אשמן כנף-שקיק
אשמן כנף-שקיק (שם מדעי: Saccopteryx) הוא סוג של עטלף קטנטן במשפחת האשמניים ובו 5 מינים שחיים בעיקר בדרום אמריקה. הסוג הוקם בשנת 1811 על ידי הזואולוג הגרמני יוהאן קרל וילהלם איליגר ומשמעות שמו המדעי היא ״כנף עם שק״. הסוג קרוב חיצונית וגנטית לאשמן החדקוני הזעיר.
 אשמן כנף-שקיק
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | אשמניים |
| סוג: | אשמן כנף-שקיק |
| מינים | |
|
5 | |
| שם מדעי | |
 Saccopteryxיליגר, 1811 | |
| |
תיאור ואנטומיה עריכה
לאשמן השקיק גוף קומפקטי וצר, ראש גדול וחרוטי, וחרטום קצר, מחודד ודמוי מקור. האוזניים קצרות, קעורות וצרות ופונות אחורנית. העיניים גדולות ובולטות והפנים כהות ונטולות שיער. האף קטן והנחיריים פתוחים חזיתית ומופרדים בתלם אנכי. הלוע צר והשפה התחתונה עודפת על העליונה. האף והשפה העליונה מאוד גמישים, ויכולים לנוע למעלה במהלך הציד כדי להגדיל את חלל הלוע. הזנב דקיק וארוך וקצהו המחודד בולט החוצה. כנף הזנב גדולה למדי.
אורך הראש והגוף של אשמני השקיק 38–56 מ״מ, אורך הזרוע 33–48 מ״מ ואורך הזנב 9–23 מ״מ. משקלם 3–9 גרם בלבד. הנקבה גדולה יותר מן הזכר. בצד התחתון של הכנפיים בסמוך למרפק, יש שקיקי עור עבים שבולטים יותר אצל הזכר ומשמשים אותו להפצת ריח. פתח השקיקים ממוקם בצד העליון של הכנף והוא גדול יותר אצל הזכר.
הפרווה של אשמן השקיק קצרה, צפופה ורכה ומשתרעת עד לקרומי הכנף, למרפקים ולברכיים. צבעה הכללי כהה בדרך כלל ונע בין חום שוקולד כהה לחום קפה עמוק, חום ביסטר-שחור או שחור ממש. הגחון והחזה נוטים להיות בהירים, וצבעם נע בין חום בהיר לאוכרה, אפרפר או בז׳. סימן ההיכר של הסוג הוא צמד הפסים הבהירים והמסולסלים לאורך הגב שצבעם בז׳, צהבהב או לבן בוהק, והם בולטים במיוחד על רקע הפרווה הכהה שסביבם. הפסים מסתיימים בסמוך לזנב, אך בהמשך אליהם יש כתמים בהירים דהויים על כנף הזנב. אצל אחדים מהמינים הפסים דהויים או נעדרים. מלבד פסי הגב, יש לאשמן בדרך כלל כתמים בהירים גם בצידי האוזניים ועל הסנטר. הכנפיים, הרגליים, הזנב ולרוב גם הפנים בצבע חום-שוקולד כהה, שחור פיח או שחור מבריק. האוזניים שחורות בקצה וורודות בחלקן הפנימי. הרגליים והזרועות בצבע בורדו או חום מלוכלך.
תפוצה עריכה
המינים בסוג נפוצים באמריקה הדרומית והמרכזית. טווח התפוצה של הסוג כולל את דרום ומרכז מקסיקו, ניקרגואה, גואטמלה, בליז, הונדורס, אל-סלבדור, קוסטה ריקה, פנמה, קולומביה, אקוודור, גיאנה, גיאנה הצרפתית, סורינאם, וונצואלה, טרינידד וטובגו, פרו, בוליביה ומרבית ברזיל. בית הגידול כולל יער גשם טרופי, יער עננים, יער ביצות, יער גדותיים, יער מנגרובים, וסוואנה טרופית, דוקרנית או צחיחה למחצה. הוא מצוי גם בקרבות מגורי אדם.
אקולוגיה עריכה
_-_panoramio.jpg)
אשמני השקיק מבלים את שעות היום במקומות מוארים יחסית כמו שקעי עצים, גזעים, נקיקי סלעים, גומחות בין שורשים ומבנים נטושים, והם עירניים למדי ועסוקים בהחלפה של מקומות מנוחה, במשיכת בני זוג או בהשמעת שירי חיזור. האשמנים יוצאים לצוד לפני השקיעה ותרים אחר מזון בחופה התחתונה של היער; לאחר רדת החשיכה, הם עוברים לחפש מזון בשטחים פתוחים במשך כשלוש שעות ולאחר מכן מבלים את הזמן בעיקר באינטראקציות חברתיות. האשמנים ניזונים מחרקים מעופפים ומאתרים את טרפם באמצעות איכון-הד בתדר של 42–50 קילוהרץ. האשמנים מחפשים טרף בגובה 3–8 מטר מהאדמה, וכל גיחת ציד נמשכת 20–30 דקות ולאחריה מנוחה קצרה. שטחי הציד נמצאים בשימוש על ידי המושבה כולה, ולאחר פרק זמן של 5–10 שבועות, מקורות המזון מדלדלים והמושבה עוברת למקום אחר. הטורפים העיקריים של אשמני השקיק הם דורסי לילה, נחשים, טרנטולות אוויקולריה וזיזפיים גדולים. הפרווה האפלולית מספקת לאשמן הסוואה מושלמת בשעות הלילה ומקשה מאוד על זיהויו.
האשמנים חיים בבדידות, בזוגות או בקבוצות ומושבות של 5–60 פרטים בהם יש הקפדה על מרחק מינימלי של מספר ס״מ בין אשמן לאשמן שנועד כנראה למתן את פגיעות המושבה לטורפים. המושבות מורכבות ממספר תת-קבוצות שכל אחת מהן היא למעשה הרמון המכיל זכר ובין 3 ל-9 נקבות. הזכר מחזיק טריטוריה קטנה בגודל 10–30 מטר ומנסה לפתות נקבות נוספות לעבור להרמון שלו. הנקבות לעומתו עסוקות בקביעת היררכיה דומיננטית ביניהן, בטיפוח עצמי, בביקור בהרמונות סמוכים על מנת להתרשם מזכרים אחרים או בגירוש נקבות שאינן שייכות להרמון ובגירוש עטלפי חרקים ממינים אחרים שמזדמנים לאזור.
אשמני השקיק כאמור מתאפיינים בשקיקי עור גדולים על הכנפיים. השקיקים אינם מכילים בתוכם בלוטות ריח, והזכר ממלא אותם בהפרשות שונות דוגמת רוק ושתן שעוברים בתוך השקיק תסיסה מיקרוביאלית ויוצרים ריח ייחודי לכל זכר. ההפרשות שמתערבבות בשקיקים מפיקות ריח עז ומשמשות את הזכר לפיתוי נקבות חדשות, לתצוגה בטקס החיזור אחר נקבות וותיקות ולסימון שטח ההרמון בתוך המושבה. במהלך החיזור אחר נקבות בהרמון שלו או בפיתוי נקבה שנזדמנה לטריטוריה, הזכר מרחף מול הנקבה תוך כדי פתיחת השקיקים והתזת נוזלים לעברה (פעולה שמכונה על ידי חוקרי הטבע ״המלחה״), והוא גם משמיע שירי חיזור מורכבים שנשמעים כשילוב בין קרקורי צפרדע לציוצי ציפור. התזת נוזלים והפקת שירים טריטוריאליים עשויה להתרחש בתגובה לכניסת זכר פולש לשטח ההרמון. עימות בין זכרים נפתר בדרך כלל לאחר משחק נביחות קצר. עם זאת, סביב שטח ההרמון מתקבצים לעיתים קרובות מספר זכרים שממתינים להחלפת הזכר השולט, כשלרוב המחליף הוא הזכר עם וותק ההמתנה הארוך ביותר.
הרבייה מתרחשת פעם או פעמיים בשנה בסמיכות לעונת הגשמים במשך תקופה של 4 שבועות. הנקבה ממליטה גור יחיד מפותח למדי לאחר היריון של 6 חודשים והוא נגמל והופך לעצמאי בגיל חודשיים. למרות שהנקבה היא היחידה שמטפלת באופן ישיר בגור, נוכחותו של הזכר חשובה עבור הגור בלמידה ותרגול של שירי חיזור. באופן חריג ליונקים, גורי האשמן ידועים בכך שהם משמיעים מספר סוגים של הברות לא ברורות ופטפוטים בדומה לתינוק אנושי ולגוזלי ציפורים. הגורים מגיעים לבגרות תוך שנה או פחות, ורבים מהם עוזבים את המושבה שבה נולדו ועוברים למושבה אחרת. תוחלת החיים הממוצעת בטבע היא 6 שנים.
מינים עריכה
בסוג זה 5 מינים:
- אשמן כנף-שקיק אמזוני (Saccopteryx gymnura)
- אשמן כנף-שקיק אנטיוקיאני (Saccopteryx antioquensis)
- אשמן כנף-שקיק גדול (Saccopteryx bilineata)
- אשמן כנף-שקיק זוטר (Saccopteryx leptura)
- אשמן כנף-שקיק יערוני (Saccopteryx canescens)
קישורים חיצוניים עריכה
- אשמן כנף-שקיק, באתר ITIS (באנגלית)
- אשמן כנף-שקיק, באתר NCBI (באנגלית)
- אשמן כנף-שקיק, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- אשמן כנף-שקיק, באתר GBIF (באנגלית)