אסון השרפה בוואדי סלוקי

תאונה מבצעית של צה"ל בדרום לבנון

אסון השרפה בוואדי סלוקי היה תאונה מבצעית שהתרחשה ב-28 באוגוסט 1997, במפגש הנחלים ואדי אל-בריך עם ח'לת-צלח-סעד וח'לת אל-עוג'א כ - 800 מטרים מזרחית לנחל סלוקי, דרום לבנון, במהלכה נספו חמישה לוחמים מחטיבת גולני ונפצעו חמישה נוספים.

אסון השרפה בוואדי סלוקי
מלחמה: הלחימה בדרום לבנון
תאריך התחלה: 28 באוגוסט 1997
תאריך סיום: 28 באוגוסט 1997
מקום: נחל סלוקי, דרום לבנון
33°16′38.5″N 35°26′28.1″E / 33.277361°N 35.441139°E / 33.277361; 35.441139
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

חזבאללהחזבאללה  חזבאללה

מפקדים

סרן אופיר לויוס
סגן דותן דרוק

כוחות

15 לוחמים מגדוד 13 של חטיבת גולני

מחבלי ארגון חזבאללה

אבדות

5 חיילים הרוגים ו-5 פצועים

5 מחבלים הרוגים.

(למפת לבנון רגילה)

המארבעריכה

ב-27 באוגוסט כשעה לפני הזריחה, הגיע כוח מגדוד 13 שכלל חמישה עשר לוחמי מחלקה 2, בפיקוד המ"פ, סרן אופיר לויוס[1] והמ"מ, סגן דותן דרוק, לנחל סלוקי, ופרס מארב למחבלי אמל. הכוח נחלק לשלוש עמדות אש שמוקמו על שתי שלוחות נפרדות באפיק הנחל. על העמדה הראשונה פיקד מפקד המחלקה, דרוק, על השנייה מפקד הפלוגה, לויוס, ואילו על השלישית סמל המחלקה חן נחום. בבוקר יום המחרת, 28 באוגוסט, זיהה הכוח שתי חוליות נפרדות של מחבלים הנעות בקרבתם. הכוח פתח באש, הרג שני מחבלים וריתק למקומם שלושה נוספים באש מקלעים ונשק קל. שני מסוקי קרב מסוג קוברה הוזעקו לנקודת ההיתקלות כדי לספק סיוע באש ובתצפית. המסוקים ירו אש תותחים לתוך השיח אליו נכנסו המחבלים[2]. לאחר למעלה משלוש שעות מתחילת ההתקלות וכניסת חולית המחבלים שהייתה על השלוחה ממול לתוך שיח, ולאחר שספגו אש מהמארב ומתותחי המסוקים, החלו המחבלים לצאת מהשיח, שככל הנראה היה בו סלע גדול שהגן עליהם, ונורו על-ידי כוח המארב. ירי זה על חולית המחבלים שיצאה מהשיח נמשך עד להגעת האש לפיצול הוואדיות, עת נפגע ונהרג המחבל האחרון מתוך השלושה. עם הגעת האש לפיצול הוואדיות בו שהה כוח המארב, היא החלה להתפשט במהירות והכוח נחלץ מהעמדות. מחבל נוסף (שישי) עזב את השטח עוד לפני הפתיחה באש, וככל הנראה היה מורה הדרך שהוביל את החוליה בוואדי.

