ביוטופ (רומן)
ביוטופ הוא רומן מאת אורלי קסטל-בלום שיצא לאור ב-2022 בהוצאת הספריה החדשה. הרומן מתמקד בתיאור החיים בשדרות שאול המלך בתל אביב, בחלקן הסמוך ללונדון מיניסטור.
 | |
| עטיפת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אורלי קסטל-בלום  |
| שפת המקור |
עברית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
תל אביב-יפו, ארומאנש |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת הקיבוץ המאוחד |
| תאריך הוצאה |
אוקטובר 2022 |
| מספר עמודים |
233 עברית |
  | |
תמצית העלילה
עריכהגיבור הרומן הוא ז'וזף שימל, והוא גם המספר של הרומן. שימל הוא רווק בן 50, שהיה במשך 13 שנים מורה מן החוץ בחוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב, עד לפיטוריו בעקבות צמצומים בחוג. עבודת הדוקטורט שלו, שלא הושלמה, עסקה באונורה דה בלזק, וזה גם היה נושא הרצאותיו באוניברסיטה. הוא התגורר ברמת אביב, ובחמש השנים שחלפו מאז פיטוריו הוא מתגורר בדירה בקומה ראשונה בשדרות שאול המלך ההומות. "בעצם אני גר בלבו של פקק",[1] הוא מתאר את הרחוב. הוא גר עם כלבו פוקסי, אתו הוא יוצא לטייל מדי יום בסביבת ביתו (גינת דובנוב, גינת השופטים ועוד), ובטיולים אלה הוא לומד להכיר את האנשים בסביבה זו, בהם דרי רחוב, נרקומנים המקבלים מתאדון במרפאה סמוכה, ואחדים משכניו. שימל מציין: "כשאני נתקל בעלובי החיים של האזור, לבי מתרחב ואני מאושר. יש לי בית, אני אומר לעצמי, ומצבי רחוק שנות אור ממצבם". כהנגדה לאלה מתואר גם מגדל השופטים המפואר, שבו מתגוררים "הגנרל בדימוס וראש הממשלה לשעבר" ו"המיליארדרית העוסקת ברוחניות".[2]
לאחר פיטוריו התפרנס שימל מחסכונותיו. לאחר שהתמעטו חסכונותיו החל לעבוד אצל עו"ד סופי האזרחי, כמסייע לקליטתם בישראל של עולים עשירים מצרפת. חבריו לעבודה הם "השומרונים" - בוגרי אוניברסיטת בר-אילן במשפטים או בתרבות צרפת ש"כולם גרו עם משפחותיהם בשומרון ונסעו כל יום הלוך ושוב במשך שעות בפקקים של כביש 5 וכביש 20".[3] כאשר סופי האזרחי עורכת מסיבה לחנוכת ביתה במגדלי מידטאון, הם מתלוננים שהאוכל אינו כשר, וסופי שולחת את שימל להביא בדחיפות חטיפים כשרים למענם.
יום אחד, בעת שהמתין בנתב"ג לקבל את פניו של אחד העולים, הכיר שימל את דביר שוהם, המתגורר במעלה אדומים והמתין שם לשותפו החוזר מחו"ל. אחדים מבני משפחתו של דביר נרצחו בפיגוע במלון פארק, והוא פועל להנצחתם בדרכים שונות, בהן יוזמה להקמת אנדרטה לזכרם בשטח E-1.
לאחר שסבתו הצרפתייה-פרוטסטנטית בלאנש מארי נפטרת, מתרחשת תפנית בחייו של שימל. בלאנש מארי הרתה בסוף מלחמת העולם השנייה בעקבות מפגש חד-פעמי עם חייל קנדי, ומההיריון נולדה אמו של שימל, מוניק. האם הגיעה כמתנדבת לקיבוץ גינוסר, ושם הרתה לאחד מחברי הקיבוץ ונישאה לו, "כי לא רצתה לגדל ילד בלי אבא כמו שהיא-עצמה היתה".[4] בהיותו בן 11 היא נהרגה בתאונת דרכים. שימל מתאר את מעמדו: "על פי היהדות הקובעת לפי האם אינני יהודי, ועל פי הנצרות הקובעת לפי האב, אינני נוצרי. כלומר, אני חסר דת משני הכיוונים."[5]
עם פטירתה של סבתו בלאנש, מתברר לשימל כי היא הורישה לו סכום כסף נכבד ובית נאה לשפת האוקיינוס בעיירה ארומנש שבנורמנדי. בעקבות זאת עובר שימל, שהפך לפתע לעשיר, להתגורר לזמן מה בבית שירש, והוא מתכנן לחלק מעתה את זמנו בין תל אביב ובין ארומנש, בפרקי זמן של חצי שנה.
