בית הכנסת הסניור (טבריה)

בית הכנסת "הסניור" הוא בית כנסת שנבנה בחצר היהודים בטבריה ב-1839 על ידי הרב חיים שמואל הכהן קונורטי. בית הכנסת התפרסם באוסף ייחודי ונדיר של ספרים שהחל קונורטי לאסוף והמשיכו בכך יורשיו. בית הכנסת הוא חלק ממתחם הנקרא "חצר ניניו" בו חיו בני המשפחה ברציפות עד 1981. המקום מוגדר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

בית הכנסת הסניור
מבנה בית הכנסת מבחוץ, 2021
מבנה בית הכנסת מבחוץ, 2021
מידע כללי
שימוש בית כנסת
כתובת חצר היהודים בטבריה
מדינה ישראלישראל ישראל
בעלים עיריית טבריה
משפחת ניניו
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1839
מאפיינים תפעוליים
קיבולת כ-50 מקומות ישיבה
קואורדינטות 32°47′15″N 35°32′34″E / 32.7875°N 35.542778°E / 32.7875; 35.542778
בית הכנסת "הסניור" - מבט מבפנים
שלט של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בכניסה לבית הכנסת "הסניור"
מראה "חצר ניניו" כשמשמאל גרם המדרגות המוביל לכניסה לבית הכנסת ומימין המעבר לכוון היציאה מהחצר

ההיסטוריה של בית הכנסת עריכה

ב-1837 פקדה את טבריה רעידת אדמה שגרמה לנזק כבד למבנים בעיר העתיקה ובין השאר לבתי הכנסת בעיר. לאחר אירוע זה הגיע לעיר הרב חיים שמואל הכהן קונורטי, שעלה ארצה מאיטליה ב-1827 וגר בירושלים, ולאור מעמדו כונה "הסניור". כחלק ממאמצי שיקום טבריה והרובע היהודי שלה הקים קונורטי ב-1839 את ביתו ברובע היהודי כשחלק ממנו יועד להקמת בית כנסת ספרדי. בית כנסת זה נקרא על שמו של קונורטי, "הסניור", וכן "מדרש חשמ"ך" (ראשי תיבות שמו של קונורטי).

קונורטי, שהיה שד"ר, עסק בגיוס תרומות של יהודים בחו"ל ולאחר הקמת בית הכנסת הופנו חלק מהתרומות לתמיכה במבנה זה. ב-1844, לאחר מסע גיוס תרומות ביוון ובאיטליה הקים במקום את ישיבת "מדרש שמואל".

בית הכנסת היה, כאמור, חלק מהמתחם אותו רכש קונורטי. במבנה זה גר קונואטי וכן בני משפחת ניניו וזאת לאחר שאבי המשפחה, הרב יעקב שאלתיאל ניניו, נישא לשרה קונורטי (בתו הבכורה של קונורטי). המבנה, ובו 2 קומות מעל הקרקע ובהם מספר חדרים, אכלס את בני המשפחה ועם התרחבותה של המשפחה נבנו בתוך הבניין קירות כדי לאפשר אכלוס משפחות נוספות. הבניין הקיף חצר פנימית שהייתה מרכז הפעילות של המשפחה ובה נפגשו, שיחקו ובישלו. במרתף הבניין נבנה מקווה ששימש את בני המשפחה.

במשך השנים המשיכו בני המשפחה לגור במקום ולקיים פעילות תורנית בבית הכנסת אולם רבים מהם עזבו את העיר והיקף הפעילות במקום הצטמצם. בתקופת מלחמת העצמאות, ב-1948, ננטש בית הכנסת יחד עם כל הרובע היהודי. לאחר המלחמה חזר בן המשפחה, רחמון ניניו, לבית המשפחה שם גידל את משפחתו והמשיך לשמור על בית הכנסת ואוסף הספרים. ב-1981 הותקף רחמון על ידי שודדים שקיוו להשיג כסף שחשבו שקיים במקום. המותקף שסבל מפגיעות פיזיות נפטר מפצעיו ולאחר פטירתו לא המשיכו בני המשפחה לגור במקום ובית המגורים ננעל.

