בנות קסנטיפה

בנות קסנטיפה – האם נשים משתנות אחרי הנישואים?
מידע כללי
מאת	ד"ר שרה ברסלרמן
איורים	ענת וקנין-אפלבאום/ Franzi/Shutterstock
שפת המקור	עברית
סוגה	עיון/פסיכולוגיה/פמיניזם
נושא	מגדר, פמיניזם, פסיכולוגיה, נישואים
הוצאה
הוצאה	הוצאת מטר
תאריך הוצאה	2017
מספר עמודים	175
עורך	אילנה ברנשטיין
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	004052871

בנות קסנטיפה – האם נשים משתנות אחרי הנישואים? מאת דוקטור שרה ברסלרמן, הוא ספר עיון בעברית מסוגת פסיכולוגיה, פמיניזם ומגדר, שיצא לאור בהוצאת מטר בשנת 2017.

הטענה המרכזית ב"בנות קסנטיפה" היא שהנישואים כיום נותרו כמעט כפי שהיו בתקופתם של הפילוסוף היווני סוקרטס ורעייתו קסנטיפה, ואינם מותאמים לשינויים שחלו בחייהן של הנשים בנות ימינו, ומבלי שחל שינוי מקביל אצל הגברים, ועל כן בני זוג רבים אינם מרוצים מיחסיהם הזוגיים ואחוזי הגירושים רק ממשיכים לעלות. בנות קסנטיפה מבוסס על ניסיונה המקצועי של ד"ר ברסלרמן בטיפול זוגי ומשפחתי ועל תאוריות בתחומי זוגיות ומגדר.

גברים מתחתנים עם נשים בתקווה שהן לא תשתנינה לעולם. נשים מתחתנות עם גברים בתקווה שהם ישתנו. שניהם מתאכזבים בקביעות."

— אלברט איינשטיין^[1]

התזות המרכזיות ב"בנות קסנטיפה"

עטיפת הספר

בחירת בן/בת זוג אינה נעשית רק באופן מודע. הבנת הסיבות הלא מודעות לבחירה זו עשויה לשפר את הזוגיות ולמנוע מקרים של גירושים הנעשים, לעיתים, בחופזה. תזה זו נסמכת על התאוריה של ד"ר הארוויל הנדריקס (לבסוף מוצאים אהבה; לשמור על האהבה הזאת).
זוגיות מורכבת מציפיות מודעות ובלתי מודעות ומחוזה זוגי האמור להתפתח ולהשתנות במהלך השנים. מריבות, קונפליקטים ותקשורת לקויה בזוגיות מעידים שהחוזה הזוגי אינו מתאים לאחד מבני הזוג או לשניהם- ויש צורך בהגדרתו מחדש.
מבנה הנישואים והמשפחה כיום אינם מתאימים לשינויים שחלו בחיי הנשים- וכתוצאה מכך בני זוג רבים אינם שבעי רצון מיחסיהם ואחוזי הגירושים הולכים ועולים. בעידן בו נשים מפתחות קריירה מחוץ לבית כמו הגברים, אך עול הבית וגידול הילדים עודנו באחריותן הבלעדית, או כמעט הבלעדית- אין לתמוה על כך שנשים רבות חשות תסכול וכעס על הגבר לו הן נשואות.
ההבניה החברתית השלטת עדיין מכוונת את הבנות להציב את המשפחה בראש סולם העדיפויות שלהן, ואת הבנים להציב את העבודה בראש הסולם. ומה כאשר הגבר החדש / האבא החדש רוצה להיות אב פעיל? או כאשר אם רוצה להתקדם בעבודתה?
ד"ר שרה ברסלרמן, בספרה בנות קסנטיפה, מעלה פתרונות לשינוי המצב הקיים, וטוענת כי צריך ואפשר לעשות שינויים בזירה החברתית (שיתופיות בחופשת הלידה, לימודי מגדר כבר בבתי הספר, התאמת שעות העבודה גם לגברים שהם הורים לילדים ועוד) ובזירה הביתית (חלוקה שוויונית והוגנת של האחריות על הבית והילדים, תקשורת טובה, שימוש בכללים נכונים במריבה ועוד).
המיתוס השלילי של נשים נשואות בתחומי ההומור ובתקשורת: נשים נשואות מוצגות לעיתים קרובות כשתלטניות, בוסיות, עריצות ובקיצור- קסנטיפות. טענות אלו מקבלות ביטוי רב בתחומי ההומור השונים- בדיחות, מערכונים וסדרות טלוויזיה, והן מציגות מול הרעיה המאיימת את בעלה המפוחד- המבקש רשות לצאת עם החברים. בבנות קסנטיפה, מבקשת ברסלרמן לחלץ את קסנטיפה ובנותיה- שאר הנשים הנשואות עד ימינו אלה- מהסטיגמה השלילית שדבקה בהן- ולהסביר כי אי אפשר לצפות שאישה שמוטלים עליה לחצים כפולים מאלו המוטלים על בעלה, תישאר חביבה ואוהבת כפי שהייתה לפני לידת הילדים.

