ארנה קזין

סופרת ישראלית

אָרנה קזין (נולדה ב-22 באוקטובר 1967) היא סופרת, מבקרת, מסאית, ומנחה כתיבה ספרותית-תיעודית בישראל.

ארנה קזין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 באוקטובר 1967 (בת 55)
סקוטלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
ornacoussin.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

ארנה קזין נולדה בסקוטלנד, עלתה ארצה עם הוריה וסיימה את בית ספר תיכון בליך ברמת גן ולאחר מכן שירתה בחיל המודיעין. הייתה שחקנית כדוריד בקבוצת מכבי רמת חן ובנבחרת ישראל בכדוריד.[1]

בין השנים 1991 ו-1997 כתבה בעיתונים "חדשות", "כל העיר" ו"העיר". מ-1997 עד סוף 2006 כתבה במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ" מאמרים וכתבות בהקשרים של תרבות, גלובליזציה, חברה, פמיניזם וזהות מינית. מ-2007 כתבה מאמרים ב"הארץ" ובשבועון "לאשה" וערכה את "כעת", סדרה לספרות עיתונאית, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מסות פרי עטה התפרסמו בכתבי העת "המעורר", "רסלינג", "תיאוריה וביקורת", "גרנטה", "מאזניים" ו"הו".[1]

בשנת 2004 ראה אור ספרה "במרחק הליכה: חיבור על תרבות הצריכה", בהוצאת בבל. הספר דן במשמעויות התרבותיות והחברתיות של תרבות הצריכה בישראל.[2] ארבע שנים לאחר מכן פרסמה את "על הנוחות", שממשיך את הדיון בתרבות הצריכה והשפעותיה על חיינו. הספר דן במחיר התרבותי, המוסרי, החברתי, שאנשים משלמים על מנת להשיג נוחות.[3]

בשנת 2006 פורסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד "פיקניק", אסופת סיפורים קצרים.[4] בשנת 2011 פרסמה את הספר "אפס עד 12 - יומן השנה הראשונה", המתעד בצורת יומן את הפיכתה של קזין להורה, כבת זוג לאם שילדה את בתן.[5] בשנת 2015 ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד "גוזל", הראשון בסדרת נובלות בלשיות, שמובילה הבלשית-הצפרית אליאנה דוידוב. ב-2017 ראה אור "פולשת", השני בסדרה הבלשית.

מאז שנת 2007, קזין עוסקת בכתיבת ספרות ובהנחיית כתיבה. היא פרסמה את מדריך הכתיבה "לטפס על ההר, או: איך לכתוב", בהוצאת אחוזת בית. היא מנחה כותבים - באופן אישי ובקבוצות - בכתיבה של מסות, יצירות ביוגרפיות, ביקורת. בין השאר היא מנחה סדנאות בכתיבת ביקורת בתוכנית ללימודי תואר שני במדיניות ותאוריה של האמנות באקדמיה לאמנות "בצלאל" שבירושלים[6] ובמחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר.

בשנת 2009 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.[7]

חיים אישייםעריכה

קזין חיה עם בת זוגה ושתי בנותיהן בתל אביב.

ספריהעריכה

  • במרחק הליכה: חיבור על תרבות הצריכה, הוצאת בבל, תשס"ד 2004.
  • פיקניק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
  • על הנוחות, הוצאת בבל, 2008.
  • אפס עד 12 - יומן השנה הראשונה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.
  • לטפס על ההר או איך לכתוב, אחוזת בית, 2015.
  • גוזל: אליאנה דוידוב - חקירה ראשונה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
  • פולשת: נובלה בלשית - אליאנה דוידוב - חקירה שנייה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017.
  • איך להיות ושאלות אחרות, אוליפנט, 2021.
  • איך להתנגד, אוליפנט, 2023[8]

ספרים שתרגמה מאנגלית:

קישורים חיצונייםעריכה

  אתר האינטרנט הרשמי של ארנה קזין

מכּתביה:

על ספריה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 "קזין, ארנה". העין השביעית. נבדק ב-2017-11-28.
  2. ^ "על תרבות את-צריכה". הארץ. 2004-12-13. נבדק ב-2017-11-28.
  3. ^ "על הספר "על הנוחות" מאת ארנה קזין". אוטוביוגרפיות. 2008-08-12. נבדק ב-2017-11-28.
  4. ^ תרבות - ספרות nrg - יופי מאורגן, www.nrg.co.il
  5. ^ "תגיד אבא מאת רענן שקד, אפס עד 12 מאת ארנה קזין | יומני הנסיכה". הארץ. 2011-05-11. נבדק ב-2017-11-28.
  6. ^ "ריאיון עם ארנה קזין, מחברת הספר "לטפס על ההר, או: איך לכתוב"". קורא בספרים. 2015-02-14. נבדק ב-2017-11-28.
  7. ^ "פורסמו זוכי פרס שר התרבות למשוררים וסופרים לשנת 2009 - וואלה! תרבות". וואלה! תרבות. נבדק ב-2017-11-28.
  8. ^   יותם פלדמן, ההתנגדות שמציעה ארנה קזין נראית כשייכת לתקופה אחרת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2023