אנסמבל עיתים
אנסמבל עיתים בהקמת כלת פרס ישראל[1] רנה ירושלמי ובניהולו האמנותי של הבמאי והיוצר צבי סהר, הוא קבוצת תיאטרון שפועלת כמעבדה, במטרה לחפש צורות חדשות ולהרחיב את דרכי היצירה האמנותיות בתיאטרון. הקבוצה פועלת בחסות התיאטרון הקאמרי.
 | |
| תחום |
תרבות ואמנות  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| משרד ראשי |
 תל אביב-יפו |
| מייסדים |
רנה ירושלמי |
| מנהל פעילות | צבי סהר |
| תקופת הפעילות |
1989–הווה (כ־36 שנים) |
| |
  | |
היסטוריה
עריכהאנסמבל עיתים הוקם ב-1989 על ידי רנה ירושלמי, יחד עם מעצב הבמה והתפאורן משה שטרנפלד כתיאטרון נסיוני, במטרה לחקור את מהויות התיאטרון ולחשוף את תפקידו בתוך השינויים החברתיים והתרבותיים של זמננו. במסגרת האנסמבל ההכנות והחזרות לכל מופע מתקיימות כתהליך מעבדתי, ארוך טווח ולא מסחרי. בתהליך זה נחקרת מחדש בכל פרויקט שאלת היחסים בין כל מרכיבי התיאטרון - חלל, זמן, קהל, שחקן, שפה, תנועה והקומפוזיציה עצמה. בסוף התהליך מתפתחת שפה בימתית חדשה שיוצאת מהחוקיות הקיימת וממציאה את עצמה מחדש.
האנסמבל החל לפעול במרכז ביכורי העתים בתל אביב, מכאן שמו.
ההפקה הראשונה של האנסמבל הייתה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר עם שולי רנד בתפקיד הראשי. ההצגה הועלתה לראשונה באוקטובר 1989 בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, וזכה לביקורות חיוביות. הצלחתו הובילה לייסוד האנסמבל כלהקה קבועה, לאחר שהתיאטרון הקאמרי הזמין את האנסמבל להופיע עם "המלט" באולם החזרות שלו[2]. ההצגה רצה בין השנים 1989–1993 והועלתה בפסטיבל הבינלאומי של שייקספיר בבראונשוויג ובאקדמיית ברוקלין[3][4].
בשנת 1991 העלה האנסמבל את "וויצק" בעיבדה וביימה ירושלמי על פי גאורג ביכנר, שוב בכיכבו של שולי רנד[5].
בשנת 1993 העלה האנסמבל את "רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר.
בשנים 1996–2000 העלה האנסמבל את "פרויקט התנ"ך", עיבוד של טקסטים מהתנ"ך בארבעה חלקים: "ויאמר", "וילך", "וישתחו", "וירא"[6].
בשנת 2002 עבר האנסמבל לפעול מאולם נחמני. האולם שבמקור הכיל 600 מקומות ישיבה הוקטן ל-90 מקומות, ובשאר השטח הוקמו חדרי חזרות ומחסן תפאורת עבור האנסמבל[7]. באותה שנה העלה האנסמבל את המחזה ""מיתוס"" שכרך יחדיו קטעים מטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס וטקסטים מודרניים[8].
בשנת 2005 העלה האנסמבל את "שלוש אחיות"[9].
בשנת 2007 העלה האנסמבל את "חלום ליל קיץ" מאת שייקספיר[10].
בשנת 2008 העלה האנסמבל את "הדיבוק"[11].
בשנת 2010 העלה האנסמבל את "הרצל"[12].
בשנת 2012 העלה האנסמבל את "הטייפ האחרון של קראפ", מחזה בן מערכה אחת, מאת סמואל בקט[13].
בשנת 2013 העלה האנסמבל את "המלך הולך למות" מאת אז'ן יונסקו[14]. המחזה זכה בשני פרסי קיפוד הזהב, הצגת השנה ובמאי השנה[15].
בשנת 2015 העלה האנסמבל את "פר גינט"[16]. המחזה זכה בשני פרסי קיפוד הזהב[17].
בשנת 2017 העלה האנסמבל את "סוף משחק"[18]. באותה שנה גם העלה את המחזה "טימון איש אתונה".
