פתיחת התפריט הראשי

אשר טננבוים

קורות חייועריכה

נולד בירושלים, מצד אביו דור רביעי בארץ ישראל, בנו של הרב משה דוד טננבוים[1], שהיה מנהל ועד הישיבות במשך כחמישים שנה. למד בישיבת עץ חיים בירושלים ולאחר מכן בישיבת פוניבז' בבני ברק. נישא לשפרה, בתו של מנחם פרוש. לאחר נישואיו למד בישיבת מיר בירושלים.

בשנת תשכ"ח (1968), בהיותו בן 27, התמנה כרבה של שכונת גבעת שאול בירושלים מטעם המועצה הדתית. בשנות ה-70 הקים את בית מדרש "ברכת מנחם" בשכונה, לכבודו של חותנו מנחם פרוש, במרתף בנין, ובשנות ה-90 הועבר בית המדרש למבנה מרווח והחליף את שמו ל"משכן באב"ד". תחת הנהלתו של הרב הורחב בית המדרש במהלך השנים, נבנו בו מקווה וספרייה תורנית עשירה עד שהפך לבית מדרש מרכזי בשכונה.

בכסלו תשנ"ד (נובמבר 1993), לאחר פטירת אביו, התמנה על ידי הרב שך, נשיא ועד הישיבות, למלא את מקום אביו בניהול ועד הישיבות. ייצג את הישיבות המאוגדות בוועד הישיבות מול השלטונות ורשויות הצבא. במסגרת תפקידו היה חותם על טופסי הדיחוי של בני הישיבות לצה"ל, ומאשר את היותם בני ישיבות, ועומדים בקריטריונים של תורתו אומנותו, הרב טננבוים היה ידוע בקפדנותו לבדוק האם מבקש הדיחוי אכן תלמיד ישיבה, ורק אז הסכים לחתום על התצהיר[2]. היה בקשר הדוק עם ראשי אכ"א וטיפל במקרים של בחורי ישיבה שהתעוררו אצלם בעיות מול שלטונות הצבא. פרסם את הוראותיו של הרב שך בנושאים שונים הקשורים לעולם הישיבות וכן תקנות מיוחדות לבחורי הישיבות ובהן האיסור להוציא רישיון נהיגה, כאשר הוחלט כי תלמיד ישיבה שיוציא רישיון, אינו זכאי למעמד בן ישיבה מועד הישיבות[3]. היה מרבה להתייעץ עם הרב שך בנושאים השונים שעלו על הפרק, והיה מגיע רבות למעונו לצורך כך[2]. לאחר פטירת הרב שך היה נועץ ברב אלישיב.

בשנת תשנ"ט (1999) התמנה כחבר בוועדת טל שדנה בסוגיית גיוס בני ישיבות והדיחוי משירות בצה"ל הניתן להם מתוקף הסדר תורתו אומנותו. לאחר שהתברר כי בחוק טל נכללו סעיפים חדשים המשנים את ההסדר שהיה קיים מאז קום המדינה, נמנע מלחתום על מסקנות הוועדה ועל פי דרישת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב משה שמואל שפירא, ורבנים נוספים, ותחת זאת צירף "חוות דעת יחיד" ובה דרש להותיר את ההסדר שהיה עד אז ללא שום שינוי. בשל פעילותו זו, זכה למכתבי תמיכה מאותם חברים במועצת גדולי התורה. כמו כן סירב להשתתף בישיבות ועדת כץ שהכינה את החוק להגשתו לכנסת[4], ותחתיו השתתף נציג אחר של ועד הישיבות[5].

בשנת תש"ע חלה במחלת הסרטן, ולאחר שלוש שנים שבהן נאבק במחלתו נפטר. נקבר בהר המנוחות בירושלים. לאחר פטירתו מינה הרב שטיינמן את חתנו הרב חיים אהרן קאופמן לממלא מקומו בוועד הישיבות.

משפחתועריכה

אחיו, יצחק מתתיהו טננבוים, הוא עורך המודיע. חתנו הרב חיים אהרן קאופמן מכהן כרב בית הכנסת משאת בנימין בשכונת מעלות דפנה בירושלים. חתנו הרב עקיבא פרנקל, בנו של הרב איסר פרנקל, רבה של שכונת בבלי בתל אביב, הוא דיין. בנו הרב דב מאיר, חתנו של הרב יצחק זילברשטיין, מכהן כר"מ בישיבת קריית מלך, בנו הרב יעקב, ממלא את מקומו כרב בית הכנסת משכן באב"ד.

עץ משפחת פרושעריכה

נפתלי צבי פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה זלמן פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרשון פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי צבי פרוש-גליקמן
 
עקיבה פרוש
 
אהרן יעקב פרוש
 
אליהו נחום פרוש
 
יוחנן דוד סלומון
 
חיים יהודה לייב אוירבך
 
?
 
מנחם מנדל פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פרוש
 
מרדכי ליבר פרוש
 
זונדל קרויזר
 
שמואל קלמן מירסקי
 
אברהם
 
נפתלי סלומון
 
המשך ענף זה ראו:
עץ חיים יהודה לייב אוירבך
 
מרדכי ליבר פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם פרוש
 
חיים קמיל
 
 
 
 
 
שרה
 
כתריאל שלמון
 
משה מנדלבאום
 
 
 
 
 
שלום חיים פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר פרוש
 
אשר טננבוים
 
 
 
 
 
אהוד חבצלת
 
 
 
 
 
 
 
ישראל פרוש
 


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה