פתיחת התפריט הראשי
ארנון אדר

ארנון אדר (19231984) היה מחשובי מעצבי הבמה והתאורה בישראל, ממקימי החוג לתולדות התיאטרון (יחד עם הבמאי פיטר פריי) ומייסד המגמה לעיצוב במה באוניברסיטת תל אביב, שם לימד בין השנים 19621975. בשנת 1968 היה ממקימי הארגון הבינלאומי למעצבי וטכנאי תיאטרון - OISTT בפראג (כיום OISTAT) ושל הסניף הישראלי. בוועד המנהל של הסניף הישראלי כיהנו גם האמן דני קרוון ומעצב הבמה אלי סיני, ומזכירת האגודה הייתה רות מרקוס. בשנת 1982, כהמשך לפעילות זו, יסדו אלי סיני ואחרים את העמותה של ארגון מעצבי הבמה - אמב"י.

ביוגרפיהעריכה

ארנון אדר (אדלסברג) נולד בדרזדן, גרמניה, ועלה ארצה ב-1939 בעקבות ליל הבדולח, עם הקבוצה האחרונה של עליית הנוער. הוריו נותרו בגרמניה ונספו בשואה. מאז ומתמיד רצה להיות מעצב במה; עוד בילדותו התייצב בפני מנהל האופרה של דרזדן עם הצעה לעיצוב במה לאחת האופרות, עם תוכנית משורטטת על נייר משבצות בקנה מידה. כשהגיע ארצה הנרייטה סאלד התרשמה מכישרונו בציור ושלחה אותו ללמוד בבצלאל, שם למד בין השנים 19411946. עם ההכרזה על מדינת ישראל בשנת 1948 ופרוץ מלחמת השחרור, התגייס לצה"ל ושרת שם עד שנת 1951. אדר המשיך לשרת במילואים כמעט עד יום מותו, כשהוא מפיק ומביים אירועים שונים לצה"ל.

בשנת 1953 נסע ללמוד עיצוב במה בבית הספר לדרמה באוניברסיטת ייל, יחד עם אשתו עפרה בורלא-אדר, בתו של הסופר יהודה בורלא, אשר למדה שם עיצוב תלבושות. כאשר חזר ארצה בשנת 1956 פתח את משרדו בתל אביב. בשנים 1959-1960 שימש כעוזר המנהל האמנותי של הסרט אקסודוס, שצולם ברובו בארץ. בשנת 1961 החל ללמד באוניברסיטת תל אביב במגמת תיאטרון, שהייתה אז חלק ממדעי הרוח. הוא ופיטר פריי לחצו על שלטונות האוניברסיטה להפוך את לימודי התיאטרון לחוג וגם להוסיף אולם תיאטרון שבו יוכלו להעלות הצגות (אולם 140 בבניין גילמן). לאחר מספר הפגנות של תלמידי התיאטרון שצולמו בטלוויזיה (שהייתה אז בראשית דרכה ומצאה בהפגנות התלמידים חומר מעניין לשידור), החליטו שלטונות האוניברסיטה להקים את הפקולטה לאמנויות שבתוכה קם החוג לתולדות התיאטרון (כיום החוג לאמנות התיאטרון) ובתוכו המגמה לעיצוב במה, שאותה הקים וניהל ארנון אדר, עד 1975.

בשנת 1967 נסע לקנדה כדי לעצב תאורה לביתן הישראלי באקספו מונטריאול ואחר כך הצטרף לתקופת השתלמות במשרדו של הנרי דרייפוס, אחד המעצבים הגדולים בארצות הברית. אך עד מהרה הוזעק ארצה על ידי טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, כדי להאיר את העיר העתיקה, שנכבשה במלחמת ששת הימים.

בשנות חייו האחרונות עבד בעיקר בגרמניה, ועיצב תפאורות ותאורה לבתי אופרה שונים שם. שם מת מהתקף לב בשנת 1984.

