פתיחת התפריט הראשי

צאת הכוכבים

Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: התייחסות אל צאת הכוכבים רק בהלכה היהודית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הופעת שלושה כוכבים ראשונים בשמי הלילה היא הסימן המוקדם ביותר לזמן צאת הכוכבים.

צאת הכוכבים הוא הרגע ביממה שבו מתחיל הלילה באופן ודאי מבחינה הלכתית, זאת לעומת המושג 'שקיעת החמה' המציין את הרגע שבו מתחיל פרק הזמן הנקרא 'בין השמשות', שהוא ספק יום ספק לילה. בנוסף, משום שבהלכה היממה מתחילה בלילה ולא ביום, ממילא צאת הכוכבים הוא גם הרגע שבו מתחיל היום הבא.

קביעת רגע זה נוגעת לתחומים רבים ומגוונים בהלכה, ובהם: זמני קריאת שמע ותפילה, כניסת ויציאת שבתות וחגים, וספירת הימים לברית מילה ולנידה.

תוכן עניינים

קביעת זמן צאת הכוכביםעריכה

הדעה ההלכתית הרווחת כיום היא שרגע צאת הכוכבים הוא 18 דקות לאחר השקיעה. ישנן גם דעות נוספות בעניין. המפורסמת מביניהן נקראת 'שיטת רבנו תם', ולפיה רגע צאת הכוכבים הוא 72 דקות לאחר השקיעה.

בתלמוד מוזכרים כמה מחלוקות בנוגע לרגע שבו מסתיים בין השמשות ומתחיל הלילה. גם בתקופות מאוחרות יותר, כשהתקבל באופן ברור הקריטריון של 'שלושה כוכבים' לתחילת הלילה, עדיין לא הייתה אחידות בנושא. זאת משום שנאמר בתלמוד שלא די בכוכבים הגדולים שיוצאים ראשונים, אלא יש צורך בשלושה 'כוכבים בינוניים', ולכן ההגדרה של שלושה כוכבים אינה מספקת קריטריון חד משמעי.

מחלוקת התנאיםעריכה

התנאים נחלקו מהו משך זמן 'בין השמשות':

איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו.

התלמוד מבאר שלפי רבי יהודה, בין השמשות מסתיים כדי הילוך שלושת רבעי מיל לאחר השקיעה (דעה נוספת שלא נפסקה להלכה היא שני שלישים מיל). כמו כן מציין התלמוד שלדעת רבי יוסי בין השמשות מתחיל רק לאחר שלדעת רבי יהודה בין השמשות מסתיים. עם זאת לא ברור בדיוק מתי מתחיל בין השמשות לדעת רבי יוסי, וגם לא ברור כדעת מי מביניהם נפסק להלכה.

מחלוקת רבינו תם והגאוניםעריכה

רבים מהראשונים מתייחסים למקור נוסף בתלמוד, במסכת פסחים (דף צד עמוד א), שם מוזכרת עמדה שונה לגמרי. במקור זה מובאת דעתו של התנא רבי יהודה לפיה זמן צאת הכוכבים הוא כדי הילוך של ארבעה מילין אחרי השקיעה. פרשנים רבים הציגו את המקור הזה כעומד בסתירה לכאורה למקור הקודם לפיו בין השמשות מסתיים פחות מכדי הילוך מיל אחד אחרי השקיעה, ובפרט שבשני המקורות מוזכר רבי יהודה.

רבנו תם וראשונים רבים אחרים תירצו שיש שתי שקיעות, הראשונה היא המקובלת כיום וממנה סופרים שיעור של ארבעה מיל ואז הוא זמן צאת הכוכבים, והשקיעה השנייה היא כדי שלושה מיל ורבע מיל מהראשונה (כשעה לשיטה המקובלת), שהיא השקיעה העיקרית וממנה סופרים שלושת רבעי מיל לצאת הכוכבים, וזמן זה הוא בין השמשות, כפי שיטתו של ר"ת בביאור הגמרא הכריעו רוב הראשונים, וכן פסקו השולחן ערוך, הרמ"א והמשנה ברורה. לעומת זאת, הגר"א, בעל התניא ואחרונים נוספים הביאו את השיטה המקורית של הגאונים שפסק ההלכה הוא ששלושת רבעי מיל אחר השקיעה הראשונה הוא צאת הכוכבים והסוגיא השנייה נדחית או מתורצת לעניין אחר.

