ויקיפדיה

אנרגיה ברשות הפלסטינית

הרשות הפלסטינית אינה מפיקה נפט או גז טבעי (אותו היא מייבאת) והיא תלויה בעיקר בחברת החשמל הישראלית עבור אספקת החשמל שלה[1]. בשנת 2012, החשמל הזמין בגדה המערבית ובעזה היה 5,370 GW-שעה (3,700 בגדה המערבית ו-1,670 בעזה), בעוד שצריכת החשמל השנתית לנפש (בניכוי אובדן ההולכה) הייתה 950 קוט"ש. הייצור העצמאי של חשמל ברשות מספק פחות מ-10% מהביקוש. מקור האנרגיה המקומי היחיד הוא שדה הגז הימי מרין שבמחלוקת בעזה, ושטרם פותח. הדרישה הפלסטינית לאנרגיה גדלה במהירות, ועלתה ב-6.4% מדי שנה בין 1999 ל-2005.

תחנת הכוח של עזה מופעלת על ידי חברת החשמל הפלסטינית

חברת Palestinian Electricity Transmission Company (PETL), שהוקמה בשנת 2013, היא הרוכשת היחידה של חשמל באזורים שבשליטת הרשות הפלסטינית. היא קונה חשמל מחברת ייצור החשמל הפלסטינית (PPGC), חברת החשמל הישראלית ומדינות שכנות אחרות, אשר מופץ לאחר מכן לשש חברות חלוקת החשמל המחוזיות הפלסטיניות.

מבחינה מבנית, לרשות אין מערכות מספקות של הפצת חשמל. בעיה זו מובילה למגבלות על יעילות החשמל. בנוסף הגדה המערבית ורצועת עזה מקבלות וצורכות אנרגיה בדרכים שונות ומערכות החשמל שלהן אינן מחוברות.

מוצרי נפט

עריכה

כמעט כל הדלק הנוזלי המשמש בשטחים הפלסטיניים מסופק על ידי ישראל או באמצעותה[2]. אספקת הדלק מתבצעת בשני טרמינלים שונים בגדה ומסוף אחד במכשול ישראל-עזה, במעבר כרם שלום. לטרמינלים אלו אין קיבולת אחסון לנפט, ולכן יש להעביר אספקה כמעט מדי יום[3].

במקרה של עזה, נדרש דלק מיובא להפעלת תחנת הכוח בעזה וכן לתחבורה ולגנרטורים. הסולר קיבל מישראל פטור מהסגר על רצועת עזה, עם הגבלות מסוימות, מאז 2007[4].

בשנת 2008 החל חמאס לקנות דלק זול יותר ממצרים, להעביר אותו דרך רשת מנהרות, וסירב לקנות אותו מישראל[5].

בתחילת 2012, אי הסכמה בין הרשות הפלסטינית לחמאס הובילה לכך שמצרים צמצמה את אספקת הדלק שהוברחה דרך המנהרות, בעוד שחמאס המשיך לסרב לקבל דלק מישראל או דרך ישראל. מצרים ניסתה להפסיק את השימוש במנהרות ההברחה לאספקת הדלק, וצמצמה מאוד את האספקה דרך רשת המנהרות. ככל שהמשבר העמיק, חמאס רצה לייבא דלק ממצרים כאשר מסוף רפיח בין מצרים לעזה מצויד להעברת דלק, וסירב לקבל דלק שיועבר דרך כרם שלום[6]. הצעה זו לא עלתה בקנה אחד עם ההסכם של מצרים עם ישראל והרשות. באמצע פברואר החריף המשבר וחמאס דחה הצעה מצרית להכניס דלק דרך כרם שלום. החמאס סירב לכך בטענה שכרם שלום מופעל על ידי ישראל. מצרים לא יכלה לשלוח סולר לעזה דרך מעבר רפיח, המוגבל לתנועת אנשים[7].

בתחילת מרץ, ראש רשות האנרגיה של עזה שוב התעקש שמצרים תעביר דלק דרך רפיח, למרות שמעבר זה לא היה מצויד לטפל ב-500 אלף ליטר הדרושים לרצועה מדי יום. בסוף מרץ, מצרים הסכימה לספק 600 אלף ליטר לעזה מדי יום, אך לא הייתה לה דרך לספק אותם.

