בידוד (בריאות)

מניעת התפשטות של זיהומים

בתחום הבריאות, בידוד הוא דרך שנועדה למנוע התפשטות זיהומים בין מטופל למטופלים אחרים, עובדי בריאות ומבקרים. אמצעי הבידוד נחלקים לשניים: אמצעי זהירות שגרתיים, שמיועדים ליישום בכל החולים, וכן אמצעי זהירות בבידוד עבור חולים חשודים או מאובחנים במחלות זיהומיות המועברות דרך האוויר, בצורה טיפתית או על ידי מגע.

לבוש שמגן על הצוות הרפואי ומבקרים מהידבקות ומהעברת מזהמים.
התעטשות - דרך נפוצה להעברת מזהמים. אדם זה היה יכול להגן על הסביבה מפני מזהמים אם היה לובש מסיכה כירורגית. זוהי דוגמה לזיהום טיפתי.

נשאות זיהומיםעריכה

  ערך מורחב – זיהום (רפואה)

זיהום מוגדר כחדירה והתרבות של מיקרואורגניזמים ברקמות הגוף, עם הופעת ביטויים קליניים אצל החולה. נשאות היא נוכחות והתרבות של מיקרואורגניזמים במאכסן, ללא סימנים קליניים או תגובה אימונית. מחוללים עלולים לעבור על ידי הצוות הרפואי גם מהחולים וגם מהנשאים, וכדי למנוע מצב זה נוקטים באמצעי זהירות שונים.

אמצעי זהירות שגרתייםעריכה

אמצעי זהירות שגרתיים ננקטים בעת טיפול בחולים, ללא קשר למחלתם או לסוג הזיהום שלהם, אם קיים. אמצעים אלו ננקטים לפני, אחרי ובכל מגע עם דם, נוזלי גוף והפרשות (למעט זיעה), רקמות ריריות, עור לא שלם וחפצים מזוהמים של חולה בחומרי גוף.

אמצעי זהירות אלו כוללים רחצת ידיים, כפפות, מסיכה, משקפי מגן, מגן פנים וחלוק. על פי משרד הבריאות הישראלי[1],

הפעולה החשובה ביותר למניעה של העברת זיהומים ממטופל למטופל היא הקפדה על היגיינת ידיים – רחיצת ידיים או חיטוין בתכשיר אלכוהולי לחיטוי ידיים מהיר – לפני ואחרי כל מגע עם מטופל, סביבתו המיידית או ציוד רפואי.

בישראל, משרד הבריאות מפרסם נוהל אמצעי זהירות שגרתיים במוסדות רפואיים, שמחייב את מוסדות הבריאות השונים להקצות משאבים לקידום יישומו במוסדם. אמצעי הזהירות המפורטים בערך מתייחסים לסטנדרט הנהוג בישראל.

סוגי בידודעריכה

בידוד אווירעריכה

בידוד אוויר (Airborne precautions), מתייחס לחולים הידועים או חשודים במחלות שמועברות על ידי חלקיקים הקטנים מ-5 מקרון. חלקיקים אלו נישאים באוויר למרחק רב מהחולה עצמו.

חולים אלו מאושפזים בבידוד, חדר עם לחץ שלילי עם דלת כפולה וסגורה, והמטפלים בהם משתמשים במסיכת N95. כאשר העברת החולה הכרחית מבצעים את ההעברה כאשר החולה ממוגן במסיכה כירורגית.

דוגמאות להתוויות לבידוד אוויר:

בידוד טיפתיעריכה

בידוד טיפתי (Droplet precautions), מתייחס לחולים הידועים או חשודים במחלות שמועברות על ידי חלקיקים הגדולים מ-5 מקרון. טיפות אלו מועברות בזמן שיעול, עיטוש, דיבור, סקשיין (שאיבה) וכן ברונכוסקופיה. חלקיקים אלו אינם נשארים באוויר והם עוברים רק מרחק קצר.

חולים אלו מאושפזים בבידוד, אם לא ניתן להקצות להם חדר בנפרד - הם יאושפזו יחד עם חולים בעלי פתוגן זהה. אין צורך לשמור על דלתות סגורות בבידוד זה. המטפלים בהם משתמשים במסיכת Nas. העברת החולה מוגבלת להכרחית, וכשהוא ממוגן במסיכה כירורגית.

דוגמאות להתוויות לבידוד טיפתי:

בידוד מגעעריכה

בידוד מגע (Contact precautions), מתייחס לחולים הידועים או החשודים במחוללים המועברים במגע ישיר - מגע מעור לעור, או בלתי ישיר - מגע בפריטים ובמשטחים שהיו במגע עם החולה. מתייחס לחולים ולנשאים כאחד.

חולים אלו מאושפזים בבידוד, אם לא ניתן להקצות להם חדר בנפרד - הם יאושפזו יחד עם חולים בעלי פתוגן זהה. לפני כל מגע אתם או חפצים שהיו במגע איתם יש לרחוץ ידיים ולעטות כפפות נקיות, אך לא סטריליות. בנוסף, יש לעטות חלוק, ולחטא את הציוד שהיה בשימוש עם החולה. העברת החולה מוגבלת להכרחית.

דוגמאות להתוויות לבידוד מגע:

בידוד מניעתיעריכה

בידוד מניעתי (Protective precautions) נועד למנוע חשיפתם של חולים נויטרופנים לזיהומים. חולים אלו מתקשים להתמודד עם זיהומים בגלל רמה נמוכה מאוד של נויטרופילים בגופם.

בבידוד זה יאושפז החולה בחדר נפרד ובדלתות סגורות. כל אדם שנכנס לחדר יעטה מסכה, יירחץ את ידיו וכן ילבש חלוק חד-פעמי. אנשים עם חשד לזיהום, כולל זיהום בדרכי הנשימה, לא ייכנסו לחדר. ככלל, חשיפתו של החולה לאנשים תוגבל, כאמצעי זהירות. בהעברת החולה הוא יעטה מסכה.

הסגר למניעת מגפהעריכה

למניעת הפצה של מגפה נשלחים להסגר (בידוד מהסביבה) אנשים שאינם חולים, אך יש חשש שבעקבות שהייה שלהם בחברת אדם חולה נדבקו אף הם, ומחלתם אינה גלויה. בעקבות מגפת הקורונה, נשלחו מאות אלפי ישראלים לבידוד בית למשך 14 ימים, כדי לוודא שלא חלו[2].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא בידוד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.