעיר. בעוד יוסף ייעד את המצות לאזרחים, ולחיילים את מלאי החמץ, דרש הרב גורן להקצות את המצות לחיילים. במהלך עימות זה פרץ הרב גורן למפעל המצות בסיוע חיילים, והעביר את המצות למטה הפלמ"ח בשכונת בית הכרם. סכסוך נוסף התגלע עם יוסף בקשר לשימוש בבוליביף, בשר משומר לא כשר שהיה בירושלים בכמויות גדולות מעודפי הצבא הבריטי. בעוד יוסף רצה להשתמש בבוליביף לצורך הצבא, התנגד לכך הרב גורן (כל זמן שהיה מזון זמין אחר לאותה שעה לצבא), והציע להעמיד את הבוליביף לפצועים שהיו מאושפזים בבתי חולים ולקשישים.

נושא אחר שאליו נדרש הרב גורן באותה תקופה היה נושא חילול שבת לצורך ייצור תחמושת לצבא ולצורך הכנת ביצורים. באחד מימי שישי נקרא הרב גורן בדחיפות למפקדת הצבא בירושלים, שם הודיע לו דוד שאלתיאל כי התקבלה ידיעה מודיעינית על כך שהלגיון הירדני מתכוון לכבוש את ירושלים בעזרת טנקים בבוקר השבת. מניעת הכיבוש הצריכה חפירת תעלות נ"ט בליל שבת, והכוח הזמין לביצועה היה בעיקר בני הישיבות. שאלתיאל ביקש מהרב גורן לרתום את בני הישיבות למטרה זו. הרב גורן שכנע את הרב הרצוג לחתום על הצורך במעשה זה, אך נכשל בניסיונו לצרף את הרב דושינסקי לחתימה (אף שלדברי הרב גורן, גם הרב דושינסקי הסכים כי הדבר מחויב מבחינה הלכתית). בערב שבת עבר הרב גורן בריכוזי בני ישיבות, תיאר להם את המצב הצבאי וביקשם להצטרף לפעולות החפירה. לבסוף הגיעו מעל אלף בחורי ישיבות למטרה זו. התעלות שנחפרו מילאו בהצלחה את תפקידן ועצרו את פלישת הכוח המשוריין בבוקר השבת.

כרב צבאי ראשיעריכה

במהלך ההפוגה הראשונה נפגש הרב גורן עם דוד בן-גוריון, לצורך מינויו הרשמי כרב ראשי לצה"ל. השניים חלקו תפישת עולם דומה לגבי הצורך בהיותו של צה"ל צבא אחיד ושוויוני, ללא יחידות נפרדות לדתיים וחילונים. הרב גורן הביע בעיני בן-גוריון את דעתו כי לשם כך יש צורך בכשרות ובשמירת שבת בכל הצבא, באופן ממלכתי, וכי בכל בסיס צבא צריך שיהיה בית כנסת, אך אין להטיל חובה על החיילים לבקר בו (בניגוד לצבא הבריטי שבו הוטלה חובה על כל החיילים לצעוד עד הכנסייה, אך לא להיכנס אליה). בסיום הפגישה הציג בן-גוריון את הרב גורן בפני הרמטכ"ל יעקב דורי. בשל החשיבות שראה בן-גוריון בנושא, ביקש בן-גוריון מהרמטכ"ל להציב משרד לרב גורן בסמוך ללשכתו של בן-גוריון, לצורך מגע ישיר במקרה הצורך. גם דורי הציע לרב גורן ערוץ ישיר עמו, למרות הכפיפות של הרבנות הצבאית לאכ"א, בשל חשיבות הנושא. תוצאה נוספת של הפגישה הייתה עברות שם המשפחה מגורנצ'יק לגורן.