ישראל התירה את כניסת הסולר לבתי חולים, וכן שלחה 150 אלף ליטר סולר דרך כרם שלום, שרכש הצלב האדום. באפריל 2012 הגיעו הרשות וחמאס לעסקה, בתיווך הצלב האדום, להעברת דלק דרך כרם שלום, כאשר הדלק יתקבל ברשות, והועבר לאחר מכן לחמאס לאחר שהחמאס שילם לרשות הפלסטינית.

ייצור חשמל

עריכה

בשנת 1999 הוקמה חברת החשמל פלסטינית (PEC) במטרה להקים מתקני ייצור חשמל בשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית.

בשנת 2010, PADICO Holdings, PEC וחברות פלסטיניות אחרות הקימו את פלסטין Power Generation Company (PPGC) כדי לבנות תחנות כוח באזורים שבשליטת הרשות, ולהפחית את התלות הפלסטינית באנרגיה מיובאת.

תחנת הכוח של עזה

עריכה
  ערך מורחב – תחנת הכוח בעזה

תחנת הכוח של עזה היא תחנת הכוח היחידה ברצועת עזה. היא נמצאת בבעלות Gaza Power Generating Company (GPGC), חברה בת של חברת החשמל הפלסטינית (PEC). הוא ממוקם בדרך סלאח א-דין ומופעלת בסולר שמיובא דרך ישראל. בהקמת התחנה היית מעורבת גם חברת האנרגיה האמריקאית אנרון שפשטה את הרגל[8]. היא החלה לפעול ב-2002[9].

לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007, הטילה ישראל סגר על עזה, וצמצמה באופן ניכר את אספקת הדלק, כולל לתחנת הכוח בעזה, וכך גם אספקת החשמל[10]. פיתוח משק האנרגיה בעזה נפסק, בעוד עזה התמודדה עם ביקוש הולך וגובר מצד אוכלוסייה גדלה[11]. במהלך התקפות צבאיות שונות, המטרות הישראליות כללו תשתית אנרגיה ברצועת עזה[12]. בסוף אוקטובר 2007, בתגובה לירי רקטות מתמשך על דרום ישראל, קיצצה ישראל את יצוא הסולר לעזה ב-15% ואת יצוא הבנזין ב-10%, ויצרה הפסקות חשמל ממוקדות של 15 דקות לאחר מתקפת רקטות[13].

עד יוני 2013, סולר שנדרש כדלק לתחנת הכוח הוברח ממצרים, שם הדלק היה אז מסובסד מאוד. מצרים נקטה צעדים נגד מנהרות ההברחה של רצועת עזה, ועצרה את היבוא הזול הזה. עם הפסקת הברחות מסוג זה ועם כמויות מוגבלות של דלק שסופקו דרך ישראל, החלה תחנת הכוח לפעול בהספק חלקי[14].

מכלי הדלק העיקריים של תחנת הכוח בעזה נפגעו מפגז טנק ישראלי במבצע צוק איתן ב-2014, והציתו כ-3 מיליון ליטר של דלק. בתחילה דווח כשמתקן נהרס ויצריך שנה של תיקונים, אך הוא חזר לפעול תוך מספר שבועות[15].

ב-2018 החלה קטר לממן דלק לתחנת הכוח בעזה. נשיא הרשות מוחמד עבאס התנגד להסדר, משום שהרשות הפלסטינית לא תוכל לגבות מיסים על הדלק שסופק[16].

באוגוסט 2019, בעקבות ירי רקטות מרצועת עזה, קיצצה ישראל בחצי את כמות הדלק שסיפקה לתחנת הכוח של עזה. לפני הקיצוץ היו לתושבים שש שעות חשמל ואחריהן 12 שעות של הפסקת חשמל, והוא ירד לפרקי זמן של ארבע שעות בלבד מדי יום[17].

באוגוסט 2020, בעקבות שיגור בלוני תבערה מרצועת עזה שגרמו לשריפות בדרום ישראל, השעתה ישראל את משלוחי הדלק לרצועת עזה, וכתוצאה מכך השבתה את תחנת הכוח של עזה בתוך שבוע. בספטמבר 2020, תיווכה קטר בהפסקת אש בין ישראל לחמאס. במשך שנת 2021, ואולי גם בשנים קודמות, קטאר שילמה עבור דלק עבור תחנת הכוח של עזה[18]. העברות הדלק לתחנת הכוח הופסקו על ידי ישראל במהלך מלחמת עזה במאי 2021 וחודשו עד סוף יוני.

תחנת הכוח בג'נין

עריכה
  ערך מורחב – תחנת הכוח בג'נין

ב-2011 אישרה הרשות את הצעת חברת PPGC להקמת תחנת הכוח בג'נין, בצפון הגדה המערבית[19]. PPGC רכשה קרקע עבור הפרויקט בג'לאמה, נפת ג'נין. תחנת הכוח בג'נין מתוכננת כתחנת כוח מופעלת בגז טבעי, בהספק ייצור של כ-450 מגה וואט. תחילה התנהל משא ומתן עם בעלי השליטה במאגר תמר על מנת לרכוש מהם גז טבעי עבור התחנה[19]. אחר כך, בינואר 2014, נחתם הסכם לאספקת גז ממאגר לוויתן[20]. הסכם זה בוטל במרץ 2015 לטובת אספקה משדה הגז הימי בעזה[21]. ייצור החשמל היה צפוי להתחיל בסוף 2023 ולספק כ-40% מצרכי החשמל השנתיים הן של הגדה המערבית והן של רצועת עזה, עם כושר ייצור שנתי כולל של כ-3,700 GWh[22]. הרשות העניקה לחברת החשמל הפלסטינית זכות בלעדית לייצר חשמל ברצועת עזה, ולמכור אותו למוסדות בבעלות הרשות או בניהולו למשך 20 שנה, אשר ניתן להאריך לכל היותר לשתי קדנציות רצופות של חמש שנים. החשמל המיוצר בתחנת הכוח בג'נין יימכר ל-PETL.

משבר החשמל בעזה

עריכה

נכון לשנת 2017, צורכי האנרגיה הרגילים של עזה נאמדו בכ-400-600 מגה וואט (MW) לאספקה מלאה של 24 שעות ביממה לכל התושבים. החשמל של עזה מסופק בדרך כלל על ידי תחנת הכוח היחידה שלה בדיזל, בעלת דירוג נומינלי של 60-140 מגה וואט (הנתונים משתנים בהתאם לדרגת הפעולה והנזק למפעל) ואשר נשענת על סולר גולמי, אשר מיובא דרך ישראל. 125 מגוואט נוספים מסופקת על ידי ישראל באמצעות 10 קווי מתח, ו-27 מגוואט מסופקת על ידי מצרים. אפילו בתנאים רגילים, האספקה המדורגת הנוכחית של עזה אינה מספקת כדי לענות על הצרכים ההולכים וגדלים של עזה.

משבר החשמל בעזה הוא תוצאה של המתיחות בין חמאס השולט ברצועת עזה לבין הרשות הפלסטינית שבשליטת הפת"ח, השולטת בגדה המערבית, על הכנסות ממסים, מימון רצועת עזה וסמכות פוליטית. תושבי עוטף עזה מקבלים חשמל לכמה שעות ביום על בסיס האפלה מתגלגלת. כתוצאה מהמשברים הצטמצמה תחנת הכוח של עזה ולאחר מכן הפסיקה לפעול עקב מחסור בדלק, וגם כמות החשמל המיובאת מישראל וממצרים הצטמצמה[23].

בגלל מחסור באספקת החשמל, חלק מתושבי עזה ומוסדות ממשלתיים משתמשים בגנראטורים חשמליים פרטיים, פאנלים סולאריים ויחידות אל-פסק כדי לייצר חשמל כאשר חשמל רגיל אינו זמין. מקורות כוח חלופיים אלה תלויים בזמינות הדלק.

יבוא חשמל

עריכה

חברת החשמל הישראלית מספקת את רוב החשמל בשטחים הפלסטיניים. PETL היא הקונה הבלעדי של החשמל המיובא לחלוקה באזורי הגדה המערבית A ו-B וברצועת עזה, אשר בתורה מספקת את החשמל לשש חברות ההפצה הפלסטיניות. בשטחי הגדה המערבית C, לרבות בהתנחלויות, חברת החשמל מספקת את החשמל ישירות.

