הקיבוץ הדתי

תנועה ציונית דתית להתיישבות קיבוצית

תנועת הקיבוץ הדתי היא תנועה המאגדת 16 קיבוצים ו־8 מושבים שיתופיים של הציונות הדתית. ב-24 היישובים של התנועה מתגוררים למעלה מ-15,000 נפשות[1]. 7 מתוך 16 קיבוצי התנועה נחשבים לקיבוצים שיתופיים, בעוד 9 קיבוצים עברו תהליכי הפרטה שונים.

סמל הקיבוץ הדתי
הבניין ההיסטורי של הנהלת הקיבוץ הדתי, ברחוב דובנוב 7 בתל אביב, אפריל 2008

היסטוריה עריכה

 
המדשאה המרכזית בקיבוץ עין צורים, נובמבר 2008

שורשי התנועה ב"ברית חלוצים דתיים" שנוסדה על ידי צעירי מזרחי של תורה ועבודה הפועל המזרחי. חברי הקבוצה היו חלוצים דתיים שעלו לארץ ישראל מארצות אירופה, בעיקר מגרמניה. הם הקימו בארץ ישראל מושבים, קבוצות עבודה, קבוצות הכשרה וכן קבוצות.

בשנת 1935, במהלך הוועידה השביעית של הפועל המזרחי, התאגדו הקבוצות לארגון גג אחד בשם "חבר הקבוצות של הפועל המזרחי" (שם דומה להתאגדות החילונית של הקבוצות - חבר הקבוצות). בשנת 1938 החליטו לשנות את השם לשם המקובל עד היום "הקיבוץ הדתי, איגוד הקבוצות של הפועל המזרחי" ובקיצור - "הקיבוץ הדתי". בסוף שנות ה-30, חברי הקיבוץ הדתי עברו הכשרה חקלאית בקיבוצים חילוניים, בהם קיבוץ בית אלפא[2].

ב-1 במרץ 1940 מנה הקיבוץ הדתי 795 חברים, 489 גברים ו-306 נשים, שהיו חברים בשבע קבוצות[3].

בתחילת מלחמת העצמאות היו לקיבוץ הדתי 16 נקודות התיישבות[4]. עם פרוץ המלחמה נמצאו כל הקבוצות בקו החזית הקדמי: חברי טירת צבי הדפו התקפה כבדה של צבא ההצלה (כעשור לאחר שספגו התקפה זהה בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט); גוש עציון עמד במצור ממושך והדף את האויב במבואותיה הדרומיים של ירושלים, עד שנפל. כך נפלו הקיבוצים כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים. כפר דרום ננטשה אחרי עמידה במצור ובקרב במשך חודשיים. חברי קיבוץ בארות יצחק בדרום הדפו את הצבא המצרי מתוך חצר המשק, אך היישוב עצמו נהרס. קיבוץ סעד הופגז קשות על ידי כוח מצרי שפלש לארץ לאחר הכרזת העצמאות, ובמשך חודשים חיו חברי הקיבוץ בבונקרים ומנהרות מתחת לאדמה, והמשיכו בשגרת חייהם. כתוצאה מן ההפגזות נהרסו כל המבנים מעל פני האדמה, למעט "בית הביטחון" - המבנה היחיד עשוי בטון שהיה במקום. בקבוצת יבנה נהרגו שלושה חברים, בהם אב ובתו התינוקת, בהפצצת מטוס מצרי[5]. 125 מחברי הקיבוץ הדתי, בהם שני ילדים, נהרגו במלחמה[4]. אחרים נשבו בשבי הירדני.

לאחר המלחמה, השתקמה תנועת הקיבוץ הדתי בעליה של גרעינים וותיקים, על יסוד הקיבוצים שחרבו, ובהקמה של קיבוצים חדשים.

בשנות ה-50 הפכו שלושה קיבוצים של התנועה: משואות יצחק, ניר עציון ובני דרום למושבים שיתופיים ועל כן יצאו מתנועת הקיבוץ הדתי[6].

בשנות ה-70 וה-80 ניהלו הקיבוצים הדתיים מדיניות כלכלית שמרנית ועל כן לא סבלו ממשבר הקיבוצים[7].

