מלאך

יצור על-טבעי דתי

מלאך הוא ישות על-טבעית לרוב טרנסצנדנטלי, הקיימת לפי האמונה בדתות השונות, בהן יהדות, נצרות ואסלאם. בדרך כלל מתואר המלאך כיצור שמימי רוחני הנשלח לבצע משימה אלוהית או כמעביר את דבר האל לבני האדם (בדומה לנביא האנושי).

תיאור מלאכים בעלי כנפיים והילה באיקונוגרפיה הנוצרית.
יעקב נאבק עם המלאך (ציור של גוסטב דורה)
ציור נוצרי, המלאך רפאל מבשר על תחייתו של ישו
המלאך מיכאל מכניע את השטן, ציור מאת גווידו רני, משנת 1631
מלאכים מנגנים מאת פיירו די ג'ובאני טדסקו, משנת 1386 במוזיאון הדואומו
מלאכים מזמרים ומנגנים על ידי הסדנה של טילמן רימנשניידר במוזיאון הישן בברלין
מלאך אוחז בסופרסקריפט מאת ג'ובאני לורנצו ברניני

בתרבות הפופולרית, שהושפעה מהאיקונוגרפיה הנוצרית מתוארים המלאכים כישויות יפות דמויות אדם, עם כנפי ברבור לבנות על גבם והילה מעל ראשם.

מלאכים בתנ"ך עריכה

בעברית מקראית, בדומה לשפות שמיות נוספות (כמו ערבית ואמהרית) משמעות המילה מלאך היא שליח (מהשורש הנדיר ל-א-כ) והיא משמשת לתיאור שליח שנשלח על ידי אדם או על ידי האל. ישנן כמה עשרות דוגמאות לכל אחת מן ההופעות הללו. בלשון חכמים, הצטמצמה משמעות המילה מלאך למובן של שליח של האל.[1]

בסיפורי המקרא מובאות התגלויות רבות של מלאכים לבני אדם, ובהן שלושת המלאכים ששולח אלוהים אל אברהם אבינו; המלאכים המודיעים ללוט כי עליו לעזוב את סדום; המלאך שבא לבשר למנוח על הולדת בנו שמשון; המלאך שנשלח אל גדעון בן יואש, כדי לשכנעו כי עליו להנהיג את ישראל במלחמה במדיין; ועוד. המלאכים מופיעים בדרך כלל בדמות אנשים, ויש בכוחם להיות בלתי נראים כדוגמת המלאך שחסם את אתונו של בלעם. למלאכים בדרך כלל אין שמות פרטיים, ובשני סיפורים המלאך דוחה את הבקשה לומר את שמו, אך בספר דניאל מוזכרים שני מלאכים בשמותיהם: מיכאל וגבריאל.

בחלק מהמקרים, יוצרת התגלות המלאך פחד אצל האדם הפוגש בו ומזהה אותו כמלאך, עד כדי חשש לחייו, שכן המלאך הוא סוג של ישות על טבעית השייכת ל"פמליה של מעלה".[2]

בחזיונות המרכבה של הנביאים ישעיהו ויחזקאל מתוארים מלאכים בעלי כנפיים הסובבים את המרכבה האלוהית ונקראים כרובים ושרפים.

מלאכים במסורת היהודית עריכה

בנוסף למיכאל וגבריאל, מוזכרים במסורת היהודית מלאכים נוספים בעלי שמות דומים. בספרות חז"ל מוזכרים המלאכים אוריאל, סמאל ורפאל. המלאך מטטרון מוזכר בכמה מקומות בתור מלאך חשוב. על פי הקבלה אין להגות את שמות המלאכים, ויש להזכיר רק את תחילת שמם[3] או לחלופין רק להרהר אותו במחשבה.

באגדה מצוי הביטוי לצבא מלאכי ה' - "פמליה של מעלה" מול "פמליה של מטה" שהם ישראל, ומסופר רבות על מלאכי השרת שאומרים שירה לפני האל. במדרשים ובתלמוד מוזכרים מלאכים בהקשרים רבים נוספים.