הנושאים העיקריים שעמם נדרש להתמודד הרב גורן היו שמירת השבת, כשרות והתרת עגונות הנעדרים. ביוזמת הרב גורן ובהסכמת בן-גוריון הוקמה ועדה שבה היה חבר הרב גורן עם שני קצינים בכירים נוספים, לצורך קביעת פעולות הצבא החיוניות שחייבות להיעשות אף בשבת. אחד מסלעי המחלוקת היה קיום אימונים ותמרונים בשבת, שלהם התנגד הרב גורן בתוקף. בנושא הכשרות קבע הרב גורן נהלים המיושמים עד היום בצה"ל, כגון איסור בישול חלבי במטבח הצבאי.

עוד קודם למינויו הרשמי של הרב גורן הוקם השירות הדתי, שתפקידו היה לדאוג לנושאים דתיים בתוך הצבא. אנשי יחידה זו התקשו לתפקד בהיעדר פקודות צבאיות מפורטות בתחומים שתחת אחריותם. באמצע מלחמת העצמאות התעוררה סערה ציבורית בעקבות עונש שהוטל על טבחים דתיים מחטיבת אלכסנדרוני שסירבו לפקודה לבשל בשבת. אירוע זה היה בין הגורמים לפרסום פקודת מטכ"ל בנושא הכשרות בצה"ל ובנושאים דתיים נוספים. ביוזמת הרב גורן הועמד תקציב לצורך רכישת כלים נפרדים לבשר ולחלב במטבחים הצבאיים, ומונו חיילים להשגחה על נושא הכשרות.

במהלך חורף 1949 התבקש הרב גורן בידי בן-גוריון לבדוק מה עלה בגורל 87 נעדרי הפלוגה הדתית של חטיבת אלכסנדרוני שהושמדה כולה במהלך מבצע חיסול בדצמבר 1948 בכיס פלוג'ה, ולבדוק את ההתנהלות הצבאית של הקרב, לאור טענות משפחות החללים. בתיאום עם הכוח המצרי שהיה בכיס פלוג'ה, נכנס הרב גורן למקום מלווה על ידי רס"ן גמאל עבד אל נאצר שהיה קצין המודיעין בכוח המצרי שם, ובפניו הוצג קבר האחים של חללי הפלוגה הדתית.

בשלהי מלחמת העצמאות התברר כי ישנם כ־1,000 חללים שגופתם נשארה מעבר לקווי האויב. הרב גורן הפעיל לחץ לפיו במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות יתאפשר לפנות גופות אלו לקבר ישראל. לחץ זה נשא פרי, ובעקבותיו יצא הרב גורן לגוש עציון, לנווה יעקב, לבית הערבה, ללטרון, לג'נין ועוד. הרב גורן ארגן את קבורת חללים אלה בהר הרצל.[3]

ביולי 1951 נסע הרב גורן בתיאום עם שלטונות ממלכת ירדן לבית לחם כדי להביא לקבר ישראל את גופת חלל מלחמת העצמאות שמואל חרל"פ. בדרכו חזרה לירושלים התירו לו מלוויו הערבים להתפלל בקבר רחל.[4]

 
חבר המטה הכללי, 1961. אל"ם שלמה גורן ניצב בשורה העליונה, שני מימין

באפריל 1963 הועלה מדרגת אלוף-משנה לדרגת אלוף.[5]

לאורך שנות כהונתו כרב צבאי ראשי התיר הרב גורן עגונות רבות, החל מהעגונות של חללי מלחמת העצמאות, ובפרט חללי הקרב בכפר עציון.[6] מאוחר יותר התיר גם את עגונות חללי הצוללת דקר והמשחתת אילת שטובעה מול חופי מצרים.

כרב הראשי לצה"ל קבע הרב גורן נוסח אחיד לסידור בצה"ל.

במלחמת ששת הימיםעריכה

 
הרב גורן תוקע בשופר בכותל המערבי, 7 ביוני 1967

לקראת יום העצמאות תשכ"ז (1967) יצא הרב גורן לאוסטרליה לצורך סיוע למגבית היהודית המאוחדת. שם הגיעו אליו הידיעות על סגירת מצרי טיראן בידי נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. הרב גורן הצהיר בנאומיו על ביטחונו כי יוכל להתפלל בכותל המערבי עוד לפני חג השבועות, והחליט לחזור לארץ קודם למתוכנן.

