טירת פונטנבלו
טירת פונטנבלו או ארמון פונטנבלו (בצרפתית: Château de Fontainebleau), ארמון מלכותי בסגנון הרנסאנס בסמוך לעיר פונטנבלו בחבל איל-דה-פראנס שבצרפת. הארמון, הממוקם כ-55 ק"מ מדרום-מזרח למרכז פריז, שימש כמשכנם של מלכי צרפת וריבוניה למן פרנסואה הראשון ועד הקיסר נפוליאון השלישי. הארמון הוא מהגדולים בארמונות המלכות של צרפת, ומלכים רבים הטביעו את רישומם על תולדותיו ובניינו.
 | |||||
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
שאטו, מוזיאון  | ||||
| כתובת |
place du Général-de-Gaulle | ||||
| מיקום |
פונטנבלו | ||||
| מדינה |
 צרפת | ||||
| בעלים |
המדינה הצרפתית | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות הרנסאנס | ||||
| מידות | |||||
| שטח |
144 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 48°24′08″N 2°42′02″E / 48.402222222222°N 2.7005555555556°E | ||||
| אתר רשמי | |||||
  | |||||
אגפי הארמון השונים, שנבנו בהדרגה בתקופות שונות בידי מספר שליטים, בנויים סביב חצרות רחבות ידיים. הארמון וחצרותיו מוקפים בגנים אחדים, שבעברם היו יערות ושטחי ציד למלכי צרפת. סביבם התפתחה לאורך השנים העיירה פונטנבלו, הנקראת על שם הטירה ומונה כיום כ-16 אלף תושבים.
טירת פונטנבלו סימלה את כניסתו של סגנון הרנסאנס לצרפת, ועבודותיהם החדשניות של אמני הרנסאנס האיטלקיים בארמון היו מקור לעניין, השראה וחיקוי שהתפשטו בהדרגה על פני מערב אירופה וצפונה. גל עבודות האמנות והאומנות ששטף את צרפת בהשראת העבודות בטירת פונטנבלו נודע כאסכולת פונטנבלו, והסגנון אומץ בידי אומנים צרפתים רבים. ב-1981 הוכרזה טירת פונטנבלו, יחד עם הפארק הסמוך אליה, כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.
היסטוריה
עריכהעל פי עדויות כתובות, טירה מבוצרת קדומה יותר ניצבה במקום כבר למן המאה ה-12 ושימשה את מלכי צרפת. המלך לואי השביעי ארח בטירה את תומאס בקט בעת גלותו בצרפת, ובקט קידש עבורו קפלת תפילה במקום. המלך פיליפ השני השתמש בטירה כאחד ממשכני מגוריו, וכך גם לואי התשיעי אשר הרחיב את שטח המבנה.
הארמון במתכונתו המוכרת היום הוקם בתקופת מלכותו של פרנסואה הראשון במחצית הראשונה של המאה ה-16. פרנסואה נודע במפעלי הבנייה שלו, שכללו בעיקר ארמונות וטירות. הוא שיפץ והרחיב את טירות המלכות של קודמיו בעמק הלואר ואת הארמונות והטירות של פריז וסביבותיה, תוך היעזרות באדריכלי ואומני הרנסאנס האיטלקיים. טירת פונטנבלו הייתה ללא ספק מפעל הבנייה הגדול והמרשים ביותר שלו, והוא הפכה לארמון מגוריו המועדף. את הארמון ייעד כחלון תצוגה לאמנות הרנסאנס, ולצורך כך אסף חפצי אמנות ויצירות, בעיקר כאלה שמקורם באיטליה. אנשי מקצוע האיטלקים שגויסו למשימה כללו את האדריכל המנייריסטי סבסטיאנו סרליו ואת האמן לאונרדו דה וינצ'י. 'גלריית פרנסואה הראשון' בארמון, המתהדרת בעבודות פרסקו וסטוקו מעשה ידי האמן המנייריסטי רוסו פיורנטינו, נבנתה ועוטרה משנת 1522 ועד 1540, והייתה הגלריה המעוטרת הראשונה בצרפת.
בנו של פרנסואה הראשון, המלך אנרי השני ורעייתו קטרינה דה מדיצ'י, המשיכו את מפעל הבנייה בארמון בהנחיית האדריכלים הצרפתים פילבר דלורם וז'אן בולאן, ובעזרת האמנים האיטלקים המנייריסטים פרנצ'סקו פרימטיצ'ו וניקולו דל'אבאטה.
בין 1584 ל-1594, בעת מלחמות הדת בצרפת, נזנחה טירת פונטנבלו. עם עלייתו לשלטון של אנרי הרביעי החל המלך בביצוע עבודות שיפוץ והרחבה מקיפות בארמון, מעוטרים בעבודות אמנות מנייריסטית של קבוצת אמנים פריזאים ופלמים, שיש המכנים אותם "אסכולת פונטנבלו השנייה". לארמון נוספו חצרות וגלריות מעוטרות, וכן נעשתה עבודה מקיפה בגני הארמון. תעלת מים באורך 1,200 מטר נחפרה בגנים, נשתלו עצי נוי ופרי ותוכננו ערוגות הפארטר המסוגננות ושבילי המעבר על פי תוכנית מקיפה של אדריכל הגנים המלכותי קלוד מולה.
ב-1685 הוציא המלך לואי ה-14 בפונטנבלו את הצו שנודע בשם האדיקט של פונטנבלו, שהיה למעשה ביטול של האדיקט של נאנט מ-1598 שהעניק זכויות דתיות להוגנוטים. עם זאת, באותה תקופה היה הארמון בפונטנבלו משני בחשיבותו לארמון ורסאי שלואי ה-14 שקד על הקמתו ברוב פאר, וממנו משל על ממלכתו.
המהפכה הצרפתית לא היטיבה עם הארמון. תכולתו, על הרהיטים ושכיות החמדה, הוחרמה ונמכרה יחד עם אוצרות רבים מתכולת ארמונות וטירות, למטרת "מימון צורכי האומה". הארמון המרוקן שימש קסרקטין צבאי, ולאחר מכן הוסב לבית כלא. אולם הארמון חזר לגדולתו עם תחילת קיסרותו של נפוליאון בונפרטה. ב-1804 החליט נפוליאון להפוך את הארמון סמל לשלטונו, כאלטרנטיבה לארמון ורסאי הריק שהיה מזוהה כל כך עם שושלת בית בורבון. הוא ריהט מחדש את הארמון, והתקין בו 40 דירות מגורים לאנשי חצרו. פעמיים בשבוע הועלו בארמון מופעי תיאטרון ואופרה. ב-1813 כלא במקום את האפיפיור פיוס השביעי. אל ארמון פונטנבלו נמלט נפוליאון כאשר החליט הסנאט להדיחו באפריל 1814, ושם מסר את התפטרותו, נפרד מאנשיו ויצא לגלות. בשנות הקיסרות השנייה שנמשכה מ-1852 עד 1870, מיקם הקיסר נפוליאון השלישי בפונטנבלו את חצרו הקיסרית. הארמון היה חביב במיוחד על רעייתו, הקיסרית אז'ני, שהורתה להקים באחד מאגפיו את "הטרקלין הסיני" ובו אוסף חפצי אמנות מן המזרח הרחוק.
ב-1921 נפתח באגף לואי ה-15 של הארמון הקונסרבטוריון האמריקני למוזיקה, כיוזמה אמריקנית בעקבות מלחמת העולם הראשונה להעניק חינוך מוזיקלי בידי מיטב כישרונות צרפת למוזיקאים אמריקנים מבטיחים. ב-1923 הצטרף לצד הקונסרבטוריון גם בית הספר האמריקאי לאמנויות יפות, במטרה להעניק חינוך דומה גם בתחומי הציור, הפיסול והאדריכלות. בתי הספר פועלים עד היום.
כיום מופעלים חלקים ניכרים של הארמון כמוזיאון לאומי, המאפשר ביקורים באולמותיו העיקריים ובגניו. אגף במוזיאון כולל את מוזיאון נפוליאון הראשון, אשר נפתח ב-1986 וכולל מוצגים היסטוריים הקשורים בחיי נפוליאון בונפרטה ובני משפחתו ובתקופת הקיסרות הראשונה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של טירת פונטנבלו (בצרפתית, באנגלית, ברוסית ובסינית מפושטת)
טירת פונטנבלו, ברשת החברתית פייסבוק
טירת פונטנבלו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טירת פונטנבלו, ברשת החברתית אינסטגרם
טירת פונטנבלו, ברשת החברתית LinkedIn
טירת פונטנבלו, סרטונים בערוץ היוטיוב
טירת פונטנבלו, באתר פינטרסט