השרפהעריכה

בעקבות זיהוי המחבלים, טיווח צה"ל אש ארטילרית לאזור אפיק נחל הסלוקי, שהיה סבוך ומכוסה בצמחייה שהייתה יבשה בעונה זו של השנה. עם פגיעת הפגזים באפיק הנחל ניצתה דליקה. רוחות עזות סייעו לאש להתפשט באזור, ומנגד תמונת המצב כפי שהצטיירה למפקדים בשטח כמו גם בחפ"ק הגדודי והחטיבתי, הייתה כי האש מרוחקת מן הכוח, וכי הלוחמים אינם מצויים בסכנה מיידית ושאין צורך לשנות מיקום או לסגת. השילוב בין הרוחות העזות לתנאי השטח ובעיקר היווצרות "אפקט הארובה" עם הגעת האש לפיצול הוואדיות גרם לאש להתפשט במהירות, ועד מהרה נלכדו החיילים בלב דליקה בשטח קשה לתנועה. כל עמדה נחלצה בעצמה והכוח נמלט מהאש, חלק מהלוחמים ניתקו משאר הכוח עמו היו בעמדה במארב[3]. לוחמי יחידת החילוץ של חיל האוויר - 669 הוזעקו על גבי מסוק אנפה ומסוק יסעור לזירת האירוע ועסקו בחילוץ הכוח הלכוד[4]. אל השטח הגיעו חבורות הפיקוד הקדמיות (חפ"ק) של מפקד הגדוד, מפקד החטיבה המרחבית ומפקד חטיבה מרחבית נוספת, חלקם חברו לכוח המ"פ והמ"מ שנותרו עדיין בשטח וחלקם סרקו ואיתרו לוחמים שנהרגו. לאחר סיום פעולות פינוי ההרוגים והפצועים ויציאת מסוקי הפינוי לכיוון ישראל, עזב הכוח את השטח ונעה בחזרה למוצב טייבה[2].

תוצאות האירועעריכה

השרפה קיפחה את חייהם של חמישה מלוחמי חטיבת גולני: סמל ידג שמעון, סמ"ר רועי שוקרון, סמ"ר אורן זריף[5], סמל שומטו קסהון, סמ"ר אושרי שוורץ. חמישה לוחמים נוספים נפצעו ואושפזו[6]. מפקד הכוח, לויוס, סבל מכוויות בעצמו אולם סירב להתפנות לבית החולים עד אשר הורה לו מפקד חטיבת גולני דאז, אל"ם ארז גרשטיין, להתפנות לבית החולים[3].

לאחר סיום התפנות הכוחות שנותרו מהשטח, נערך תחקיר בראשות הרמטכ"ל בו נכחו צמרת פיקוד הצפון וגורמים מהמטה הכללי. בתחקיר הוצגו עיקרי האירוע על שלביו תוך מיקוד בהתקלות ובחילוץ מהשריפה.

יום לאחר האירוע מינה הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, ועדת חקירה והעמיד בראשה את עוזר ראש אג"ם דאז, האלוף גבי אשכנזי. בנוסף כללה הוועדה את אל"ם שמואל זכאי, אל"ם אשל פשטי, איש חיל התותחנים, אל"ם חזי לוי, סא"ל רחמים כהן, בעברו מפקד גדוד 890, וסא"ל רם כורש. לאחר תחקיר במשך כחודש הוועדה גיבשה מסקנות שהיו הבסיס לדו"ח הפצ"ר, תא"ל אורי שהם. הדו"ח קבע כי נושא ההתמודדות עם אש בסיטואציה מבצעית לא תורגל כיאות, וכי הקצינים והמפקדים לא יכלו לצפות את התפתחותו של אירוע כגון זה. מכיוון שכך אין לראות בהם אחראים פלילית או פיקודית לכשלים שהובילו לאסון. הוועדה ציינה כי יש להסב את לב המפקדים באירוע לטעויות בשיקול הדעת שגילו במהלכו. עוד ציינה לחיוב הוועדה במסקנותיה את אחד מטייסי המסוקים שפעל לחילוץ הלוחמים על עוז רוחו[2]. לאחד מטייסי המסוקים הוענקה תעודת הערכה מאת מפקד חיל האוויר על פועלו[7].

לקריאה נוספתעריכה

  • חיים הר-זהב, לבנון המלחמה האבודה, תל אביב: הוצאה עצמית, 2019,ISBN 10335999659

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אופיר לויוס (1999-2000), באתר גדס"ר גולני.
  2. ^ 1 2 3 עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ 1 2 חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005.
  4. ^ עמרי אסנהיים, ‏עמרי אסנהיים חוזר לאסון הסלוקי, באתר ‏מאקו‏‏, ‏24 באפריל 2012‏.
  5. ^ יוסי יהושוע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, 15.07.2011.
  6. ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמודים 172-173.
  7. ^ ליאור שליין, צל"ש ללוחם יחידה 669 שהשתתף בחילוץ נפגעי אסון השייטת, בטאון חיל האוויר, גיליון 120, אפריל 1998