על אמנות הפיוט

יצירה שנכתבה בידי המשורר הרומי הורטיוס
(הופנה מהדף אמנות הפיוט)

אמנות הפיוטלטינית: Ars Poetica) הוא השם המקובל של שמה יצירה מאת המשורר הרומי הורטיוס. זמן חיבורה של היצירה אינו ידוע. הוצעו תאריכים שונים ואף לא לאחד מהם יש עדויות מוצקות המאששות אותו.

על אמנות הפיוט
Ars Poetica
מידע כללי
מאת הורטיוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור לטינית קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פואמה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא פואטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסוגה של היצירה

עריכה

הסוגה של היצירה אינה ברורה. מצד אחד, היצירה מסתמנת כשירה דידקטית. היא עוסקת בעקרונות ביקורת ספרות, בדרכי הסברתה, בהוראות טכניות כיצד לכתוב שירה, ולא ביצירת תאוריות. הורטיוס הופך תאוריות שקיבל מאחרים לשירה אמנותית פיוטית, שהנאתה בסגנונו ובשנינותו. מצד שני, לאורך כל היצירה אין תזכורת לתהליך הלימודי או למורים ולתלמידים.

טענה אחרת היא שהיצירה היא למעשה מכתב ספרותי הכתובה במשקל הקסמטר, בגוף ראשון יחיד. היא אף ידועה בשם "מכתב אל הפיסונים" (epistula ad Pisones) מאחר שהורטיוס הקדיש אותה ל"פיסונים", פיסו ושני בניו, אשר שלושתם היו משוררים. לפיכך, יש אשר טענו כי מדובר על מכתב ספרותי. עם זאת, אין ליצירה מאפיינים צורניים של מכתב. מכאן ששאלת הזהות של הסוגה עדיין לא נפתרה.

נושאי היצירה

עריכה

ביצירה ארבע חטיבות:

  • הקדמה (שורות 41-1) - הורטיוס מציג שלושה מושגים (אחדות, שלמות ואמנות) ומדגים אותם. היצירה צוללת הישר לעבי הקורה, ואין היא מתעכבת על פתיחה או הקדשה.
  • מבנה וסגנון (שורות 118-42) - לסדר מקדיש הורטיוס שלוש שורות, ולסגנון הוא מקדיש את שאר החטיבה. הורטיוס טוען שאת המילים יש להטעין במשמעות חדשה ורעננה, ועל כן ניתן להמציא מילים חדשות ולגזור על הישנות כליה. הסגנון חייב להלום, לדעתו, את הרגשות המובעים (דהיינו את ז'אנר היצירה - קומית או טרגית) ואת אופי הדמות (על פי גיל, מין, מוצא ומעמד).
  • תכנים וארגונם (שורות 294-119) - תכנים יכולים להיות שאובים ממקור קדום או מיצירתיותו של המשורר. יש להקפיד על עקיבות ביצירה החדשה. ביצירה הישנה יש ליצור ייחודיות באמצעות כישרון ומיומנות. הורטיוס מדגים את המשורר המוכשר באמצעות הומרוס, הבורר היטב את חלקי יצירתו ושומר על אחדותה. הורטיוס מציין את אופני עיצוב הדמויות (מידות, לשון, דרכי פעולה, גיל ונסיבות). הוא מציין הוראות טכניות עליהן יש להקפיד במחזה (אורך, מספר שחקנים, מוזיקה, משקל).
  • עקרונות הספרות ותפקיד המשורר בחברה (שורות 295-476) - מקורות היצירה צריכים לנבוע מן הפילוסופיה, לפי הורטיוס, במטרה ללמד. אולם גם יצירה פילוסופית מוכרחה להיות מעוצבת היטב: ללמד וגם ליהנות. הורטיוס מדגיש כי יוצרים אינם מסוגלים ליצור יצירה שתהיה שווה ברמתה לכל אורכה: גם ביצירה גרועה יש לעיתים קטעים טובים, ולהפך. לא די להיות עשיר וחופשי כדי ליצור, עליך להיות גם מוכשר. על היוצר לשמוע את הביקורת ולהתחשב בה. רק ידיד אמת יבקר אמת, בעוד ידידים חנפים ישבחו ללא עילה.

