בית עבודה
בית עבודה (באנגלית: Workhouse; בוולשית: Tloty[1]) או בית עניים (בעיקר באירלנד) היה מוסד ממשלתי שמטרתו הייתה לספק מגורים ותעסוקה לאלו שלא היו מסוגלים לפרנס את עצמם כלכלית. בית העבודה המוקדם ביותר שתואר היה מ-1631, והוא נכתב על מסמך שנכתב על ידי ראש עיריית אבינגדון-און-תמזה (אנ'), שדיווח כי "הקמנו עם הרובע שלנו בית עבודה בשביל להקים מוסד שבו אנשים עניים יוכלו לעבוד".[2] בעוד בצורתו המקורית בית העבודה נועד לספק מענה לצרכיהם של העניים, בצורתו המוכרת ביותר בה התקיים בתקופה הוויקטוריאנית, המטרתו הייתה להרתיע ולהעניש עניים ולא לשקמם.
מקורו של בית העבודה ניתן לייחס לאמנת קיימברידג' 1388 (אנ'), שניסה לטפל במחסור בעבודה בעקבות המוות השחור באנגליה, על ידי הגבלת תנועת העובדים, ובסופו של דבר הביא למדינה להיות אחראית לתמיכת העניים. עם זאת, אבטלה המונית לאחר סיום מלחמות נפוליאון ב-1815, הגיעה בגלל המעבר לטכנולוגיה. חקלאים רבים איבדו את עבודתם בשל מעבר זה, לאחר שיצרו יבול רע. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-19, התגלה כי מערכת זו של בית עבודה היה גרוע וכמעט בלתי אפשרית לביצוע, מפני שהאנשים מהמעמדות הגבוהים ומשפחת המלוכה הבריטית סירבו לתת חלק מכספם לבניית בתי עבודה.
תיקון חוק העניים 1834 (אנ') ניסה להפוך את המגמה הכלכלית, בכך שהוא הרתיע ממתן ההקלה לכל מי שסירב להיכנס לבית עבודה. מספר רשויות שעסקו בניהול בתי העבודה קיוו להפעיל אותם ברווח על ידי ניצול עבודת הכפיה של אסיריהם. רובם הועסקו במשימות כמו שבירת אבנים, ריסוק עצמות לייצור דשן או לחיתוך עץ אלון באמצעות מנסרה. מאז חיקוק חוק העניים של 1834 התנאים בבתי העבודה הרעו ומטרתם הייתה להפוך את העוני לקשה אף יותר, בראי תורתו של תומאס מלתוס. לפי תורתו, האוכלוסייה גדלה בקצב מהיר מקצב גידול המשאבים, ולכן יש למנוע את גדילתה. בהתאם לתורה זו בתי העניים הפכו ממוסד שמתרתו שיקום למוסד שמתרתו ענישה והרתעה ואף הטלת מום בעניים על מנת שלא יקימו משפחות. מחקר שנערך בשנת 2019 הראה שמדיניות זו לא הועילה ואף הזיקה בכך הגדילה את כמות העניים, ונטען כי מדיניות זו יצרה סבל רב לחינם. [3]
ככל שהמאה ה-19 התקדמה, בתי העבודה נהפכו יותר ויותר לבתי אבות, שבה הכילו אנשים עשירים מוחלשים וחולים, בעלי כושר עבודה. ב-1929, הועברה, בפרלמנט הבריטי, חקיקה המאפשרת לרשויות המקומיות להשתלט על בתי העבודה, ולהפוך אותם לבתי חולים עירוניים. אף על פי שבתי העבודה בוטלו רשמית על ידי אותה חקיקה ב-1930, רוב בתי העבודה, המשיכו תחת הכינוי החדש שלהם, כמוסדות הסיוע הציבורי, בשליטת הרשויות המקומיות. רק בחוק הסיוע הלאומי 1948 (אנ') בוטל חוק העניים, ואיתו גם בתי העבודה.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- Crompton, Frank (1997). Workhouse Children: Infant and Child Paupers Under the Worcestershire Poor Law, 1780–1871. Sutton Publishing. ISBN 978-0-7509-1429-1.
- Downing, J. (1725). An Account of Several Work-houses for Employing and Maintaining the Poor. Joseph Downing. OL 22843166M.
- Higginbotham, Peter (2007). Workhouses of the Midlands. The History Press. ISBN 978-0-7524-4488-8.
- Higginbotham, Peter (2008). The Workhouse Cookbook. The History Press. ISBN 978-0-7524-4730-8.
- Rogers, Joseph (1889). Reminiscences of a Workhouse Medical Officer. T. F. Unwin.
- Nightingale, Florence (1867). . Macmillan and Co.
- Twining, Louisa (1858). . Longman, Brown, Green, Longmans and Roberts.
קישורים חיצונייםעריכה
- בתי עבודה ויקטוריאניים
- The Workhouse Website – היסטוריה רחבה על בתי העבודה
- תיעוד בתי העבודה, באתר הארכיון הלאומי
- עלייתם ונפילתם של בתי העבודה
- בית עבודה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ Tloty Aberystwyth Reseitiau 1884/ Aberystwyth Workhouse Recipes, 1884, www.llangynfelyn.org (ארכיון)
- ^ Higginbotham, Peter. "Introduction". workhouse.org.uk. ארכיון מ-2021-04-15. נבדק ב-9 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gregory Clark, Marianne E. Page, Welfare reform, 1834: Did the New Poor Law in England produce significant economic gains?, Cliometrica 13, 2019-05-01, עמ' 221–244 doi: 10.1007/s11698-018-0174-4