כדי הילוך מילעריכה

רוב השיעורים שניתנו לרגע צאת הכוכבים מתייחסים למשך זמן של כדי הילוך מיל. אולם משך הזמן הזה נתון בעצמו במחלוקת. הערך המקובל יותר הוא של 18 דקות[1], אך יש גם דעות הסוברות שכדי הילוך מיל הוא 22.5 דקות[2], או 24 דקות[3].

המנהג למעשהעריכה

בפועל, ישנם שלושה מנהגים נפוצים בעניין זמן צאת הכוכבים.

  1. המנהג הנפוץ ביותר הוא 18 דקות לאחר השקיעה. (זהו מנהג ירושלים, אשר יוסד לפי שיטת הגר"א על פי מנהג הגאונים. וריאציות שונות למנהג הזה נעות בין 13.5 ל-24 דקות[4]).
  2. 72 דקות לאחר השקיעה. מנהג זה הוא על פי שיטת רבנו תם, ויש הנוהגים כך להחמיר בלבד, וכן נוהגים בעיקר בחוץ לארץ וכן חסידים רבים בישראל ובפרט חסידי סאטמר וקלויזנבורג. יש המחמירים לשיטת רבינו תם לחכות 90 או אפילו 120 דקות (לפי המחלוקת על שיעור מיל).
  3. 40 דקות לאחר השקיעה. זהו מנהג בני ברק על פי החזון איש, המיוסד על זמן ראיית הכוכבים בפועל שהוא 40-30 דקות לאחר השקיעה.

במוצאי שבת, מחמת דין תוספת שבת, כתבו חלק מהפוסקים שלא לעשות מלאכה עד שייראו שלושה כוכבים קטנים וסמוכים. לכן נוהגים במוצאי שבת לחכות כ-40 דקות אחרי השקיעה (תלוי במקום). הנוהגים כחזון איש מחכים 45 דקות, והנוהגים כרבנו תם ורבי יוסף קארו (חלק מהחסידים ועדות המזרח וחוג בריסק) נוהגים לחכות 72 דקות או יותר לאחר השקיעה.

מקור המושגעריכה

המקור למושג הוא הפסוק בספר נחמיה (ד, טו): "וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים".

בספרות התנאית המושג כמעט ואינו מוזכר, כשבמקומו מוזכר בדרך כלל שהלילה מתחיל מ'שקיעת החמה', 'משתחשך' או 'משחשכה'. הפעם היחידה שהמושג צאת הכוכבים מופיע בתוספתא הוא כסימן לתחילת זמן קריאת שמע של ערבית, ובאותו הקשר מוזכר גם הפסוק הנ"ל בנחמיה:

מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית? ... משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר: צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים", ואומר: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".

תוספתא ברכות, פרק א, הלכה א (על פי גרסת הבבלי ברכות, ב, ב)

התלמוד הבבלי אינו מרבה להזכיר אותו בהקשרים הלכתיים, מלבד בדיון הספציפי לגבי התוספתא הנ"ל. עם זאת בשני מקומות מוזכרת בחלק הסתמאי של הבבלי קביעה פסקנית: "קיימא לן דעד צאת הכוכבים יממא הוא"[5], ובעברית: מקובל וידוע לנו שעד צאת הכוכבים - יום הוא.

הפרשנים והפוסקים זיהו את המושג 'צאת הכוכבים' המופיע בתוספתא ובבבלי עם קריטריון המופיע במקום אחר בתלמוד, לפיו הלילה אינו מתחיל באופן ודאי עד שניתן יהיה להבחין בשלושה כוכבים בינוניים בשמיים, ואז מסתיים פרק הזמן הנקרא 'בין השמשות' שהוא ספק מן היום וספק מן הלילה. כתוצאה מכך, השתרש המושג 'צאת הכוכבים' בספרות ההלכתית כמושג המציין את הרגע שבו מסתיים בין השמשות ומתחיל הלילה באופן ודאי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ זו דעת בעל תרומת הדשן בחלק א סימן קכג בהגהה, וכן פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן תנט סעיף ב לגבי חמץ, וביורה דעה סימן סט סעיף ו לגבי מליחה.
  2. ^ זו דעת הגר"א בביאור הגר"א לאורח חיים סימן תנט סעיף ב.
  3. ^ זו דעת הרמב"ם בפירוש המשנה מסכת פסחים פרק ג משנה ב.
  4. ^ לדעת הרב אברהם חיים נאה זמן צאת הכוכבים הוא 20 דקות לאחר השקיעה על פי פסק בעל התניא בסידורו בסדר הכנסת שבת.
  5. ^ תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כ עמוד ב. ומסכת פסחים דף ב עמוד א


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.