בנסיבות רגילות סיפקה חברת החשמל 125 מגה-ואט של חשמל לרצועת עזה באמצעות עשרה קווי מתח גבוה, אשר קיבלו פטור מהמצור על רצועת עזה, עם הגבלות מסוימות. PETL קונה גם 27 MW של חשמל ממצרים לחלוקה ברצועת עזה. ב-2008 הודיעה מצרים כי תספק את כל החשמל לרצועת עזה במקום ישראל, אך הדבר לא יצא לפועל[24]. במאי 2021, במהלך משבר ישראל-פלסטין של 2021, רקטות תועה ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר ישראל פגעו בחמישה מתוך עשרת קווי החשמל המספקים חשמל מישראל לרצועת עזה, והפחיתו קשות את אספקת החשמל. חברת החשמל הצהירה בזמנו כי אין ביכולתה לתקן את הקווים, ולאחר הפסקת הקרבות פרסם הסתדרות עובדי חברת החשמל הודיעו שיסרבו לתקן את המתקנים עד שהאסירים הישראלים של חמאס יוחזרו[25].

בגדה המערבית, PETL קונה כ-5% מהחשמל מחברת החשמל של Jordan Electric Power (JEPCO) כדי להפיץ רק בנפת יריחו.

העברת חשמל

עריכה

חברת החשמל הפלסטינית (PETL) הוקמה בשנת 2013, וכיום היא הרוכשת היחידה של חשמל בשטחים הפלסטיניים, אם כי היא פועלת למעשה רק באזורי הגדה המערבית A ו-B, שם היא קונה חשמל מחברת החשמל וחלקם מירדן. חברת החשמל מחלקת חשמל בשטחי גדה המערבית.

תחנת משנה ליד ג'נין מופעלת מאז יולי 2017 על ידי חברת PEC, ומסוגלת לספק עד 135 MW, אשר נרכש מחברת החשמל של ישראל כדי לספק חשמל לצפון הגדה המערבית. באוקטובר 2020 העבירה ישראל את השליטה על שלוש תחנות משנה נוספות בגדה המערבית לידי הרשות. שלוש תחנות המשנה נבנו על ידי חברת החשמל וממונו על ידי בנק ההשקעות האירופי. שתיים מהתחנות מנוהלות על ידי PETL, ואילו השלישית מנוהלת על ידי JDECO[26].

PETL מחלק חשמל לחמש חברות חלוקת החשמל המחוזיות הפלסטיניות הפועלות באזורי הגדה המערבית A ו-B, אשר בתורן מחלקות ללקוחות באזורי הרישוי שלהם.

חלוקת חשמל

עריכה

ישנן שש חברות חלוקת חשמל שקיבלו רישיון מהרשות הפלסטינית לחלק חשמל ללקוחות בתוך אזורי הזיכיון הבלעדיים שלהם. חמישה נמצאים באזורי הגדה המערבית A ו-B: חברת החשמל מחוז ירושלים (JDECO); חברת חלוקת החשמל הצפונית (NEDCO), המכסה את שכם ואזור ג'נין, וחברת טובאס לחלוקת חשמל (TEDCO), המשרתות את החלקים הצפוניים של הגדה המערבית; וחברת החשמל לחברון (HEPCO) וחברת החשמל הדרומית (SELCO), המשרתות את החלקים הדרומיים של הגדה המערבית. חברת חלוקת החשמל בעזה (GEDCO) היא מפיץ החשמל הבלעדי ברצועת עזה. חברת החשמל מחלקת חשמל בשטחי גדה המערבית.

JDECO הוא מפיץ החשמל הגדול והוותיק ביותר בגדה המערבית, הקיים מתקופת השלטון הירדני בגדה המערבית . אזור הרישוי של JDECO מכסה את אזור מזרח ירושלים, בית לחם, רמאללה ויריחו. JDECO רוכשת גם כ-5% מהחשמל שלה מ-JEPCO של ירדן, שנמצאת בשימוש רק במחוז יריחו. JDECO מספקת חשמל ל-30% ממשקי הבית בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. פעילותה של JDECO במזרח ירושלים מוסדרת על ידי רשות החשמל, ובגדה המערבית על ידי הרשות הפלסטינית (הרשות הפלסטינית) או, במקרים מסוימים, על ידי המנהל האזרחי הישראלי .