בית הכנסת בעת המודרנית עריכה

בשנים האחרונות מתקיימת פעילות בבית הכנסת רק בשבתות וחגים והביקור במקום נעשה רק בתיאום עם בן המשפחה המחזיק במפתחות. בני המשפחה הקימו עמותה[1] (בניהולם של ד"ר עמית דולב ורפי ניניו[2]) כדי לנהל את המקום וכדי לקדם תוכנית להפוך את המקום למרכז מורשת היסטורי וזאת בשיתוף עיריית בטבריה, החברה הכלכלית טבריה והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. נכון ל-2021 טרם יצאה לדרך שום תוכנית להצלת המקום.

מטרות העמותה הוגדרו כדלקמן:
”שיקום ושימור בית ניניו ובית הכנסת הסניור, כמרכז מורשת היסטורי לקהילה היהודית הספרדית בעיר העתיקה טבריה. שימור אוצר הספרים וכתבי היד העתיקים בבית כנסת הסניור שכונסו למקום במשך מאות שנים. הפעלת המקום כאתר קליטת קהל לצד שימור ההווי היהודי ופעילותו כבית כנסת”

אוסף הספרים עריכה

כל חייו עסק קונורטי באיסוף ספרי קודש וכתבי יד. עיקר הספרים הושגו מהקהילות היהודיות בגולה במהלך מסעותיו בעולם כשד"ר. עם הקמת בית הכנסת קיבץ אליו קונורטי את כל ספריו ואסר על הוצאתם מגבולות בית הכנסת. הוא אף הודיע שכל המוציא ספרים מהמקום תחול עליו קללה. על אף הקללה, סבל בית הכנסת מסדרה של גניבות ספרים על ידי גורמים עלומי שם[3], דבר שהביא להיעלמותם של רוב הספרים בעלי הערך מהאוסף. נכון ל-2021 כולל אוסף הספרים בבית הכנסת מאות בודדות של ספרים ללא ערך כספי.

אנשי שם שלמדו בבית הכנסת עריכה

תיאור המבנה עריכה

מבנה בית הכנסת היווה את הדופן הדרומית של החצר לכן מסיבות ביטחוניות אין בו חלונות הפונים החוצה אלא רק לחצר הפנימית. הגישה לחצר הפנימית מכוון דרום (שם הייתה חצר היהודים) דרך מעבר צר ושער מקושת. בית המגורים, הקירות החיצוניים של המבנה והמעבר נבנו לרוב מאבני בזלת (כמו רוב המבנים ההיסטוריים בטבריה) בעוד שהקיר הפנימי והחלונות של בית הכנסת נבנו מאבן גיר. בית הכנסת כולל חדר מרכזי כשבאמצע החדר נמצאת הבימה. בחדר צדדי נמצא ארון הקודש ובו ספרי התורה. עזרת הנשים נמצאת במבואה לחדר המרכזי[4].

האופן בו הונחו האבנים בקירות מעיד על תהליך בנייה ארוך שנים כשיסודותיו סדורים ומוצקים ובחלקיו העליונים ניכר שימוש באבנים בגדלים שונים וממקורות שונים בסגנון של "מכל הבא ליד". ייתכן שבני הבית הרחיבו את המבנה במו ידיהם והשתמשו לשם כך בחומר שנלקח מהריסות מבנים אחרים בסביבה.

לקריאה נוספת עריכה

  • גדעון ביגר, טבריה וסביבותיה, הוצאת אריאל, חוברת 53–54, אוקטובר 1987

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת הסניור בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עמותה לשיקום בית ניניו ובית כנסת הסניור בטבריה (ע"ר), באתר גיידסטאר
  2. ^ רפי ניניו דור שביעי ועמית דולב דור שמיני
  3. ^ ההערכה היא שהיו אלו סוחרי ספרים וכן תלמידי ישיבות.
  4. ^ לדברי בני המשפחה בזמן התכנסות שימשה כל החצר כ"עזרת נשים"