אמנותיות ב"אמנות הפואטיקה"

עריכה

אחידות העלילה

עריכה

היצירה נפתחת בתיאור של מפלצת חסרת אחדות. הורטיוס נעזר בתיאור כדי להמחיש פיזית את החשיבות של אחדות העלילה. תיאור זה, עד כמה שהוא מתאר מפלצת, הוא מפלצתי בעצמו. החיבור מתחיל במושא (לראש של אדם). באמצע השיר מופיע הנושא (אם צייר רצה, pictor...si uelit) ולאט לאט מתקבלת התמונה של חייה עם נוצות (המעטפת של השיר) שהתוכן בה מתקבל רק בסיום היצירה - אישה עם דג שחור. הפסיחות בין כל שתי שורות שאינן משלימות את הרעיון שלהן עצמן מוסיף לאי הבהירות של הפסקה.

"לראש אדם צוואר סוס, צייר
לו חפץ לצרף ולהוסיף נוצות צבעוניות
לאיברים שנלקטו מכל עבר, להשלים גוף אישה
יפת תואר ממעל בזנב דג שחור ומגעיל,
לו בציור זה הוזמנתם לצפות, ידידיי, היכולתם לעצור בצחוקכם?"[1]

 
Humano capiti ceruicem pictor equinam
iungere si uelit et uarias inducere plumas
undique collatis membris, ut turpiter atrum
desinat in piscem mulier formosa superne,
spectatum admissi, risum teneatis, amici?
[2]

אם (si) צייר (pictor) רצה (uelit) לצרף (iungere)
צוואר של סוס (ceruicem equinam) לראש אדם (Humano capiti)
ולהוסיף (et inducere) נוצות צבעוניות (uarias plumas)
לאיברים שנלקטו מכל עבר (undique collatis membris)
כדי (ut) שצורת אישה יוּתר (desinat mulier formosa)
במעלה (superne) דג שחור (piscem atrum) באופן מכוער (turpiter)
לו בציור זה הוזמנתם לצפות, ידידיי, היכולתם לעצור בצחוקכם?"

תמצות, שינון ותחכום

עריכה

הורטיוס הושפע מזרם המשוררים החדשים שבראשם עמד קאלימאכוס. הזרם דגל ביצירת חיבורים קצרים, מתומצתים, שנונים, מלוטשים, מתוחכמים וברוח המסורת. לאורך כל שירי הורטיוס יש אלמנטים ששורשיהם מהביקורת האלכסנדרית, ”גנבו שיר שלא עישבוהו ימים רבים, לא ליטשוהו ליטוש רב ולא נגזם עשרות פעמים והוחלק עד עמידה בבוחן ציפורן” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 292-4, תרגום דבורה גילולה, עמ' 38). הליטוש, לדעת הורטיוס, מעניקים ליצירה את עקרון התואם, ”עצמה וחיוּת נוטשים את השואף ללטש עד בלי די” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 26-27, תרגום דבורה גילולה, עמ' 29). הוא כתב בחיבורו ”סופר לך בעקבות המסורת, או חבר יצירה עקיבה לעצמה” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורה 119-120, תרגום דבורה גילולה, עמ', 32). לכן הורטיוס המליץ שיצירה תבחן בידי מומחה [דרוש מקור] ותחכה תקופת צינון של תשע שנים לפני הוצאה לאור.[3]

אחד מטכניקות התמצות שמציע הורטיוס הוא In medias res. כלומר, שיר שמתחיל ב"אמצע הדברים" (In medias res), ישר אל התיאור הדרמטי בו, ללא אקספוזיציה.

הוא לא מחל (orditur) את חזרת דיומדס במוות של מלאגרוס[4] ;
ולא את מלחמת טרויה מביצת התאומים.[5]
תמיד הוא ממהר ללב העניין, ואל המאורעות.[6]

Nec (reditum Diomedis) ab interitu Meleagri,
nec gemino bellum Troianum orditur ab ouo;
semper ad euentum festinat et 'in medias res
[7]

"מההתחלה", מהמקור, מהביצה (ab ouo). הורטיוס יוצא נגד הגישה שמתארת את הסיפור מ"ההתחלה", כלומר מסיפור הראשית. הוא מקביל זאת ליצירתו של הומרוס. לדה הטילה שתי ביצים. הראשונה של הלנה וקלימנסטרה שנוצרו לאחר שזאוס התחפש לברבור ופיתה את לדה בלילה הכלולות. בביצה השנייה היו קסטור ופולוקס שהיו בני בעלה של לדה טינדראוס. באזכור הביצה הורטיוס מנסה להסביר שכפי שהומרוס לא החל את סיפור מלחמת טרויה בלידת הלנה, כך גם יוצר מתוחכם צריך להתחיל את יצירתו, ב"אמצע הדברים" (In medias res), מהיכן שהעלילה מתחילה להתפתח וזאת כדי לעניין את הקוראים.

