פתיחת התפריט הראשי

אִתיאל עמיחי (2 בדצמבר 1925 - כ"ב בשבט תשכ"ג, 16 בפברואר 1963) היה ממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי, מפקד מחוז ירושלים, ראש הג"א והנספח הצבאי באפריקה.

אתיאל עמיחי
אתיאל עמיחי.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 2 בדצמבר 1925
תל עדשים
נהרג 16 בפברואר 1963 (בגיל 37)
חוף השנהב
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
תקופת שירות 19421963
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
הנצחה
רחוב על שמו ברמלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

 
קברם של אתיאל עמיחי, אשתו אילת ובתו רוית, בבית קברות נחלת יצחק

עמיחי נולד בסוף שנת 1925 במושב תל עדשים, בנם של יחיאל והניה עמיחי, מראשוני המתיישבים ביישוב. היה פעיל במחנות העולים. בשנת 1942, לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, התגייס לפלמ"ח ובליל הגשרים פיקד על כוח מהגדוד השני שפוצץ גשר מסילת ברזל על נחל הבשור שחיבר בין עזה לרפיח. במלחמת השחרור נטל חלק בקרבות חטיבת יפתח בצפון. בתחילת אפריל היה נציג הפלמ"ח במפקדת מבצע נחשון ולאחר מכן היה קצין המבצעים של חטיבת הראל, תחת פיקודו של יצחק רבין בקרבות בגזרת ירושלים מאמצע אפריל ועד סוף מאי 1948. השתתף במבצע דני והיה מפקד הגדוד הראשון בקרב חירבת כוריכור. במבצע גי"ס, בליל 27-28 ביולי 1948, כבש הגדוד שלו את אל-פאלוג'ה, אולם לאחר שנורתה עליהם אש מהמצרים ונודע לו שמשטרת עיראק אל-מנשייה לא נכבשה הוא החליט לסגת. שני מ"פים שלו ניסו לערער על הפקודה, אך ניסיון ליצור קשר עם מפקד חטיבת יפתח נכשל והגדוד נסוג. בעקבות הנסיגה הדיח המח"ט מולה כהן את עמיחי מפיקוד על הגדוד. אסף שמחוני מונה במקומו וישעיהו גביש נתמנה לסגנו[1] בהמשך המלחמה שימש כקצין מבצעים בחטיבת אלכסנדרוני. אחיו הצעיר יאיר נהרג במלחמה, ב-14 בינואר 1948.

לאחר המלחמה היה מדריך בבית הספר הגבוה לטקטיקה ובשנת 1950 שימש כממלא מקום ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי. בשנים 19521954 כיהן כמפקד מחוז ירושלים,[2] ולאחר מכן היה ראש מחלקה במטכ"ל. ב-1 בפברואר 1956 נכנס לתפקיד ראש הג"א[3] ועסק בריכוז סמכויות על הגורמים השונים והגברת התיאום בין גורמים צבאיים ואזרחיים שיש להם תפקיד בהגנת העורף.[4] בהמשך היה שליח באלג'יריה, אחראי על קבוצה של 28 קצינים מישראל שהגיעו כשליחים אל יהודי המקום.[5]

נישא לאילת, בתו של המחנך יעקב ניבמפקח הראשי של זרם העובדים, מנהל המרכז לחינוך של ההסתדרות ומפקח החינוך במחוז תל אביב), והיה אב לשלוש.

בשנת 1961 החל לכהן כנספח צה"ל ונציג משרד הביטחון באקרה, בירת גאנה. לאחר כשנה עבר לאביג'אן, בירת חוף השנהב. ב-16 בפברואר 1963 נהרג בתאונת דרכים עם אשתו ובתם בת החמש רוית. ארונותיהם הוטסו לישראל והובאו לקבורה בהלוויה צבאית בבית קברות נחלת יצחק[6] בהשתתפות בכירי משרד החוץ וצה"ל.

על שמו רחוב ברמלה ומדור אפריקה ואסיה בספריית המטכ"ל.

לקריאה נוספתעריכה

  • ראובן אבינועם (עורך), בית עמיחי, ירושלים: דפוס סיון ("הוצאת ידידים"), תשכ"ד.[7] ‬("לזכר אל"ם איתיאל עמיחי ומשפחתו שניספו בתאונה בעת היותם בחוף השנהב")

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מבצע גי"ס 1, באתר מרכז מידע פלמ"ח.
  2. ^ אלוף משנה ח. הרצוג מפקד מחוז ירושלים, דבר, 17 בנובמבר 1954.
  3. ^ מונה ראש הג"א, דבר, 24 בינואר 1956.
  4. ^ יואל מרקוס, 8 דקות מכריעות של הג"א, דבר, 29 בינואר 1956.
  5. ^ משה גבאי, עלייה ארצה ושליחות באלג’יריה, ברית (כתב העת של יהודי מרוקו).
  6. ^ זכר אל"מ עמיחי בוועדת החוץ והביטחון, דבר, 20 בפברואר 1963.
  7. ^ על הספר באתר מרכז מידע פלמ"ח.