ביוני 2016 עיריית תל אביב החליטה על סגירת אולם נחמני, מאחר שהוא הצריך שיפוץ מקיף בעלות של כ-30 מיליון שקלים. לאחר שהושקעו כספים רבים בשיפוץ אולם תיאטרון הבימה, הסינמטק, היכל התרבות וחידוש בניין תיאטרון בית ליסין (פסאז' הוד), החליטה העירייה לא להקצות כספים למבנה תיאטרון נוסף בעיר[7]. בעקבות סגירת האולם "אנסמבל עיתים" נאלץ למכור את רוב הציוד שאכסן במבנה, והוא עבר לפעול במקלט ציבורי[19].
בשנת 2018 הצטרף צבי סהר, תלמידה של ירושלמי, לאנסמבל והתמנה למנהל האמנותי ובמאי הבית. ירושלמי ממשיכה ללוות את האנסמבל כיועצת אמנתית.
באותה שנה העלה האנסמבל את הצגת הילדים בבימויו של צבי סהר "מסע בין חלמונים".[20]
בשנת 2019 העלה האנסמבל את ההצגה "מתיא"- עיבוד לספרו של יאנוש קורצ'אק "המלך מתיא הראשון". ההצגה עלתה בבכורה בפסטיבל ישראל.[21]
במהלך שנת 2020, בעקבות ביקור בארכיון גנזים של אגודת הסופרים שבבית אריאלה, נולד בניהול אומנותי משותף עם ענת ספרן פרויקט "גנוזים"[22]- פרויקט במהלכו נבחרו עשרות מכתבים מתוך אלפים אשר נסרקו על ידי מכון גנזים. יוצרים מתחומים שונים הוזמנו להגיב למכתבים הנבחרים ביצירה אמנותית חדשה.
בין המגיבים: דרור קרן, מאור כהן, מרים זהר, ויקטוריה חנה, יצחק חזקיה, רן אלמליח (כנסיית השכל),יוסי סגל ועוד.
בשנת 2021 עלתה לאוויר הצגה שנולדה בעקבות הפרויקט - "הארכיבאית"[23] שנכתבה ובוימה על ידי היוצרת דניאל כהן לוי, בניהולו האומנותי של צבי סהר.
בנוסף בשנת 2021 עלתה הצגת הילדים "המפץ הגדול" בשיתוף פעולה ישראלי-ליטאי.
בשנת 2022 העלה האנסמבל את ההצגה "צעד - תמונות מחיי המין האנושי", בהשראת רב המכר "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי.
תפיסה אמנותית
עריכהצבי סהר, הבמאי והמנהל האמנותי של אנסמבל עיתים, ממשיך את מסורת האנסמבל לשאיפה למקוריות בכל פרויקט. כתלמיד של רנה ושחקן באנסמבל צבי ממשיך בדרכו את רוח האנסמבל באמצעות מחקר, עבודת יצירה משותפת, פיתוח אלמנטים חזותיים ושימוש בערוצים עכשוויים.
הפרפורמרים במופעים מגיעים מעולמות שונים: תיאטרון, מוזיקה, צילום, אמנות פלסטית, מחול ובובנאות. כולם לוקחים חלק בתהליך היצירתי בשיתוף הבמאי או הבמאית ותוך כדי כך משכללים את מיומנויות המשחק והמופע שלהם.
הצגות האנסמבל כיום מבוססות על שפת ה-PuppetCinema שאותה פיתח סהר.
הצגותיו "הדרך לעין חרוד", "גוליבר", "פתאום דפיקה בדלת", "מסע בין חלמונים", ו"מתיא" זוכות להצלחה בינלאומית ולשבחי הביקורת.
פרסים והוקרה
עריכהבשנת 1992, במסגרת זכייתה של רנה ירושלמי בפרס משה הלוי לאמנות הבמה, ציינו השופטים כי האנסמבל הוא:”מן התופעות האסתטיות המעטות בארץ ובעולם שניתן ליחס להן את התואר 'חשובות'... יחודו של האנסמבל בכך שאינו מטשטש את אישיותו של השחקן הבודד ובנכונות לבחון אמיתות מאובנות שנספחו ליצירות קלאסיות”[24].
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אנסמבל עיתים- צבי גורן, 20 שנה לאנסמבל עתי"ם, באתר הבמה, 30 ביולי 2009
- PuppetCinema
- טל גורדון, המסע של צבי סהר בין חלמונים, ריאיון לאתר הבמה, 21 בנובמבר 2018
חוגגים 80 לרנה ירושלמי ו-30 לאנסמבל עיתים - ארוע לכבוד רנה ירושלמי - תאטרון הקאמרי, סרטון בערוץ "אנסמבל עיתים", באתר יוטיוב (אורך: 01:28:14)- "הארכיבאית" באתר סלונה
- צבי סהר ודניאל כהן לוי על "הארכיבאית" ועל פרויקט גנוזים
- נמרוד מירום, בדיוק במידה הנכונה: אתם חייבים ללכת למסע בין חלמונים, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ פרס ישראל לניסן נתיב ורנה ירושלמי, באתר nrg
- ^ שוש אביגל, המלט גמדי, חדשות, 31 באוקטובר 1989
- ^ תמי לוביץ, רינה ירושלמי חזרה מגרמניה עם ביקורות מצוינות והזמנה לחזור לשם עם "וויצק" של גיאורג ביכנר, חדשות, 27 בנובמבר 1990
תמי לוביץ, המלט נוסע לגרמניה, חדשות, 31 באוקטובר 1990 - ^ שוש אביגל, נוסעות לניו יורק, חדשות, 3 בינואר 1992
- ^ שוש אביגל, ירושלמי עשתה את זה שוב, חדשות, 7 באוקטובר 1991
תמי לוביץ, מהמלט לוויצק, חדשות, 12 ביולי 1990 - ^ דוד שליט, ותאמר. ותלך, באתר גלובס, 19 ביוני 2003
- ^ 1 2 יאיר אשכנזי, אולם נחמני 4 ייסגר סופית בגלל סירוב עיריית תל אביב לשפצו, באתר הארץ, 21 ביוני 2016
- ^ בתיה גור, סדק במיתוס, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
נילי ברקן, המיתוס לא נשבר, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2002 - ^ מיכאל הנדלזלץ, לאן נעלמה המנצחת, באתר הארץ, 27 ביוני 2005
- ^ מיכל בעדני, עכבר העיר, התגשמות החלום, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2006
נתי אורנן, עכבר העיר תל אביב, ביער, ביער, באתר הארץ, 19 בינואר 2007
מיכאל הנדלזלץ, אינני יכול להושיט ידי לקוצר ידם, באתר הארץ, 13 בינואר 2007 - ^ ציפי שוחט, עכבר העיר, הדיבוק של רנה ירושלמי, באתר הארץ, 18 ביולי 2008
קובי ניב, לדפוק חתונה, באתר גלובס, 15 ביולי 2008 - ^ איתן בר-יוסף, עכבר העיר, הרצל של רינה ירושלמי: בלי זקן ועם הרבה סגנון, באתר הארץ, 26 במאי 2010
טל פרי, הרצל יאמר, באתר גלובס, 30 ביולי 2009 - ^ מיכאל הנדלזלץ, "הטייפ האחרון של קראפ": זיוף בפרט החשוב ביותר, באתר הארץ, 1 במאי 2012
- ^ רון שוורץ, מתים רק פעם אחת, באתר גלובס, 11 ביולי 2013
מיכאל הנדלזלץ, "המלך הולך למות": יחי המלך דורון, באתר הארץ, 14 ביוני 2013
- ^ תמר רותם, "המלך הולך למות" בבימויה של רינה ירושלמי היא זוכת "קיפוד הזהב" ל-2013, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, פר גינט: חוויה תובענית, אך משתלמת, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2015
- ^ יאיר אשכנזי, הקברט הסאטירי "הפסקת אש" זכה בפרס הצגת השנה בפרינג', באתר הארץ, 19 בנובמבר 2016
- ^ ננו שבתאי, בקט היה מאשר את "סוף משחק" של רנה ירושלמי, באתר הארץ, 4 ביוני 2017
- ^ יאיר אשכנזי, כלת פרס ישראל רנה ירושלמי ירדה למקלט, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2016
- ^ תימורה לסינגר, מסע בין חלמונים: הצגת ילדים שמציתה את הדמיון, באתר גלובס, 5 בינואר 2019
- ^ תיאטרון - מתיא - מבעד לעיני ילדים, באתר www.habama.co.il
- ^ תימורה לסינגר, “המון חיים אצורים בדפים המתים": פרויקט גנוזים מעיר מכתבים ישֵנים, באתר גלובס, 15 בינואר 2021
- ^ יעקב בר-און, "הארכיבאית": הצגה לילית חדשה במכון גנזים בתוך בית אריאלה, באתר מעריב אונליין, 13 בינואר 2023
- ^ יואב בירנברג, העזה, מקוריות ופייטנות, חדשות, 10 בספטמבר 1992