לפי זיכרונותיו של הרב גורן, הוא נשלח על ידי הרמטכ"ל יצחק רבין להשפיע על השרים הדתיים משה חיים שפירא וזרח ורהפטיג, שאותם ראה הרמטכ"ל כמתנגדים העיקריים ליציאה למלחמה בממשלה, להסכים ליציאה למלחמה. הרב גורן העביר להם את הערכות כמה ממפקדי הצבא שהביעו ביטחון בניצחון במלחמה. לדברי הרב גורן, בעקבות שיחתו עם השרים, הסכימו השניים לתמיכה ביציאה למלחמה ובמינוי משה דיין לשר הביטחון.

לרב גורן נודע על החלטת הממשלה הסודית בדבר יציאה למלחמה, והוא החל בהכנות לקראתה. הוא הכין מראש נאום לשידור בקול ישראל בעת פרוץ המלחמה, בו שילב קטעים מספר דברים פרק כ'. בבוקר הראשון למלחמה, 5 ביוני, הופץ הנאום למערכות:

חיילי צבא הגנה לישראל ביבשה, באוויר ובים, ה' עמכם גיבורי החיל. שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. הנה בא היום הגדול לעם ישראל, וצעדכם היום לקראת המערכה הגדולה והמכרעת לישועת ישראל מאויביו שקמו עליו להכחידו ולהשמידו. עיני כל ישראל נשואות אליכם, חיילים יקרים. אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי השם אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם. היום תאמצנו, היום תגדלנו, היום תדבר אויבינו תחתינו, תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה', וייפלו אויביכם לפניכם לחרב. חזקו ואמצו למען עמנו וערי אלוקינו, ובעזרת אלוקי מערכות ישראל תזכו להנחיל את הניצחון הגדול על כל אויבי ישראל. כן יאבדו כל אויביך ה', וישראל ישכון לבטח בארצו, ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא.

הרב גורן דאג גם לגיוס אנשי הרבנות הצבאית שתפקידם טיפול בחללים. קודם למלחמה שהה הרב גורן עם הכוחות הממתינים על הגבולות, לצורך חיזוק המורל. לחיילי חטיבת השריון הדרומית שחנו על הגבול אמר: "להתראות ליד הכותל המערבי בירושלים המשוחררת".[7]

בעת פרוץ המלחמה הצטרף הרב גורן לכוחות חטיבה 11, שישבה ליד נחל עוז ויעדה היה המוצב עלי מונטר, כשהוא מצויד בשופר ובספר תורה קטן. הקומנדקר שבו היה הרב גורן נפגע מפגז מצרי, ומרבית אנשיו נפצעו. הוא סייע לטיפול בפצועים וחזר לבסוף רגלית לנקודת המוצא.[8] כשנודע לו כי נפתחה החזית הירדנית במלחמה הוא עלה לירושלים והצטרף לחטיבה 55 בפיקוד מרדכי גור. הוא נכנס עם אנשיה לעיר העתיקה דרך שער האריות והיה מן הראשונים שהגיעו לכותל המערבי, לאחר כיבוש הר הבית. הוא אמר שם ברכת שהחיינו, אל מלא רחמים והלל בברכה. את כניסתו לעיר העתיקה ואת התפילות ליווה בתקיעות שופר. בספר "הר המריבה" הביא נדב שרגאי עדויות שלפיהן שקל הרב גורן לאחר כיבוש הר הבית את האפשרות של פיצוץ המסגדים ואף שיתף אישים מצמרת צה"ל ברעיון זה. הרב גורן הכחיש כי שקל ברצינות אפשרות מעין זו.[9] בשל טעות בהערכת מיקומם של הכוחות הלוחמים, הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לקבר רחל ולמערת המכפלה.[10] הוא החתים את ראשי הערבים בחברון על כתב כניעה.[11]