כששימל חוזר לתל אביב, הוא מופתע לגלות שדביר השכיר את ביתו לתיירים שהגיעו לאירוויזיון בתל אביב. דביר מנסה לשכנע את שימל להשקיע בפתיחת חנות של אוכל רחוב בדי סיטי, אף שימל מגיב "אין לי שום עניין בחנות כזאת, אפס עניין, ועוד במעלה אדומים. ההתנחלות הכי גדולה שיש. מה אני מראה לך?"[6] דביר ממשיך עם הצעה נוספת, ומשכנע את שימל להשקיע את כספו במיזם מזגנים חדשני, ומחתים אותו על שלל מסמכים. שימל מגלה שהמיזם נכשל, והוא מפסיד את כל כספו, וגם נדרש לפרוע ערבויות שעליהן חתם, ולשם כך נאלץ למכור את דירתו בתל אביב ולמשכן את ביתו שבארומנש. הוא עובר לגור בארומנש, ומתפרנס מהשכרת חדרים בביתו לתיירים, המגלים עניין בכפר בזכות הנמל שהוקם בו כחלק מהפלישה לנורמנדי.
פרשנות
עריכהשם הספר
עריכהאודי בן סעדיה מצא לנכון להסביר את מקור שמו של הרומן:
- ביוטופ הוא בית גידול הכולל את החי, הצומח והסביבה שלו. זהו מרחב שבו מתקיימים תנאים אקולוגיים מובחנים. מפני שהוא מוגבל, אפשר לחקור אותו במסגרת לימודי הביולוגיה. הביוטופ של הרומן הוא אזור ספציפי ותחום במרכז תל אביב, שמשתרע בין גינת דובנוב ובין לונדון מיניסטור.[7]
גם קרן דותן הסבירה את משמעות שמו של הרומן:
- לא בכדי הספר הזה נקרא "ביוֹטוֹפ", כשם עבודת החקר של תלמידי המגמה הביולוגית על בתי גידול של אורגניזמים למיניהם. כמו תלמיד סקרן שהופך אבן כדי לגלות את הרמשים שנמחצו תחתיה, גם ז'וזף שימל ממפה את היצורים האומללים שהוא רואה מתחת לביתו, את חסרי הבית והמכורים מבאי המרפאה הסמוכה, המספקת להם את תחליף הסם מֶתאדוֹן.[8]
כתיבת הרומן
עריכהכתיבת הרומן נמשכה יותר משש שנים, ויש בו מאפיינים אוטוביוגרפיים אחדים. בדומה לגיבור הרומן, אורלי קסטל-בלום עברה משכונת מעוז אביב לשדרות שאול המלך, לאחר שבחנה את הדירה בשבת (זמן שבו האזור שקט הרבה יותר מאשר בימות החול). גם היא עבדה במשך עשר שנים כמורה מן החוץ בחוג לספרות ופוטרה בגיל 51.[9]
כהכנה לכתיבת הספר קראה את ספרו של אנטוני ביוור "6 ביוני 1944: הפלישה לנורמנדי", העוסק גם בתפקיד שמילא הכפר ארומנש בפלישה לנורמנדי, ואת הביוגרפיה שכתב שטפן צווייג על בלזק.[9]
נדל"ן
עריכהענייני נדל"ן תופסים מקום נכבד ברומן: דירתו הקודמת של שימל ברמת אביב הירוקה, דירתו הנוכחית בשדרות שאול המלך (עליה שימל אומר: "אני אסיר תודה שהספקתי לקנות את הדירה המפויחת הזאת לפני שהמחירים קפצו הרחק מעבר ליכולתי. נכון שהייתה טעות לראות את הדירה בשבת, אך אני שמח על ההישג הנדל"ני"[10]), הדירה שירש בנורמנדי, דירות בבניינים הסמוכים לדירתו, דירתה החדשה של סופי האזרחי במגדלי מידטאון, ומגדל השופטים שבפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך, "העומד רוב השנה חצי ריק, משום שדייריו גרים עכשיו בבתים אחרים שלהם, לפי השמועה בעיקר בארצות הברית, קנדה וצרפת."[11] שימל עוסק גם במשמעות הנדל"נית של מעבר החוג לתרבות צרפת מבניין גילמן לבניין ווב.
אל מול כל הנדל"ן הזה מתוארים חסרי הנדל"ן - דרי הרוחב ששימל צופה בהם ומקטלג אותם.
