אראם חאצ'טוריאן

(הופנה מהדף ארם חצ'אטוריאן)

אראם חאצ׳טוריאןארמנית: Արամ Խաչատրյան, בגאורגית: არამ ხაჩატურიანი, ברוסית: Аpaм Ильич Xaчaтypян‏; 6 ביוני 19031 במאי 1978) היה מלחין ממוצא ארמני, שהושפע מהזרם הלאומי במוזיקה הקלאסית ושילב ביצירותיו סממנים עממיים ממולדתו גאורגיה.

אראם חאצ'טוריאן
Արամ Խաչատրյան
Aram Khachaturian, Pic, 17.jpg
לידה 24 במאי 1903 (יוליאני)
טביליסי, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1978 (בגיל 74)
מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1926 - 1 במאי 1978 (כ־52 שנים)
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה, אוניברסיטת מוסקבה, Gnessin State Musical College, הקונסרבטוריון של מוסקבה, האקדמיה הרוסית למוזיקה על שם גנסין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, כוריאוגרף, מוזיקולוג, מחנך מוזיקה, מרצה באוניברסיטה, פסנתרן, מלחין של מוזיקה לסרטים, איש חינוך, פוליטיקאי, צ'לן עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה art music, בלט, סימפוניה, מוזיקה קאמרית, פסקול סרטים, מוזיקת ליווי, בלט, מוזיקה קלאסית, קונצ'רטו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית, ארמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו, פסנתר, כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Nina Makarova (19331976) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס המדינה על שם סטלין (1941)
  • פרס ברית המועצות (1971)
  • עיטור לנין (5 ביוני 1973)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (5 ביוני 1973)
  • עיטור מהפכת אוקטובר (1971)
  • אמן העם של ברית המועצות (1954)
  • פרס לנין (1959)
  • אמן של כבוד של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית
  • מדליית ההגנה על מוסקבה
  • מדליה על הגנת הקווקז
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • מדליית הפטיש והמגל (5 ביוני 1973)
  • עיטור לנין (4 בנובמבר 1939)
  • עיטור לנין (5 ביוני 1963)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (24 בנובמבר 1945)
  • עיטור הדגל האדום של העמל (14 באוקטובר 1966)
  • פרס המדינה על שם סטלין (1943)
  • פרס המדינה על שם סטלין (1946)
  • פרס המדינה על שם סטלין (1950)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1947)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית (1955)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית של גאורגיה (1963)
  • אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית האזרית (1973)
  • פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1944)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (1974)
  • מסדר ההצטיינות בתרבות של פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
www.khachaturian.am
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

חאצ׳טוריאן נולד בטביליסי שבאימפריה הרוסית (בימינו בירת גאורגיה), למשפחה ארמנית ענייה.

בשנת 1921 נסע אל אחיו במוסקבה והחל ללמוד ביולוגיה בלי לדעת את השפה הרוסית, אך הכישרון המוזיקלי הטבעי שהראה היה גדול כל כך, עד שהסכימו לקבלו למכון גנסין. שם למד חאצ׳טוריאן צ׳לו אצל מיכאיל גנסין, ובשנת 1925 התקבל ללימודי ההלחנה.

בשנת 1929 עבר חאצ׳טוריאן לקונסרבטוריון של מוסקבה ולמד אצל המלחין ניקולאי מיאסקובסקי. בשנת 1930 נישא למלחינה נינה מאקארובה, חברה ללימודים אצל מיאסקובסקי. בשנת 1951 קיבל משרת פרופסור במכון גנסין למוזיקה ולפדגוגיה בקונסרבטוריון של מוסקבה. כמו כן החזיק גם במשרות חשובות באיגוד המלחינים. איגוד זה עתיד היה בתחילת 1948 להוקיע בחריפות כמה מיצירותיו באשמת "פורמליזם", האשמה שהוטחה גם במלחינים גדולים אחרים בתקופת המשטר הסטליניסטי, בהם סרגיי פרוקופייב ודמיטרי שוסטקוביץ׳. שלושתם נודעו בכינוי "ענקי המוזיקה הסובייטית", והם נמנים עם גדולי המלחינים במאה ה־20. שלא כשני האחרים הופתע חאצ׳טוריאן מן ההאשמות כלפיו, שכן היה תומך נלהב של האידאולוגיה הסובייטית והלחין יצירות חשובות ברוח הריאליזם הסוציאליסטי. היצירה החשובה ביותר שכתב ברוח זו הייתה הבלט גאינה (Gayaneh) משנת 1941. נושא הבלט תעמולתי במובהק, והוא בא לתאר את חיי הקולחוז. הקטע המפורסם ביותר מתוכו (ומיצירתו של חאצ׳טוריאן בכללותה) הוא מחול החרבות הנודע.

