פתיחת התפריט הראשי
נופי ארץ ישראל - ארץ חמדה
גבעות יצהר.JPG
Alexander Stream.JPG
JerusalemMountains.jpg
Ein Gedi nature reserve (16) (5364683647).jpg
למעלה: השומרון: גבעות יצהר ונחל אלכסנדר
למטה: הרי יהודה ועין גדי

אֶרֶץ חֶמְדָּה הוא כינוי לארץ ישראל, המבטא את יופייה וסגולותיה שמחמתם היא נחמדת ונחשקת. מקור הביטוי הוא במקרא.

תוכן עניינים

הביטוי במקראעריכה

הכינוי "ארץ חמדה" מופיע שלוש פעמים בתנ"ך:

  • בספר ירמיהו, כאשר הנביא מוכיח את ישראל על שבגדו בה' על אף שנתן להם את ארץ ישראל, מופיע הביטוי לצד ביטוי נרדף: "וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי־צִבְאוֹת־גּוֹיִם";[1] ארץ יפה שצבאות הגויים רוצים בה.[2]
  • בספר זכריה כתוב: "וְאֵסָעֲרֵם, עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְהָאָרֶץ נָשַׁמָּה אַחֲרֵיהֶם, מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב; וַיָּשִׂימוּ אֶרֶץ-חֶמְדָּה, לְשַׁמָּה".[3] המילה "נָשַׁמָּה" מקורה בשורש ש-מ-מ המופיע שוב בסוף הפסוק. הכתוב מתאר את השממה והחורבן השוררים בארץ, שהם עונשים שבאו על ארץ ישראל.[4]
  • הביטוי בתהילים ק"ו: "וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה"[5] רומז לסיפור המרגלים[6] אשר הוציאו את דיבת הארץ.[7]

הביטוי בחז"ל ובהלכהעריכה

בהקשר לביטוי, צוין במשנת חז"ל על כמה שחמדו והתאוו לה, מחמת סיבות שונות:

  1. חמדתו של אלוהים לארץ, מחמת מקומו של בית המקדש בתוכה. מה שמרומז בפסוק בתהילים:[8]"הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ".[9]
  2. תאוותם של אברהם, יצחק, יעקב, מחמת שאלו הקבורים בה קמים ראשונים בתחיית המתים.[9][10]
  3. תאוותו של משה, שהתחנן על אפשרות כניסה לארץ.[10][11]
  4. חמדתם של מלכי כנען, ששאפו למלוך בה, ולוּ בשטח קטן. כדוגמה לכך: העי ויריחו, למרות היותן סמוכות זו לזו, נשלטו על ידי מלכים שונים.[9] במקום אחר מציינים חז"ל את קיומם של 31 המלכים בארץ כנען בזמן התנחלות השבטים, כשאת ריבוי המלכים הגבוה יחסית - לעומת השטח - הם רואים בכך שמלכים אלו היו מחוץ לארץ ומצאו עניין רב בבעלות על שטחים בארץ ישראל, מחמת חשיבותה הרבה בעיניהם.[12] חז"ל מספרים גם על השתתפותם של מלכים רבים במלחמת סיסרא שנחלצו לעזרת סיסרא ללא בקשת תמורה, רק כדי שיוכלו לבקר בארץ ישראל ולשתות ממימיה.[13]

המהר"ל מפראג מוצא את חמדתה של ארץ ישראל בהקבלה לפסוק "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר",[14] עם הגינות והפרדסים שבה, שהם נחמדים לאדם.[15]

משקל כבד ניתן לביטוי בכך שהוא נקבע בנוסח ברכה אחרונה של ברכות הנהנין - גם ב"ברכת הארץ" (הברכה השנייה) שבברכת המזון וגם בברכת מעין שלוש. יתרה על כך, מי שלא הזכיר בנוסח הברכה את המילים "ארץ חמדה טובה ורחבה", לא יצא ידי חובתו בברכה.[16] "ברכת הארץ" מיוחסת בחז"ל ליהושע בן נון,[17] ורבי צדקיה בן אברהם מביא כי אחיו רבי בנימין רואה את הסיבה שיהושע טבע את מילים אלו בברכתו, מחמת שראה את חמדתם של משה ושלושת האבות להיכנס לארץ ולהיקבר בה.[18]

גם בפיוט צור משלו אכלנו, שנהוג לשיר אותו לפני ברכת המזון, מופיע הביטוי: "בשיר וקול תודה נברך לאלהינו, על ארץ חמדה שהנחיל לאבותינו. מזון וצידה השביע לנפשנו, חסדו גבר עלינו ואמת ה'".

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר ירמיהו, פרק ג', פסוק י"ט.
  2. ^ פירוש השורש צ-ב-ה במקרא הוא לרצות כלומר לחמוד. יאיר הופמן, מקרא לישראל: ירמיהו, ירושלים, מאגנס, 2001, עמ' 168
  3. ^ ספר זכריה, פרק ז', פסוק י"ד.
  4. ^ מיכאל קוכמן, עולם התנ"ך: תרי עשר ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 222.
  5. ^ ספר תהילים, פרק ק"ו, פסוק כ"ד.
  6. ^ ספר במדבר, פרק י"ג.
  7. ^ גרשון ברין, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 134.
  8. ^ ספר תהילים, פרק ס"ח, פסוק י"ז.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 שמות רבה, פרשה ל"ב, פסקה ב'.
  10. ^ 10.0 10.1 מדרש תנחומא, פרשת ראה, אות ח', מהדורת אשכול, עמ' תתע"ז.
  11. ^ דברים רבה, פרשה ב', פסקה ב'.
  12. ^ ספרי, דברים, פרשת עקב, פסקה ל"ז.
  13. ^ במדבר רבה, פרשה כ"ג, פסקה ז'.
  14. ^ ספר דברים, פרק ח', פסוק ז'.
  15. ^ מהר"ל מפראג, נתיבות עולם, נתיב העבודה, פרק י"ח, ד"ה ברכה שנייה.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח, עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ב', הלכה ג'; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קפ"ז.
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ח, עמוד ב'.
  18. ^ שיבולי הלקט השלם, סימן קנ"ז.