לפי הרמב"ם, המלאך המופיע בתנ"ך ובספרות חז"ל הוא לעיתים ישות שכלית רוחנית נבדלת מחומר, הזהה לשכל נבדל במטאפיזיקה האריסטוטלית, אך לעיתים הכוונה להאנשה של כוח מכוחות הטבע. כמו כן, לדעת הרמב"ם נבואות הנביאים נמסרות להם על ידי מלאך,[4] אולם יש מבארים שכוונתו שכוח הדמיון מעורב בקבלת הנבואה, וזאת בשונה ממשה רבנו שקיבל את דבר ה' באופן בהיר וישיר, ללא התערבות כוח הדמיון.[5]

מלאכים בקבלה עריכה

המלאכים על פי הקבלה הם מציאויות רוחניות, המוגדרות בעיקר על פי תכונה מסוימת, ועל פי התכונות והאופי המיוחדות לה. הם הוויות הפועולות בעולמות היצירה והבריאה כפי שבני האדם פועלים בעולם העשייה.[6]

המלאכים הם בעלי הכרה עצמית, הכרה של הסביבה ויכולת לייצור ולעשות דברים בתוך מסגרת העולם שהם מצויים בו, ושלכל אחד מהם תפקיד של שליחות מתמדת מטעם הקדוש ברוך הוא בהיותו מקשר בין עולם העשייה לבין עולמות עליונים יותר (ולעיתים תחתונים יותר), ומעביר את החִיוּת באופן דו צדדי ביניהם.[6] מצד אחד, כל מצווה שאדם עושה היא פעולה רוחנית-קדושתית שיוצרת מלאך שהוא מעין שליח של האדם לעבר העולמות העליונים, בהם מקבלת המצווה וכוונתה משמעות וממשות, שהיא המלאך. ומצד שני, יש מלאכים הנשלחים כלפי מטה והמתגלים בצורה כזו שקשורה בעקיפין למהותם. לפעמים המלאך מתגלה בעקיפין באופן בו אנשים קדושים במיוחד כמו נביא או כל אדם במצב של הארה גבוהה יכולים לחוות את מציאות המלאך באופן רוחני, ולפעמים המלאך מתגלה באופן ישיר ולובש צורה שקיימת ממש בעולם שלנו כמו דמות אדם, להבה או צורה טבעית אחרת.[6]

בניגוד לבני אדם, מלאכים מוגדרים כ"עומדים", כלומר - לא משתנים, והם מייצגים באופן קבוע מהות רגשית או שכלית אחת וחד-ממדית, שמגדירה את המלאך, ואיננה מורכבת ממערך שלם של הוויות כמו האדם.[6]

חלק מן המלאכים הם עתיקים וקיימים מאז ומעולם, בעוד חלקם מלאכים שנוצרים כתוצאה מהמעשים והחוויות של יצורי העולמות.[6]

בעולם היצירה, המלאכים מחולקים לקבוצות שכל אחת מהן נקראת "מחנה של מלאכים", וכולל בתוכו פרטים רבים שקשורים לרגש מסוים של המחנה - לדוגמה, מחנה של אהבה, שכולל בתוכו מלאכים שונים שכל אחד מהם מייצג גוון אחר של אהבה, או מחנה של יראה, בו כל אחד מהמלאכים הוא גוון אחר של יראה.[6]

בעולם הבריאה הגבוה יותר, קיימים מלאכים הנקראים "שְׂרַפִים" בגלל היותם קרובים יותר לאלוקות וכמיהתם להתקרב ולהשרף בה. השרפים הם התגלמויות של דרגות של השכל העליון, כשכל אחד מהם הוא צד מסוים של הוויה שכלית בדרגה וצורה מסוימת.[6]

בעולמות הרע או הקליפה, הקיימים מתחת לעולם שלנו, קיימים מלאכים מסוג אחר: מלאכי חבלה, שבניגוד למלאכי העולמות העליונים, מייצגים רגשות ודחפים של של הטמא והרע ולא של הקדושה, ולכן הם נוצרים ממעשים, מחשבות ורצונות של רע ולא ממעשים של טוב, ומובילים את השפע מהאדם לעולמות הטומאה.[6]

מלאכי החבלה מפתים לעשות רע מתוך עולמות הרע בהם הם נמצאים, ופועלים על האדם בצורות חומריות ורוחניות, ומשמשים גם להענשה של החוטא על חטאיו על ידי ייסורים, כאבים ומשברים חומריים ורוחניים. בניגוד למלאכים של הקדושה, מלאכי החבלה הם טפילים של העולם הזה - וחיים מכח הבחירות הרעות שנעשות בו, בהיעדר יכולת להאחז ברע שבו, הם יעלמו ואינם חלק מתמונת העולם האידיאלית.[6]

כשאדם עושה מצווה או עבירה ויוצר על ידה מלאך, הוא נצמד אליו והופך להיות חלק מההוויה הסובבת אותו. במהלך חייו של האדם ההשפעות הטובות או הרעות שלהם עקיפות באופן מסוים, אבל עם פטירתו אותם מלאכי החבלה מקיפים אותו ללא חציצה - ובעצם היותם מענישים אותו באופן ישיר מתוך הרע שהוא יצר בעצמו, וזוהי הירידה לגיהנום. לאחר שהם חדלים להתקיים בהיעדר חיות להאחז בה ולאחר שחוה את כל הכאב ברע שיצר, הנפש שלו מתנקה ויכולה להגיע למקומם של המלאכים שיצרה במעשיה הטובים ולהתענג בטוב שעשתה - וזוהי העלייה לגן עדן.[6]

על פי הקבלה ישנם רבבות אלפי מלאכים, המוזכרים בשמות רבים נוספים[7] ושאמונים על דברים שונים.

ספר הזוהר מבחין בין מלאכי שרת למלאכי חבלה, בין מלאכי חסד למלאכי דין ובין מלאכים בעלי אופי זכרי (משפיעים ומנהיגים) למלאכים בעלי אופי נקבי (מושפעים ומונהגים).

מלאכים בהלכה עריכה

יש הלכות ומנהגים רבים שקשורים למלאכים ביהדות.

חכמים תקנו את תפילת התכבדו מכובדים שתקנו לומר לפני הכניסה לבית הכסא מכיוון שהמלאכים המלווים את האדם לא יכולים להיכנס לשם.[8]

נהגו לא לומר את הקטעים בסליחות בשפה הארמית בהיעדר מניין מכיוון שהמלאכים לא מבינים ארמית.[9]

כמו כן, קיימים תפילות ופיוטים רבים שפונים או מתייחסים למלאכים, כמו שלום עליכם ומכניסי רחמים.

מלאכים בתרבות הפופולרית עריכה

בתרבות הפופולרית, המושפעת בעיקר מהאיקונוגרפיה הנוצרית אך גם מהמיתולוגיה היוונית, המלאכים מתוארים כיצורים דמויי אדם יפים (לרוב בהירי-עור עם שיער בלונדיני) בעלי הילה וכנפי ברבור בעלות נוצות לבנות צחורות. הם בדרך כלל לבושים בשמלה או טוגה לבנה. המלאכים "גרים" בגן עדן, משרתים את אלוהים ומנעימים את זמנו ואת זמנם בשירה מלאכית ונגינה בנבל או בלירה. בנוסף למלאכים האלו קיימים עוד שני תת-סוגים:

  1. המלאך הלוחם – ה-Archangel – שחמוש בחרב ארוכה או בחרב דו-ידנית ועוטה שריון חזה נוצץ כמו זה של ההופליט היווני. המלאך הלוחם מייצג את צבאות השמיים ומתואר נלחם בכוחות הרשע, בשדים ובצבאות השטן.[10]
  2. מלאך תינוק שדומה לקופידון ומסמל אהבה, טוהר ותום.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גד בן עמי צרפתי, תולדות מלים, לשוננו לעם, תשמ"ט-תש"ן, עמ' 175
  2. ^ כך למשל בסיפור מפגש יעקב עם המלאך (כִּי רָאִיתִי אֱלֹוהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. בראשית פרק ל"ב פסוק ל"א), בסיפור מפגש גדעון עם המלאך (וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת. שופטים פרק ו', פסוק כ"ג), ובסיפור מפגש מנוח ואשתו עם המלאך (וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹוהִים רָאִינוּ. שופטים פרק י"ג פסוק כ"ב).
  3. ^ האריז"ל, פרשת שמות, שער המצוות, עמ' יא:
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ז', הלכה ו', מורה הנבוכים חלק ב פרק ל"ד.
  5. ^ ספר העיקרים חלק ג' פרק י'. שער כבוד ה' לרבי אפרים אנקווה, בתשובתו להשגת הרמב"ן על הרמב"ם בעניין קבלת הנבואה על ידי מלאך. וראו הרחבה בנידון זה במאמר האם הנביאים קיבלו את נבואתם על ידי מלאך, באתר ישיבת הר ברכה
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 עדין אבן-ישראל, שלושה עשר עלי השושנה, ירושלים: קורן, 2010, עמ' 6-27
  7. ^ ספר שמות המלאכים – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
  8. ^ רש"י על תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד ב'
  9. ^ ספר התניא, סימן ע"ב
  10. ^ מלאך לוחם כזה מופיע בסדרת משחקי Heroes of Might and Magic ונקרא שם Archangel.