בורגדורף

עיר בשוויץ

בורגדורףגרמנית: Burgdorf, בצרפתית: Berthoud) היא העיר הגדולה במחוז אמנטל שבקנטון ברן שבשווייץ. העיר הייתה בירת מחוז שנשא אותו שם, עד שב-2010 היא הייתה חלק ממחוז אמנטל החדש.[2]

בורגדורף
Burgdorf
סמל בורגדורף
סמל בורגדורף
סמל בורגדורף
דגל בורגדורף
דגל בורגדורף
דגל בורגדורף
העיר העתיקה והטירה
העיר העתיקה והטירה
מדינה שווייץשווייץ שווייץ
קנטון ברן (קנטון)ברן (קנטון) ברן
מחוז אמנטל
שפה רשמית גרמנית
שטח 15.6[1] קמ"ר
גובה 533 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 16,420 (31 בדצמבר 2018)
 ‑ צפיפות 1000 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 47°3′N 07°37′E / 47.050°N 7.617°E / 47.050; 7.617
אזור זמן UTC +1
http://www.burgdorf.ch/
מפה

היסטוריה

עריכה

ממצאים ארכאולוגיים פזורים מעידים שהאזור סביב לבורגדורף היה מיושב במהלך התקופה הנאוליתית, תקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת האלשטאט.

בשיא ימי הביניים היו השטחים שיהפכו בהמשך לבורגדורף נחלתה של ממלכת בורגונדי ולאחר 1080, לנחלתם של דוכסי זרינגן. המלכים או הדוכסים בנו את הטירה שעל הגדה השמאלית של נהר אמה. בורגדורף מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1236 בשם in oppido Burchtorff והטירה מוזכרת לראשונה במסמך משנת 1080 בשם castellum Bertoldi ducis.[3] ברבע האחרון של המאה ה-12 בנו דוכסי זרינגן עיר (החלק המערבי העליון של העיר של היום) סביב לטירה. לאחר שהקו הזכרי של שושלת דוכסי זרינגן נכחד, עברה בורגדוף לרוזני קיבורג. אלה הרחיבו ב-1278 את העיר לחלק המזרחי העליון ובין השנים 12781300 הם סיפחו לעיר את היישוב הולצברונן שהיה לעיר התחתית. ב-1300 היה כבר השטח שבתוככי חומת העיר בנוי כולו. החל מ-1323 חל איסור על בנייה בתוך החומות שהיו גבולות העיר עד לשנת 1800, תחת שלטונם של רוזני קיבורג או נוי-קיבורג, הייתה בורגדורף לבירת המחוז והרוזנים היו ראשי העיר.

במאה ה-14 שקעו רוזני נוי-קיבורג בהדרגה בחובות. ב-11 בנובמבר 1382 שיגר רודלוף השני, רוזן נוי-קיבורג, מתקפה כנגד העיר זולותורן כדי לנסות לאלץ אותה למחוק את חובותיו. מבחינתה של העיר ברן, מתקפה זו על עיר שהייתה בעלת בריתה, היוותה הזדמנות מצוינת לנתק את הקשרים עם רוזני נוי-קיבורג. במרץ 1383 צעד הצבא המשותף של ברן וזולותורן אל בורגדורף. צבא זה הסתייע בכוחות מהקנטונים המיוערים של מרכז שווייץ, מלוצרן, ציריך, נשאטל ובית סבויה והיה חמוש בקטפולטות וברובים פרימיטיביים. בשל העובדה שרודולף השני מת לפני תחילת המלחמה, הגן על בורגדורף דודו של רודולף, ברכטולד הראשון. בהנהגתו של זה האחרון עמדה העיר במצור של 45 יום. ניסיון להגיע להסכמה על הפסקת אש ב-21 באפריל 1383 בין ברן והאזרחים של ברוגדורף כנגד רוזני נוי-קיבורג, נחל גם הוא כישלון. כשהם נמצאים בלחץ עצום עקב הלחימה, ועקב איש שקט אזרחי מבית, שאפה מועצת העיר ברן לתיווך של הקונפדרציה לסיום המלחמה. ב-5 באפריל 1384 הסכימו רוזני נוי-קיבורג למכור את הערים ואת הטירות של בורגדורף ושל תון לברן תמורת 37,800 גילדרים.[4]

כחלק מהסכם השלום, הכירה ברן בזכויות שהעניקו רוזני קיבורג לבורגדורף. העיר נהנתה ממידה לא פחותה של אוטונומיה בהשוואה לערים אחרות בעיר המדינה של ברן. לעיר היה ראש עיר משלה, מועצה, בית משפט עליון ובית משפט השלום. החל מ-1394 החלה העיר לרכוש חצרות, אדמות ויערות מידי האצולה המתרוששת. היא החלה גם לרכוש כפרים ועיירות בסביבה. ב-1394 הוכנסה ריטשלן לשליטתה של בורגדורף. ב-1395 סופחה לבורגדורף גרסוויל, ב-1400 וויל (כיום חלק מריטשלן), ב-1402 אינקוויל (עד 1270), ב-1423 נידראוש, ב-1429 בטנהאוזן, ב-1429 וב-1509 תוריגן, ב-1431 גוטנבורג ולוצוויל, ב-1435 קליינדיטוויל ובראשית המאה ה-16 אוברוש.