תפיסתו העיצוביתעריכה

אדר היה מעצב במה טוטאלי. אחד משעוריו הקבועים בשנים בהם הרצה באוניברסיטת תל אביב בחוג לתולדות התיאטרון היה "אספקטים חזותיים של התיאטרון". לדבריו, מעצב במה צריך לדאוג לכל האספקטים העיצוביים - לעצב גם את התפאורה, גם את התלבושות וגם את התאורה, כדי שעל הבמה תשרור תפיסה עיצובית אחת, המשרתת את המחזה. מסיבה זו עמד על כך שבחוג לתיאטרון ישתמשו במושג "מעצב במה" ולא "צייר תפאורות", שהיה מקובל עד אז בתיאטרון הישראלי, כי רוב התפאורנים אז היו ציירים שגם ציירו תפאורות להצגות. הוא התנגד לעיצוב שמשתלט על ההצגה, כי לדעתו על מרכיבי העיצוב צריכים לשרת את ההצגה ואת תפיסת הבמאי. לתפיסתו, מעצב הבמה הוא גם אמן וגם טכנאי, שיודע מחד לצייר ולהגיש סקיצות של הבמה והתלבושות, וגם מודל של התפאורה, כדי לעזור לבמאים להבין את האווירה וקנה המידה. אך מאידך עליו לדעת גם לשרטט תוכניות במה מדויקות, שלפיהן ניתן לבנות בנגרייה את התפאורה ולתכנן את התאורה.

בנוסף לעיצוב במה, אדר הכניס את מקצוע מעצב התאורה לישראל בכלל ולתיאטרון הישראלי בפרט. בעת שובו ארצה מארצות הברית, כל נושא התאורה בתאטראות היה עדיין מאד לא מפותח. הוא יעץ לתאטראות רבים בנושאי כלי תאורה (פנסים) ולוחות תאורה, שנבנו אז במיוחד עבורו על פי תוכניותיו. והוא דאג לקבל אישורים כנציג של חברות תאורה בינלאומיות, גם כדי לייבא כלי תאורה מתאימים (מבלי לקבל אחוזים בתמורה), ובמקביל פנה לכמה בתי מלאכה בארץ כדי שיבנו כלי תאורה לפי השרטוטים וההנחיות שלו. הוא גם גילה שלרוב התאטראות בארץ אין תוכניות במה מדויקות, והוא דאג להזמין אצל שרטט את תוכניות הבמה של מרב התאטראות בארץ, כדי שיוכל לתכנון עבורם תפאורות ותאורה בצורה מדויקת. מנהלי תאטראות ואדריכלים היו פונים אליו לקבל העתקים מהתוכניות. כמו כן פעל למען סטנדרטיזציה של אולמות ובמות התיאטרון, מתוך הבנה שרוב ההצגות של התאטראות הגדולים נודדות בין הערים השונות וקשה בכל פעם להתאימן לאולם שונה.

אדר גם עיצב מספר קונכיות אקוסטיות לתאטראות פתוחים ואירועים בחיק הטבע, כמו לתיאטרון הרומי בקיסריה (יחד עם פרופ' איזנהאור מאוניברסיטת ייל), לעיריית תל אביב - למופעים בפארק הירקון, או לאירועים בהר הרצל. הוא עיצב תאורה לבניינים שונים בארץ ובחו"ל בשיתוף פעולה עם האדריכלים, והרגיל אותם לתכנן את תוכניות התאורה בשלבים מוקדמים של הכנת התוכניות, כדי שניתן יהיה לשלב מראש תאורה מתאימה. זאת מכיוון שהיה לו ניסיון עם הרבה מבנים ציבוריים שלא ניתן היה להאיר אותם בדיעבד בצורה מתאימה. אדר גם עיצב תאורה לאתרים רבים בארץ, במיוחד לאתרים היסטוריים שנוהלו על ידי רשות הגנים וכן אתרים שונים בירושלים העתיקה. בנוסף הפיק ביים ועיצב אירועים המוניים גדולים, החל ממצעדי צה"ל וכלה בחגיגות המוניות. כמו כן עיצב וביים מספר מחזות אורקוליים, כגון במגדל דוד ובמצדה - שם החיזיון שעוצב מחדש על ידי רות מרקוס מוצג עד היום.

עבודות נבחרותעריכה

  • 1956 - מלחמת בני אור, התיאטרון הקאמרי; מראה מעל הגשר, הבימה.
  • 1957 - נשף הגנבים, הבימה; אנה כריסטי, הבימה; רומנוף וג'ולייט, הקאמרי; חתונה תימנית, להקת ענבל.
  • 1958 - מלכת שבא ותפילת חצות, ענבל; מאריוס, הקאמרי; מלאך האבן, הקאמרי; הביתן הישראלי באקספו בריסל.
  • 1959 - שנים עשר המושבעים, הבימה; הר בידרמן, הבימה. עוזר המנהל האמנותי של הסרט אקסודוס.
  • 1960 - אגדת שלושה וארבעה, הבימה; עושה הנפלאות, הבימה; מדומאזל, הבימה; תאורת התיאטרון הרומי בקיסריה; תאורת בית הכנסת העתיק בבית אלפא; תאורת הפרלמנט בסיירה לאון; לוח תאורה ותכנון תאורה בתיאטרון עירוני חיפה; ובאולם הקטן של תיאטרון הבימה.
  • 1961 - ג'יג'י, הבימה; נישואיו של האדון מיסיסיפי, הבימה; יוליוס קיסר, הבימה.
  • 1963 - גליליאו, הקאמרי; מצעד יום העצמאות.
  • 1964 - לוח תאורה ותכנון תאורה בתיאטרון החאן בירושלים; תאורה לעונה הראשונה של להקת בת שבע.
  • 1965 - תאורה למוזיאון ישראל, ירושלים; מצעד יום העצמאות.
  • 1966 - מצעד יום העצמאות; תאורה למשכן הכנסת, ירושלים.
  • 1967 - הביתן הישראלי במונטריאול; תאורת מגדל דוד.
  • 1968 - תאורת הכותל המערבי; מרי מרי, הקאמרי; מצעד יום העצמאות.
  • 1969 - ליזיסטרטה, הקאמרי; תאורת חומות העיר העתיקה, ירושלים; קונכייה אקוסטית לתיאטרון הרומי בקיסריה (יחד עם פרופ' איזנהאור); חזיון קול ואור במגדל דוד, ירושלים.
  • 1970 - מלון פלאזה, הקאמרי; 100 שנים למקוה ישראל.
  • 1971 - תאורה למוזיאון תל אביב;; ביוגרפיה, תיאטרון הקאמרי; תאורת הטרקלין הישראלי במרכז קנדי, וושינגטון; תאורת מרכז הקונגרסים באבידג'אן, חוף השנהב.
  • 1972 - תאורת בתי הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה בירושלים; השבוי מהקומה ה-14, הקאמרי; החטיפה מהארמון, היכל התרבות, התזמורת הפילהרמונית, תל אביב; שמשון ודלילה, התיאטרון הרומי בקיסריה, התזמורת הפילהרמונית.
  • 1973 - חזיון קול ואור במצדה; אופרה מסדה 697 לפסטיבל הישראלי בתיאטרון ירושלים; תערוכת "מאה שנות התיישבות" בגני התערוכה – תכנון, ניהל אמנותי וחזיון קול ואור.
  • 1974 - משה ואהרון, התיאטרון הרומי בקיסריה, האופרה של המבורג;
  • 1975 - חיי חזיר, הקאמרי.
  • 1976 - כרגע לא פנוי, הקאמרי.
  • 1977 - "Ernst Deutsch Theater in Hamburg: "Her Puntila und sein Knecht Matti
  • 1978 - מצעד יום העצמאות בגבעת רם ירושלים.
  • 1998-1984 - מעצב בבתי אופרה שונים בגרמניה, בין היתר:

Natinaltheater in Mannheim: "Lear"; Stadtische Buhnen in Wuppertal, "Die 5 Minuten des Isaac Babel"; Nationaltheater Mannheim “The Nose” by Shostakovich

לקריאה נוספתעריכה

  • שמעון לב ארי, "ארנון אדר, 10 למותו", במה, רבעון לדרמה, ירושלים, מס 138, 1994, עמ' 24–32.
  • Adar, Arnon, "Stage Desigh in Israel", Theatron 75/76, ed by J. Michman, pp 75-80.
  • Harald, Apponius, "Arnon Adar", Buhnentecnische Rundschau, 1984.
  • Markus, Ruth, "The contribution of Arnon Adar to Israeli Theater", Assaph, 6, 1990, pp. 141-158.
  • ...ww.jta.org/.../israeli-says-delegation-received-warm-reception-in-mosc.