מעמדו של חאצ׳טוריאן התייצב במהירות יחסית, וכבר לפני תום 1948 קיבל שבחים על המוזיקה שהלחין לסרט ביוגרפי על אודות לנין. אף על פי כן רוב היצירות שהביאו לידי פרסומו הולחנו לפני 1948, ולאחריה רק מעטות התפרסמו בקנה מידה נרחב. יצירתו הבולטת ביותר לאחר 1948 היא בלא עוררין הבלט "ספרטקוס" (שקטע האדג׳ו מתוכו מוכר לרבים ממוזיקת הפתיחה לסדרת הטלוויזיה "קו אונידין"), משנת 1954. אף כי אין ספק שהביקורת הגסה שהוטחה בו השפיעה במידת מה על תפוקתו של חאצ׳טוריאן (הוא לא הלחין עוד סימפוניות, אחרי שהסימפוניה השלישית שלו גונתה בחריפות והוגדרה פורמליסטית), אפשר לזקוף את הירידה בהיקף היצירה ובאיכותה גם לחובת הזמן שהוא נאלץ להשקיע הן בהוראה הן בניצוח על יצירותיו (דבר שהחל לעשות משנת 1950 ועד סמוך למותו).

המנון הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית נכתב למנגינה שהלחין חאצ׳טוריאן למטרה זו בשנת 1944.

חאצ׳טוריאן מת במוסקבה, מעט לפני יום הולדתו ה־75.

ביצועי יצירותיועריכה

מקצת יצירות חאצ׳טוריאן הוקלטו בניצוחו. המפורסמת משלוש הסימפוניות שלו, הסימפוניה השנייה שהולחנה בשנת 1943 (וכינויהּ "סימפוניית הפעמון") לציון 25 שנים למהפכת אוקטובר, הוקלטה כמה פעמים בניצוח המלחין (הן באולפן הן בקונצרט), בין השאר עם התזמורת הפילהרמונית של וינה. הסימפוניה הראשונה המוקדמת והזנוחה יחסית זכתה להקלטה נדירה, מקונצרט בשנת 1975. אין בנמצא הקלטה של חאצ׳טוריאן מנצח על הסימפוניה השלישית שלו, כנראה בשל מהלך האירועים העגום שבא לאחר הלחנתה. הסימפוניה השלישית שופעת בומבסטיות וכתובה להרכב נגנים עצום, ובו מלבד תזמורת גדולה ועוגב גם הרכב של חמש עשרה חצוצרות. היא הולחנה לציון 30 שנים למהפכת אוקטובר. למרות הטון הפשטני והלא מאתגר מבחינה אומנותית, היא לא נתחבבה על הממסד המוזיקלי הסובייטי ובהמשך גונתה קשות והוגדרה "פורמליסטית" — כינוי שהשתמשו בו בדרך כלל כדי לגנות מוזיקה אומנותית שאינה פונה אל ההמונים (כגון מוזיקה דיסוננטית מדי, אטונלית או דודקפונית).

חאצ׳טוריאן מעולם לא הקליט את שני הבלטים המפורסמים שלו במלואם, אך יש הקלטות שונות (באולפן ומקונצרטים) בניצוחו לקטעים מפורסמים מתוכם, כמו מחול החרבות והלזגינקה מתוך "גאינה" או האדג׳ו מתוך "ספרטקוס". סוויטת מסקרד, המפורסמת בעיקר בוואלס הפותח, ובה מקבץ קטעים ממוזיקה שנכתבה למחזה של לרמונטוב, הוקלטה גם כן בניצוח המלחין.