עד תחילת המאה ה־21 היו בתנועה רק קיבוצים. בתש"ע הצטרפו לתנועה שלושת המושבים השיתופיים הדתיים, שבעבר פרשו מהתנועה מכיוון שחדלו מלהיות קיבוצים ובהמשך הצטרפו ארבעה מושבים שיתופיים נוספים. מגמת ההפרטה של שנות ה-90 הגיעה אל הקיבוצים היותר קטנים של התנועה: בהם מעלה גלבוע ובית רימון, אך עורר את חלק מהקיבוצים היותר דומיננטיים בתנועה: קבוצת יבנה, שדה אליהו, לביא, עלומים ומגדל עוז להימנות על מייסדי המטה השיתופי[7]. גם כפר עציון ובארות יצחק נחשבים לקיבוצים שיתופיים, בעוד שאר 9 קיבוצי התנועה עברו תהליכי הפרטה.

מצבם הכלכלי של רוב קיבוצי הקיבוץ הדתי יציב. משקי הקיבוץ הדתי מתבססים על חקלאות, תעשייה ותיירות.

חינוך ותרבות עריכה

 
צילום של גברים צעירים עטויי טליתות קוראים בספר תורה באיגרת שנה טובה מודפסת של הקיבוץ הדתי (צד ימין); ארץ ישראל עד 1948
 
פסוק ומכתב קצר באיגרת שנה טובה של הקיבוץ הדתי (צד שמאל)

בקיבוצי התנועה קיימים מספר מוסדות לימוד תורניים: ישיבת מעלה גלבוע, מדרשת עין הנציב לבנות, מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, מכינה קדם-צבאית מעורבת "יונתן" בעלומים, מכינה קדם-צבאית לבנות "צהלי" במשואות יצחק וכן מכינה קדם צבאית לבנים דתיים "רוח השדה" בבארות יצחק. קיבוץ כפר עציון מפעיל בית ספר שדה בכפר עציון. בקיבוץ בית רימון פועלת מכינה קדם צבאית לבנים - כרמי חיל, בשדה אליהו פועל בית מדרש "קדם" לבוגרי צבא, מוסד ייחודי המשלב תורה ועבודה חקלאית. במגדל עוז ממוקמת מדרשה לבנות.

חלק קטן מצעירי התנועה הולך ללמוד במוסדותיה התורניים; רוב בני התנועה אשר בוחרים שלא להתגייס ישירות הולכים לשנת י"ג התנדבותי, למכינות הקדם צבאיות או לישיבות הסדר, ואילו הבנות הולכות לשנת י"ג התנדבותית או למדרשות שונות. על פי נתונים שפרסם מנהל אגף הביטחון בקיבוץ הדתי 93% מהבנים משרתים ביחידות קרביות וכל הבנות משרתות בצה"ל או בשירות לאומי[8]. ניכרת מגמת התחזקות רוחנית ודתית בקרב הדור השלישי והרביעי, אשר באה לידי ביטוי בגידול מתמשך של אחוזי הפונים למסגרות תורניות בסיום התיכון, ובאחוז הבנות הפונות לשירות לאומי.

התנועה מוציאה ירחון בשם "עמודים".

מינהל וזהות פוליטית עריכה

בראש התנועה עומדת לראשונה אישה בתפקיד המזכ"ל — כיום זו היא שרה עברון מקיבוץ סעד שנבחרה לתפקיד בקיץ 2021. היא החליפה בתפקיד את אמיתי פורת (בנו של חנן פורת), חבר כפר עציון, שהחליף ב־2016 את נחמיה רפל מקבוצת יבנה. מזכירות הקיבוץ הדתי יושבת החל מאוקטובר 2013 בנחלים. קודם לכן ישבה במשך כ-50 שנה בתל אביב.

מבחינה פוליטית התנועה הייתה מזוהה בעבר עם המפד"ל וכיום עם הבית היהודי ויש לה נציג במוסדותיה המפלגתיים. רוב חברי הקיבוץ הדתי מזוהים עם הצד הימני של הקשת הפוליטית, אך קיים מיעוט משמעותי בתוכם אשר מזוהה עם השמאל והמרכז הפוליטיים, בעבר בפרט עם תנועת מימד.

רשימת הקיבוצים הדתיים עריכה

גרעיני הקיבוץ הדתי לפני קום המדינה עריכה

שם הקבוצה שנת התארגנות מקום הכשרה שנת עלייה על הקרקע יישוב קבע אוכלוסייה
קבוצת שח"ל 1929 רחובות[9] 1937 טירת צבי יוצאי פולין וארצות אחרות[10]. באפריל 1940 היו בטירת צבי כ-160 נפש[11]
חברי קבוצת רודגס בכפר יעבץ טבת תרצ"ד (1934)[12][13] כפר יעבץ 1938 טירת צבי[11]
קבוצת רודגס 1929 כפר אברהם 1940 קבוצת יבנה
קבוצת אריה שנתיים הכשרה ברודגס ולאחר מכן שהות בחדרה 1939 שדה אליהו בוגרי עליית הנוער. באפריל 1940 מנתה 80 נפש[11]
קבוצת אברהם 1934 בתחילה ברחובות ובסיון תרצ"ה עברו לכפר פינס[11] 1943 כפר עציון בעיקר יוצאי גליציה המזרחית. באפריל 1940 מנתה הקבוצה 85 חברים
רמת השומרון 1935 פרדס חנה 1943 בארות יצחק באפריל 1940 מנתה 112 נפשות[11]
אמונים 1938 זמן קצר בכפר יונה ובת שלמה. ביולי 1938 עברו לנחלת יהודה[11] 1946[14] עין הנצי"ב עליית הנוער הדתי[15]
חרות, חירות 1935. בשנת 1938 עברה מהקיבוץ המאוחד לקיבוץ הדתי[16][17] בנימינה כנראה התפרק. לא נמנה בין הקבוצות של הקיבוץ הדתי בנובמבר 1944[18] החלוץ הדתי מגרמניה. בשנת תרצ"ח מנתה 30 חברים. באפריל 1940 46 חברים[11]
1940 מחנה שח"ל ברחובות[19][20] מעפילים ששוחררו מבית העולים
עלומים 1940[11] נתניה 1947[21][22] סעד חברי בני עקיבא[23]
שלוחות 1941 תחילה באזור חיפה ולאחר שקיבוץ רודגס עבר ליבנה, בכפר אברהם[24] 1948 שלוחות עליית הנוער מגרמניה. גרעין שעבר הכשרה ברודגס וגרעין שעבר הכשרה בשדה יעקב
משואות 1944 שנה בטירת צבי ולאחר מכן בגת רימון אוגוסט 1945 משואות יצחק עליית הנוער מצ'כיה והונגריה
בביריה ובטירת צבי אוקטובר 1945 עין צורים נוער ארצישראלי[25]
אוקטובר 1946 כפר דרום בוגרי כפר הנוער הדתי
מכורה 1945 הכשרה בכפר עציון וגרעין עלומים[26]. באוקטובר 1945 עלו לנקודה זמנית בכפר חסידים[27] יוני 1948 כפר יעבץ עולי רומניה.
שחר 1946 טירת צבי וכפר עציון, לאחר מכן התיישבות זמנית בכפר אתא ינואר 1949 שחר בגליל העליון עולי טריפולי, טורקיה ומצרים. הגרעין התפרק והם נטשו את הנקודה בתחילת 1950

יישובי הקיבוץ הדתי היום עריכה

קיבוצי המרכז

קיבוצי הגליל התחתון

קיבוצי הכרמל

קיבוצי הר הגלבוע

קיבוצי הנגב המערבי

קיבוצי שפיר

קיבוצי עמק בית שאן

קיבוצי גוש עציון

מושבי דרום הר חברון

  • בית יתיר (מושב שיתופי, במעמד "עמית")
  • מעון (מושב שיתופי, במעמד "עמית")
  • כרמל (מושב שיתופי, במעמד "עמית")