לאחר סיום המלחמה פתח הרב גורן מדרשה של הרבנות הצבאית בבית דירות סמוך לשער המוגרבים בהר הבית, שאת דייריו פינה לבתים נטושים בשכונת שועפט. הוא מינה מספר קצינים לתפקיד 'קצין הר הבית', שהיה השליט הצבאי במתחם. לבקשתו ביצע חיל ההנדסה מדידות בהר לצורך קביעת המיקום המדויק של בית המקדש, דבר המשפיע על אפשרות הכניסה להר מבחינה הלכתית בתקופתנו. באותה תקופה עלה בחשאי לכיפת הסלע שבהר הבית, המזוהה עם מקום קודש הקודשים, וצולם כשספר תורה בידו האחת ושופר בידו השנייה. בחזית הדרום עלה למקום המזוהה כהר סיני כשספר תורה בידו. במהלך קיץ 1967 הודיע שר הביטחון דיין לרב גורן כי עליו לפנות את המדרשה שפתח ואת קציני הצבא שפעלו במקום, בשל החלטתו של דיין על דעת הממשלה להעביר את הר הבית לניהול הווקף המוסלמי. הרב גורן הוביל מאבק ציבורי שכשל לסיכול ההעברה. בהמשך חייו הביע הרב גורן צער על כך שלא נאבק אז די הצורך בנושא זה. עם זאת, בעקבות פעולותיו של הרב גורן נשאר שער המוגרבים בשליטה של המשטרה הצבאית, ומאוחר יותר של משטרת ישראל.

במהלך קיץ 1967 החליט הרב גורן לקבוע במערת המכפלה ארון קודש ובו ספר תורה, מחשש ששר הביטחון משה דיין יורה להחזיר את המקום לניהול מוסלמי, בדומה למה שנעשה בהר הבית. כעבור מספר ימים הודיע דיין לרב גורן כי עליו להסיר את דגל ישראל שנתלה על המבנה, להוציא את ארון הקודש, וכי כל יהודי הנכנס למבנה מחויב לחלוץ נעליו, כמקובל בכניסה למסגד. הרב גורן נאבק ביתר שאת בהחלטה זו, לאור כישלונו בהחלטה לגבי העברת הר הבית לניהול הווקף, ובעקבות מאמציו הושהתה הפקודה.

לאחר המלחמה כתב יורם טהרלב פזמון בשם "רבנו גורן" למנגינה עממית. השיר שזכה לביצועים של אריק לביא, יפה ירקוני, מייק בורשטיין ואחרים, מתאר בנימה הומוריסטית את קורות הרב גורן במלחמה.[12]

כהונתו כרב הראשי לישראל ולאחריהעריכה

בשנת תשכ"ח (1968) נבחר לרב הראשי של תל אביב אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת תשל"א (1971), אז השתחרר מצה"ל ולמחליפו כרב צבאי ראשי מונה הרב מרדכי פירון.[13] בשנת 1972 נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב איסר יהודה אונטרמן. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנת 1983. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ובמאבקים בינו ובין הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף.

פסק דין מפורסם של הרב גורן עסק בעניינם של אח ואחות, חנוך ומרים לנגר, שהוכרזו כממזרים, כיוון שאמם התחתנה בלא להתגרש מבעלה הראשון. פסק הדין המקיף מצא דרך להתיר להם לבוא בקהל ישראל משום שאין עדים לגבי גיורו של האב וכן על סמך עדויות שהלה אינו שומר מצוות ואף אוכל חזיר והולך לכנסייה, מה שהוביל את הרב גורן לפסוק שהוא אינו נחשב ליהודי וממילא לא היה לאישה צורך בגירושין כדי להינשא לאדם אחר. פסק זה הביא לשיאו את הקרע בין הרב גורן לבין החוגים החרדיים, לאחר שרבנים חרדיים רבים הכריזו כי "פסקיו והוראותיו בטלים". בעקבות זאת יצא הרב צבי יהודה קוק להגנתו במאמר בעיתון "הצופה".

הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת ה'תשמ"ג כאשר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא החליפו. לאחר שפרש הקים סמוך לכותל המערבי בירושלים את ישיבת האידרא (אידרא בארמית פירושה "גורן") ועמד בראשה עד לפטירתו. כיהן כנשיא ישיבת הר ברכה בשתי שנותיו האחרונות, ובתקופה זו נסע מדי שבוע להעביר בה שיעור.

הרב גורן הביע דעות ניציות תקיפות בעניינים מדיניים. בעת פולמוס החתימה על הסכמי אוסלו כינה את ההסכמים "שטניים" וקרא להרוג את יאסר ערפאת, וכן הצטרף לאיחוד הרבנים למען ארץ ישראל. בעקבות ההסכמים יצא בגילוי דעת שלפיו יש לסרב לפקודת פינוי יישובים או בסיסי צבא והעברתם לידי הפלסטינים.[14]

נפטר בתל אביב בליל שבת פרשת חיי שרה התשנ"ה ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

הגותו ומשנתו ההלכתיתעריכה

על הרב גורן הוטל להעמיד את היסודות לרבנות צבאית, ולפסוק בנושאים הלכתיים הקשורים לצבא, וזאת ללא מסורת בנושאים אלו בספרות ההלכתית.

במהלך מלחמת העצמאות הנהיג לראשונה היתר לאכילת מצה בערב פסח בצה"ל, למרות איסור דרבנן על כך, על רקע חוסר אפשרות לאספקת מזון אחר לחיילים, והצורך לבצע את הכשרת הכלים קודם לערב פסח. היתר זה נוהג גם כיום בבסיסי צה"ל ובמטבחים ארגוניים גדולים.

במהלך מלחמה זו נשאל הרב גורן לגבי קבורת מתנדבים נוצריים שנפלו במהלך הלחימה. הוא פסק לקבור אותם בבית קברות אחד עם חללים יהודיים, אך בחלקה נפרדת (על מנת למנוע בעייתיות במקרה שבני המשפחה יבקשו להציב צלב על הקבר). מודל זה אומץ בהמשך בבתי הקברות הצבאיים בישראל.

התנגד להחתמת כלל החיילים הנשואים על הרשאות לכתיבת גט, על מנת למנוע עגינות במקרה של נעדרים, בשל הפגיעה במורל הלוחמים, וחוסר התוקף של ההרשאה כאשר היא נעשית בכפייה. כתחליף להליך זה ייסד הרב גורן הליך של בירור מקיף לנסיבות היעדרות של חייל צה"ל, המאפשר בחלק מהמקרים את התרת אשתו מעגינותה גם ללא מציאת גופה.

התנגד בתוקף לקיום יחידות דתיות עצמאיות בתוך צה"ל, הן מסיבה אידאולוגית של התנגדות להכנסת החיילים הדתיים לגטו נפרד, בעוד שאר הצבא יתנהל באופן חילוני, ללא כשרות ושמירת שבת, הן משיקולים ציבוריים, בשל אפשרות לפגיעה קשה ביחידה צבאית שלמה במהלך קרב, והן על מנת להוביל מהלך שבו תהיה שמירת שבת וכשרות מלאה בכלל צה"ל. התנגדות זו הייתה משותפת גם לבן-גוריון, שפעל להקים צבא אחיד ושוויוני.

התיר לחיילים לצאת בשבת מחוץ לתחום שבת לצרכים שונים, כגון לשמוע תקיעת שופר בראש השנה, לתפילה במניין ולשיעור תורה, על בסיס פרשנות להיתר המובא במשנה שלפיו במחנה צבאי אין חל איסור יציאה מחוץ לתחום שבת.