את הקונצ׳רטו של חאצ׳טוריאן לכינור (משנת 1940) ניגנו כנרים מפורסמים רבים, ובהם דוד אויסטרך (שלכבודו הולחנה היצירה, ואחרי כן הוקדשה לו) ולאוניד קוגן. שניהם הקליטו את היצירה בניצוח חאצ׳טוריאן. ליצירה זו יש שתי קדנצות אפשריות בפרק הראשון – של המלחין או של אויסטרך עצמו (באישורו של חאצ׳טוריאן). גרסה לחליל הותקנה בידי ז׳אן־פייר רמפל בשנת 1968. הוא ביקש מן המלחין לכתוב יצירה לכלי, ובתגובה הזמין אותו חאצ׳טוריאן לערוך את תפקיד הסולו של הכינור ולהתאימו גם לחליל. רמפל עשה כן והכניס שינויים מעטים, מתוך רצון לשמור על המקור ככל האפשר אך בה בעת גם לערוך מקטעים שלא התאימו מבחינה טכנית לכלי כחליל (מיתרים כפולים, למשל). כמו כן הלחין רמפל קדנצה חדשה לפרק הראשון. תפקיד התזמורת נשאר בלא שינוי. גרסאות אלטרנטיביות לחליל הותקנו הן בידי ג׳יימס גולוויי הן בידי פטריק גלואה. בתחילת שנות ה־2000 התפרסמה הקלטה מסחרית של החלילן השווייצרי עמנואל פהו, אשר בחר לנגן את היצירה בגרסתו של רמפל.

את הקונצ׳רטו של חאצ׳טוריאן לפסנתר (משנת 1936), שזיכה אותו בפעם הראשונה בהכרה ובמוניטין בינלאומיים, ניגנו כמה פסנתרנים גדולים, ובהם לב אובורין (מקבל ההקדשה), ויליאם קאפל, מורה לימפאני ואליסיה דה לרוצ׳ה. בין הפסנתרנים של זמננו בולט בייחודו הביצוע ה'פראי' של ז׳אן־איב טיבודה, עם תזמורת פריז בניצוחו של קזוקי ימאדה. הקונצ׳רטו לצ׳לו, שהולחן בשנת 1946, לא נחל הצלחה דומה להצלחה של שני קודמיו. למרות התזמור העשיר והמלודיות העממיות האקזוטיות (שהיו סממן היכר גם בשני הקונצ׳רטי שקדמו לו), יצירה זו לא נתקבלה יפה. לאחר הבכורה (בנגינת הצ׳לן סביאטוסלב קנושביצקי, מקבל ההקדשה) ניגנוה עוד צ׳לנים אחדים, אך היא לא זכתה לפופולריות מתמשכת. סיבות אפשריות שונות הוצעו לאי־הצלחתה, ושתי הסיבות הנפוצות הן ההוקעה הציבורית של חאצ׳טוריאן (בהובלת ז׳דאנוב) כשנה וחצי לאחר הלחנת הקונצ׳רטו, וכן הועלתה טענה כי העושר המלודי של היצירה אינו משתווה לעושר המלודי של הקונצ׳רטו לכינור, שהיה ועודנו הפופולרי ביותר משלושת הקונצ׳רטי. בשנים האחרונות זכה הקונצ׳רטו לצ׳לו לעדנה מחודשת, ויש כמה הקלטות מסחריות מודרניות שלו בנגינתם של צ׳לנים ידועי שם ובהם רפאל וולפיש, דמיטרי יבלונסקי ודניאל מילר־שוט.

