בארות בנגב
בארות בנגב הוא מרכז הדרכה ומורשת הנמצא בקיבוץ עלומים בנגב המערבי (עוטף עזה). המרכז מספר את סיפורו של קיבוץ בארות יצחק שהוקם ב-1943 והיה הראשון בגוש הנגב של הקיבוץ הדתי. בעקבות קרב הגבורה בו נעצרו המצרים במלחמת העצמאות נגרם הרס קשה לקיבוץ והוא פונה מתושביו. מרכז המורשת כולל את מגדל המים הישן הנמצא בשדות ומרכז מבקרים הנמצא בתוך קיבוץ עלומים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מגדל מים ישן |
| מיקום |
עלומים  |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים |
הקיבוץ הדתי |
| מפעיל | קיבוץ עלומים |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 2010–2014 (כ־4 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
2014 |
| קואורדינטות | 31°27′37″N 34°29′59″E / 31.46029°N 34.49979°E |
|
www | |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   בארות בנגב | |
  | |
המרכז הוקם כדי לספר ולהנציח את סיפורה של תנועת הקיבוץ הדתי, כתנועה ציונית מיישבת ולוחמת לפני קום המדינה וכן את סיפורה הייחודי, (והלא מוכר), של קבוצת בארות יצחק שעל אף הניצחון בקרב הקשה שהתחולל נגד המצרים, נאלצו לנטוש את הקיבוץ ולשקם אותו במקום אחר.
במלחמת העצמאות איבד הקיבוץ הדתי חמישה מתוך אחד עשר יישוביו וספג אבדות בנפש בשיעור של 8%, (לעומת 1% בשאר היישוב היהודי). כחלק ממהלך תיקון השבר, החליטה תנועת הקיבוץ הדתי לשקם את מגדל המים שנפגע מהפצצות המצרים ולהקים מרכז מבקרים.
המרכז, שנחנך בפברואר 2014, כולל מבנה בית ילדים ישן בקיבוץ עלומים, ("המשולש"), ואת אתר מגדל המים הנמצא בשדות. במגדל בוצעו עבודות שימור ושיקום, תוך שמירה על מראהו הפגוע מהפצצות המצרים, במבנה שבעלומים משמשת קומת הקרקע את משרדי האירוח הכפרי וכאולם כנסים. בקומה השנייה מוצגת תצוגת חפצים ותמונות מחיי "תורה ועבודה" של היישובים הדתיים הראשונים בנגב. עיקרה של התצוגה הוא מיצג אור-קולי בשם: "ובחרת בחיים". המיצג מתאר את ראשית ההתיישבות הציונית בנגב, את הקמת גוש הנגב של הקיבוץ הדתי, את הקרב מול המצרים ואת תוצאותיו הקשות בחיי אדם ובהרס שנגרם ליישוב. בסיום המיצג מסופר איך השתקמה תנועת הקיבוץ הדתי ואיך חזר ושוקם גוש הנגב. מרכז המורשת קיבל מעמד של אתר מורשת לאומי. המרכז מקיים מגוון סיורים במרחב הסובב כמו, בעקבות נשים בנגב, הכרות עם אתרי מורשת בעוטף עזה[1], וסיורי פריחה במסגרת פסטיבל "דרום אדום". בנוסף מקיים המרכז כנס שנתי בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בנושאים הקשורים להתיישבות בנגב.[2]
הקרב על בארות יצחק
עריכה
ערך מורחב – הקרב על בארות יצחק
במלחמת העצמאות, (לאחר פינוי האימהות והילדים לתל אביב), נשארו להגן על הקיבוץ כשמונים חברים, מבני 17 ועד 40, מתוכם גם 20 נשים.במהלך הקרב הפציצו מטוסים מצריים את מגדל המים והמים ששטפו ממנו הציפו את תעלות הקשר והקשו על המגינים. בתום יום קרב קשה, נסוגו המצרים משטחי הקיבוץ. בארות יצחק ניצחה בקרב אך המחיר היה כבד: 17 נהרגו, 15 נפצעו וכל בתי הקיבוץ נשארו הרוסים.
בתום המלחמה, החליטו חברי הקיבוץ, לאחר לבטים, לשקם את עצמם בנקודה חדשה - במרכז הארץ. החלטתם של אנשי הקיבוץ להקים את הקיבוץ במקום אחר התקבלה רק לאחר שמרכז התנועה החליט לשלוח גרעין נוסף להתיישב באתר שבנגב. הגרעין שהגיע לבארות יצחק שבנגב נשאר שם כשנה ובסופו של דבר חבר לפליטי כפר עציון שהקימו את ניר עציון שבכרמל.
נס הקוממיות - השלילה והתיקון
עריכה- ערך מורחב – נס הקוממיות
בשנת תשט"ו, 1955 – שבע שנים לאחר מלחמת העצמאות, החלט להעניק ל-91 יישובים את "נס הקוממיות" - אות הוקרה, המוענק על ידי צה“ל במסדר צבאי ליישובים ומוסדות אשר לחמו במלחמת העצמאות. הקריטריון המפותל שקבע משרד הביטחון לקבלת "נס הקוממיות" פורט במכתב ששלח שמעון פרס, המנהל הכללי של משרד הביטחון אל ח"כ יצחק רפאל ב ג' אייר תשט"ו: "יישובים אשר עמדו בפני התקפת כוח רגלי של האויב ו/או היו מנותקים מעל יתר היישוב בארץ במשך חודש ימים לפחות...בתנאי כי היישוב עודנו קיים". המשמעות בקביעת הקריטריון לקבלת "נס הקוממיות", הייתה שמחצית מיישובי הקיבוץ הדתי שנאלצו להעתיק את מיקומם: כפר דרום, כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ובארות יצחק, יישובים שלחמו בגבורה וספגו אבדות כבדות, אינם זכאים לנס הקוממיות. בטקס צבאי שנערך בבאר שבע קיבלו את נס הקוממיות עשרה יישובים מהנגב: רביבים, צאלים, סדום, נבטים, נירים, מבטחים, חצרים, גבולות, בארי ואורים. (יישובים נוספים מהדרום קיבלו את נס הקוממיות בטקס שנערך בכפר המכביה). בלטו בהיעדרם: כפר דרום ובארות יצחק. חברי בארות יצחק שנלחמו בנגב בגבורה וקבעו את גבול המדינה, התקשו לעכל את העלבון. בקיבוץ החדש נבנה מגדל מים תאום למגדל שבנגב ומדי שנה התקיים טקס זיכרון במגדל המים הישן שנותר בשדות נחל עוז. לאחר מלחמת ששת הימים, ב-1969, הוענק נס הקוממיות לכפר עציון שחזר לאדמתו.בשנת 1981[3], לאחר פניות רבות, העניקה הממשלה, בראשות מנחם בגין, את נס הקוממיות לבארות יצחק ולישובים נוספים שנחרבו במהלך המלחמה וקמו מחדש.
שותפים להקמת המרכז
עריכהגופים מממנים:
- ציוני דרך - תוכנית המורשת הלאומית
- המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל - JNF בריטניה
- קקל
- משרד התיירות - החברה הממשלתית לתיירות
- משרד החקלאות ופיתוח הכפר
- הקיבוץ הדתי
- מועצה אזורית שדות נגב
- קיבוץ עלומים
תכנון וביצוע:
פרוגרמה והמסרה: רמי חרובי כתיבה, בימוי והפקה: רמי פיכמן ליווי אקדמי: ד"ר נחום ברוכי ז"ל
עיצוב גרפי: מיכל ברמן מערכי הדרכה: שרית אוקון עיצוב פנים ועיצוב אתר המגדל: אדר' דורון שגב ניהול מטעם עלומים: צביקי פורת.
גלריה
עריכה-
פתיחת אתר מגדל המים 2014 -
בארות יצחק בנגב -
במרכז המבקרים ב"מצב שבת" -
תעלות הקשר לקראת הפלישה המצרית -
שלט להנצחת הנופלים בקרב -
שלט תודות ליד המגדל -
שלט מרכז המבקרים -
שימור הפגיעות במגדל המים -
אחד השלטים באתר המגדל -
מרכז המבקרים ב"מצב שבת"
-
שלט לזכר הנופלים בקרב -
שלט כחול באתר המגדל
.JPG)
.jpg)
לקריאה נוספת
עריכה- נחום ברוכי, בארות יצחק בהתיישבות ובמלחמה, הוצאת ספרים אריאל, תשס"ט - 2009
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של בארות בנגב
הערות שוליים
עריכה- ^ אבי יוגב, המרכז שיספר את הסיפור המושתק של הקיבוץ הדתי, באתר ערוץ 7, 15 בינואר 2014
- ^ "כנס בארות הנגב" השביעי הוקדש לסיפור הנגב ב-1948 - קרן קימת לישראל - קק"ל, באתר www.kkl.org.il (בערבית)
- ^ נס הקוממיות לבארות יצחק, באתר www.gvura.org