שימל מגדיר את חייו "חיים שבהם המשימה היחידה שאני מטיל על עצמי כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית, הכוללת גם אותי". לאחר שירש את הבית של סבתו הוא מציין: "בזכות הרווחה הכלכלית פסלתי את הצורך להשכיר לתקופה קצרה נכס אחד כאשר אשהה בנכס האחר. כשאני לא אהיה בסביבה יישארו ריקים גם הדירה בתל אביב וגם הבית בנורמנדי. הנכסים אמורים להיות משועבדים לבעלים ולא להפך."[12] בניגוד לתוכניתו זו, בעת היעדרו מתל אביב דביר שוהם משכיר את דירתו לבאי האירוויזיון, ולאחר שירד מנכסיו הוא משכיר לתיירים חדרים בביתו שבארומנש.
מבקר הספרות עמרי הרצוג העיר על כך:
- "ביוטופ" חוקר את מושג הבית, והדרמה שהוא רוקם מבהירה כיצד מושגי הנדל"ן השתלטו על תפישת המרחב הישראלי. ... השיח הציבורי כבר אינו עוסק בבית, כלומר בתחושת השייכות, השלווה והנינוחות, אלא בשטח, בקרקע, במטראז'.[13]
תל אביב
עריכההעיר תל אביב של סוף העשור השני של המאה ה-21, וליתר דיוק חלק קטן ממנה בסביבת לונדון מיניסטור, תופסת מקום מרכזי ברומן. מתוארים ההמונים הנוהרים אליה ברכב וברגל, פקקי התנועה הנגרמים עקב כך, הקורקינטים החשמליים המאיימים על הולכי הרגל, תושביה העשירים והעניים, החנויות והמסעדות הפועלות בה, צמחייה, ציפוריה וכלביה.
לקריאה נוספת
עריכה- שלמה הרציג, "סיפורי יוסף ומשמעותם ברומן ביוטופ מאת אורלי קסטל בלום", מאזנים, צ"ז/2, יוני 2023
קישורים חיצוניים
עריכה- ביוטופ, באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד
עמרי הרצוג, "ביוטופ": אורלי קסטל-בלום מפצחת את אובססיית הנדל"ן הישראלית, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2022- יעקב גולדברג, גם ב"ביוטופ", אורלי קסטל-בלום ממשיכה לא להנגיש, באתר מאקו, 14 בדצמבר 2022
- אודי בן סעדיה, מבריק, מצחיק ומעורר אימה: אורלי קסטל-בלום עשתה זאת שוב, באתר וואלה, 10 בדצמבר 2022
- קרן דותן, המשימה היחידה: לגור, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2022
- יוסף אורן, "אורלי קסטל-בלום - "בִּיוֹטוֹפּ"" בפרויקט בן-יהודה
- אריאל שנבל, "ביוטופ" הוא ספר מאוד תל אביבי, שעוסק לא מעט במתנחלים, בעיתון מקור ראשון, 6 בדצמבר 2022
- יוני לבנה, אורלי קסטל-בלום, 'ביוטופ', הוצאת הספריה החדשה, בבלוג "מיטת סדום", 6 בינואר 2023
- חיים וייס, קרקס החרדות, על ביוטופ, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2023.
חיים על המדף | ביוטופ | בלהה בן אליהו, אורלי קסטל בלום, סרטון בערוץ "בית אבי חי", באתר יוטיוב (אורך: 48:22)- הספר "ביוטופ", באתר "סימניה"
הערות שוליים
עריכה- ^ ביוטופ, עמ' 11
- ^ ביוטופ, עמ' 22
- ^ ביוטופ, עמ' 69
- ^ ביוטופ, עמ' 39
- ^ ביוטופ, עמ' 38
- ^ ביוטופ, עמ' 203
- ^ אודי בן סעדיה, מבריק, מצחיק ומעורר אימה: אורלי קסטל-בלום עשתה זאת שוב, באתר וואלה, 10 בדצמבר 2022
- ^ קרן דותן, המשימה היחידה: לגור, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2022
- ^ 1 2 חיים על המדף | ביוטופ | בלהה בן אליהו, אורלי קסטל בלום, סרטון בערוץ "בית אבי חי", באתר יוטיוב (אורך: 48:22)
- ^ ביוטופ, עמ' 12
- ^ ביוטופ, עמ' 10
- ^ ביוטופ, עמ' 153
- ^ עמרי הרצוג, "ביוטופ": אורלי קסטל-בלום מפצחת את אובססיית הנדל"ן הישראלית, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2022