באופן כללי התנגד לגיוס בנות לצבא. עם זאת, ביחס לגיוסה של בתו, תחיה, אמר שכל עוד יש בנות שמתגייסות, והוא אחראי על הדת והמוסר בצבא, ראוי שגם בתו תתגייס.[15]

התיר לחיילים הנמצאים בלחימה בפועל לאכול ולשתות ביום כיפור (וכאשר ניתן – אכילה ושתייה פחות מכשיעור האיסור בהפרשי זמן).

גילה חיבה מיוחדת לתלמוד הירושלמי, לו ייחס מסורת הלכתית שונה מן התלמוד הבבלי. בשנת 1961 אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.

כרב ראשי לישראל ניסה למצוא דרכים הלכתיות שיקטינו את החיכוך בין ההלכה והחברה הישראלית. כך, בין היתר, הציע דרך הלכתית להתיר ממזרים תוך שימוש בהפקעת קידושין. גם כשסיים את כהונתו כרב ראשי לישראל יצא בפומבי נגד דרישת הרבנות הראשית לחייב את העולים מאתיופיה בשנות השמונים לעבור גיור לחומרא.[16]

משנתו המדיניתעריכה

הרב גורן פרש את משנתו המדינית במאמרים שחלקם קובצו בספרים תורת המדינה, משנת המדינה ומשנת הגורן. מכתביו עולה שבעקבות יוספוס פלביוס הרב גורן תמך בתאוקרטיה, שהגדיר

קיום חוקה בסיסית אלהית בלתי משתנה, בעלת צדק מוחלט, ולא חוקה הנקבעת בידי בני אדם.[17]

הוא תיאר את המשטר היהודי הראוי כמורכב מסנהדרין ומלך, כיוון "שלפי ההלכה חייבים להפריד בין הרשות המחוקקת שהיא הסנהדרין לרשות המבצעת שהיא המלך".[18] במקומות אחרים הוא ציין שהסנהדרין הייתה גם הנציגה של העם.[19] הרב גורן אימץ את דברי רבנו ניסים גירודני (דרשות הר"ן, י"א) שעל פי הבנת הרב גורן טען שלמלך יש סמכות לחוקק מערכת חוקים מקבילה לתורה ולהקים מערכת משפט שתשפוט על פי החוקים אלה:

נמצנו למדים, שישנן בתורה שתי מערכות של צדק. האחת – משפט התורה באמצעות הסנהדרין, המבטא את ביצוע הצדק המוחלט, הבלתי משתנה ובלתי תלוי בעולם. השנייה – משפט המלכות המבטא את הצדק היחסי, המוכר גם הוא בהלכה, כפי שהוכיח הר"ן בדרשותיו.[20]

על פי זה לא שלל הרב גורן את כל הרשויות של המשטר במדינת ישראל, כולל הרשות השופטת, וזאת, בניגוד לעמדה הרבנית המקובלת:

הרשות המחוקקת גם אם היא חילונית, אם נגדיר אותה כפועלת בסמכות המלכות בישראל, כפי שקבע זאת בספר 'משפט כהן', גאון ישראל הרב קוק זצ"ל, היא עצמה מעוגנת בהלכה... כך שהכח השלטוני מהווה רשות מחוקקת ורשות שופטת עצמאית, וכבר האריך בזה מאוד רבנו נסים.[21]

במקביל טען הרב גורן שההלכה תומכת בכפייה דתית:

על אף ההכרזות של הרמב"ם ורב סעדיה גאון וסיעתם בדבר הבחירה החופשית... אין זה אלא במישור השמיימי-טבעי. מפני שתורת ישראל אינה נותנת בחירה חופשית לאדם אלא כופה היא את אמונתה, ערכיה ומצוותה על כל האנושות.[22]

ואף קבע כי חובתה של המדינה לפעול על פי ההלכה, כגון בתחום הגיור: "אין כל הצדקה חוקית ומוסרית לשום נציגות, ממשלה או שלטון, להרוס מסורת של אלפי שנים, ולקבוע נוהל לקבלת גרים שלא לפי ההלכה".[23]

משפחתועריכה

לרב שלמה וצפיה גורן שלושה ילדים: תחיה שפירא – שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, הנשואה לכלכלן ד"ר אהוד שפירא, יושב-ראש פסגות בית השקעות ולשעבר ממלא-מקום מנכ"ל בנק לאומי; דרורית תמרי – פסיכולוגית, הנשואה לקרדיולוג ד"ר ישראל תמרי, העוסק גם בתרגום שירה יפנית; ואברהם (רמי) גורן – עורך דין.

