ביוטופ (רומן)

רומן מאת אורלי קסטל-בלום

ביוטופ הוא רומן מאת אורלי קסטל-בלום שיצא לאור ב-2022 בהוצאת הספריה החדשה. הרומן מתמקד בתיאור החיים בשדרות שאול המלך בתל אביב, בחלקן הסמוך ללונדון מיניסטור.

ביוטופ
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת אורלי קסטל-בלום עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות תל אביב-יפו, ארומאנש עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת הקיבוץ המאוחד עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה אוקטובר 2022 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עמודים 233 עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תמצית העלילה עריכה

גיבור הרומן הוא זוז'ף שימל, והוא גם המספר של הרומן. שימל הוא רווק בן 50, שהיה במשך 13 שנים מורה מן החוץ בחוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב, עד לפיטוריו בעקבות צמצומים בחוג. עבודת הדוקטורט שלו, שלא הושלמה, עסקה באונורה דה בלזק, וזה גם היה נושא הרצאותיו באוניברסיטה. הוא התגורר ברמת אביב, ובחמש השנים שחלפו מאז פיטוריו הוא מתגורר בדירה בקומה ראשונה בשדרות שאול המלך ההומות. "בעצם אני גר בלבו של פקק",[1] הוא מתאר את הרחוב. הוא גר עם כלבו פוקסי, אתו הוא יוצא לטייל מדי יום בסביבת ביתו (גינת דובנוב, גינת השופטים ועוד), ובטיולים אלה הוא לומד להכיר את האנשים בסביבה זו, בהם דרי רחוב, נרקומנים המקבלים מתאדון במרפאה סמוכה, ואחדים משכניו. שימל מציין: "כשאני נתקל בעלובי החיים של האזור, לבי מתרחב ואני מאושר. יש לי בית, אני אומר לעצמי, ומצבי רחוק שנות אור ממצבם". כהנגדה לאלה מתואר גם מגדל השופטים המפואר, שבו מתגוררים "הגנרל בדימוס וראש הממשלה לשעבר" ו"המיליארדרית העוסקת ברוחניות".[2]

לאחר פיטוריו התפרנס שימל מחסכונותיו. לאחר שהתמעטו חסכונותיו החל לעבוד אצל עו"ד סופי האזרחי, כמסייע לקליטתם בישראל של עולים עשירים מצרפת. חבריו לעבודה הם "השומרונים" - בוגרי אוניברסיטת בר-אילן במשפטים או בתרבות צרפת ש"כולם גרו עם משפחותיהם בשומרון ונסעו כל יום הלוך ושוב במשך שעות בפקקים של כביש 5 וכביש 20".[3] כאשר סופי האזרחי עורכת מסיבה לחנוכת ביתה במגדלי מידטאון, הם מתלוננים שהאוכל אינו כשר, וסופי שולחת את שימל להביא בדחיפות חטיפים כשרים למענם.

בעת שהמתין בנתב"ג לאחד העולים, הכיר שימל את דביר שוהם, המתגורר במעלה אדומים והמתין שם לשותפו החוזר מחו"ל. אחדים מבני משפחתו של דביר נרצחו בפיגוע במלון פארק, והוא פועל להנצחתם בדרכים שונות, בהן יוזמה להקמת אנדרטה לזכרם בשטח E-1.

סבתו הצרפתייה הפרוטסטנטית של שימל, בלאנש מארי, הרתה בסוף מלחמת העולם השנייה, בעקבות מפגש חד-פעמי עם חייל קנדי, ומההיריון נולדה אמו של שימל, מוניק. האם הגיעה כמתנדבת לקיבוץ גינוסר, ושם הרתה לאחד מחברי הקיבוץ ונישאה לו, "כי לא רצתה לגדל ילד בלי אבא כמו שהיא-עצמה היתה".[4] בהיותו בן 11 היא נהרגה בתאונת דרכים. שימל מתאר את מעמדו: "על פי היהדות הקובעת לפי האם אינני יהודי, ועל פי הנצרות הקובעת לפי האב, אינני נוצרי. כלומר, אני חסר דת משני הכיוונים."[5]

עם פטירתה של סבתו בלאנש, היא הורישה לשימל סכום כסף נכבד ובית נאה לשפת האוקיינוס בעיירה ארומנש שבנורמנדי. בעקבות זאת עובר שימל, שהפך לפתע לעשיר, להתגורר זמן מה בבית שירש, והוא מתכנן לגור חצי שנה בתל אביב וחצי שנה בארומנש.

כששימל חוזר לתל אביב, הוא מופתע לגלות שדביר השכיר את ביתו לתיירים שהגיעו לאירוויזיון בתל אביב. דביר מנסה לשכנע את שימל להשקיע בפתיחת חנות של אוכל רחוב בדי סיטי, אף שימל מגיב "אין לי שום עניין בחנות כזאת, אפס עניין, ועוד במעלה אדומים. ההתנחלות הכי גדולה שיש. מה אני מראה לך?"[6] דביר ממשיך עם הצעה נוספת, ומשכנע את שימל להשקיע את כספו במיזם מזגנים חדשני, ומחתים אותו על שלל מסמכים. שימל מגלה שהמיזם נכשל, והוא הפסיד את כספו, וגם נדרש לפרוע ערבויות שעליהן חתם, ולשם כך נאלץ למכור את דירתו בתל אביב ולמשכן את ביתו שבארומנש. הוא עובר לגור בארומנש, ומתפרנס מהשכרת חדרים בביתו לתיירים, המגלים עניין בכפר בזכות הנמל שהוקם בו כחלק מהפלישה לנורמנדי.

פרשנות עריכה

שם הספר עריכה

אודי בן סעדיה מצא לנכון להסביר את מקור שמו של הרומן:

ביוטופ הוא בית גידול הכולל את החי, הצומח והסביבה שלו. זהו מרחב שבו מתקיימים תנאים אקולוגיים מובחנים. מפני שהוא מוגבל, אפשר לחקור אותו במסגרת לימודי הביולוגיה. הביוטופ של הרומן הוא אזור ספציפי ותחום במרכז תל אביב, שמשתרע בין גינת דובנוב ובין לונדון מיניסטור.[7]

גם קרן דותן הסבירה את משמעות שמו של הרומן:

לא בכדי הספר הזה נקרא "ביוֹטוֹפ", כשם עבודת החקר של תלמידי המגמה הביולוגית על בתי גידול של אורגניזמים למיניהם. כמו תלמיד סקרן שהופך אבן כדי לגלות את הרמשים שנמחצו תחתיה, גם ז'וז'ף שימל ממפה את היצורים האומללים שהוא רואה מתחת לביתו, את חסרי הבית והמכורים מבאי המרפאה הסמוכה, המספקת להם את תחליף הסם מֶתאדוֹן.[8]

כתיבת הרומן עריכה

כתיבת הרומן נמשכה יותר משש שנים, ויש בו מאפיינים אוטוביוגרפיים אחדים. בדומה לגיבור הרומן, אורלי קסטל-בלום עברה משכונת מעוז אביב לשדרות שאול המלך, לאחר שבחנה את הדירה בשבת (זמן שבו האזור שקט הרבה יותר מאשר בימות החול). גם היא עבדה במשך עשר שנים כמורה מן החוץ בחוג לספרות ופוטרה בגיל 51.[9]

כהכנה לכתיבת הספר קראה את ספרו של אנטוני ביוור "6 ביוני 1944: הפלישה לנורמנדי", העוסק גם בתפקיד שמילא הכפר ארומנש בפלישה לנורמנדי, ואת הביוגרפיה שכתב שטפן צווייג על בלזק.[9]