מיהי קסנטיפה?

קסנטיפה הייתה רעייתו של הפילוסוף היווני סוקרטס, ושמה הפך לאורך השנים לשם נרדף לאישה מרושעת, הממררת את חיי בעלה. קסנטיפה הייתה אם שלושת בניו של סוקרטס, והייתה צעירה ממנו בארבעים שנה.

סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים, ועל כן המידע הקיים כיום על קסנטיפה הוא מתיאוריהם של תלמידיו, ובראשם אפלטון, שבחיבורו "פיידון" תיאר אותה כאם ואישה מסורה. קסנופון (בחיבורו "ממורביליה"), מתארה באור דומה, אף על פי שהוא מתאר תלונות של למפרוקלס (בנה הבכור) על קשיחותה. ניתן לטעון כי זהו דפוס השקפות טיפוסי של נער מתבגר על הורה קפדן. רק ב"סימפוסיום" לקסנופון נראה כי סוקרטס מסכים שהיא (במילותיו של אנטיסתנס) "הקשה ביותר להתמודד עמה מכל הנשים הקיימות". עם זאת, סוקרטס אינו מצוטט כאומר שקסנטיפה היא אישה רעה, אלא בעלת רוח ווכחנית, שהוא מוצא בה דווקא יתרון עבורו:

זו דוגמה לרכָּב אשר חפץ להיות פרש מומחה: "איש מביניכם, רפי-הפה, יכניע חיות למעני", אומר סוקרטס, "הסוס אשר משתייך לי חייב להראות רוח". ללא ספק באמונה, שאם מסוגל הוא להתנהל עם חיה שכזו, יוכל הוא להתמודד עם כל סוס אחר. וזהו טיעוני. ברצוני להתמודד עם בני אדם, להתרועע עם אנשים בכלליות. משום כך זוהי אשתי. אני יודע זאת כי יכול אני לסבול את רוחה, יכול אני בקלות לחברני עם כל אדם אחר.

אם כך, ישנן עדויות סותרות לגבי אופייה של קסנטיפה, ובכל זאת נראה שתיאורה על ידי קסנופון היה המשפיע ביותר וכך הפך שמה לשם נרדף לאדם מעצבן ונזעף, בייחוד לנשים נשואות מרשעות.

ב"בנות קסנטיפה" טוענת ד"ר שרה ברסלרמן כי נעשה לקסנטיפה עוול היסטורי על ידי הגברים של תקופתה, בדומה לסטיגמה השלילית המיוחסת עד היום לנשים נשואות, המקבלת ביטוי רב בתחומי ההומור השונים-בבדיחות, במערכונים ובסדרות טלוויזיה- "רמזור", לדוגמה.

בנות קסנטיפה מציג את קסנטיפה ההיסטורית כאישה דעתנית, המביעה את דעתה בנחישות ועקשנות ומסוגלת לנהל ויכוח שווה-כוח עם בעלה סוקרטס, הפילוסוף הדגול, שהמשיך להתפלסף גם בבית- תוך שהוא מפגין כלפיה חוסר רגישות ואף זלזול. הסיפור הידוע על אדישותו של סוקרטס ועל זעמה של קסנטיפה, ששפכה דלי מים מלוכלכים על ראשו - מובא בספר כדי להדגים את התהליך המתרחש על פי ברסלרמן במערכות יחסים רבות גם כיום, של תסכולה של האישה מול אדישותו של הגבר לו היא נשואה.

מתוך "בנות קסנטיפה"

ניתן להניח כי לו הייתה המהפכה הפמיניסטית משלימה את ייעודה, היינו צופים בהיעלמותה של קסנטיפה המודרנית. כלומר, אילו הבשילו התנאים החברתיים לשילוב של קריירה ומשפחה הן אצל הנשים והן אצל הגברים, ואילו חלוקת העבודה במשפחה ובבית הייתה שוויונית יותר. כמו כן, סביר להניח כי הרגשות השליליים המציפים כיום נשים בעיקר, בשל תחושת קיפוח וחוסר הוגנות בזוגיות, היו נעלמים, והעוקץ העיקרי של קסנטיפה היה ניטל ממנה. מצד אחד, נשים לא היו נאלצות להוכיח שהן גם יעילות בזירה הביתית וגם מוצלחות בזירת העבודה; מצד שני, היה ביכולתן לקבל את "הגבריות החדשה" בהערכה. מצב כזה של הדברים היה מחולל מהפכה של ממש, ומוביל לקִצה של קסנטיפה בגלגולה העכשווי. אך המהפכה עדיין בעיצומה, והיא רחוקה מקו הסיום. כאשר יקרה הדבר – הן הנשים הן הגברים יצאו נשכרים כתוצאה מכך, ושני הצדדים יחושו סיפוק רב יותר ביחסים הזוגיים.

— בנות קסנטיפה, עמ' 150^[2]