אנריקו דה ניקולה

אנריקו דה ניקולה
Enrico De Nicola
	אנריקו דה ניקולה, 1948
לידה	9 בנובמבר 1877; נאפולי, קמפניה, ממלכת איטליה
פטירה	1 באוקטובר 1959 (בגיל 81); טורה דל גרסו, איטליה
מדינה	איטליה
מקום קבורה	בית קברות פוג'וראלה, נאפולי
השכלה	אוניברסיטת נאפולי פדריקו השני (1896); Liceo Statale Antonio Genovesi ;
מפלגה	המפלגה הליברלית האיטלקית
דת	קתולי
	1 בינואר 1948 – 12 במאי 1948; (133 ימים)
	1 בינואר 1948 – 12 במאי 1948; (133 ימים)
	1 בינואר 1946 – 1 בינואר 1948; (שנתיים)
	לואיג'י אינאודי ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (5 ביוני 1956); Chief of the Military Order of Italy; הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; President of order of the Star of Italian Solidarity ;
חתימה

אנריקו דה ניקולה (באיטלקית: ‏Enrico De Nicola^ⓘ‏^Ⓘ‏; ‏9 בנובמבר 1877 – 1 באוקטובר 1959) משפטן, עיתונאי ופוליטיקאי איטלקי שכיהן כנשיא איטליה הראשון, לאחר פירוק איטליה הפשיסטית שימש כראש מדינה הזמני בתקופת המעבר בין איטליה הפשיסטית לרפובליקה האיטלקית בין השנים 1946–1948.

ביוגרפיה

אנריקו דה ניקולה נולד ב-9 בנובמבר 1877 בנאפולי, בממלכת איטליה. לאחר שסיים ללמוד משפטים באוניברסיטת נאפולי פדריקו השני בשנת 1896, הוא התפרסם כאחד מעורכי הדין הפליליים הטובים ביותר באיטליה. הוא נכנס לפוליטיקה בשנת 1909 כשהצטרף למפלגה הליברלית האיטלקית. הוא מילא תפקידים ממשלתיים שונים בין השנים 1921-1913, ביניהם תת-מזכיר המדינה במשרד המושבות תחת ממשלתו של ג'ובאני ג'וליטי ותת מזכיר המדינה לענייני אוצר בממשלתו של ויטוריו אמנואלה אורלנדו. ב-26 ביוני 1920 נבחר לתפקיד נשיא בית הנבחרים של איטליה וכיהן בתפקיד זה עד 25 בינואר 1924. בשנת 1929 הוא נבחר על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי להיות חבר בבית הנבחרים, אך דה ניקולה סירב. הוא פרש מהחיים הפוליטיים עם בחירתו של בניטו מוסוליני ועליית הפשיזם לשלטון האיטלקי.

לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, הוא חזר לעסוק בפעילות משפטית. לאחר נפילתו של מוסוליני וסיום תקופת הפשיזם באיטליה, ניסה המלך ויטוריו אמנואלה השלישי לטשטש את שיתוף הפעולה שהיה בין המשטר הפשיסטי של מוסוליני והמלוכה האיטלקית. תפקידו של ויטוריו אמנואלה השלישי עבר לידיו של אומברטו השני. אומברטו השני קיים משאל עם שהוביל להדחתו וכינון משטר דמוקרטי באיטליה. לאחר הדחתו של אומברטו, ממלכת איטליה חדלה מלהתקיים וראש ממשלת איטליה אלצ'ידה דה גספרי נותר כראש המדינה. בעקבות הבחירות שנערכו במדינה ב-28 ביוני 1946 נבחר דה ניקולה על ידי הסנאט האיטלקי להיות ראש המדינה הזמני עם יותר מ-80% מהקולות.

לימים יאמר ג'וליו אנדראוטי כי דה ניקולה, צנוע ככל שהיה, לא היה בטוח אם לקבל את המינוי, והוא הסכים לאחר התעקשות של מנהיגים פוליטיים בתקופה. ב-25 ביוני 1947 התפטר דה ניקולה מתפקידו כראש המדינה עקב בעיות בריאותיות, אך למחרת הסנאט בחר בו שוב לתפקיד לאחר שיזהה בהתפטרותו מעשה של צניעות וענווה.

ב-1 בינואר 1948 נבחר להיות נשיא איטליה הראשון. הוא נמנע מלהתמודד לבחירות נוספות והתפטר מתפקידו. הוא הפך לסנאטור לכל החיים עקב היותו ראש המדינה לשעבר. דה ניקולה שימש כנשיא בית המשפט לחוקה של איטליה בין השנים 1957-1956.

דה ניקולה נפטר בעירייה טורה דל גרסו בנפת נאפולי בשנת 1959. הוא הותיר אחריו אשה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנריקו דה ניקולה בוויקישיתוף

מידע על אנריקו דה ניקולה (באנגלית)
אנריקו דה ניקולה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)