נדל"ן עריכה

ענייני נדל"ן תופסים מקום נכבד ברומן: דירתו הקודמת של שימל ברמת אביב הירוקה, דירתו הנוכחית בשדרות שאול המלך (עליה שימל אומר: "אני אסיר תודה שהספקתי לקנות את הדירה המפויחת הזאת לפני שהמחירים קפצו הרחק מעבר ליכולתי. נכון שהייתה טעות לראות את הדירה בשבת, אך אני שמח על ההישג הנדל"ני"[10]), הדירה שירש בנורמנדי, דירות בבניינים הסמוכים לדירתו, דירתה החדשה של סופי האזרחי במגדלי מידטאון, ומגדל השופטים שבפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך, "העומד רוב השנה חצי ריק, משום שדייריו גרים עכשיו בבתים אחרים שלהם, לפי השמועה בעיקר בארצות הברית, קנדה וצרפת."[11] שימל עוסק גם במשמעות הנדל"נית של מעבר החוג לתרבות צרפת מבניין גילמן לבניין ווב.

אל מול כל הנדל"ן הזה מתוארים חסרי הנדל"ן - דרי הרוחב ששימל צופה בהם ומקטלג אותם.

שימל מגדיר את חייו "חיים שבהם המשימה היחידה שאני מטיל על עצמי כאדם היא לגור, עם כל תחזוקת הבית ותכולת הבית, הכוללת גם אותי". לאחר שירש את הבית של סבתו הוא מציין: "בזכות הרווחה הכלכלית פסלתי את הצורך להשכיר לתקופה קצרה נכס אחד כאשר אשהה בנכס האחר. כשאני לא אהיה בסביבה יישארו ריקים גם הדירה בתל אביב וגם הבית בנורמנדי. הנכסים אמורים להיות משועבדים לבעלים ולא להפך."[12] בניגוד לתוכניתו זו, בעת היעדרו מתל אביב דביר שוהם משכיר את דירתו לבאי האירוויזיון, ולאחר שירד מנכסיו הוא משכיר לתיירים חדרים בביתו שבארומנש.

מבקר הספרות עמרי הרצוג העיר על כך:

"ביוטופ" חוקר את מושג הבית, והדרמה שהוא רוקם מבהירה כיצד מושגי הנדל"ן השתלטו על תפישת המרחב הישראלי. ... השיח הציבורי כבר אינו עוסק בבית, כלומר בתחושת השייכות, השלווה והנינוחות, אלא בשטח, בקרקע, במטראז'.[13]

תל אביב עריכה

העיר תל אביב של סוף העשור השני של המאה ה-21, וליתר דיוק חלק קטן ממנה בסביבת לונדון מיניסטור, תופסת מקום מרכזי ברומן. מתוארים ההמונים הנוהרים אליה ברכב וברגל, פקקי התנועה הנגרמים עקב כך, הקורקינטים החשמליים המאיימים על הולכי הרגל, תושביה העשירים והעניים, החנויות והמסעדות הפועלות בה, צמחיה, ציפוריה וכלביה.

לקריאה נוספת עריכה

  • שלמה הרציג, "סיפורי יוסף ומשמעותם ברומן ביוטופ מאת אורלי קסטל בלום", מאזנים, צ"ז/2, יוני 2023

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ביוטופ, עמ' 11
  2. ^ ביוטופ, עמ' 22
  3. ^ ביוטופ, עמ' 69
  4. ^ ביוטופ, עמ' 39
  5. ^ ביוטופ, עמ' 38
  6. ^ ביוטופ, עמ' 203
  7. ^ אודי בן סעדיה‏, מבריק, מצחיק ומעורר אימה: אורלי קסטל-בלום עשתה זאת שוב, באתר וואלה!‏, 10 בדצמבר 2022
  8. ^ קרן דותן, המשימה היחידה: לגור, באתר ישראל היום, 1 בדצמבר 2022
  9. ^ 1 2   חיים על המדף | ביוטופ | בלהה בן אליהו, אורלי קסטל בלום, סרטון בערוץ "בית אבי חי", באתר יוטיוב (אורך: 48:22)
  10. ^ ביוטופ, עמ' 12
  11. ^ ביוטופ, עמ' 10
  12. ^ ביוטופ, עמ' 153
  13. ^   עמרי הרצוג, "ביוטופ": אורלי קסטל-בלום מפצחת את אובססיית הנדל"ן הישראלית, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2022