הנהגת העיר כללה מועצה קטנה של 12 חברים ומועצה גדולה של 32 חברים. החל מ-1384 נבחר ראש העיר על ידי ברן. ההמלצות לחברי המועצה הקטנה ניתנו על ידי בורגדורף ואושרו על ידי ברן, בעוד שהמועצה הגדולה מונתה על ידי המועצה הקטנה. במאה ה-15 מנתה אוכלוסיית העיר כ-900 איש ובכך היא הייתה לגדולה יותר מהערים הסובבות אותה. החקלאות נותרה הענף הכלכלי העיקרי עד סוף המאה ה-18. הסחר נותר ברובו אזורי והתוצרת המקומית (עורות, צמר ואריגי פשתן) נמכרו רק בסביבה הקרובה. עד לסוף המאה ה-15 פעלו בעיר גילדות מעטות שנותרו ללא כוח פוליטי או חברתי. הן היו אחראיות בעיקר למחויבויות המעטות של העיר, כולל הפיקוח על האש ושמירה על ביטחון העיר. בעיר העליונה התקיימו חמישה בתי גילדות (נפחים-נגרים, קצבים-סנדלרים, אופים, אורגים וחייטים) ובית גילדה אחד בעיר התחתית (בורסקאים). כל גילדה כללה כמה מקצועות, לדוגמה: גילדת הנפחים-נגרים נתנה את ההרשאות לעסוק ב-22 מקצועות שהיו כרוכים בעיבוד ברזל, אבן ועץ.

הצמיחה הכלכלית של בורגדורף במאה ה-15 אפשרה לה לבנות מבני ציבור ולהחזיק ביצורים ואזורים ציבוריים. בניין העירייה, הכנסייה והשוק, כולם נבנו או הורחבו באותה תקופה. יחד עם זאת, החל משנות השישים והשבעים של המאה ה-15 החלה כלכלת העיר לדרוך במקום. בהדרגה החלו הגילדות להיות רבות עוצמה יותר והחלו לחנוק את כלכלת העיר. במאה ה-16 החלו הכלכלות של הכפרים סביב לבורגדורף לצמוח בלי להיות תלויים בחוקי הגילדות. הגילדות, ששלטו בשווקים של בורגדורף, ניסו להתחרות עם השווקים הקטנים הללו על ידי הטלת איסור על ייבוא טובין מהכפרים הסובבים את העיר. איסורים אלו, שהוטלו ב-1619 ושוב בין השנים 16661674, גרמו גם לירידת כוחה של בורגדורף כמרכז שיווק ושירותים אזורי. בורגדורף נותרה עוינת לעסקים החדשים שבכפרים ובמקרים מסוימים גרמה להם לשווק את תוצרתם בערים אחרות.

עם סלילתה של הדרך לקירשברג באמצע המאה ה-18, נותרה בורגדורף מחוץ לנתיבי הסחר. השריפות שב-1706 החריבו את העיר העליונה וב-1715 את העיר התחתית, אילצו את מועצת בורגדורף לבנות מחדש את רוב שטחי העיר. מעל הכול, הגידול באוכלוסיית העיר קפא על שמריו ולאחר 1655 נעשה תהליך קבלת האזרחות של בורגדורף קשה יותר ויותר. ב-1764 ירד שיעור התושבים שהצליחו להשיג אזרחות של העיר מתחת ל-40%. כשירד מספר בעלי המלאכה בעיר, היו פחות ופחות משפחות שיכלו להיות מיוצגות במועצת העיר. בזמנים מסוימים כיהנו במועצה הגדולה 27 חברים בלבד במקום 32, עקב חוסר במועמדים. במהלך מלחמת האיכרים של 1653 נותרה בורגדורף נאמנה לברן. למרות שתושבי העיר חששו שהיא תותקף על ידי האיכרים, ההתקפות פסחו עליה. הפלישה הצרפתית של 1798 והרפורמות שנכפו על ידי הרפובליקה ההלווטית חיסלו את רובו של הבנה המסורתי השמרני ואת הזכויות של בורגדורף.

גאוגרפיה ודמוגרפיה

עריכה

שטחה של בורגדורף הוא 15.6 קמ"ר. מתוכם 25.1% משמשים לחקלאות, 40.7% הם שטחים מיוערים, 31.3% הם שטחים בנויים, 2.4% הם שטחי נהרות ואגמים ו-0.3% הם שטחים בלתי מעובדים.[1]

נכון לשנת 2014 מנתה אוכלוסיית בורגדורף 15,998 תושבים.[5]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בורגדורף בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה