ביבליותרפיה
ביבליותרפיה (באנגלית: Bibliotherapy) היא שיטת טיפול נפשי, המבוססת על פסיכותרפיה, מהתחום טיפול באמנויות. שיטה זו עושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה, ובאמנות המילה הכתובה. מבחינה היסטורית, בתחילת המאה ה-20 טבע את המונח הכומר סמואל קרות'רס (Samuel Crothers), במאמר שבו טען כי קריאת ספרים צריכה להיות כלי משלים לטיפול, זאת לצד או במקביל לטיפול שהוא פסיכולוגי.[1]
בדומה לגישות טיפול אחרות באמנויות, משמשת הביבליותרפיה ככלי המאפשר לעקוף מחסומים רציונליים, ובכך לאפשר להגיע ביתר קלות ללא-מודע של האדם. השימוש בביבליותרפיה ככלי להתערבות טיפולית, נעשה דרך הנראטיב שבטקסט והאמצעים האמנותיים הבאים לידי ביטוי בטקסטים. הטקסטים יכולים להופיע בטיפול בצורות מגוונות, למשל דרך טקסט ספרותי, שירה, קטע וידאו, מחזה, סרט קולנוע, ואף חפץ דומם. אך עיקרון הכלת הנראטיב, תקף בכולם. באופן דומה, נעשה שימוש גם בקולאז'ים ובקלפים טיפוליים.
הנחת היסוד של הביבליותרפיה היא, שעולם היצירה הטקסטואלי משקף את עולם המושגים, הדימויים והחוויות של האדם בצורה אוניברסלית. ולכן, הוא עשוי לאפשר לעורר בכל אחת ואחד את עולמו הפנימי. בחדר הטיפול נמצא, חוץ מאשר המטפל והמטופל, גם טקסט - "קול שלישי" - המובא מבחוץ או נכתב במהלך הטיפול, וסביבו נעשית העבודה הטיפולית, הדומה במהותה לתהליך בשאר מקצועות הטיפול באמצעות הבעה ויצירה.
היסטוריה עריכה
הביבליותרפיה המודרנית, הניזונה מתורות אישיות ושיטות טיפול נפשי הרווחות כיום, החלה להופיע במחצית השנייה של המאה ה-20. פרסומים בודדים בנושא הופיעו כבר בשנות ה-60, והם מוכרים בשם "הוראה טיפולית" - שיטה שפותחה ליישום עקרונות פסיכו-היגייניים והוראת תכנים ספרותיים, שנועדה בתחילת דרכה לבית הספר היסודי.
בעשור הראשון של המאה ה-21 גברה הפופולריות של הביבליותרפיה, והדבר התבטא גם בכמות הפרסומים בנושא זה.
מטרות הטיפול עריכה
דבורה קובובי[2] מגדירה את הביבליותרפיה כ"תהליך של התייחסות גומלין דינמית בין אישיות הקורא לספרות כשדה פסיכולוגי, שמאפשר לקורא להשתמש בו לאבחון עצמי, הסתגלות וגדילה אישית".
רחל צורן מדגישה שהביבליותרפיה מהווה דיאלוג עם טקסט ספרותי, בשפתו, בתוך הקשר טיפולי. הטקסט הוא שותף "שווה ערך" בדיאלוג הביבליותרפי ומהווה ערוץ מרכזי בטיפול.
מטרות אפשריות של הביבליותרפיה:
- קירוב האדם לרגשות ולרבדים חבויים בנפשו ופיתוח היכולת להקשיב להם, לקבלם ולהבינם. מתן קול לנימים עדינים יותר של הנפש, שנותרים, ללא סיוע הטקסט והטיפול, חבויים ומודחקים.
- הכרה בחשיבות הסיפור הייחודי והאותנטי של כל אדם ומציאת המשמעות האישית בתוך סיפור החיים ובאופן ביטויו.
- הגמשת דפוסי התנהגות.
- עזרה בפתרון קונפליקטים ובהתמודדות עם קשיים.
הביבליותרפיה מוצעת הן כאמצעי לטיפוח בריאות הנפש ולהתמודדות עם בעיות קיומיות ומשברים התפתחותיים באוכלוסייה הכללית, והן כאמצעי טיפולי לגבי ילדים ומבוגרים במסגרות טיפוליות שונות. היא מופעלת הן בטיפול יחידני והן בטיפול קבוצתי, על ידי ביבליותרפיסטים מוסמכים, אך לעיתים משתמשים בכלים ביבליותרפיים גם אנשי טיפול אחרים כמו פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, פסיכיאטרים ועוד[3].
כיום ניתן ללמוד לתואר שני בתחום במסגרת תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה[4]. סטודנטים בתואר השני לומדים טיפול באומנויות וכן מתמחים בתחום הביבליותרפיה, לרבות הכשרה מעשית.
אופן הטיפול עריכה
במהלך הטיפול הביבליותרפי מועלות אפשרויות מגוונות ויצירתיות לגבי אופן התמודדות יעיל יותר עם מכשולים וקשיים שנראים למטופל חסרי מוצא, ועם בעיות רגשיות שונות.[5] זאת באמצעות קריאת טקסטים, כתיבה או כל שילוב בין השניים. הדיאלוג הביבליותרפי עוסק במרכיבים השונים של הטקסט כגון שפה, עלילה, ז'אנר, מטאפורות, דימויים ועוד[6].
דבורה קובובי[7] מציינת שלושה שלבים לתהליך הביבליותרפי בקריאת טקסטים:
- שלב ההזדהות - פעילות נפשית בלתי מודעת, ספונטנית, שמתרחשת אצל האדם למקרא היצירה הספרותית. המטפל מסייע לתהליך באמצעות שאלות, הערות והצעות שנועדו לעזור לאדם להבין ולנסח בשפתו את התפיסות, הרגשות והתהליכים הנפשיים החבויים ביצירה.
- שלב ההדהוד - האדם מוזמן על ידי המטפל להחיל את התובנות על ניסיונו האישי. שלב זה הוא התורם העיקרי לשיפור ההתקשרות הפנימית ולתובנה עצמית. הוא מסתמך על השלב הקודם.
- שלב הניתוק - נועד לנטרל השפעה אפשרית בלתי רצויה של היצירה (לדוגמה: הכללה של אמת חלקית). חשיבותו של שלב זה משתנה לפי אוכלוסיית המטופלים, היצירה והתפתחות השיחה בשלבים הקודמים.
עם זאת, לא כל טיפול ביבליותרפי מושתת על שלבים אלה. רחל צורן טוענת כי הטקסט בפני עצמו מספק את ערוצי ההתקשרות אליו וממנו חזרה למציאות, ולכן לא הכרחי לקשר בין הסיפור או השיר לבין הניסיון האישי של המטופל. הדיאלוג הביבליותרפי יכול להיעשות בתוך ההקשר של הטקסט הספרותי, שמאפשר לקורא התקה לצד מימוש של רגשות בתוך תבנית מארגנת שמקנה ביטחון. כך, בדיאלוג טיפולי, יכול הטקסט "לצייד" את הקורא בתובנות ובחוויות שיסייעו לו להתמודד במציאות הקונקרטית של חייו.
ביבליותרפיה במערכת החינוך בישראל עריכה
במסגרות חינוכיות בהן קיים טיפול ביבליותרפי, הוא מתרחש במסגרת יחידנית או קבוצתית, במקום קבוע ובשעה קבועה בתדירות של פעם בשבוע, באורך של 45–50 דקות (במפגש קבוצתי משך זמן ארוך יותר), תוך שמירה על רצף המפגשים[8]. לא תמיד הפעילות בחדר הטיפול מושתתת על קריאה וכתיבה בלבד, והיא יכולה לכלול גם פעילות לא-מילולית, כמו ציור, משחק, קלפים השלכתיים, מוזיקה ועוד. ניתנת התייחסות לאוכלוסיות, גילאים, צרכים וקשיים שונים (כגון בדידות, דיכאון, קושי בקבלת החלטות, בעיות משפחתיות, קשיים בביטוי עצמי, קונפליקטים על רקע התפתחותי ועוד).[9]
בטיפול ביבליותרפי לא נדרש כישרון מיוחד לכתיבה או נטייה ספרותית, ולכן ניתן לשתף גם מטופלים עם קשיים בתחום המילולי; בטיפול ניתן לדובב חלקים שותקים בנפשם של המטופלים, לתת להם מילים, ולאפשר למטופלים להיות איתם במגע. להורים יש תפקיד חשוב בטיפול, הן בדיווח ותיאום בין המטפל לצוות בית הספר, והן בהתייעצות משותפת של המטפל וההורים אחת לחודש להדרכת הורים, בירור השפעות הטיפול והתאמתו מחדש אם יש צורך.[10]
לקריאה נוספת עריכה
- נייגר דן (2020), אני מרגיש – מוחי כותב: כתיבה אקספרסיבית ככלי לריפוי הנפש, מתוך: פסיכולוגיה עברית [https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=4073].
- ליאור גרנות (2020), כיצד מרפאת הביבליותרפיה? כתיבה, ילדוּת, שיר, הוצאת פרדס והוצאת אוניברסיטת בר-אילן (קישור למידע נוסף על הספר וקריאת פרקים מתוכו)
- רחל צורן (2009), חותם האותיות, הוצאת כרמל (קישור לפרקים מהספר, באתר פסיכולוגיה עברית)
- רחל צורן (2009), הקול השלישי, הוצאת כרמל. (הספר בקטלוג ULI)
- מרגוט סנדרלנד (2004), ביבליותרפיה ככלי טיפולי בעבודה עם ילדים, הוצאת אח (הספר בקטלוג ULI)
- לאה ברץ ואפרת קס (2007), מדף הספרים - אויב או ידיד?, תל אביב: תירוש.
- שי רודין ואביבה רון (2018). "צריך להכניס אותו לעונש: ילדי גן מגדירים אלימות בעקבות שיח ביבליותרפי חינוכי על אודות ספרי ילדים" . זמן חינוך, גיליון מס' 4, עמ' 45–84.
- אורית אבן שושן-רשף, משחק הממלכות, כלי טיפולי בביבליותרפיה אותנטית, הוצאת רסלינג, 2021
- אדיר כהן, סיפור הנפש ביבליותרפיה הלכה למעשה, הוצאת אח, 1990.
- דבורה קובובי, ספרותרפיה: ספרות, חינוך ובריאות הנפש, ירושלים, הוצאת מאגנס, 1992.
- דבורה קובובי, ספרותרפיה: הוראה טיפולית במבחן השנים, ירושלים, הוצאת מאגנס, 2008.
קישורים חיצוניים עריכה
- על הביבליותרפיה, באתר בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית
- צחי ברונשטיין, הראיון הקליני-ביבליותרפי - מלים צפות על פני המים, באתר פסיכולוגיה עברית, 29 באוקטובר 2009
- אילנה אלחלל, ספרי ילדים - ביבליותרפיה, עולמו המיוחד של הילד, באתר שפ"ינט, משרד החינוך
- מהי ביבליותרפיה?, באתר המרכז הישראלי לביבליותרפיה
- קרין לויט, טיפול בילדים באמצעות מילים כתובות, באתר ynet, 15 ביוני 2018
טיפול ישראלי: הסכת העוסק בטיפול נפשי בישראל. פרק העוסק בביבליותרפיה, בהגשת אלון ישראלי ואיתן גילור מילר, המראיינים את אביגיל אמיר.
ביבליותרפיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ Paula J. Schwanenflugel, Ph.D., and Nancy Flanagan Knapp, Ph.D, Bibliotherapy: Using Books to Help and Heal, Psychology Today, 2019
- ^ דבורה קובובי (1976), "הוראה טיפולית". ירושלים: מאגנס
- ^ כתבה על הקמת מרכז לטיפול בביבליותרפיה, 2014
- ^ שאלות נפוצות על תואר שני בטיפול באמנות, באתר יה"ת האגודה לטיפול באמצעות אמנויות
- ^ מרגוט סנדרלנד (2004), "ביבליותרפיה ככלי טיפולי בעבודה עם ילדים", הוצאת אח
- ^ ביבליותרפיה להתמודדות עם בעיות רגשיות במשבר הקורונה, באתר הארץ, 2020
- ^ דבורה קובובי (2008). "ספרותרפיה הוראה טיפולית במבחן השנים". ירושלים: מאגנס
- ^ טיפול באמצעות אמנויות במערכת החינוך, באתר המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, חינוך מיוחד
- ^ גורן אין תאריך
- ^ ביסמוט 2013