Showing instead telling

עריכה

עדיף להראות במקום לומר

quandoque bonus dormitat Homerus

עריכה

אתרעם גם כאשר מתנמנם הומרוס הטוב

et idem \ indignor quandoque bonus dormitat Homerus

[8]

הורטיוס מבקר את הומרוס בגלל השגיאות המרובות הקיימות בטקסט שלו. עם זאת, המשמעות שהביטוי הזה משתמש היום בספרות הוא בדיוק ההפך מכוונת הורטיוס:

  1. אפילו המשורר המיומן ביותר יכול לעשות שגיאות מתמשכות.
  2. יצירות ארוכות, בדרך כלל אפוסים (כמו האיליאדה או האודיסיאה), יכולות להכיל שגיאות מבלי שגורעות משמעותית באיכות הכללית של היצירה.

purpureus pannus

עריכה

הורטיוס התנגד לשפה נמלצת, ראוותני ומצועצעת שאינה מציע תוכן לתיאורים בה. הורטיוס נעזר במטפורה של תפירה, וממליץ למשורר לא לתפור סצנה לסצנה אחרת, רק בגלל שבעל הכישרון לכתוב את הסצנה הראשונה באופן יפה אך ללא קשר אל הראשון. בהמשך הוא מדגים את דבריו בשיח על הברושים וטביעה בלב הים. הברושים סמלו הבל בתרבות היוונית. אומר הורטיוס, אל תצייר ברושים כמשל לאדם שטבע בים רק בגלל שידעת לצייר אותם.

להתחלות של רוממות המבשרות גדולות ונצורות
תופרים לעיתים טלאי ארגמן, אחד וגם שני, כדי שיזהיר
למרחוק, כמו תיאורי החורשה של דיאנה ומזבחה,
זרמי מים שוטפים בשפעתם, מתפתלים בשדות חמודים,
או נהר הריין או קשת בענן.
אלא שזה לא היה מקומם ואולי תדע ברושים
לצייר, אז מה אם שולם לך כסף
לצייר ניצול משברי אנייה טובעת?[9]

Inceptis grauibus plerumque et magna professis
purpureus, late qui splendeat, unus et alter
adsuitur pannus, cum lucus et ara Dianae
et properantis aquae per amoenos ambitus agros
aut flumen Rhenum aut pluuius describitur arcus;
sed nunc non erat his locus. Et fortasse cupressum
scis simulare; quid hoc, si fractis enatat exspes
nauibus, aere dato qui pingitur?[10]

ההר הוליד עכבר

עריכה

מיצירה זו נולד הניב הידוע "ההר הוליד עכבר": ”"ההרים יכרעו ללדת ויוולד עכבר נלעג"” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורה 139, תרגום בידי דבורה גילולה, עמ' 33). הורטיוס מנסה להסביר לקוראי כי אל להם להפגיז בכישוריהם בתחילת יצירותיהם כשאין הם יכולים לעמוד בהם לאורכה של כל היצירה.

Breuis esse laboro, obscurus fio

עריכה

כאשר הורטיוס מדבר על האורך הנכון של תיאורים, הוא אומר את אחד המשפטים המוכרים ביותר בדיוני ביקורת הספרות [דרוש מקור]:

"אני עמל להיות תמציתי, ונעשה מעורפל"[11]

הורטיוס מנסה להדגיש שלעיתים הניסיון להיות תמציתי לא נובע מיעילות אלא מחוסר ביהירות, אפוא מסתמן שיש לדעת איך ומתי לתמצת.

רעיון השלמות

עריכה

”ליד בית ספרו של אימליוס חרש נחושת אחד מעצב ורוקע בברונזה ציפורניים ושער רך ושופע, אך בכלל יצירתו נכשל כי אינו יודע לעצב את כולה כשלמות” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 32-35 (תרגום דבורה גילולה, עמ' 29-30)). אם כן, לדעת הורטיוס לא רק שחלקי השיר אמורים ליצור עלילה אחידה ושלמה אלא גם שעל כל חלק וחלק יש שיעמוד באותם סטנדרטים כשל האחרים.

חידוש

עריכה

דמויות

עריכה

מצד אחד, הורטיוס מאמין כי אנשים יצאו נשכרים כאשר יפנו אחר המודלים הקיימים[12] וישמרו על הולמות הדמויות, כלומר שימור תכונות והאופי של הדמויות בהתאם למיתוס ולכללים המוסכמים (הנרגן יהיה אדם עצבני וכו', ראה דוגמת הזקן). פועל יוצא מהשורות, ”אם תעלה שוב על במה את אכילס הנערץ, עצב אותו נמרץ, זועם, חסר רחמים, פראי...” (הורטיוס, על אומנות הפיוט שורות 120-1 (תרגום דבורה גילולה, עמ' 32)). מצד שני, משורר צריך להיות מקורי ולחדש, אך לשמור על עקביות הדמות החדשה, ”אם תעלה על במה מה שלא נוסה עדין ותעז לעצב דמות חדשה, תהא היא עד תום ההצגה כפי שהופיעה על הבמה בתחילתה, עקיבה ונאמנה לעצמה” (הורטיוס, על אומנות הפיוט שורות 125-126 (תרגום דבורה גילולה, עמ' 32)

כאשר מתאר הורטיוס את הדמות האידיאלית של אדם זקן, הוא מצליח לצייר אותה היטב, ויוצר פסקה מהיפות ביותר והאמיתיות ביותר שנוצרו אי פעם:

הזקן מצוקות רבות סביב לו,
אם רודף הוא בצע אך בקמצנותו נרתע או חושש בנאסף לגעת,
אם מכלכל ענייניו בפחד צונן,
נוטה לדחות, מרחיק תקוותיו, נרפה, מתאווה לעתיד,
טרחן, נרגן, משבח ימי העבר,
ימי נעוריו, מגנה צעירים ומבקרם.
רבות הברכות ששנים נושאות בכנפיהן,
רבות הן נוטלות בחולפן.

הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 169-176 (תרגום דבורה גילולה)

ליטון מילים

עריכה

משורר צריך ואף מומלץ לו ליצור מילים חדשות, ”שזירת מילים יחדיו ברגישות ובזהירות תעלה בידך, אם צירוף מתוחם לביטוי מוכר יעניק משמעות חדשה” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 46-8, בתרגום דבורה גילולה). כמו גם, יש צורך בניאולוגיזם של מילים מהעולם היווני אל העולם הרומי.[13]

כאשר הורטיוס מזכיר את התחלפותן של מילים ישנות בחדשות, הוא משליך את הדבר על המצב האנושי כולו, ”נגזר עלינו למות, אנו וכל מעשינו” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורה 63, בתרגום דבורה גילולה)). כדי לתאר את החיים של מלה, הורטיוס משתמש בדימוי הומרי[14] לפיו המילים הם בני אדם בעלי מחזור חיים. הן נולדות, פורחות ונובלות. הזיקה בין מילים (דומם) לצומח הופכת את כל הקטגוריות שיש בעולם לטקסט.

האלמנט השמרני ביותר בחידוש אצל הורטיוס הוא המשקל. הוא נותן סקירה היסטורית של כל אחד מבין המשקלים והסוגות המתאימות לכל משקל.[15] לדעתו, אין צורך לשנות את המשקל עבור סוגה לה כבר הוחלט המשקל המתאים לה. עם זאת, ניתן להמציא סוגה חדשה ולהשתמש בה במשקל חדש.

התואם

עריכה

אחד מעקרונות הורטיוס הוא עקרון התואם לפיו משורר צריך להיכנס למצב רגיש כך שיעורר רגש באמצעות הטון שלו וירגש לא רק את עצמו אלא גם את הקהל, ”אם רצונך שאבכה, אתה עצמך צריך לכאוב תחילה” (הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 102-103 (תרגום דבורה גילולה, עמ' 32)).

התנגדות לדאוס אקס מכינה

עריכה

הורטיוס מתנגד לרעיון דאוס אקס מכינה בשורה 191,

אל בל יתערב, אלא אם ראוי שיותר סבך הקשר בהכרעתו[16]

nec deus intersit, nisi dignus uindice nodus[17]

סיום היצירה

עריכה

את היצירה הוא מסיים כמו שפתח אותה, בתיאור מפלצתי של משורר מטורף, המשתין על קבר אביו, ואותו הוא מדמה למי שמחבר שירים גרועים אך מכריח אנשים לשמוע אותם. הוא מסיים במשפט ביקורת נוקב אחרון על המשורר חסר הכישרון:

"עלוקה שלא תרפה מן העור אלא אם שבעה ומלאה דם."

הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורה 476, תרגום דבורה גילולה

השפעת "אמנות הפיוט"

עריכה

אמנות הפיוט היא יצירה ששרדה במשך הדורות. שלא כמו "הפואטיקה" של אריסטו, אמנות הפיוט הייתה קיימת בשפת המקור לאורך כל ימי הביניים, אולם גם בה החל הדיון הביקורתי רק עם פרוץ הרנסאנס.

באנתולוגיה של נורטון לתיאוריה וביקורת נכתב על היצירה:

אי אפשר להפריז בחשיבותה של 'אמנות הפיוט' להורטיוס עבור המשך תולדות ביקורת הספרות. מאז חיבורה במאה הראשונה לפני הספירה, השירה הביקורתית השנונה והחידתית-לפרקים הזו הובילה להשפעה מתמשכת על משוררים ומבקרי ספרות כאחד - אולי משום שמימרותיה, הכתובות כפסוקי שירה, נוחות לציטוט בצורה כה בולטת. על קריאתו של הורטיוס, שעל השירה "להורות ולענג", חזרו פעמים כה רבות, עד שהיא נודעה בתור "הקלישה ההורטיאנית".

The Norton Anthology of Theory and Criticism, p. 121

אמנות הפיוט היא יצירת אמנות, ולא רק עבודה עיונית על ביקורת הספרות, כמו הפואטיקה. בשל כך, הייתה השפעתה רבה במשך הדורות, והיא נתפשה כשיא יצירתו של הורטיוס בפרט, ושל התרבות הרומית בתקופת אוגוסטוס קיסר בפרט.

היות שנראה שכמעט כל תכניה של אמנות הפיוט שאובים מתורתו של אריסטו, נטו המבקרים להתייחס אליהן כאחת. הבדל יחיד שהודגש היה ההבדל בתפיסת המטרה של המחזה: לפי אריסטו, המטרה היא לימוד בלבד, בעוד הורטיוס תופס גם את ההנאה כמטרה. ”לא די שהשירים יפים הם, יהיו נא גם מהנים” ( הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורה 99, תרגום דבורה גילולה, עמ' 32). הוא דגל שמשורר יהיה בעל שיגעון, השראה וטכניקה. מכאן שעל המשורר להיות לא רק מוכשר מטבעו אלא גם בעל טכניקה כדי ללמוד לתמצת, לכתוב במשלב גבוה, קפדני ומדוקדק. מלבד זאת, הורטיוס לא מזכיר את המושג קתרזיס שהוא מרכז התהליך שעובר על הצופה במחזה.

תרגומים לעברית

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא על אמנות הפיוט בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הורטיוס, "אמנות הפיוט", בתרגום דבורה גילולה, הוצאת מאגנס, עמ' 29
  2. ^ מקור THE LATIN LIBRARY שורות הורטיוס, על אמנות הפיוט, 1-5
  3. ^ משה ברש (עורך), שירי קאטולוס, ירושלים 1989, עמ' 12
  4. ^ מלאגרוס נהרג בידי אמו אטאלנטה, להרחבה ראה ציד חזיר הבר הקלדוני
  5. ^ הלנה וקליטמנסטרה נולדו מלדה וזאוס לאחר שזאוס התחפש לברבור בלילה הכלולות של לדה ושכב עמה.
  6. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 146-8.
  7. ^ הטקסט הלטיני לקוח מthe latin library
  8. ^ הורטיוס, אמנות הפיוט שורה 359, תרגום דבורה גלולה
  9. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 14-21, תרגום דבורה גילולה עמ' 29
  10. ^ 1 2 לטינית הספרייה הלטינית
  11. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 25-26 (תרגום דבורה גילולה, עמ' 29)
  12. ^ הורטיוס, אמנות הפיוט, שורות 115-124
  13. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 48-59
  14. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 60-3
  15. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורות 72-98
  16. ^ הורטיוס, על אמנות הפיוט, שורה 191-2, תרגום דבורה גילולה, עמ' 34
  17. ^ הספרייה הלטינית
  18. ^ ביקורת על התרגום מאת דבורה גילולה (שלימים תרגמה את היצירה בעצמה): דבורה גילולה, צר לי עליך אחי, הוראטיוס, דבר, "משא", 17 ביוני 1983; ותגובה מאת המתרגם: יורם ברונובסקי, לאטינית בסְפַר האימפריה, דבר, 15 ביולי 1983.