היסטוריה

עריכה

לאחר כיבוש הגדה המערבית ב-1967, הסכמים לחלוקת חשמל לגדה המערבית מירדן בוטלו על ידי הממשל הצבאי הישראלי. צו 389 משנת 1970 הקנה את השליטה במשאבי האנרגיה לסמכות שימנה המפקד הצבאי. למנהל האזרחי הישראלי הייתה הסמכות לספק חשמל להתנחלויות הישראליות, כמו קריית ארבע . חברת החשמל הוסמכה לספק ולמכור חשמל לעיריית חברון. עד 1980, חברת החשמל החזיקה בזיכיון לכל אספקת החשמל בגדה המערבית.

ב-1994, עם חתימת הסכמי אוסלו, הפכה הרשות הפלסטינית לאחראית לעניינים אזרחיים באזורי הגדה המערבית A ו-B, אך לא באזור C, וברצועת עזה.

בשנת 1999 הוקמה חברת החשמל פלסטינית (PEC) בשטחים הפלסטיניים כחברה בת של חברת החשמל של פלסטין. מניות PEC נרשמו ב- Palestine Exchange בשנת 2004, כאשר 33% ממניותיה נמצאות בבעלות בעלי מניות ציבוריים ו-67% בבעלות חברות מייסדות. המטרות העיקריות של PEC הן הקמת מפעלי ייצור חשמל בשטחי הרשות הפלסטינית וביצוע כל הפעולות הדרושות לייצור והפקת חשמל. בשנת 2010, PADICO Holdings, PEC וחברות פלסטיניות אחרות הקימו את פלסטין Power Generation Company (PPGC) כדי לבנות תחנות כוח באזורים שבשליטת הרשות, ולהפחית את התלות הפלסטינית באנרגיה מיובאת.

בשנת 1999 קיבלה קבוצת BG רישיון חיפוש על ידי הרשות, ובשנת 2000 גילתה החברה גז טבעי כ-36 קילומטרים (22). mi) מהחוף בים התיכון בשדה הגז הימי של עזה. נכון לשנת 2021, ניצול שדה הגז עדיין נתון למשא ומתן.

חוב לחברת החשמל

עריכה
  ערך מורחב – חובות רשויות פלסטיניות לחברת החשמל לישראל

חברת החשמל מוכרת חשמל לחברת חברת החשמל המזרח-ירושלמית (JDECO) ולרשות הפלסטינית, המוכרת אותם לארבע חברות חלוקת החשמל המחוזיות הפלסטיניות האחרות בגדה המערבית ולחברת חלוקת החשמל של עזה (GEDCO) ב- את רצועת עזה. המפיצים מספקים חשמל ללקוחות באזורי הרישוי שלהם בשטחי הגדה המערבית A ו-B ורצועת עזה. המפיצים תלויים בכך שלקוחותיהם ישלמו את חשבונותיהם כדי לאפשר למפיצים לשלם לחברת החשמל או לרשות הפלסטינית עבור החשמל שסופק. מנהלת Northern Electric, למשל, הפציר בלקוחותיה לשלם את החשבונות שלהם. רוב החוב לחברת החשמל הוא של הרשות ו-JDECO. חברת החשמל מסרה כי היא מפסידה 85 מיליון ש"ח בחודש על אספקת חשמל לשכם וג'נין שלא שולם עבורה, מה שגורם למרבית ההפסד הרבעוני שלה. JDECO, למשל, ב-2012 הייתה חייבת לחברת החשמל 458 מיליון ₪.

בפברואר 2015, הרשות ומפיצי החשמל הפלסטינים היו חייבים לחברת החשמל סך של 1.9 מיליארד ש"ח (כ-500 מיליון דולר). ב-23 בפברואר, לאחר הודעות רבות, ניתקה חברת החשמל את החשמל לכמה ערים בגדה המערבית למשך כ-45 דקות.יומיים לאחר מכן הוא שוב ניתק את החשמל, ואמר שזו אזהרה לרשות להתחיל לפרוע את החוב. הפלסטינים האשימו את ישראל ואת חברת החשמל בענישה קולקטיבית, בעוד חברת החשמל אמרה שהיא חייבת לפעול ללא תלות בממשלה ומתייחסת למפיצי החשמל הפלסטינים כפי שהיא מתייחסת לכל לקוח שלא שילם את חשבונותיה[27].