הנצחהעריכה

 
כיכר הרב שלמה גורן בפתח תקווה

על שמו נקראו רחובות מרכזיים במספר ערים בישראל. בירושלים הכביש היורד אל הכותל נקרא "מעלות הרב גורן" ובתל אביב הרחוב של מחלף ההלכה נקרא על שמו גם כן.

בשנת 2016 הוסב שמה של מכינת קריית מלאכי למכינת "עז שלמה" על שם הרב גורן.[24]

נבחר עם אשתו לשמש כדמויות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ז.

מספריועריכה

 
הרב גורן ביחד עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא לכבוד הוצאת ספרו "הר הבית"
 
מספרי הרב שלמה גורן
  • נזר הקדש: חידושים על רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה
  • שערי טהרה: תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והספרות התנאית ירושלים ת"ש
  • משיב מלחמה: שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון (ג' כרכים)
  • הר הבית: גבולות הר הבית והלכותיו (משיב מלחמה ד')
  • קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט
  • תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד
  • מועדי ישראל
  • משנת הגורן: מאמרים, נאומים ומכתבים.
  • פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג
  • תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב
  • תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
  • תורת המדינה: הלכות מדינה
  • משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
  • תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח
  • תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת חתנו ד"ר ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א
  • תרומת הגורן א: שאלות ותשובות על אורח חיים, הוצאת האידרא רבה, תשס"ה
  • תרומת הגורן ב: שאלות ותשובות על יורה דעה, הוצאת ידיעות אחרונות, תשע"ב
  • הירושלמי והגר"א: על חידושי והגהות הגר"א
  • הירושלמי המפורש: פירוש ובירור של מסכת ברכות מהתלמוד הירושלמי, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"א

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב שלמה גורן: בעוז ותעצומות – אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט, הוצאת "ידיעות ספרים", ה'תשע"ג[25]
  • גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 461), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה
  • שפרה מישלוב, בעין הסערה: דמותו הציבורית ויצירתו התורנית של הרב שלמה גורן בשנים 1948–1994, תש"ע 2010, עבודה לקבלת תואר דוקטור. (הספר בקטלוג ULI)
  • אביעד יחיאל הולנדר, דיוקנו ההלכתי של הרב שלמה גורן: עיונים בשיקולי הפסיקה ודרכי הביסוס במאמריו ההלכתיים, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א
  • עדו רכניץ, תיאוקרטיה דמוקרטית: עיון במשנתם המדינית של הריא"ה הרצוג, הרא"י וולדינברג והר"ש גורן, עבודת דוקטור, אוניברסיטת אריאל, תש"פ
  • ירון זילברשטיין, בין גבורת שאול לגבורת מור (ד)י הגטאות: מיתוס מצדה בהגותם של הרב שלמה גורן והרב מ"צ נריה, דעת 81 (2016), עמ' 411- 440.
  • הרב שי הירש, קונטרס עטרת שלמה(הקישור אינו פעיל, 22.5.2020) - לקט מדברי רבנן ותלמידיהון בשבחיו של מו"ר הרב שלמה גורן זצ"ל, מכון מחקר תורני תורת שלמה, טבת תשע"ז.