מושבי הגולן

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • אריה פישמן, בין דת לאידאולוגיה: יהדות ומודרניזציה בקיבוץ הדתי, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תש"ן - 1990, 228 עמ'[28]
  • יוסי כץ, תורה ועבודה בבניין הארץ: הקיבוץ הדתי בתקופת המנדט, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, ינואר 1996, 304 עמ'[29]
  • נחום ברוכי, נקום ובנינו: כך שוקם הקיבוץ הדתי מחורבנו במלחמת העצמאות, הוצאת יד יצחק בן-צבי והקיבוץ הדתי, ירושלים, תשע"א, 436 עמ'.
  • עופר חן, 'הקיבוץ הדתי בין מיסטיקה להלכה', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ט"ו (תשפ"א), עמ' 448-425.
  • עופר חן, 'בין התעלות חסידית לרנסנס הלכתי: על האידיאות הדתיות ביסוד משנת הקיבוץ הדתי', עמודים: ביטאון הקיבוץ הדתי, 801 (תשפ"ד), עמ' 6-2.
  • מיכאל בן אדמון, מרד ויצירה בהגות הציונות הדתית: משה אונא ומהפכת הקיבוץ הדתי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2013.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסייה ביישובים
  2. ^ בקיבוץ הדתי, הצופה, 11 באוגוסט 1939
  3. ^ הקיבוץ הדתי במספרים, הצופה, 21 ביולי 1940
  4. ^ 1 2 שרידי גוש עציון ולוחמי כפר דרום, הארץ, 23 בדצמבר 1948
  5. ^ ניר שטיינברג, האסון בקבוצת יבנה שהפך אלמן ואלמנה למשפחה יוצא לראשונה מחוץ לגבולות הקיבוץ, באתר mynet‏ קיבוץ, 13 באפריל 2018
  6. ^ בני דרום רוצה להיות מושב, דבר, 16 בדצמבר 1960
  7. ^ 1 2 עזרא דלומי, משבר הקיבוץ והמאבק על עתידו השיתופי (ב), 17 ביוני 2010, אתר שווים של המטה השיתופי
  8. ^ יצחק טסלר, 93% מהקיבוצניקים הדתיים מתגייסים לקרבי, באתר nrg‏, 12 באוגוסט 2009
  9. ^ נקודות ההתיישבות של הפועל המזרחי, דבר, 11 בנובמבר 1934
  10. ^ התנועה הדתית קבוצית, דבר, 14 ביולי 1935
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 קיבוצים, הצופה, 28 באפריל 1940
  12. ^ בשער השרון הצפוני, הצופה, 4 במרץ 1938
  13. ^ בן פורת, שבע שנות הפועל המזרחי, הצופה, 12 בספטמבר 1941
  14. ^ עין הנצי"ב, דבר, 12 במאי 1946
  15. ^ כינוס הגרעינים הקיבוציים של הברות הנוער הדתי במקווה ישראל, הצופה, 27 באוגוסט 1940
  16. ^ קבוצת הקבוץ המאוחד "חרות — חרות" הצטרפה לקבוצי הפועל המזרחי, הצופה, 14 בדצמבר 1938
  17. ^ קבוצת "חרות־חירות" בהתפתחותה, הצופה, 1 באוגוסט 1940
  18. ^ הקיבוץ הדתי בהתפתחותו, הצופה, 27 בנובמבר 1944
  19. ^ רחובות, בהפועל המזרחי, הצופה, 8 בינואר 1940
  20. ^ בפלוגה של הקיבוץ הדתי, הצופה, 1 בינואר 1940
  21. ^ קיבוץ עלומים להתיישבות, הארץ, 29 באוגוסט 1946
  22. ^ הוקם היישוב ה-18 בנגב, הארץ, 1 ביולי 1947
  23. ^ יונה כהן, בקבוצת עלומים בנתניה, הצופה, 1 במאי 1941
  24. ^ בקיבוץ שלוחות, הצופה, 23 במרץ 1943
  25. ^ יישוב שלישי של הפועל המזרחי, הצופה, 24 באוקטובר 1946
  26. ^ חנוכת חדר האוכל בקבוצת מכורה, הצופה, 26 בינואר 1947
  27. ^ בבני עקיבא בכפר חסידים, הצופה, 1 באוקטובר 1945
    קיבוץ מכורה עלה להתיישבות, לחייל, 1 בנובמבר 1945
    כתר תורה, הצופה, 16 בדצמבר 1945
  28. ^ ביקורת: מרדכי זלקין, ‏בין דת לאידאולוגיה, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 175-172
  29. ^ ביקורת: הנרי ניר, ‏הקיבוץ הדתי: מציאות ומשל, קתדרה 86, ינואר 1998, עמ' 158-155