במרץ 2016 עמדו החובות על 1.7 מיליארד ש"ח (כ-460 מיליון דולר). ב-31 במרץ ניתקה חברת החשמל את אספקת החשמל באזור יריחו, ב-4 באפריל באזור בית לחם, ולמחרת באזור חברון. ב-6 באפריל החזירה חברת החשמל את מלוא הכוח לגדה המערבית לאחר שקיבלה תשלום של 20 מיליון שקל, והסכמה למתן לוח פירעון חוב מלא בתוך שבעה ימים[28].

באפריל 2017 הודיעה הרשות לחברת החשמל כי היא תשלם רק 25 מיליון ש"ח מתוך החשבון החודשי של 40 מיליון ש"ח לעזה והורתה לחברת החשמל לצמצם את האספקה ברצועה[29]. חברת החשמל צמצמה את האספקה לעזה בחודשים מאי ויוני 2017, בטענה שהמחלוקת בין חמאס לרשות הפלסטינית היא עניין פלסטיני פנימי[30].

במאי 2018 הסכימה PETL לפרוע את חובה של הרשות בהיקף של כמעט מיליארד ש"ח. באפריל 2019 עמדו החובות על 2.0 מיליארד ש"ח (כ-540 מיליון דולר), והרשות הפסיקה את כל התשלומים לחברת החשמל[31].

ביולי 2019, בהסכמת הרשות, נוכו 300 מיליון ש"ח ממסים שנמשכו על ידי ישראל עבור הרשות והחלו כנגד חוב חברת החשמל[32].

ב-8 בספטמבר 2019, החוב עמד על 1.7 מיליארד ש"ח (כ-460 מיליון דולר) וחברת החשמל הודיעה על כוונתה להפסיק את החשמל. חודשיים קודם לכן קבע בית המשפט העליון בישראל כי על חברת החשמל להודיע 35 יום לפני שהיא תוכל לנתק את החשמל.

ב-28 בדצמבר 2019, חברת החשמל החלה בהפסקות חשמל ספורדיות של שלוש שעות באזורי JDECO, כדי ללחוץ על תשלום של כ-519 מיליון דולר ש-JDECO חייבת.בינואר 2020, הפסקות החשמל פסקו לאחר ש-JDECO שילמה 740 מיליון ש"ח (214.21 מיליון דולר).

באוגוסט 2023 דווח כי חוב החשמל הפלסטיני תפח ל–2 מיליארד שקל[33].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אורה קורן, חברת החשמל תספק חשמל לפלסטינים ב-2.8 מיליארד שקל בשנה, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2018
  2. ^ אבי בר-אלי, ציר האנרגיה הישראלי-פלשתיני: חשמל, דלק ומים ב-3.5 מיליארד שקל בשנה, באתר הארץ, 18 ביוני 2007
  3. ^ עמוס הראל, מעבר כרם שלום לרצועת עזה ייסגר ממחר להעברת דלק וסולר, באתר הארץ, 16 ביולי 2018
  4. ^ יובל אזולאי, ישראל: הבוקר תחודש אספקת דלק לחשמל בעזה, "לא קרה שום אסון", באתר הארץ, 19 באוגוסט 2007
  5. ^ עמירה הס, בעלי המנהרות ברצועת עזה הפכו לדור הסוחרים החדש שחמאס מקפיד לטפח, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2008
  6. ^ אבי יששכרוף, מצרים עצרה את זרימת הדלק, ועזה יושבת בחושך, באתר הארץ, 15 בפברואר 2012
  7. ^ אבי יששכרוף, מחריף משבר הדלק בעזה: בתיה"ח צפויים להתנתק מחשמל, באתר הארץ, 18 בפברואר 2012
  8. ^ נתן גוטמן, אנרון השקיעה 140 מיליון דולר בבניית תחנת כוח בעזה, באתר הארץ, 3 במרץ 2002
  9. ^ ליאור גרינבאום, ‏הרשות הפלשתינית תחל השבוע בהפקת חשמל בתחנת הכוח בעזה; תופעל בגז טבעי, באתר גלובס, 3 בפברואר 2002
  10. ^ יובל יועז, בג"ץ אישר צמצום אספקת הדלק והסולר לעזה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2007
  11. ^ ג'קי חורי, משבר החשמל בעזה מחריף: הביקוש עולה, האספקה מצטמצמת והזעם מתפרץ, באתר הארץ, 7 בינואר 2017
  12. ^ עמירה הס, גם המפעל שאמור לשקם את עזה נהרס לגמרי, באתר הארץ, 27 בפברואר 2009
  13. ^ יובל יועז, בג"ץ: לעכב בשלושה שבועות לפחות את צמצום אספקת החשמל לעזה, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2007
  14. ^ הריאט שרווד וחאזם בלושה, הגרדיאן, הצבא המצרי סוגר את צינור החמצן הכלכלי לעזה, באתר הארץ, 21 ביולי 2013
  15. ^ ג'אסט ויז'ן, עזה לא צריכה להמשיך לחכות בחושך, באתר "שיחה מקומית", 5 באוקטובר 2014
  16. ^ ג'קי חורי, סולר במימון קטאר החל לעבור לרצועת עזה, חרף מאמצי הסיכול של עבאס, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2018
  17. ^ יניב קובוביץ,, בעקבות הירי מהרצועה, נתניהו הורה לקצץ בחצי את העברת הדלק לעזה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2019
  18. ^ יניב קובוביץ, באישור ישראל: קטאר העבירה לעזה יותר ממיליארד דולר מאז 2012, באתר הארץ, 10 בפברואר 2019
  19. ^ 1 2 לילך ויסמן, ‏יוזמה פלסטינית: תחנת כוח שתופעל בגז מ"תמר", באתר גלובס, 28 בפברואר 2011
  20. ^ ערן אזרן, הסכם לשותפות בלווייתן: ימכרו גז לרשות הפלסטינית ב-1.2 מיליארד ד', באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2014
  21. ^ אבי בר-אלי, הפלסטינים משהים את הסכם הגז עם לווייתן עד לאחר הבחירות, באתר TheMarker‏, 11 במרץ 2015
  22. ^ הדי כהן, ‏אושר: תוקם תחנת כוח ברש"פ שתפעל ע"י גז טבעי, באתר גלובס, 11 באפריל 2016
  23. ^ ג'קי חורי, חברת החשמל בעזה: תחנת הכוח היחידה שהיתה פעילה ברצועה הושבתה, באתר הארץ, 13 ביולי 2017
  24. ^ מצרים: פועלים לספק כל החשמל לעזה, באתר הארץ, 27 בפברואר 2008
    עמוס הראל, מצרים תספק את החשמל לרצועת עזה במקום ישראל ?, באתר הארץ, 19 במרץ 2008
  25. ^ ישראל פישר, עובדי חברת החשמל: לא נתקן את קווי החשמל לעזה אם לא יוחזרו גולדין, שאול ומנגיסטו, באתר הארץ, 20 במאי 2021
  26. ^ ג'קי חורי, חברת החשמל העבירה לאחריות הרשות הפלסטינית שלוש תחנות משנה בגדה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2020
  27. ^ אקטיבסטילס, ניתוק זרם החשמל לערים בגדה המערבית הוא ענישה קולקטיבית, באתר "שיחה מקומית", 26 בפברואר 2015
  28. ^ אבי בר-אלי, כך קטן חוב החשמל הפלסטיני: תספורת של 560 מיליון שקל - ומתנה מישראל, באתר TheMarker‏, 14 בפברואר 2017
  29. ^ ברק רביד, הרשות הפלסטינית לישראל: מפסיקים לממן את אספקת החשמל הישראלי לעזה, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
  30. ^ ג'קי חורי, 45 דקות פחות: ישראל קיצצה את אספקת החשמל לרצועת עזה, באתר הארץ, 19 ביוני 2017
  31. ^ חגי עמית, רגע לפני הבחירות – הרשות הפלסטינית הפסיקה לשלם את חשבונות החשמל לישראל, באתר TheMarker‏, 4 באפריל 2019
  32. ^ אורה קורן, חברת חשמל תקבל חצי מיליארד שקל מכספי המסים של הרשות הפלסטינית, באתר TheMarker‏, 28 ביולי 2019
  33. ^ אבי בר-אלי, חוב החשמל הפלסטיני תפח ל–2 מיליארד שקל, ומאתגר את ממשלת הימין על־מלא, באתר TheMarker‏, 1 באוגוסט 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנרגיה_ברשות_הפלסטינית&oldid=39725543"