בשנות השישים הלחין חאצ׳טוריאן שלושה קונצ׳רטי חדשים לשלושת הכלים האלה – לכבוד סולנים אחרים. הכינוי שנתן ליצירות החדשות לא היה קונצ׳רטו, אלא קונצ׳רטו־רפסודיה. חאצ׳טוריאן הסביר ואמר שאומנם תפקיד הסולן וירטואוזי כבקונצ׳רטו סטנדרטי, אך עם זה הוא לירי וחופשי יותר. שלוש היצירות האלה מתאפיינות בקדנצה סולנית שמופיעה כבר בפתיחתן. תחילה הלחין חאצ׳טוריאן את הקונצ׳רטו־רפסודיה לכינור ולתזמורת, בשנת 1961. לאוניד קוגן, שניגן היטב את הקונצ׳רטו לכינור של חאצ׳טוריאן (שנכתב עשרים שנה קודם לכן), קיבל בהזדמנות זו את ההקדשה מן המלחין. היצירה נוגנה בפעם הראשונה בנובמבר 1962. קוגאן היה הסולן, והמנצח היה קיריל קונדראשין. הצ׳לן המפורסם מסטיסלב רוסטרופוביץ׳ ביקש מחאצ׳טוריאן מוזיקה לכלי, כדרך שנהג לבקש או להזמין מוזיקה ממלחינים רבים באותה תקופה, כדי להעשיר את הרפרטואר הקונצרטי לצ׳לו (נראה שאף על פי כן רוסטרופוביץ׳ לא ניגן מעולם את הקונצ׳רטו של חאצ׳טוריאן משנת 1946). בקשה זו הניבה בשנת 1963 את הקונצ׳רטו־רפסודיה לצ׳לו ולתזמורת, ויש כמה הקלטות של רוסטרופוביץ׳ ליצירה (וגם הקלטה בווידאו), בין השאר בניצוח המלחין. ובשנת 1968 הושלם הקונצ׳רטו־רפסודיה לפסנתר ולתזמורת והוקדש לפסנתרן הצעיר ניקולאי פטרוב, זוכה מדליית הכסף בתחרות הפסנתרנים הראשונה על שם ואן קלייברן (בשנת 1962). בדומה לקונצ׳רטו־רפסודיה לצ׳לו, גם יצירה זו הוקלטה בניצוחו של חאצ׳טוריאן, עם פטרוב בפסנתר. יש הקלטה של השניים גם לקונצ׳רטו משנת 1936, מקונצרט חי כשנה לפני מותו של חאצ׳טוריאן. שלושת הקונצ׳רטי־רפסודיות, אף על פי שהולחנו לכבוד נגנים מפורסמים והוקדשו להם, לא נחלו הצלחה דומה להצלחה שזכו לה מקביליהם הקונצ׳רטנטיים משנות ה־30 וה־40.

מיצירותיועריכה

לתזמורתעריכה

  • סימפוניה מס׳ 1 במי מינור (1934)
  • סימפוניה מס׳ 2 במי מינור "הפעמון" (1943‒1944)
  • סימפוניה מס׳ 3 בדו מז׳ור "פואמה סימפונית" (1947)
  • סוויטת מסקרד (1944)

בלטיםעריכה

  • גאינה, בלט בארבע מערכות (1939‒1941, גרסה שנייה מורחבת ב־1957)
  • ספרטקוס, בלט בשלוש מערכות (1954)

קונצ׳רטיעריכה

  • קונצ׳רטו לפסנתר ולתזמורת, ברה־במול מז׳ור (1936)
  • קונצ׳רטו לכינור ולתזמורת, ברה מינור (1940)
  • קונצ׳רטו לצ׳לו ולתזמורת, במי מינור (1946)
  • קונצ׳רטו־רפסודיה לכינור ולתזמורת, בסי־במול מינור (1961)
  • קונצ׳רטו־רפסודיה לצ׳לו ולתזמורת, ברה מינור (1963)
  • קונצ׳רטו־רפסודיה לפסנתר ולתזמורת, ברה־במול מז׳ור (1968)

מוזיקה קאמרית וסולועריכה

  • שלישייה לקלרינט, לכינור ולפסנתר (1932)
  • טוקטה במי־במול מינור, לפסנתר (1932)
  • אלבום לילדים, 19 קטעים לפסנתר (כרך ראשון 1947, כרך שני 1964–1965)
  • סונאטה לפסנתר במי־במול מז׳ור (1961, גרסה שנייה וסופית 1976)
  • סונאטה־פנטזיה, לצ׳לו בלא ליווי (1974)
  • סונאטה־מונולוג, לכינור בלא ליווי (1975)
  • סונאטה־שיר, לוויולה בלא ליווי (1976)

לקריאה נוספתעריכה

  • Ehrenburg, I., Khachaturian, A., and Pomerantsev, V. (1953). "שלושה אמנים סובייטיים על צורכי האמנות הסובייטית". Soviet Studies, 5(4), 427–434.
  • Yuzefovich, V. (1985). Aram Khachaturyan (N. Kournokoff & V. Bobrov, Trans.). New York: Sphinx Press. ISBN 0823686582.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אראם חאצ'טוריאן בוויקישיתוף