בקולנוע:

קישורים חיצונייםעריכה

מאמריו ושיעוריו
על אודותיו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הרב אברהם גורן ז"ל, שערים, 16 בדצמבר 1959
  2. ^ הרב שלמה גורן: בעוז ותעצומות – אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט, הוצאת "ידיעות ספרים", ה'תשע"ג עמוד 109
  3. ^ גבורי ישראל שנפלו הובאו לקברות בהר הרצל, דבר, 18 בנובמבר 1949; א. תלמי, פרשת חיפוש הגופות, דבר, 18 בנובמבר 1949; ב-228 ארונות מובלים חללי ירושלים למנוחת נצחים בהר-הרצל, מעריב, 17 בנובמבר 1949; חודש ימים נמשך ליקוט עצמות הקדושים, מעריב, 17 בנובמבר 1949 המשך; "בזכותם אנו חיים בירושלים" (שיחה עם הרב הצבאי הראשי סגן-האלוף ש. גורונצ'יק), מעריב, 17 בנובמבר 1949; א. ירושלמי, מסע האבל של 228 ארונות, מעריב, 20 בנובמבר 1949; ליקוט עצמות והתרת העגונות של חללי גוש עציון(הקישור אינו פעיל, 22.5.2020), אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון
  4. ^ הרב הצבאי הראשי התפלל על קבר רחל, דבר, 20 ביולי 1951
  5. ^ גורן וגביש לדרגת אלוף, מעריב, 28 באפריל 1963
  6. ^ היתר העגונות של גוש עציון(הקישור אינו פעיל, 22.5.2020), ב"אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון"
  7. ^ חגי סגל, "זכרונות ושופרות", מקור ראשון, 5 ביוני 2017
  8. ^ עדות הרב גורן למחלקת ההיסטוריה של צה"ל אודות מלחמת ששת הימים, עמ' 40-35
  9. ^ נדב שרגאי, הר המריבה, כתר, 1995, עמ' 29–30. ראו גם: שלמה גורן, הר הבית, הוצאת האידרא רבה ומסורה לעם, עמ' 19.
  10. ^ ריאיון עם הרב גורן באתר מערת המכפלה(הקישור אינו פעיל, 22.5.2020)
  11. ^ אבי רט, בעז ובתעצומות
  12. ^ מילות השיר באתר שירונט.
  13. ^ יצחק אלפסי, קווים לתולדות רבינו הגדול זצ"ל, המעלות לשלמה (ספר לזכרו), ירושלים תשנ"ה, עמ' 19
  14. ^ ירון אונגר, ‏גבולות הציות והסרבנות לפקודה צבאית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 בינואר 2010
  15. ^ יוני גרין, הרב שלמה גורן בריאיון ל'הארץ' לפני 40 שנה: "אני נגד גיוס בנות לצה"ל", חרדים10
  16. ^ אביעד י' הולנדר, "הלכה ציונית-משיחית: הגותו הציונית-משיחית של הרב שלמה גורן והשפעותיה על פסיקותיו ההלכתיות", ידידיה צ' שטרן ויאיר שלג (עורכים), הלכה ציונית: המשמעויות ההלכתיות של הריבונות היהודית, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשע"ח 2017, עמ' 701-661
  17. ^ הרב שלמה גורן, תורת הפילוסופיה, עמ' 24
  18. ^ הרב שלמה גורן, משנת המדינה, עמ' 66
  19. ^ הרב שלמה גורן, משיב מלחמה א, עמ' קכח.
  20. ^ הרב שלמה גורן, תורת המקרא, עמ' 364.
  21. ^ מ' אישון, ריאיון עם הרב הראשי לתל אביב-יפו הרב שלמה גורן, אור המזרח כא (תשל"ב), עמ' 190.
  22. ^ הרב שלמה גורן, תורת המדינה, עמ' 230-229.
  23. ^ הרב שלמה גורן, משנת המדינה, עמ' 201.
  24. ^ תקציר מעמד שינוי שם המכינה באתר יוטיוב
  25. ^ בדיון על הספר, בפורום אוצר החכמה



הקודם:
הרב איסר יהודה אונטרמן
הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא